לראשונה פרסם המשרד להגנת הסביבה  מידע מפורט על אודות המצב הקיים במשק הפסולת ביהודה ושומרון, זאת במסגרת פרסום טיוטת התוכנית האסטרטגית לטיפול במפגעי סביבה באזור יהודה ושומרון ומפגעים חוצי גבולות, שמתמקדת במענה לשריפות פסולת פיראטיות.

לפי הדוח שפורסם בשבוע שעבר, בשטחי יו"ש נוצרים מדי שנה יותר מ-1.2 מיליון טון פסולת עירונית, אך רק 80% ממנה מגיע לאחד משני אתרי הטמנה מרכזיים. יתר הפסולת מושלכת ונשרפת באתרים פיראטיים. ההערכה היא שמרבית הטיפול הפיראטי מקורו בפסולת מאזור מערב-מרכז יו"ש, שם אין אתר הטמנה קרוב.

הדוח מפרט את הצעדים המתוכננים להרחבת והקמת מטמנות חדשות, שבלעדיהן המצב צפוי להחמיר כיוון שבעוד כ-5 שנים נפח ההטמנה בשתי המטמנות המרכזיות צפוי להיגמר, כאשר במקביל כמות הפסולת העירונית שתיווצר מדי שנה ביו"ש צפויה לצמוח לכ-2 מיליון טון בשנה עד שנת 2040.

כמו כן מעריך הדוח שכדי לטפל בפסולת העירונית ביו"ש, בהתאם לסטנדרט הטיפול שמקודם בימים אלה בישראל (הפרדה במקור, מיון, טיפול בפסולת אורגנית, השבת אנרגיה משאריות המיון שלא ניתן למחזר), נדרשים כ-5 מיליארד ₪. אך הדוח לא מפרט מהיכן יגיע התקציב לכך.

הדוח עוסק בזרמי פסולת נוספים ביו"ש: 1.7 מיליון טון פסולת בניין נוצרת ביו"ש מדי שנה, רובה מושלכת בשטחים פתוחים, ומיעוטה מגיע לשני אתרים קיימים. יש צורך בשינוי מדיניות לצד פיקוח ואכיפה שיגרמו לשינוע פסולת הבניין לאתרים מוסדרים, ובמקביל יש צורך בכ-6 אתרים נוספים, בעלות הקמה של כ-200 מיליון ₪ כדי לטפל בפסולת הנוצרת מדי שנה.

נוסף להצגת המצב הקיים, התוכנית מציעה פתרונות. בכתבה שלפניכם נתמקד בהצגת המצב הקיים ובהמלצות להקמת תשתית הטיפול בפסולת בטווח הקצר והארוך. בכתבה נפרדת, נתמקד בהמלצות בתחומים של מדיניות, חקיקה, פיקוח ואכיפה, צעדים לטיפול למיידי במפגעים בשטח, ועוד.

קישור לטיוטת התוכנית המלאה בסוף הכתבה.

כתבות רלוונטיות:

1. פורסמה טיוטת התוכנית למניעת שריפות פסולת ביו"ש, 03.03.2026
2. ירידה ניכרת בחריגות ריכוזי הבנזן שנמדדו בשוהם, 27.1.2026
3. אושר: החרמת רכבים וציוד שמשמשים לשריפת פסולת ביו"ש, 8.1.2026
4. התחילו לנטר וגילו ריכוז חריג של מזהם אוויר מסרטן, 17.12.2025
5. שריפות פסולת: התושבים סובלים, הפתרונות מתעכבים, 15.12.2025
6. מידע נוסף על זיהום אוויר|  infospot

משבר משק הפסולת ביו"ש מורכב ומסובך יותר מאשר בישראל

הפרק הראשון של התוכנית האסטרטגית הוא למעשה דוח המציג את המצב הקיים של הפסולת ביו"ש, על כל סוגיה (עירונית, בניין, חקלאית, אלקטרונית).

כפי שאנחנו מרבים לדווח בשנים האחרונות, יש משבר במשק הפסולת בישראל, בגלל ריבוי גורמים מעורבים, חקיקה חלקית, כלי אכיפה מוגבלים, מחסור במשאבים ופתרונות קצה לא מספקים.

המצב ביו"ש מורכב עוד יותר מאשר בישראל, בגלל חלוקת האחריות בין גורמים פלסטיניים וישראליים המעורבים בנושא, פערים בהסדרה החוקית בין שטחי C לבין תחומי הרשות הפלסטינית, פערים כלכליים וקשיים הנובעים מהמצב הביטחוני, ועוד.

1.2 מיליון טון פסולת עירונית בשנה ביו"ש

לפי הדוח, כמות הפסולת העירונית המיוצרת ביו"ש עומדת על כ-1.2 מיליון טון בשנה (בהשוואה לכ-6 מיליוון טון בישראל בשנה). האוכלוסייה היהודית המתגוררת בשטח C מייצרת כ-20% מהכמות הזו, והאוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בכל אזורי יו"ש מייצרת כ-80% מהכמות הזו, כלומר כ-1 מיליון טון פסולת עירונית בשנה. לפי התחזית, עד שנת 2040 כמות הפסולת העירונית ביו"ש צפויה לגדול לכ-2 מיליון טון בשנה.

רוב הפסולת העירונית עוברת להטמנה, כ-20% כנראה נשרפת

רוב הפסולת העירונית הנוצרת ביו"ש מועברת ישירות להטמנה, בלי טיפול או מיון מקדים, ובעיקר לאחד משני אתרי ההטמנה המרכזיים במרחב: זהרת אל פאנג'ן באזור ג'נין (שטח A ו-B) ואל-מיניה באזור גוש עציון (שטח C). כמו כן יש כ-9 תחנות מעבר שמטרתן לייעל את השינוע.

לפי הדוח, נכון לשנת 2023, כ-80% מכמות הפסולת הפלסטינית (890 אלף טון בשנה) וכ-58% מכמות הפסולת של האוכלוסייה הישראלית (כ-135 אלף טון בשנה) הוטמנו באתרים אלה.

נוסף לכך, האוכלוסייה הישראלית ביו"ש מפנה חלק מהפסולת העירונית שלה לאתר הטיפול בעמנואל, הכולל מתקן מיון ומתקן לטיפול בחומר אורגני, בהיקף של כ-200 טון ליום. כמו כן נקלטת במתקן הטיפול גם פסולת שמקורה בישראל.

בחודש אפריל 2024 נסגר אתר ההטמנה טובלן שפעל כ-20 שנה בתחומי המועצה האזורית בקעת הירדן, בין היתר בגלל מיצוי נפח ההטמנה המאושר. האתר שירת בעיקר את האוכלוסייה הישראלית, אבל קלט גם שאריות מיון מאתר הטיפול משואה וכמות מצומצמת של פסולת פלסטינית.

בדוח מעריכים כי בגלל מחסור בתשתיות טיפול בפסולת, כ-20% מהפסולת הפלסטינית (כ-190 אלף טון בשנה) אינה מגיעה לאתרים מוסדרים, אלא מושלכת באתרים פיראטיים ויש חשש שהיא נשרפת. לפי ההערכות, יש כ-130 אתרי פסולת לא חוקיים הממוקמים בעיקר באזור המרכזי-מערבי של יו"ש, שם יש מחסור בתשתיות הטמנה מוסדרות לאוכלוסייה הפלסטינית.

בעוד 5 שנים: נפח ההטמנה בשני האתרים המרכזיים צפוי להיגמר

בדוח מדגישים שכבר היום יש מחסור בפתרונות קצה לטיפול בפסולת העירונית הפלסטינית, בעיקר במרכז יו"ש. , אך מעבר לכך, בשנים הקרובות המצוקה תגדל, בעיקר כי נפח ההטמנה בשני אתרי ההטמנה המרכזיים, אל מיניה וזהרת אל פאנג'ן, עתיד להיגמר ב-5 השנים הקרובות. גם מרבית הפסולת של האוכלוסייה הישראלית מוטמנת ב-2 אתרים אלה ולכן גם היא צפויה להיות מושפעת מכך.

בדוח מציינים כי לאחרונה החל הליך תכנוני מול המינהל האזרחי להרחבת המטמנה ב-אל מיניה, ונעשים מאמצים לקידום פתרונות נוספים לצד אתר אל פנג'אן.

עוד עולה מהדוח כי יש תוכנית מאושרת להקמת מטמנה נוספת באזור רמאללה (אס"פ ראמון) ובימים אלה המינהל האזרחי פועל לקידומה לשלב היתר הבנייה. מטמנה זו אמורה לתת מענה לאזור המרכזי-מערבי של יו"ש שבו חסרה תשתית הטמנה מסודרת.

לצד זה הדוח מציין עוד יוזמות להקמת אתרי השבת פסולת לאנרגיה באזור ג'נין ובאזור חוסאן, אולם הדוח מדגיש כי תוכניות אלה נמצאות בראשית דרכן ולא ברור אם ימומשו ומתי.

5 מיליארד ₪ להסדרת הטיפול בפסולת עירונית ביו"ש

לפי ההערכות בדוח, העלות של הקמת תשתיות לטיפול בפסולת עירונית עבור כלל האוכלוסייה ביו"ש שיכללו מתקני מיון, טיפול בפסולת אורגנית והשבה וייבנו לפי הסטנדרט הישראלי, ובהתאם למדיניות הטיפול בפסולת עירונית של המשרד להגנ"ס, נאמדות בכ-5 מיליארד ₪, מהם כ-4 מיליארד ₪ לטיפול בפסולת הפלסטינית. בדוח לא מצוין מהיכן התקציב אמור להגיע.

הדוח מבחין בין הפסולת הפלסטינית לזו של היישובים הישראליים ביו"ש. לפי הדוח, כדי לטפל בפסולת העירונית הפלסטינית בסטנדרט הישראלי, עלות הטיפול לטון פסולת (הון + תפעול) מוערכת בכ-470 ₪ לטון. זאת כאשר כיום עלויות הטיפול נאמדות בין 50-70 ₪ לטון. לכן תידרש תמיכה ניכרת, הן בהקמה והן בתפעול השוטף של מתקנים אלה. תוספת המימון לגישור על פער של עלות הטיפול בפסולת הפלסטינית מוערכת בכ-2.4 מיליארד ₪ לתשתיות ועוד 4.2 מיליארד ₪ עלות שוטפת מהוונת – סה"כ כ-6.6 מיליארד ₪.

בנוגע לפסולת של היישובים הישראלים ביו"ש, עלות הטיפול ההונית מוערכת בכ-890 מיליון ₪. סה"כ עלות הטיפל הכוללת בטון פסולת (הון + תפעול) עומדת על כ-500 ₪ לטון. כיוון שהמחירים הריאליים עומדים על 250–350 ₪ לטון, היקף התמיכה הנדרש מוערך בכ-545 מיליון ₪, מהם כ- 35 מיליון ₪ להקמת תשתיות וכ-200 מיליון ₪ עלות שוטפת מהוונת.

פסות בניין ביו"ש: 1.7 מיליון טון בשנה, רובה מושלכת בשטחים פתוחים

הדוח עוסק גם בנושא של פסולת בניין ביו"ש. כמות פסולת הבניין המיוצרת ביו"ש עומדת על כ-1.7 מיליון טון בשנה (בהשוואה לכ-6 מיליון טון בשנה בישראל), כאשר האוכלוסייה הפלסטינית מייצרת כ-80% והאוכלוסייה הישראלית כ-20%. לפי ההערכות, כמות פסולת הבניין המיוצרת ביו"ש צפויה לגדול עד 2040 לכ-2.3 מיליון טון בשנה.

לפי הדוח, ההנחה היא שרוב הפסולת הבניין שנוצרת ביו"ש, הן ביישובים הישראלים והן ביישובים הפלסטיניים, מושלכת בשטחים פתוחים או באתרי פסולת לא חוקיים. כמו כן, פסולת בניין מתוך תחומי ישראל מושלכת גם היא בתחומי יו"ש, בעיקר באזורים הקרובים לקו התפר, אך בדוח מציינים שלא ידוע מהו היקף התופעה.

מהדוח עולה שביו"ש יש מתקן אחד לטיפול בפסולת בניין הנמצא במעלה עמוס, אך הוא קולט בעיקר פסולת בניין שמקורה בישראל. עוד אתר לטיפול והטמנה של פסולת בניין צפוי לקום באזור תעשייה בראון. בדוח מודגש ש-2 המתקנים האלה יכולים לספק את צורכי ההתיישבות הישראלית בתחום הטיפול בפסולת בניין, בתנאי שהפסולת אכן תגיע אליהם.

כמו כן מציינים בדוח שאם צעדי האכיפה והפיקוח המוצעים בתוכנית האסטרטגית אכן יגבירו את ההרתעה ויעודדו פינוי פסולת לאתרים מוסדרים, תהיה היתכנות כלכלית להקים עוד מתקנים שייעלו ויקצרו את שינוע פסולת הבניין. אך יש צורך באסדרה ואכיפה מאומצת כדי להבטיח שפסולת הבניין אכן תטופל כראוי.

לפי ההערכות, כדי לטפל בפסולת הבניין שמייצרת האוכלוסייה הפלסטינית יש צורך בכ-6 מתקנים שעלות ההקמה כוללת שלהם מוערכת בכ-160–250 מיליון ₪. גם כאן הדוח לא מציין מקור תקציבי.

פסולת חקלאית ביו"ש: 2.6 מיליון טון בשנה. מרביתה לא מטופלת

כמות הפסולת החקלאית שנוצרת ביו"ש, שמקורה בגידולי שדה, מטעים וגידול בעלי חיים, נאמדת בכ-2.6 מיליון טון בשנה. כ-15% מהפסולת נוצרת בהתיישבות הישראלית וכ-85% באוכלוסייה הפלסטינית.

הפסולת החקלאית מורכבת מפסולת אורגנית (גזם ושאריות פרי), פסולת פלסטיק (חממות, צינורות השקייה, אריזות ועוד), פרש בעלי חיים ופגרי בעלי חיים.

הדוח מעריך שרוב הפסולת החקלאית אינה מטופלת כראוי, מושלכת ואף נשרפת. התופעה קיימת גם בצד הפלסטיני וגם בצד הישראלי. עם זאת, אין מידע כמותי על היקף הפסולת שאינה מגיעה לטיפול מוסדר או לשימוש חוזר. כמו כן אין גם מידע על היקף המפגעים. למרות זאת, מניח הדוח שחלק מהפסולת מטופלת או עוברת לשימוש חוזר (פרש בעלי חיים המשמש לדישון או שימוש בגזם להסקה ועוד).

פסולת אלקטרונית: לשפר את יישום החוק בישראל

אחת הבעיות שמוזכרת בדוח היא הברחה לא חוקית של פסולת מישראל לאיו"ש, וטיפול פיראטי, בין היתר גם של פסולת אלקטרונית. הדוח מסביר כי כדי למנוע את התופעה, יש צורך בשיפור יישום חוק פסולת אלקטרונית בתחומי ישראל (נושא שלא נכלל בדוח זה), לצד הגברת האכיפה והפיקוח במעברים ליו"ש.

בדוח מסבירים כי כיוון שהדוח מתמקד ביו"ש, ההיבטים של שיפור יישום חוק פסולת אלקטרונית בתחומי ישראל לא נכללים בדוח, אך אין בכך כדי להמעיט מחשיבות הנושא, וכי יש למקד את הפעילות בעניין זה תחילה.

בדוח נטען כי המשרד להגנ"ס כבר פועל לשפר את יישום חוק פוסלת אלקטרונית, בין היתר באמצעות תנאי ההכרה החדשים שניתנו לגופי היישום המוכרים, שנועדו גם למנוע זליגה של הפסולת לאיו"ש וטיפול פיראטי.

התשתיות הנדרשות: 8 תחנות מעבר, 3 מתקני מיון, 3 מטמנות, 2 מתקני השבה

כדי לתת מענה לטיפול בפסולת הנוצרת ביו"ש, נדרשת הקמת תשתיות בטווח הקצר והארוך. לפי הדוח, בטווח הקצר, יש להרחיב את שני אתרי ההטמנה הקיימים, ובמקביל המינהל האזרחי צריך לקדם את הקמת המטמנה ליד רמאללה – מטמנת ראמון, שתיתן מענה לאזור מרכז-מערב יו"ש, יחד עם מתקן מיון באותו מתחם שישרת את האוכלוסיה הישראלית.

לטווח ארוך, יש צורך לקדם תוכנית אב רב שנתית לטיפול בפסולת ביו"ש, כולל תוכנית לרתימת האוכלוסיה. במקביל, המשרד להגנ"ס והמינהל האזרחי יקדמו תכנון של אתרים לטיפול בפסולת ביו"ש ב-25 השנים הקרובות לפי העקרונות האלה:

• תחנות מעבר: יש להקים 8 תחנות מעבר.
• אתרי הטמנה: 3 אתרי הטמנה שיתנו מענה לצפון, למרכז ולדרום.
• מתקני מיון: יש להקים 3 מתקני מיון.
• מתקני טיפול בפסולת אורגנית: יש להקים 3 מתקני טיפול.
• מתקני השבת אנרגיה מפסולת: בין 2–3 מתקנים, עדיפות למתקנים הכוללים גם מערך מיון וטיפול בפסולת אורגנית.

התוכנית מציעה שתהליך איתור השטחים יסתיים בתוך חצי שנה ממועד אישור התוכנית האסטרטגית, וכי הליך התכנון יסתיים בתוך שנתיים.

כאמור, בכתבה נפרדת נציג את ההמלצות של התוכנית בתחומים של מדיניות, חקיקה, פיקוח ואכיפה, וצעדים לטיפול למיידי במפגעים בשטח.

לא מחכים לתוכנית האסטרטגית

כפי שדיווחנו בחודשים האחרונים, במקביל לקידום התוכנית האסטרטגית שפרסומה התעכב כאמור ביותר משנתיים, ובגלל הלחץ הציבורי ההולך וגובר, נערכו בכנסת דיונים רבים בנושא וננקטו גם צעדים, כמו למשל תיקון צו הביטחון שמאפשר להחרים כלי רכב וציוד המשמשים לעבירות סביבה או הצבת ניידות ניטור אוויר בשוהם שתושביה סובלים מזיהום אוויר שמקורו בעשן שריפות בשטחי יו"ש.

במקביל, המשרד להגנ"ס כבר הקצה 38 מיליון ₪ מכספי הקרן לשמירת הניקיון לפעולות מיידיות בשטח בשנת 2026.  צעדים שלפי המשרד כבר תרמו להפחתת הזיהום באזור יישובי קו התפר.

את הפעולות בשטח מוביל קמ"ט איכות הסביבה במינהל האזרחי בפיקוח המשרד להגנ"ס והן כוללות חיזוק האכיפה בשטח, פעילות למניעת מַעבר פסולת בלתי חוקית, פעולות ניטור וכיבוי של שריפות פסולת והפעלת מנגנוני אכיפה מתואמים עם גורמי ביטחון ואכיפה.

מתי תאושר התוכנית האסטרטגית לטיפול במפגעי סביבה ביו"ש?

רק לאחר שיתקבלו הערות ממשרדי ממשלה ויגובש הנוסח הסופי, התוכנית צפויה לעבור לאישור הממשלה. נזכיר כי אף שעיקרי התוכנית פורסמו כבר לפני כ-4 חודשים, פרסום הנוסח המלא התעכב, בגלל מחלוקת בין המשרד להגנ"ס למשרד האוצר לגבי תקציבה – שעומד על כ-134 מיליון ₪ לשנים הקרובות. ייתכן שפרסום הטיוטה מעיד על כך ששני המשרדים הגיעו להסכמות באשר לתקציב המדובר.

במשרד להגנ"ס מציינים שהתוכנית נועדה לתת מענה מתואם, מתוקצב ורב-מערכתי לשריפות הפסולת הפיראטיות ביו"ש באמצעות חקיקה, הגברת הפיקוח והאכיפה, בניית תשתיות טיפול בפסולת לצד מתקני מיון והשבה, הרחבת מערך ניטור האוויר בתחומי יו"ש, שיתופי פעולה עם גורמי ביטחון ועוד אמצעים. כל אלה נועדו כדי לצמצם ולמנוע את שריפות הפסולת שגורמות לזיהום אוויר ומפגעי ריח ביו"ש וישובי קו התפר, ועלולות לגרום גם לזיהום קרקע ומים.

משרד הבריאות: לא נמצאו נתונים המעידים על עודף תחלואה משריפות פסולת

בדוח גם מציינים כי משרד הבריאות הבין דוח מקיף שבחן את המידע הקיים בנושא ההשלכות הבריאותיות על האוכלוסייה הישראלית של שריפות פסולת בשטחי יו"ש. לפי הדוח, לא נמצאו נתונים המעידים על עודף תחלואה, עודף תמותה או פגיעה בעוברים ביו"ש בהשוואה לכלל ישראל.

התייחסויות

עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה: "הגיע הזמן לעשות סוף לזיהום הסביבתי ביהודה ושומרון. יו"ש לא תהיה החצר האחורית במפה הסביבתית של ישראל. זיהום אינו נעצר בקווי המפה, ושריפות הפסולת והמפגעים באזור גורמים לפגיעה ממשית באיכות האוויר ובבריאות הציבור בישראל. אף שסמכויות הטיפול במפגעים הסביבתיים ביו"ש נתונות בידי המינהל האזרחי, אני נאבקת לבסס משילות סביבתית מלאה – המשרד להגנ"ס הוביל עבודת מטה רחבה ונחושה לקידום פתרונות עומק, כזו שמחברת סמכויות, חקיקה, תקציב ואכיפה לכדי מדיניות ברורה. כדי לייצר שינוי מתמשך, נדרש גם מענה תקציבי ייעודי לצד הרחבת הסמכויות והקמת תשתיות טיפול וניטור. הצעת המחליטים שאנו מפיצים נועדה להבטיח את המסגרת הממשלתית הדרושה לקידום צעדים אלה, מתוך תפיסה של אחריות ארוכת טווח המגינה על בריאות הציבור והסביבה בישראל".

---

מסמכים רלוונטיים: