רשות המים פרסמה סיכום של פעולות שעשתה למניעת זיהום מקורות מים בדלק בשנים 2021-2020.

מתוך 279 אתרים המנוטרים על ידי רשות המים לאיתור דלק במי התהום, ב- 187 אתרים לא נמצאה חריגה מריכוזי היעד עבור רכיבי הדלק הנמדדים. ב- 92 אתרים נמצאו ריכוזים החורגים מריכוזי היעד, רובם זיהום בריכוז עד שני סדרי גודל מערכי היעד, וב- 15 אתרים אותר זיהום חמור הכולל חריגות של למעלה משני סדרי גודל מריכוז היעד עבור לפחות אחד ממרכיבי הדלק הנמדדים.

ב- 82 אתרים מתבצעות פעולות שיקום, מתוכם ב- 52 אתרים מתקיימות פעולות לשאיבת הדלק וב- 30 אתרים מתבצע שיקום אקטיבי של מי תהום המזוהמים בדלק במגוון גישות וטכנולוגיות.

נתון נוסף שעולה מהדוח הוא ש-80% מזיהומי הדלק שנמצאו מקורן בתחנות דלק, זאת בגלל הכמות הרבה שלהן, ביחס לשאר מתקני הדלק – חוות מכלים וכו'. 134 מהאתרים המזוהמים בדלק מצויים בתוך אזורי מגורים או בסמיכות אליהם. כמו כן, מרבית האתרים המזוהמים נמצאים במרכז הארץ ובמפרץ חיפה.

הדוח המלא מצורף בתחתית הידיעה.

כתבות רלוונטיות:

1. 16 חקירות מי תהום מחשש לזיהום בדלק נפתחו ב-2019, 04.4.2021
2. 51 אלף ליטרי דלק נשאבו ממי תהום ב-2018, 18.8.2020
3. 176 מתקני דלק זיהמו מי תהום, 02/07/2018
4. מגמת שיפור: אלפי צינורות הדלק שנבדקו - ללא דליפות, 24/06/2020
5. זיהום מי תהום בדלק ב-180 אתרים, 29/08/2017
6. למידע נוסף על זיהום קרקע | infospot

תמונת מצב: חקירת מי תהום, היערכות לשיקום

נעשה סדר: עד היום רשות המים חקרה 324 אתרים (31 מהם נפתחו בשנתיים האחרונות) שהיה בהם פוטנציאל לזיהום דלק, באמצעות התקנה של 1,126 בארות ניטור. מתוכם, 45 אתרים (11 מהם בשנתיים האחרונות) קיבלו אישור לסיים את הניטור לאחר שלא אותר בהם זיהום במשך 5 שנים. ככלל, אתר ש"נחשד" בזיהום משוחרר מחובת הניטור רק לאחר 5 שנות ניטור רציף ללא חריגות, ובמקרים מסוימים לאחר 3 שנים.

ב-279 האתרים שנותרו עדיין מבוצעת חקירה כיום. לפי הממצאים הנוכחיים מהם עולה כי ב-187 אתרים מתוך 279 האתרים שנחקרים אין חריגה מערכי היעד. עם זאת, ב-92 האתרים הנותרים יש חריגה לפחות באחד ממרכיבי MBTEX – שם מקוצר של קבוצת מזהמים הכוללת MTBE, בנזן, אתיל בנזן, טולואן וקסילן. מרבית החריגות הן של MTBE ובנזן.

בנזן הוא מרכיב בעל רעילות גבוהה ולכן תקן מי שתייה עבורו נמוך מאד (5 מיקרוגרם לליטר), כך שריכוז של מיליגרם בודדים לליטר מהווה חריגה של פי 1,000 מהתקן. לעומתו, הרעילות של MTBE נמוכה יותר (ריכוז מרבי בתקן מי שתייה של 40 מיקרוגרם לליטר) אך בשל מסיסותו הגבוהה הוא נמצא בריכוזים גבוהים יחסית במי התהום.

ב-79% מ-92 האתרים שנמצאה בהם חריגה מערכי היעד, מדובר בזיהום בדרגה בינונית (עד שני סדרי גודל מערך היעד – כלומר עד פי 100). ב-15 אתרים נוספים הזיהום בדרגה חמורה עד 3 סדרי גודל (פי אלף) מערכי היעד, וב-4 אתרים הזיהום בדרגה חמורה מאוד – יותר מ-3 סדרי גודל.

כיום, ב-37 אתרים נמצאים בשלב של בדיקת היקף הזיהום, לקראת שיקום.

תמונת מצב: שיקום וניטור לאחר שיקום

מהדוח של רשות המים עולה כי יש 82 אתרים שנמצאים בתהליכי שיקום: ב-52 מתוכם נעשתה שאיבת עדשת דלק בשנת 2019 וב-30 האתרים הנוספים נעשה שיקום מומסי דלק. מתוך 30 האתרים הללו, רק ב-3 החל השיקום בשנתיים האחרונות (2021-2020).

