מאחורי הקלעים של התוכנית הלאומית לכלכלה דלת פחמן
התכנסנו לשיחה עם מומחי חברת 'אקוטריידרס' שליוו את המשרד להגנ"ס בגיבוש התוכנית הלאומית לכלכלה דלת פחמן. כיצד הם גיבשו את התוכנית? אילו הזדמנויות היא טומנת בחובה? אילו ענפי תעשייה עלולים להיפגע וכיצד יגנו עליהם? האם המימן יהווה מקור אנרגיה משמעותי? כל זה ועוד בכתבה שלפניכם
  • מאת: מערכת infospot
  • פורסם בתאריך: 07/10/2021

ממשלת ישראל אישרה לפני כחודשיים תוכנית לאומית למעבר לכלכלה דלת פחמן שמציבה יעד הפחתת פליטות גזי חממה של 85% עד לשנת 2050. במקביל, הממשלה החליטה לאחרונה להטיל מס פחמן, באמצעות מס הבלו על דלקים, החל משנת 2023.

ההחלטות הללו ישפיעו באופן משמעותי על עיצוב משק האנרגיה, התחבורה וגם על התעשייה, ענף הבנייה, תכנון הערים ועוד.

כיצד גיבשו את התוכנית למעבר לכלכלה דלת פחמן? כיצד נקבעו יעדי הפחתת הפליטות? מדוע הוחלט להשאיר את התחבורה מחוץ למס הפחמן? אילו ענפי תעשייה עלולים להיפגע מהשינויים וכיצד יגנו עליהם? האם המימן יהווה מקור אנרגיה משמעותי? ואיפה יש הזדמנויות?

כדי לענות על שאלות אלה קיימנו שיחה עם אנשי חברת אקוטריידרס, מהמומחים המובילים בישראל לנושא מדיניות שינוי אקלים, העוסקים בתחום כ- 20 שנה, אשר ליוו את משרדי הממשלה בתהליך גיבוש התוכנית הלאומית למעבר לכלכלה דלת פחמן.

שוחחו איתנו עומר תמיר, מנכ"ל החברה, ורון קמרה, ראש מחלקת מדיניות שינוי אקלים ואנרגיה בחברה. שאלנו אותם על היתכנות היישום של התוכנית הלאומית ללא חוק אקלים, על התמריץ שיש במס הפחמן במתכונתו הנוכחית, על מנגנון סחר בפליטות ישראלי ועוד. הריאיון המלא לפניכם.


כתבות רלוונטיות:

  1. המשך הפחתת פליטות מייצור חשמל ותעשייה, 31.8.2020
  2. הממשלה אישרה יעדי אקלים חדשים, 26.7.2021
  3. כיצד נגיע ל- 30% אנרגיות מתחדשות ב-2030?, 25.5.2021
  4. דוח האו"ם על משבר האקלים חריף מקודמיו, 12.8.2021
  5. מידע נוסף על שינוי אקלים | infospot

מה היה החלק שלכם בגיבוש התוכנית הלאומית למעבר לכלכלה דלת פחמן וגיבוש מתווה מס הפחמן?

רון: "את תהליך גיבוש התוכנית הובילו המשרד להגנ"ס והמכון הישראלי לדמוקרטיה בשיתוף משרדי ממשלה רלוונטיים, ולקח בו חלק גם ארגון ה-OECD, שהיה מעורב בשלב גיבוש החזון, ליווי הצוותים, הצגת הפעילות במדינות אחרות וגיבוש המלצות לאמצעי מדיניות.

במסגרת העבודה הוקמו ארבעה צוותי עבודה לפי ענפי פעילות: חשמל, תעשיה ופסולת, תחבורה, וערים ומבנים. בשלב הראשון הצוותים גיבשו חזון, גם בהיבט של צמצום פליטות גזי חממה וגם של מדדים אחרים שמשפיעים בעקיפין על הפליטות, למשל התפלגות סוגי התחבורה בעתיד. בשלב השני נוסחה המדיניות לכל ענף.

חשוב לציין כי למרות שהצוותים עבדו בנפרד, היו נקודות השקה רבות ביניהם. למשל, צעדים לצמצום השימוש ברכב הפרטי קשורים קשר הדוק  לתכנון אורבני עתידי.

אנחנו באקוטריידרס הובלנו את צוות הייעוץ של התהליך. ערכנו סקירות בינלאומיות של מדדים ממדינות מובילות בעולם, ביניהן: סקירות טכנולוגיות, סקירות של אמצעי מדיניות ועוד. יצרנו את בסיס הידע הרלוונטי לישראל על בסיס הניסיון בעולם. כמו כן, בנינו מודל המחשב עד שנת 2050 את פליטות גזי החממה מכלל מגזרי המשק השונים, לדוגמא: ייצור חשמל, תחבורה, תעשייה, צריכת אנרגיה במבנים, גזי קירור, פסולת וחקלאות. המודל אפשר חיזוי של הפליטות בתרחישים שונים של מדיניות והטמעת טכנולוגיות, ובכך היווה בסיס מקצועי השוואתי לגיבוש יעדי הפחתת הפליטות בישראל.

בנוסף לארבעת הצוותים הענפיים היו עוד שני צוותים. הראשון היה צוות מאקרו כלכלי בהובלת פרופ' נתן זוסמן וד"ר רוסלנה פלטניק שבחן את ההשפעות הצפויות של התוכנית על המשק, והשני היה צוות שהוביל המכון הישראלי לדמוקרטיה ובחן את ההשלכות החברתיות של התוכנית וכיצד ניתן לבצע אותה מבלי לפגוע בשכבות החלשות מחד ותוך שילוב כמה שיותר מגזרים במשק מאידך.

לגבי הטלת מס פחמן, פרופ' זוסמן הוביל בשיתוף המשרד להגנת הסביבה את העבודה המקצועית לגבי מס הפחמן והשפעתו על מגזרי המשק השונים, ואנחנו באקוטריידרס ליווינו את התהליך באמצעות ניתוחים שנועדו  להבין מה תהיה השפעת המס – באופנים שונים - על המשק הישראלי. כלומר: אילו ענפים פגיעים ובאיזו מידה, כיצד המס ישפיע על התמריץ לעבור לרכב חשמלי, האם מס הפחמן צריך להיות חלק מהבלו או מס בפני עצמו, בנוסף ערכנו בחינה השוואתית של אופציית מס הפחמן אל מול אופציית מנגנון סחר בפליטות (בסוף כאמור נבחרה חלופת מס הפחמן)."

אתם עוסקים שנים רבות בהיבטים שונים של שינוי האקלים, האם היה משהו שהפתיע אתכם בגיבוש התוכנית הלאומית?

רון: "הופתענו לגלות עד כמה מימן, ובפרט מימן ירוק, הוא פתרון טכנולוגי מרכזי בעיני כמה מהמדינות המערביות המובילות. מדינות אלו משקיעות משאבים רבים על מנת להפוך את השימוש במימן לישים בעבור התעשייה והאוכלוסייה בטווח הבינוני אם לא בטווח הקצר של שנים ספורות. כמובן, זה לא אומר שזה קורה מחר בבוקר אבל הפתיע אותנו לגלות את ההשקעות הגדולות וההתקדמות בתחום."

עומר: "דבר נוסף שהיה מיוחד בתהליך היה ההתייחסות לשנת 2050 כשנת היעד. בהתחלה זה היה נראה כל כך רחוק והיה קושי אמיתי לשכנע בנחיצות של התכנון ארוך הטווח במדינה כמו ישראל שמתמודדת עם אתגרים ביטחוניים חדשות לבקרים. אך תוך כדי העבודה נפל האסימון למקבלי ההחלטות השונים.

שכן, זה נכון ששנת 2050 עוד רחוקה והטכנולוגיות ישתנו עד אז, כך שלכאורה זה לא ריאלי לקבוע יעדים 30 שנה מראש. אך תוך כדי העבודה, הצוותים הפנימו שההחלטות שאנו עושים היום בהחלט משפיעות עלינו בעוד 30 שנה ויותר מכך, אולם גם לאורך כל הדרך עד להשגת היעדים.

בעצם, אנחנו כל הזמן מבצעים פעולות שישפיעו ל-30-20 שנה קדימה, וכדאי מאוד שהתכנון והמדיניות ייקחו את זה בחשבון. כל בניין חדש שנבנה צפוי לשמש יותר מ-30 שנה. כנ"ל במקרה של תשתיות תחבורה כמו רכבת, מטרו וכו' וגם תשתיות אנרגיה כמו תחנות כוח ורשת החשמל. כלומר, כבר היום אנו מקבלים החלטות רבות שישפיעו הרבה שנים קדימה. זה מה שנדרש וזה בלתי נמנע. כשזה הובן, נוצרה שותפות ואמונה בתהליך מצד כל המעורבים."

תחזית למשק האנרגיה | איך להערכתם ייראה שוק האנרגיה בישראל בתוך עשור? האם גז טבעי יהיה דומיננטי? כמה ישראל תצליח לייצר אנרגיה מתחדשת מהשמש ולאגור אנרגיה? איזה נפח יתפוס המימן לתחבורה?

עומר: "הנבואה ניתנה לשוטים, אך נקבעו יעדים ברורים, לפיהם אנו צפויים לראות סוף לעידן הפחם בישראל עד שנת 2026, שזה "מחר" בלשון התשתיות. הפחם היה הדלק המרכזי לייצור חשמל במשך עשרות שנים. זה ישאיר אותנו עם אנרגיות מתחדשות (בעיקר אנרגיה סולארית) שעל פי התכנון תהווה 30% עד שנת 2030 וגז טבעי בשיעור 70% לייצור חשמל. וכל זאת ללא קשר לצריכה ישירה של גז טבעי בתעשייה.

הגז הטבעי בהחלט צפוי להיות דומיננטי בעשור הקרוב וגם בזה שאחריו, אם מביאים בחשבון גם את העלייה ברמת החיים, שבתורה מביאה לעלייה בצריכת החשמל עקב עלייה בשימוש באנרגיה ובמוצרי חשמל, וגם את החישמול הצפוי בתחום התחבורה בהתאם ליעד שהוגדר לפיו משנת 2030 כמעט ולא ניתן יהיה לייבא רכבים על בנזין וסולר.

לגבי אגירת אנרגיה, אין ספק שגם היא תגדל משמעותית בתקופה הקרובה. על מנת לעמוד ביעד של 30% אנרגיה מתחדשת צריך הרבה אגירה, אך לפי התחזית, מספיקה אגירה קצרת-טווח ולא עונתית.

לגבי מימן לתחבורה, אנו לא צופים שימוש נרחב בו בישראל בעשור הקרוב. אנו חושבים שרוב התחבורה הולכת להתחשמל. ישראל קטנה, המרחקים קטנים יותר והמשאיות קטנות יותר מבארה"ב לדוגמה, ולכן נראה שהחשמל ייתן פתרון הולם. ייתכן שיעשו שימוש במימן בציי משאיות.

עם זאת, חשוב לציין שבעוד 10 שנים מהיום נראה תמונה שונה וכנראה שהיעדים יעודכנו. קשה לחזות את העתיד. יש 'הפרעות' שמשנות את המציאות והיעדים. לפעמים זה יכול להיות ארוע כמו מגפת הקורונה ולפעמים זה שינוי טכנולוגי שמאפשר לשנות דווקא את היעדים לטובה. למשל, יעד שילוב אנרגיות מתחדשות בישראל לשנת 2030 היה 17% ולפני שנה העלו אותו ל- 30% בין היתר בשל ירידת מחירי המתקנים הסולאריים בעולם. אלה דברים שיכולים לקרות גם בפרק הזמן שנשאר עד 2030."

האם התוכנית הלאומית תיושם? | מלבד יעדי הפחתת הפליטות, החלטת הממשלה כוללת מעט מאוד צעדים מעשיים והקצאת תקציבים. כמו כן, מדובר בהחלטת ממשלה ולכן היא לא מחייבת. החשש הוא שעד שתוכנית מפורטת לא תעוגן בחוק אקלים, היישום שלה מוטל בספק. מה דעתכם על כך?

רון: "אנחנו לא בסוף התהליך. זה נכון שהחלטת הממשלה כוללת בעיקר יעדים, ומעט צעדים אופרטיביים, אך אחד הצעדים שכן מופיעים בהחלטה הוא להגיש תוכנית יישום מלאה בתוך חצי שנה. זה השלב אותו אנו מלווים כרגע ובסיומו תהיה תוכנית יותר מפורטת ואופרטיבית לשנים הקרובות.

זה נכון שהחלטת ממשלה פחות מחייבת מחוק ולכן אנחנו מאמינים שנכון לאשר חקיקת אקלים. אבל היעדר חוק לא אומר שהפעילות לא תבוצע - כל הפעילות שנעשתה עד היום בנושא נעשתה בלי חוק– הפסקת השימוש בפחם, הגבלת השימוש באנרגיות מתחדשות וכו'.

כמו כן, חוק האקלים לא יעגן את תוכנית היישום המפורטת. גם בעולם, חוקי האקלים מעגנים בעיקר את היעדים ואת התהליך, כולל הקניית סמכויות וחובת הגשת תוכנית לממשלה, ולא את כלל דרכי היישום."

השוואה לאירופה | מדוע ישראל לא לקחה על עצמה יעדים שאפתניים יותר כמו 0% פליטות לשנת 2050 בדומה למדינות OECD מובילות? למרות שבישראל יש גידול חריג באוכלוסייה, עדיין נראה שאירופה משקיעה מאמצים ותקציבים גדולים יותר להתמודדות עם הפליטות. ממה נובע הפער?

עומר: "גם אנחנו קראנו את הביקורות שאומרות שהיעדים לא מספקים ושאירופה הרבה יותר מתקדמת. התמונה מורכבת יותר. ההבדל בגידול האוכלוסייה הוא משמעותי: באירופה אין גידול דמוגרפי ואצלנו יש גידול עד כדי הכפלת האוכלוסייה בתוך 30 השנים הקרובות. יותר אנשים צורכים יותר אנרגיה וזה הבדל משמעותי.

כמו כן, ההחלטה האירופאית מדברת על איפוס פליטות, לא אפס פליטות. זה לא אותו דבר. לדוגמא, בשוודיה יש יעד של איפוס פליטות אבל 15% מתוכן ייעשו באמצעות קיזוז, כלומר באמצעות רכש של תעודות הפחתת פליטות, נטיעת עצים וכ"ו.

צריך לזכור שבהסכם פאריז נקבע שהמדינות החתומות יבחנו אחת ל-5 שנים את יעדיהן וישנו אותן במידת האפשר, כך שייתכן ונצמצם את הפער מול אירופה. הכיוון שלנו ברור וזה בסדר להשאיר פתח לשינוי וגמישות לדור הבא."

ישראל מדינה קטנה | לכן ההשפעה של ישראל על צמצום משבר האקלים לא גדולה. האם זה משפיע על תהליך קבלת ההחלטות והצבת היעדים שלנו?

עומר: "אמנם התמודדנו עם הטיעונים האלה בעת גיבוש המדיניות, אך ישראל צריכה להיות בשורה אחת עם המדינות המפותחות המערביות ולא להשתרך מאחור. בנוסף יש פה עניין של אחריות אישית שכל אחד צריך לקחת על עצמו. שינויים קורים בזכות שיתוף פעולה של הרבה גורמים שונים, כל אחד אחראי לחלק קטן וביחד יוצרים שינוי.

לכן לא לקחנו בחשבון את גודלה של ישראל במהלך גיבוש התוכנית. גם באירופה ובארה"ב קיימים יעדים לא רק ברמת האיחוד וברמה הפדרלית  אלא גם ברמת מדינות, מחוזות וערים."

פגיעה בתעשייה | אילו תעשיות בארץ צפויות להיפגע ממס הפחמן והמעבר לכלכלה דלת פחמן? כיצד ניסיתם לצמצם את הפגיעה בהן ומה ההמלצה שלכם למזעור נזקים?

רון: "התייחסנו לזה בכמה היבטים. חשוב להבין שתעשייה פגיעה בהקשר הזה היא תעשייה עתירת אנרגיה החשופה לתחרות בסחר בינלאומי (ייצוא או יבוא מקביל), כך שמס הפחמן יכול לייצר פער לרעתה מול מתחרים אחרים בעולם. רוב התעשייה הישראלית היא לא כזו כי היא איננה עתירת אנרגיה.

בפועל, זיהינו את מי שכן יכול להיפגע: בעיקר תעשיית מינרלים וכימיה, גומי ופלסטיק, תרופות, וייצור טקסטיל. מעבר לערך הכלכלי והחברתי, להגנה על תעשייה מקומית יש גם חשיבות סביבתית, כי היה ומס הפחמן יגרום לייצור לעבור למדינות אחרות שבהן אין מס פחמן, המטרה – צמצום משבר האקלים - לא תושג מפני שמיקום הפליטה על הגלובוס אינו משנה במקרה של אפקט החממה.

לכן המטרה היא למזער את הנזקים לתעשייה על ידי כך שנסייע לה להפחית את נטל המס באמצעות אימוץ טכנולוגיות רלוונטיות והתייעלות באנרגיה. לכן החלטת הממשלה כוללת מענקים של 350 מיליון ₪ לשם כך.

צריך לומר בגלוי, כי יהיו גם תעשיות שלא ישרדו את המעבר לכלכלה דלת פחמן. למשל זיקוק נפט. ברור שזיקוק נפט לא יהיה חלק ממשק דל פחמן. או שתעשיות כאלה ישנו את אופי הפעילות שלהן או שהן ייעלמו בסופו של דבר. ובמצב כזה אנחנו צריכים לחשוב תמיד איך דואגים לעובדים ואיך ממזערים את הפגיעה הכלכלית בהן."

הזדמנויות לתעשייה | האם יש ענפי תעשייה שצפויים לשגשג בעקבות המעבר לכלכלה דלת פחמן? אילו הזדמנויות יש ליזמים ומפעלי תעשייה?

עומר: "כל שינוי מייצר גם הזדמנויות. כך גם כאן. התעשיות המובנות מאליהן שירוויחו הן של ייצור אנרגיה מתחדשת, תחבורה חשמלית, סוללות, מימן וכו'.

אך לכל ארגון יש יכולת להצטרף למגמה. כבר היום, למעלה מ-4,000 חברות בעולם, כולל התאגידים  המובילים בעולם (אמאזון, פייסבוק, גוגל, יוניליוור, נסטלה ועוד), הצהירו על יעדים של איפוס פליטות בעזרת מנגנוני דיווח שונים.

למעשה, חברות אלו מעתיקות את התהליך המבוצע על ידי המדינות ומיישמות אותו על הפעילות שלהן. המתקדמות יותר מבניהן, מצהירות על איפוס פליטות ב-2030 והפחות שאפתניות מכוונות ל-2050. היעדים שנקבעים הם בד"כ איפוס פליטות מלא, גם בשרשרת הערך, לא רק איפוס פליטות ישירות בתהליכי הייצור אלא גם איפוס פליטות הספקים מהם הן רוכשות חומרי גלם.

התהליך מתחיל בהצבת יעד, אך למעשה יוצר שינוי בפעילות החברות  והספקים שלהן ומציב אותן בחזית הטכנולוגיה, אחרת הן לא תעמודנה ביעדים. הן חייבות ליישם תהליכים שונים:  חישמול, שימוש בביו-דלקים, אנרגיה מתחדשת ושימוש במימן כמקור אנרגיה. ניתן לתפוס זאת כאיום על האפשרות ליישום איפוס הפליטות, הואיל ונדרשת השקעת משאבים רבים, אבל זוהי גם הזדמנות להיות בחזית הטכנולוגיה, ולחזק את המותג והערך שמייצרים ללקוחות.

חשוב מאוד שגם חברות ישראליות יפעלו בכיוון ויציבו יעדים בשביל להישאר במשחק. בז"ן היא דוגמא טובה לחברה שמבינה שכנראה בעוד 15-20 שנה לא יהיה זיקוק נפט בישראל והיא מנסה לפתח תחומים אחרים כמו הפקת מימן."

מס פחמן | דלק לתחבורה הוא תורם מרכזי לפליטות גזי חממה, אך אינו כלול בתוכנית מס הפחמן. תעריף החשמל יעלה רק ב 5% בעקבות מס הפחמן. אם כך, איזו השפעה תהיה למס הפחמן? ומה ימריץ את ענף התחבורה להפסיק להשתמש בסולר ובנזין?

רון: "מדרגות המס המשמעותיות של מס הפחמן ייכנסו לתוקף לאחר הפסקת השימוש בפחם לייצור חשמל ולכן בהקשר של משק החשמל הן בעיקר יחולו על הגז הטבעי. הייתה החלטה מודעת של הממשלה להגביל את העלייה בתעריפי החשמל כדי למזער את הפגיעה במשקי בית חלשים. האם זה אומר שהתמריץ של משקי בית להתייעל קטן יותר? כן. אך הוחלט לעשות זאת בכדי לאזן בין השיקולים השונים של חברה אל מול כלכלה.

לגבי תחבורה, התשובה דומה. ככל שמצמצמים את גובה המס מצמצמים את האינטרס להתייעל. אך הבלו הקיים על דלק לתחבורה בישראל הוא מהגבוהים בעולם המערבי ולכן הוחלט לא להעלותו אלא להסתפק בהגדרת הרכיב במס הבלו שמשקף את מס הפחמן. למעשה, רוב התמריץ לעבור לטכנולוגיות נקיות מגולם כבר כיום בבלו החל על דלקים מזהמים לתחבורה.

מעבר לכך, מס הפחמן הוא רק כלי אחד להשגת המטרה של צמצום פליטות גזי חממה. בתחבורה יש כלים נוספים כמו הגבלת יבוא רכבים המונעים בבנזין או סולר, פריסה של תשתיות טעינה בתמיכת המדינה ושיפור התחבורה הציבורית."

מס פחמן על יבוא לאירופה | האם יצואנים ישראלים יאלצו לשלם מס פחמן על מכירות באיחוד האירופאי?

רון: "כנראה שכן. המס טרם אושר סופית אך אם הוא יאושר התשובה היא חיובית. האיחוד האירופי כבר הציג הצעה קונקרטית של מס מותאם גבול שאמור להגן על התעשייה האירופאית ולמנוע את מעברם מחוץ לגבולות האיחוד. לפי ההצעה, בכוונת האירופאים להגיע לכיסוי נרחב של מוצרים אך הם יתחילו עם הטלת מס על מספר מצומצם של מוצרים: חשמל, דשנים, פלדה, אלומיניום ומלט.

מי ששילם מס פחמן בארץ הייצור יוכל להזדכות ביבוא לאירופה. כלומר, יצואנים ישראלים לאירופה יצטרכו לשלם מס פחמן בכל מקרה, רק שבהינתן תשלום מס פחמן בישראל הם ישלמו את המס למדינת ישראל ולא לאיחוד האירופאי.

סחר בפליטות | האם ישראל או ארגונים ישראלים יכולים לקחת חלק במנגנון קיזוז וסחר בפליטות גזי חממה?

עומר: "אין כיום מנגנון מחייב בינלאומי שרלוונטי לישראל. בעיננו לא נכון להקים מנגנון כזה רק לשוק הישראלי משום שהשוק בישראל קטן מדי.

עם זאת, קיימים מנגנונים וולונטריים להפחתת פליטות, במסגרתם אפשר לקבל הכרה על הפחתת פליטות גזי חממה בפרויקט מסוים ולמכור את הזכויות האלה לחברה שמעוניינת  לקזז את הפליטות שלה. במנגנונים וולונטריים, לעומת אלה הקיימים מתוקף חוק, חברות ישראליות יכולות להשתתף גם כמוכרות וגם כקונות. חברות ישראליות שרוצות לקזז פליטות יכולות לקנות 'תעודות הפחתה' ממנגנון כזה ולהיפך – אולם רכישה זו, לא תפחית להן את החבות במסגרת תשלום מס פחמן.

בפועל התהליך הזה אינו נפוץ בישראל, משום שהחברות הבינלאומיות שרוכשות את תעודות ההפחתה מעדיפות לקנות מחברות במדינות עולם שלישי שזקוקות לכסף הזה, ומנגד, חברות ישראליות לא ששות לממן פרויקטים במדינות אחרות.

נכון להיום, אנחנו בחברת אקוטריידרס מסייעים למשרד להגנ"ס בהקמה של מנגנון ישראלי לחברות עסקיות שיוכלו לקחת על עצמן יעדים של איפוס פליטות. אני מאמין שמנגנון כזה  ייצור ביקוש אצל אותן חברות לפרויקטים של הפחתת פליטות.

במקביל, אנו שותפים כיום לניסיון להקמת מנגנון מקומי ישראלי לפרויקטים של קיזוז פליטות פחמן. יכול להיות שבעתיד יהיה פה, מצד אחד,  ביקוש להפחתת פליטות כי תהיינה חברות מקומיות שתצבנה יעדים וולנטרים לקיזוז פליטות, ומצד שני יהיה מנגנון מקומי שיכיר בהפחתה – ואז אולי נראה סחר בתעודות פליטה מקומיות. אבל זה יהיה בזירה הוולונטרית והלא מחייבת  ולא במסגרת מנגנון מכסה וסחר (Cap & Trade) מחייב."