ישראל דנציגר, שהתפטר מתפקיד מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה לפני כחודש, החליט לשמר את הידע והתובנות שצבר במשרד להגנ"ס, ומאז שעזב את התפקיד, עמל על הכנת מסמך מקיף שמציג "מפת דרכים להגנת הסביבה". זאת מתוך תפיסה ואמונה בשקיפות מלאה לציבור ומחויבות להעביר את הידע הלאה לכל העוסקים בתחום. דנציגר מקווה כי פעולה זו תהפוך נורמה אצל נושאי משרה ציבורית. אנחנו מביאים בפניכם את עיקרי הדברים. עותק שלם של המסמך מצורף בתחתית הידיעה.
אחת הבשורות המשמעותיות שדנציגר הביא למשרד להגנת הסביבה, היא קביעת סדר עדיפויות, אותו הוא גוזר ממידת ההשפעה על בריאות הציבור והסביבה. כאשר בראש סדר העדיפויות נמצא המאמץ להפחית את זיהום האוויר הגורם למוות מוקדם של כ-2,100 איש בישראל. מיד לאחר מכן הנושא של חומרים מסוכנים המהווה סיכון משמעותי לציבור וכך הלאה.
לכן, לא מפתיע, שמתוך רשימת 15 הסיכונים והזיהומים הסביבתיים שהמסמך החדש מונה, 4 הראשונים עוסקים בתחום של זיהום אוויר: מתחבורה, מייצור אנרגיה, מתעשייה ומשריפות בשטחים פתוחים.
זיהום אוויר מתחבורה: גורם לכ-50% מזיהום האוויר במרכזי הערים בישראל ולכן נמצא בראש הרשימה. 2 דרכי פעולה עיקריות: מעבר לשימוש בכלי רכב בהנעה נקייה, ומעבר מנסיעה ברכב פרטי למערכת הסעת המונים בתחבורה ציבורית ושיתופית נקייה.
זיהום אוויר מייצור אנרגיה: 3 דרכי פעולה עיקריות: הפסקת שימוש בפחם ודלקים מזהמים, מעבר לאנרגיה מתחדשת לא מזהמת, כאשר שימוש בגז טבעי הוא שלב ביניים ולא יעד סופי, והתייעלות אנרגטית. כמו כן מוצע לקדם מספר יוזמות חדשות:
כתבות רלוונטיות לנושא:
לפי "מפת הדרכים" של דנציגר, זיהום אוויר מתעשייה מהווה את הגורם השלישי בחשיבותו לזיהום אוויר (אחרי תחבורה וייצור אנרגיה), למרות שבראייה ציבורית הוא עדיין נתפס כגורם הראשון.
הדגש הראשון להפחתת זיהום אוויר מתעשייה הוא התמקדות במניעה במקור, כלומר שימוש בחומרים, תהליכים וטכנולוגיות שייצרו מראש פחות זיהום אוויר, במקום לטפל בזיהום האוויר בקצה מקור הפליטה באמצעות מסננים למיניהם.
הדגש השני להפחתת השפעת זיהום אוויר מתעשייה הוא למנוע ולהסדיר אזורים בהם יש עירוב שימושים, למשל אזור בו קיימת תעשייה כבדה לצד אוכלוסייה, ומסחר. הפתרון שמציע המסמך הוא תמיכה ממשלתית בהעברת מפעלים לאזורי תעשייה ייעודיים וקביעה בחוק של ערכי סף למרחקי הפרדה וזיהום אוויר שלא יאפשרו אישור תוכניות בנייה שיעמידו את בריאות הציבור בסכנה (הכוונה גם למנוע התקרבות של בנייה עירונית למפעלים).
דגשים נוספים מעניינים שהמסמך מפרט בהקשר של התעשייה:
זיהום אוויר תוך מבני הוא תחום שעדיין לא מטופל ע״י המשרד להגנת הסביבה, וראוי שיטופל, כך מוצע. תחום זה מתייחס לזיהומים והסיכונים הנוצרים בתוך מבנה, מהמבנה עצמו, ומהציוד שנמצא בו. לדוגמא, פליטות מדבקים של רהיטים, גז ראדון ועוד.
המטרה הראשית היא הקמת אגף ותחילת טיפול בנושא כאשר מוצע לחוקק חוק האוסר יבוא ומכירת מוצרים מסכנים ומגביל בניה וחומרי בנייה, או לחילופין דירוג המוצרים וציון הסיכון עליהם.
בנוגע לתחום הפסולת, המסמך שם דגש על הסדרת הענף באמצעות חוק פסולת אחיד לכל זרמי הפסולת, במקום שלל החוקים שעוסקים בפסולת כיום ומקשים על יישומם. על החוק להיות מושתת על תמריץ כלכלי לאיסוף פסולת ולטיפול בה. בזרמי פסולת 'לא כלכליים' יש לשקול תשלום לפי יחידת משקל למי שיביא פסולת לאתר מורשה, כאשר המימון יגיע מהיטל ייעודי על יצרני הפסולת, לפי זרם הפסולת.
בנוסף, מוצע לעגן בחקיקה את מודל "2 הפחים" להפרדת פסולת ברת המיחזור מזרם הפסולת הכללי ומוסבר כי התקדמות טכנולוגיות מיון הפסולת, תייתר את ההפרדה במקור.
וכמובן שאי אפשר בלי התייחסות לקרן הניקיון - מסתבר שדנציגר תומך בהעברת קרן הניקיון למודל של רשות עצמאית.
באשר לטיפול בקרקעות מזוהמות, דנציגר מציע להרחיב את פעילות זרוע הביצוע לשיקום קרקעות (החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה) מעבר לטיפול בקרקעות המזוהמות של משרד הביטחון והתעשיות הביטחוניות, כך שתכלול גם: בוצות, מט"שים, מטמנות, זיהומים מהתעשייה, פסולת אסבסט ועוד. יש לאפשר ביצוע שיקום ואז תביעה של כפל תשלום מבעלי הקרקע.
כמו כן, מוצע להקים קרן ממשלתית לשיקום קרקעות מזוהמות עם סיום הפעילות של עסקים בעלי פוטנציאל גבוה לזיהום קרקע, כדוגמת: מטמנות, אתרי פסולת וכו. כאשר אותם עסקים יחויבו להפריש כספים לקרן במהלך פעילותם. באופן דומה לקרן לשיקום מחצבות.
לצד הדרישה להגדיל את כוח האדם של המשרד להגנת הסביבה, "מפת הדרכים" מציעה לסדר את המבנה הארגוני של המשרד להגנת הסביבה סביב 3 נושאי תוכן עיקריים: זיהום אוויר וחומ"ס, פסולת ומשאבי טבע. בהתאם, להקים לכל אחד משלושת האשכולות, זרוע ביצוע על מנת לאפשר ביצוע יעיל ומהיר של פרויקטים.
אגב, המסמך מציין כי במקום להקים חברות ממשלתיות חדשות, ניתן להרחיב פעילות של חברות הכפופות כיום למשרד להגנת הסביבה. המודל הוא החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה, הכפופה למשרד להגנת הסביבה ומשמשת כזרוע ביצוע לטיפול בקרקעות המזוהמות של המדינה, אף על פי שתחום עיסוקה המקורי והראשי הוא קליטה וטיפול בפסולת מסוכנת.
כמו כן, מוצע להקים אשכול שירות שיעסוק בפניות הציבור, חופש המידע, סביבה דיגיטלית, שיתופי פעולה ועוד.
המסמך מטפל בנושאים סביבתיים נוספים: שריפות משטחים פתוחים, חומרים מסוכנים, שימור סביבה טבעית בריאה, זיהום מים, זיהום ים וחופים, חשיפה לקרינה, חשיפה לרעש, חשיפה לריח, שינוי אקלים ועוד.
במקביל, המסמך מטפל בנושאים ניהוליים הקשורים למשרד להגנת הסביבה: פיקוח ואכיפה, תכנון מדיניות ואסטרטגיה, טיוב רגולציה, טרנספורמציה דיגיטלית, הסברה תקשורת ודוברות ועוד.
את הפירוט אפשר לקרוא במסמך המלא המופיע בתחתית הכתבה.
---------
מסמכים רלוונטיים: