בית המשפט העליון החליט לאפשר דיון בבקשה לצו שהוגש במסגרת תביעה ייצוגית נגד החברות כי"ל ורותם אמפרט על פעילותן בצין שבנגב שגרמה לכאורה לזיהום מי תהום, גם ללא התחייבות כספית מצד התובעים. החלטה זו שהתקבלה לפני כחודש מהווה מעין החלטה תקדימית ולכן חשוב להכירה.

הבקשה לתביעה ייצוגית הוגשה לפני כשנה וחצי בטענה שהחברות אחראיות לזיהום של מקורות מים באזור נחל צין בנגב. אך באוגוסט האחרון התובעים טענו כי נחשפו למידע חדש והגישו בקשה לצו מיידי נגד החברות עם דרישה להפסיק את פעילותן הרלוונטית לזיהום, משום שלטענתם נשקפת ממנה סכנה מידית לבריאות הציבור ולסביבה וכי יש חשש לקריסה של בריכות השפכים התעשייתיים.

ביהמ"ש המחוזי ביטל את הדיון בבקשה לצו הפסקת הפעילות שהוגשה על ידי 4 התובעים משום שלא חתמו על התחייבות כספית, כמקובל בהגשת תביעה אזרחית. ההתחייבות הכספית מאפשרת לנתבעים במשפט אזרחי לתבוע פיצויים והחזר הוצאות מתובעיהם במקרה שהתביעה נגדם מבוטלת מסיבה כלשהי.

כאמור, לאחר שבית המשפט המחוזי לא הסכים לדון בצו ללא התחייבות כספית של התובעים, הם עתרו לביהמ"ש העליון, שבאופן חריג קיבל את הערעור וקבע כי יש לדון בבקשה, והדיון בנושא חזר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

לפניכם פירוט השתלשלות העניינים.

כתבות רלוונטיות:

1. המפעל נדרש להפקיד ערבות שיקום של 60 מיליון ₪, 27.12.2021
2. הנחיות חדשות לבריכות אידוי ואגירה של שפכים תעשייתיים, 02.12.2021
3. בעקבות הדליפה בנחל אשלים: חלופות לתהליכי הייצור והאחסון, 21.6.2018
4. חקירה פלילית בגין דליפת החומצה במפעל רותם אמפרט, 04.07.2017
5. מידע נוסף על שפכים תעשייתיים | infospot

התובעים: סכנה מיידית לבריאות הציבור ולסביבה בצין  

בספטמבר 2020 התובעים הגישו את הבקשה המקורית לתביעה ייצוגית נגד כי"ל ורותם אמפרט, זאת בטענה שהן זיהמו את הקרקע והמים במשך שנים באזור צין שבנגב עקב פעילות מפעל הפוספסטים שלהן.

מטרת התביעה, שעדיין מתנהלת, היא להביא את החברות לשקם את הקרקעות ומקורות המים שנפגעו ולפצות את הציבור על נזק של עשרות שנים לסביבה.

אולם באוגוסט האחרון התובעים טענו כי נחשפו למידע חדש הנוגע ליציבות והרכב השפכים שדולפים מבריכות השפכים במפעל שלכאורה גרמו לזיהום, בעקבותיו הגישו בקשה לצו הפסקת פעילות נגד החברות. התובעים סבורים כי המצב שנחשף במידע החדש עלול לגרום לסיכון בריאותי מיידי למטיילים במעיינות עין צין וסביבתם. לבקשה צורפו חוות דעת של מומחים שונים, ביניהם של מהנדס שטען שסוללות העפר התומכות במאגרי השפכים יכולות להתמוטט בכל רגע. חוות דעת נוספת של מומחה גיאולוגי עסקה בסיכוי הגבוה לרעידת אדמה באזור אשר תשפיע על יציבות המאגרים.

בהתאם לכך, הבקשה לצו הפסקת פעילות שהגישו התובעים נגד כי"ל ורותם אמפרט כללה 2 דרישות. האחת, לרוקן באופן מיידי את מאגרי השפכים התעשייתיים הבעייתיים או לחילופין לחזק אותם בשל חשש לקריסתם. הדרישה השנייה הייתה שהחברות יפרסמו אזהרות למטיילים לפיהן מקורות המים בנחל צין וסביבתו מזוהמים.

לכך השיבו החברות שפעילות המפעל הופסקה ומצבת כוח האדם בו צומצמה, אך התובעים טענו מנגד כי הדבר לא הביא לצמצום הסיכון לציבור ולסביבה ממאגרי השפכים וממקורות המים שכבר זוהמו מהשפכים שממשיכים לדלוף.

מלבד הסכנה של התמוטטות המאגרים שתגרום לשפכים לזהם את הקרקע ואת נחל צין ומקורות מים נוספים באזור, נטען כי קיימת סכנה מיידית לבריאות הציבור מטבילה ומגע עם המים בנחל צין, מעיינותיו ומקורות מים נוספים בשל זיהומם בחומרים רדיואקטיביים, מתכות כבדות ועוד.

בית המשפט העליון מחזיר את הדיון למחוזי

כאמור, בית המשפט המחוזי תחילה ביטל את הדיון בבקשה לצו משום שהתובעים לא חתמו על התחייבות עצמית בסכום לא מוגבל, כפי שדרש מהם בית המשפט בהתאם למקובל בתביעות ייצוגיות. עקב כך, התובעים ערערו לבית המשפט העליון ושם התקבלה ההחלטה להפוך את החלטת המחוזי ולאפשר דיון בצו ללא חתימה על התחייבות כספית כתנאי לעצם הדיון.

הטענות של התובעים בערעור לבית המשפט העליון היו שיש פערי כוחות קיצוניים בינם לבין כי"ל ורותם אמפרט. עוד הם הוסיפו שהם אינם יכולים לחתום על התחייבות ללא הגבלה וכי לכל הפחות בית המשפט היה יכול להגביל בסכום מסוים את ההתחייבות שהם נדרשים להגיש.

בנוסף לכך, הם טענו שאם ייפרץ אחד המאגרים יכול להיגרם נזק כה גדול עד שלנתבעות לא יהיו די משאבים כדי לתקנו, לכן צריך למנוע זאת מראש על ידי דיון בצו שלא מותנה בהתחייבות כספית. הם אף הוסיפו שחלק מדרישותיהם, למשל הצבת שילוט על סכנה לציבור, לא מחייבות את החברות להוציא כספים רבים ומסתכמות בעלות נמוכה.

כאמור, בית המשפט העליון קיבל את הערעור. לדברי השופטת, התובעים מתריעים מפני נזק חמור ורחב היקף שצפוי להתרחש בזמן הקרוב, וטענה זו נתמכת בחוות דעת של מומחים ולכן יש לדון בצו גם ללא הגשת התחייבות.

כמו כן, השופטת טענה ש"ראוי להצביע על פערי הכוחות הניכרים בין הצדדים להליך, באשר המשיבים הם בחלקם חברות בעלות "כיס עמוק" בעוד המשיבים הם אנשים פרטיים. נסיבות אלה אמנם אינן מצדיקות פטור "אוטומטי" מהפקדת התחייבות עצמית כתנאי למתן סעד זמני, ואולם די בהן לשיטתי כדי להצדיק דיון בבקשה לסעד זמני לגופה".

השופטת הדגישה שייתכן כי לאחר דיון בצו יוחלט שלא ניתן לממש את הבקשות בו ללא הפקדת התחייבות עצמית של התובעים, או שייקבע לאחר הדיון שיש לחייב את החברות הנתבעות רק בפעולות שעלותן נמוכה, ולגביהן יחתמו התובעים על התחייבות עצמית. אך כל זה יקרה לאחר דיון ולא כתנאי לדיון בבית המשפט המחוזי.

את התובעים מייצגים עו"ד צבי לוינסון ועו"ד גיל דרור ממשרד לוינסון-דרור ,ועו"ד אלי בן ארי מארגון "אדם טבע ודין".

עורכי דין בתחום איכות הסביבה: