המשרד להגנת הסביבה פרסם מסמך שמפרט את מדיניותו למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים. במסמך מפורטת המדיניות של קביעת היתרי הזרמה לים, לרבות הצגת התוקף החוקי שלה, הצגת המתודולוגיה למתן היתרים, סקירה בינלאומית וניתוח של היתרי ההזרמה לים שקיימים כיום בישראל.

13 מגזרים שונים בישראל מזרימים כיום שפכים לים התיכון מכוח היתר שניתן להם. סוגי השפכים שמוזרמים כוללים בין היתר שפכים תעשייתיים מגוונים, קולחים סניטריים ממט"שים, תמלחות המגיעות ממפעלים להפקת מלחים, ממפעלי עיבוד מזון, ממערכות קירור של תחנות כוח ועוד.

ככלל, חל איסור להזרים שפכים או פסולת לים ללא היתר או בניגוד לתנאי ההיתר. הזרמה לים ללא היתר היא בבחינת עבירה פלילית. החוק הישראלי מבוסס על אמנת ברצלונה ועל הפרוטוקול למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים (LBS).

כתבות רלוונטיות:

1. ירידה של 100%-95% בהזרמת מזהמים לים, 07.3.2019
2. דוח ניטור הים התיכון 2017: ירידה במזהמים ממפעלים, 20.02.2019
3. קנס של 300 אלף ₪ למועצה מקומית שהזרימה שפכים לים, 21.01.2019
4. זיהום ים ברציף הכימיקלים בנמל חיפה, 10.01.2019
5. למידע נוסף על זיהום ים | infospot

מי אחראי על מתן ההיתרים להזרמה לים?

החוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים שנכנס לתוקף ב-1990 נחקק במטרה למנוע ככל הניתן זיהום ים והזרמה לא הכרחית. עם זאת, הוא קבע כי לצורך הזרמות הכרחיות יש למנות ועדה למתן היתרי הזרמה לים וכי המשרד להגנת הסביבה יפקח על ההיתרים ועל העמידה בדרישות.

כיום פועלת היחידה הארצית להגנת הסביבה הימית של המשרד להגנת הסביבה והיא מרכזת את הפעילות המקצועית והמנהלתית של הוועדה למתן היתרי הזרמה לים ומשמשת כגוף מקצועי המייעץ לה.

בנוסף לכך, היחידה אחראית על הפיקוח והאכיפה של החוק וההיתרים על פיו. מה שמנחה את עבודת המשרד והוועדה בעבודתם הם החוק הקובע נוהלי הגשת בקשה להיתר, כמות והרכב הפסולת/שפכים המותרים להזרמה/הטלה, אופן ואתר ההזרמה, האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים לטיפול בפסולת או בשפכים טרם הטלתם או הזרמתם לים, אמצעי ניטור ובקרה, אופן ותדירות דיווח ותשלום היטל.

אמנת ברצלונה והפרוטוקולים

ישראל חוקקה את החוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים בעקבות חתימתה על אמנת ברצלונה, וכחלק ממנה על הפרוטוקול למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים. לאמנת ברצלונה נלווים 7 פרוטוקולים המפרטים את הצעדים שעל המדינות לנקוט כדי למנוע את זיהום הים התיכון וכדי להגן על סביבתו. לעומת האמנה עצמה שהיא הצהרתית, לפרוטוקולים השונים יש משמעות מעשית.

13 מגזרים מזרימים שפכים לים עם היתר הזרמה

יש כיום 13 מגזרים בארץ שמזרימים שפכים לים מכוח היתר הזרמה שקיבלו. מגזרים אלה הם חיפוש והפקת גז ונפט, התפלה, חקלאות ימית, טיפול במים, מזון, מי בריכות שחייה (מי ים ותהום), מי תהום (מי קירור והנמכת מפלס), מסוף תמלחות, קולחים סניטריים, שפכים תעשייתיים, תחנות כוח מי ים, תחנות כוח יבשתיות ותמלחות (רכז אידוי מי ים).

מגזרים אלה קיבלו את ההיתר בהתאם לעקרונות מסוימים, ביניהם חלופות סביבתיות, יישום טכניקה מיטבית זמינה BAT, העדפת הזרמת תמלחות לים כדי שלא יפגעו בתהליכי הטיפול במט"שים, מיעוט מוצאים ותשתיות בים, בקרת איכות שפכים, פיקוח שוטף וניטור הסביבה הימית.

בהיתרי ההזרמה לים נקבעים לכל מזרים אמות מידה שהן ערכי סף, דרישות דיגום תקופתיות ולעיתים גם דרישות של ניטור הסביבה הימית.

כאשר אופי הזרמים המועברים לים של מספר מגזרים דומה, בקשתם להיתר נבחנת לפי אמות מידה ודרישות דיגום דומות. דומאות למגזרים כאלה הן למשל תמלחות מזון, תחנות כוח מי ים, תחנות כוח יבשתיות (שאינן משתמשות בקולחים).

במקרים שאין אופי דומה לזרמים ואם לא נמצא מידע רלוונטי להתבסס עליו מהעולם, אמות המידה ודרישות הניטור מבוססות על המידע הספציפי הנמסר ממבקש ההיתר על אופי התהליכים וסוגם, חומרי הגלם, תוצרי הביניים, הזרמים המועברים לים ועוד, ובהתאם לשיקול דעת מקצועי של אנשי היחידה (BPJ). דוגמאות למגזרים כאלה הם למשל חקלאות ימית (שוני באופי ובסוגי גידול הדגים, האצות, שוני בים אליו מועברים וכד'), ושפכי תעשייה (אופי התעשייה והתהליכים למיניהם).

בדיקה ואישור של בקשות היתר הזרמה

המנגנון לאישור היתרי הזרמה בארץ דומה למה שקורה בעולם, אם כי במסמך מצוין שלעתים, במקרים המצדיקים זאת, בארץ מוסיפים מספר פרמטרים למתן ההיתר, בהשוואה לעולם.

תהליך קבלת ההיתר הוא הגשת בקשה ותשלום אגרה. היחידה להגנת הסביבה הימית בוחנת את הפרטים ומבקשת השלמת מידע במקרה הצורך ואז נערך דיון בוועדה ושם מחליטים אם לאשר או לדחות את הבקשה ומודיעים על כך למגישה. אם הבקשה מאושרת, ההיתר נשלח למבקשו יחד עם דרישה לתשלום היטל הזרמה לים ופרסומו לציבור. תוקף ההיתר עד 5 שנים. יש לציין שלחלק מהמגזרים המזרימים יש הנחיות מגזריות ספציפיות להגשת בקשה להיתר.

מה מזרימים לים?

במסמך מפורטים המגזרים ואפיון הזרמותיהם. להלן פירוט:

• 9 מתקני התפלה מזרימים מי רכז המשולבים במי שטיפות וניקויים (שלרוב עוברים טיפול מקדים בטרם שילובם בזרם המועבר לים).
• 11 חוות של חקלאות ימית – מדובר על בעלי מתקני גידול פלורה ופאונה ימיים במים מלוחים או מליחים. 5 מתוכן מזרימות למפרץ אילת והשאר לים התיכון.
• 9 גופי טיפול במים – מדובר על 2 מפעלי אנרגיה, 2 בתי חולים (אשר נמצאים בתהליכי יישום של חלופה יבשתית) ו-5 מפעלים שמזרימים תמלחות טיפול במים. טיפול במים כולל רענון של מערכות טיפול במים וריכוך מים או רענון אחר, כלומר רענון לממברנות של מפעלים דוגמת RO שרפים ומגדלי קירור. כולם מזרימים לים דרך מסופי התמלחות – שפד"ן וא.ל.א.
• 12 מפעלי מזון מזרימים בעיקר תמלחות של עיבוד מזון, דהיינו הכשרת בשר, ייצור גבינות וחלב, ייצור חמוצים ועיבוד דגים. כולם מעבירים את ההזרמה דרך מסופי התמלחות – שפד"ן וא.ל.א.
• 17 מלונות מהם 15 מלונות בים המלח ו-2 מלונות בים התיכון (ת"א והרצליה) מזרימים תמלחת בריכות שחייה הכוללת את מי ריקון הבריכות.
• 16 מזרימים של מי תהום שנועדו לקרר מערכות במלונות או להנמיך מפלס. ההיתרים הקיימים ניתנו ל-3 מזרימים לצורך הנמכת מי תהום באופן קבוע (כפר הים, חברת להגנות ים המלח (חל"י), והחברה לפיתוח עכו), 2 לצורך הנמכת מי תהום באופן זמני (חח"י חיפה תהום וחברת בריטיש ישראל) והשאר 10 מזרימים של מי מערכות קירור ו/או מי בריכות.
• 2 מסופי תמלחות – השפד"ן ומסוף א.ל.א בעכו. ניתן לפנות למסוף א.ל.א בעכו רק תמלחות מטופלות ולמסוף בשפד"ן אפשר להביא תמלחות מטופלות או כאלו שאינן מטופלות ברמת BAT. תמלחות מזון שאינן מטופלות ברמת BAT ומוגדרות בנוהל פינוי תמלחות, מועברות למתקן טיפול מרכזי בתמלחות.
• 3 מט"שים – הרצליה, עין בוקק והשפד"ן – מזרימים שפכים סניטריים מטופלים. השפד"ן מזרים את הקולחים לים בעת שטיפת קו התמלחות ממלחים. נוסף על כך מוזרמים לים מי תסנין של הטיפול בבוצת השפד"ן עד להקמת מתקני טיפול יבשתיים.
• שפכים תעשייתיים מגוונים המוזרמים מכוח 19 היתרים שניתנו לתעשייה. על מנת שיהיה אפשר להשוות את אמות המידה הנדרשות, המפעלים המזרימים חולקו לפי סוג התעשייה: תעשייה פטרוכימית, פעילות נמלית, תעשייה כימית ואחר.
• תחנות כוח מזרימות מי קירור, מי שטיפות/רענון וכן מעט קולחים או שפכים תעשייתיים. 5 מהתחנות הן של חברת החשמל.
• 5 תחנות כוח יבשתיות מזרימות שפכים סניטריים ו/או מי תמלחת שנועדו לקירור המערכות.
• מפעלים של רכז ואידוי מי ים לצורך הפקת מלחים (מלח הארץ אילת ועתלית) מזרימים תמלחות.
• חברות הפקת גז ונפט מזרימות קולחים סניטריים, מי מערכת הפרדת שמן ומי ייצור. אמות המידה של אסדות החיפוש מבוססות על התקינה הבריטית והתקינה הנורווגית ובמקרים מסוימים אף מחמירות מהן (לדוגמה - שמנים ושומנים במי ייצור).

---

מסמכים רלוונטיים: