מיכל לויט, חוקרת תרבות אוכל, היא אחד הקולות הבולטים בישראל שמבקשים לחשוב מחדש על הקשר בין מזון, חברה וסביבה. כבוגרת תואר ראשון באוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה באיטליה ותואר שני בתוכנית להיבטי חברה ומדיניות של שינויי אקלים באוניברסיטת תל-אביב, היא משלבת ידע אקדמי, רגישות תרבותית ותשוקה אמיתית לשינוי.

נפגשנו איתה לשיחה על מודל "העלות האמיתית של המזון", על ליקוט, על חוביזה ועל למה קיימות צריכה להתחיל בצלחת.

כתבות רלוונטיות:

1. חדש בישראל: תואר אקדמי בינלאומי בשינוי אקלים, 30.06.2025
2. מחקר חדש: פליטות המתאן ממשק הגז הטבעי בישראל גבוהות, 21.05.2024
3. אנרגיה מקיימת ברשויות המקומיות, 13.05.2025
4. תחרות סטארטאפים של אקלים טק עם פרס של 100,000$, 08.05.2025
5. ישראל רחוקה מהשגת יעדי האקלים לשנת 2030, 23.04.2025
6. מידע נוסף על שינוי אקלים | infospot

מיכל, מהי "העלות האמיתית של המזון"?

המחיר שאנחנו רואים על המדף בסופר הוא רק חלק קטן מהתמונה. מאחורי כל חציל, חפיסת שוקולד או חתיכת בשר מסתתרות עלויות נוספות – סביבתיות, בריאותיות וחברתיות – שאינן מגולמות במחיר. אלה כוללות פליטות גזי חממה, שימוש עודף במים, זיהום קרקע, תנאי עבודה בענף החקלאות והמזון, וגם השפעות על בריאות הציבור. המודל שנקרא “חשבון העלות האמיתית” (True Cost Accounting) מנסה לחשב את העלויות הנסתרות האלה ולהראות את המחיר האמיתי שאנחנו משלמים כחברה.

לדוגמה?

בישראל נזרקים מדי שנה כ־2.6 מיליון טון מזון, ששווים יותר מ־21 מיליארד ש”ח. זה לא רק הפסד כספי ישיר, אלא גם בזבוז של מים, אנרגיה, קרקע ועבודה. בעצם אנחנו זורקים לפח גם את המשאבים שהושקעו בגידול המזון הזה. אותו עיקרון חל גם על מזון זול במיוחד – כמו שוקולד או משקאות ממותקים – שמחירם הנמוך מסתיר עלויות בריאותיות, סביבתיות וחברתיות גבוהות בהרבה.

בהקשר זה, איך שינויי האקלים משפיעים על הבריאות שלנו?

שינויי האקלים משפיעים באופן ישיר: גלי חום קיצוניים, זיהום אוויר, מחלות שמועברות דרך מים ומזון. אבל יש גם השפעות עקיפות לא פחות חשובות – ירידה בפריון החקלאי, פגיעה באיכות המזון, אי־ביטחון תזונתי ועלייה בתחלואה כרונית. מי שנפגעים ראשונים וחזקים יותר הם אוכלוסיות מוחלשות, וכאן נכנס מושג “צדק אקלימי”: ההבנה שהמשבר הוא לא רק סביבתי ובריאותי, אלא גם חברתי ותרבותי.

למרות עיסוק במערכות משבריות, את מדגישה דווקא את האפשרות לתיקון?

נכון. לצד תחושת הדחיפות, אנחנו רואים היום יותר מודעות, יותר כלים טכנולוגיים ויותר קהילות ואנשים שרוצים לשנות. אולי הכי חשוב – הולכת ומתחזקת ההבנה שמזון, בריאות, חברה ואקלים אינם תחומים מנותקים, אלא מערכת שלמה. וכשמתייחסים אליה כמערכת, נפתח גם פתח לתיקון.

דווקא ישראל יכולה לשמש מעבדה עולמית בכיוון הזה: מצד אחד יש כאן חקלאות מתקדמת ומסורות מקומיות עשירות, ומצד שני חברה קטנה ודינמית עם יכולת הסתגלות גבוהה. החיבור בין ידע ילידי ומקומי לבין חדשנות מבוססת קיימות – כמו שמודגם בפרויקטים דוגמת ואדי עתיר למשל – מראה איך אפשר לייצר מודל שמכבד מסורת אבל גם מגיב לאתגרי האנתרופוקן.

את כותבת גם על ליקוט מקומי, על חוביזה, פטריות. איך זה קשור לאקלים?

זה קשור מאוד. ליקוט הוא פרקטיקה שמחברת אותנו ישירות למערכת האקולוגית, מעודדת שימוש במשאבים מקומיים ומפחיתה תלות במערכות תעשייתיות עתירות פליטות. אבל מעבר להיבט הסביבתי, הוא גם פרקטיקה תרבותית ופוליטית. החוביזה, למשל, היא סופר־פוד מקומי שגדל כאן בלי השקיה ובלי ריסוס – ועדיין נדחק לשוליים מסיבות היסטוריות ופוליטיות, וכעת חוזר לצלחת כחלק מהחיפוש של פודיז אחר מאכלים מקומיים.

גם בליקוט הפטריות רואים את זה היטב: היערות שניטעו כאן בעשורים האחרונים יצרו נופים חדשים, והביאו איתם שפע של מינים שלא תמיד היו מוכרים לתרבויות המקומיות. מסורות שונות – יהודיות, דרוזיות, בדואיות – פיתחו נאמנויות לזנים מסוימים, ויחד עם שינויי האקלים והמודרניזציה המסורות האלה השתנו או נעלמו. היום, דווקא בתוך משבר האקלים, ליקוט הפך למה שמכונה על ידי האנתרופולוגית אנה טסינג “אמנות חיים חיונית”: דרך לייצר קרבה לטבע, לשמר ידע מקומי ולבנות זהות מחודשת בתוך תנאים משתנים.

איך התוכנית לשינויי אקלים באוניברסיטת תל אביב השפיעה עלייך?

התוכנית פתחה לי את הראש, היא נתנה לי כלים להבין את המורכבות, לראות את הקשרים ולהבין איך אקלים, תרבות, מדיניות, סביבה, חברה ובריאות משתלבים. היא גם חיברה אותי לאנשים מדהימים, שהפכו לשותפים לדרך ולשיח עמוק שממשיך ללוות אותי בכל מה שאני עושה.

מה המסר שלך למי שחושב להצטרף לתוכנית?

אם חשוב לך לחבר בין הבנה אקדמית מעמיקה של משבר האקלים לבין עשייה מעשית בשטח, זו בדיוק המסגרת בשבילך! התוכנית מאפשרת לא רק ללמוד על היבטים חברתיים ומדיניים של שינויי אקלים, אלא גם להתנסות בעבודה אמיתית עם ארגונים, לגבש קשרים מקצועיים ולהרגיש שאת.ה חלק מקהילה פעילה של שינוי.

התכנית לתואר שני ב"היבטים חברתיים ומדיניים של שינויי אקלים" באוניברסיטת תל־אביב מכשירה את דור העתיד של מובילי מדיניות, חדשנות ציבורית וחוקרים עם חזון חברתי. קישור למידע נוסף