ב-7 אתרים נוספים שנמצאו מזוהמים נערכים כעת לקראת שיקום וב-8 אתרים שכבר שוקמו נעשה כיום ניטור שלאחר שיקום כדי לוודא שתוצאותיו משביעות רצון. 3 אתרים נוספים קיבלו פטור משיקום עקב ירידה משמעותית בריכוזי המזהמים טרם התקנת מערכת השיקום בהם.

שיטות לשיקום מי תהום מזוהמים בדלק

שיקום מי התהום מתבצע לרוב במספר שיטות טיפול בתוך אקוויפר (In Situ):

• חמצון כימי ישיר של תרכובות המזהמים (Oxidation).
• הגברת פעילות הפירוק המיקרוביאלי הקיימת באופן טבעי באמצעות פעפוע של חמצן אל מי האקוויפר או הזרקת תרכובות המשחררות חמצן למים, עם או ללא הוספה של נוטריינטים.
• שילוב של חמצון כימי והרוויית מי האקוויפר בחמצן לשם הגברת הפעילות המיקרוביאלית באמצעים אלקטרוכימיים (EBR).
• בעבוע אויר תחת מפלס מי התהום ושאיבת האדים המכילים תרכובות נדיפות של מרכיבי דלק מעליו (As-Sva).

בשנת 2021 נעשה לראשונה פיילוט עם טכנולוגית PetroFix ,בה מתבצעת ספיחה של הזיהום על גבי פחם פעיל בתוך האקוויפר והאצת פירוק מיקרוביאלי של המזהם הספוח. שיקום מי התהום יכול להתבצע גם באמצעות שאיבת המים המזוהמים, טיפול בהם מחוץ לאקוויפר (Situ-Ex) והחדרת המים המטופלים בחזרה לאקוויפר.

שיטת הטיפול בכל אתר נקבעת בהתאם להיקף הזיהום באתר, אופי התווך הלא רווי והרווי, עומק מי התהום, הזמן המוערך עד להגעה לריכוזי היעד לשיקום ועוד.

תהליך הטיפול בזיהום מי תהום בדלק

רשות המים פורסת בדוח את שלבי העבודה והכללים שהיא פועלת לפיהם. כך למשל, אם מאותרת עדשת דלק יש לשאוב אותה ולפנותה באופן מיידי. לעומת זאת, אם נמצאו מי תהום שמזוהמים במומסי דלק התהליך ארוך. רשות המים בוחנת את הסיכון הנשקף מהזיהום לבריאות, למקורות המים ולערכי הטבע ועל פי מידתו מתקבלת החלטה אם יש צורך בשיקום, שנחשב יקר ומורכב יותר משאיבת עדשת דלק.

זיהום מומסי דלק במי תהום פעמים רבות מהווה סיכון מיידי להפקת מי שתייה ולכן יש לבצע שיקום. מוקדי זיהום הנמצאים עד 500 מ' במעלה הזרם מבאר הפקה או עד 150 מ' במורד הזרם נחשבים כמהווים סיכון מיידי לזיהום באר ולהשבתתה

במקרה שזיהום מומסי הדלק לא מהווה סיכון מיידי לבאר המשמשת להפקת מי שתייה ניתן לאמץ ריכוזי יעד מבוססי סיכון מסוג 1-Tier. ריכוזי היעד יקבעו לפי המרחק לקולטנים רגישים אחרים. יעד השיקום במקרה זה יהיה להפחית את ריכוזי המזהמים.

שלבי הטיפול באתרים מזוהמים כוללים:

• בשלב הראשון, רשות המים מנחה את הגורם המזהם לערוך חקירת מי תהום ראשונית. החקירה כוללת התקנת בארות לניטור מי התהום במטרה לאתר עדשת דלק ו\או זיהום מומסי דלק.
• אם מאותר זיהום – החקירה נמשכת עד שמבינים את גבולות הזיהום ותוחמים אותו.
• בשלב השלישי, מתבצע ניטור של המזהמים המומסים במשך תקופה של עד כשנה וחצי, אשר במהלכה מתבצעים 5-4 סבבים של דיגום מי התהום. במהלך תקופה זו נאסף המידע הדרוש לקביעת הצורך בשיקום אקטיבי של מי התהום. במקביל, באתרים בהם מאותרת עדשת דלק, בכל אחד משלבי הטיפול, מנחה רשות המים להתחיל בפינוי מיידי של העדשה.

באתרים שבהם קובעת רשות המים כי יש לטפל בזיהום מומסי דלק במי התהום, נדרש בעל האתר להכין תכנית שיקום מי התהום הכוללת מספר חלופות טכנולוגיות לשיקום והמלצה על הטכנולוגיה המתאימה ביותר למאפייני האתר. לאחר קבלת אישור רשות המים, מותקנת ומופעלת מערכת השיקום באתר.

---

מסמכים רלוונטיים: