המשרד להגנת הסביבה פרסם דוח הסוקר את יישום התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה לשנים 2020-2019, ממנו עולה שישראל עמדה באופן חלקי ביעדים שהציבה לעצמה. הדוח גם עוסק בהרחבה בעדכון היעדים והתוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה לשנת 2030 שהמשרד להגנ"ס מנסה להוביל, אך טרם אושרה בממשלה.

היעד שישראל עמדה בו בהצלחה, ואף הקדימה במספר שנים, הוא הפחתת פליטת גזי החממה לנפש. בשנת 2020 עמדה הפליטה לנפש על 8.5 מיליון טונות – ועקפה את היעד שהציבה לשנת 2025 של 8.8 מיליון טונות לנפש. נכון שמדובר בשנת הקורונה שתרמה את חלקה לצמצום הפליטות ותיתכן עלייה בפליטות בשנת 2021, אך כלל הנראה זה יעד שישראל תעמוד בו מוקדם מהמתוכנן.

כמו כן, נראה שבקרוב ישראל תשיג את יעד הפליטה של 7.7 מיליון טונות לנפש שהציבה במסגרת הסכם פריז לשנת 2030. עם זאת, מבחינת הפחתה אבסולוטית, ישראל נותרה עם אותה כמות פליטות בשנים 2015-2019, ללא שינוי. מצד אחד מדובר בהישג כיוון שיש בישראל גידול דמוגרפי חריג ביחס ליתר המדינות המפותחות, מצד שני, ישראל משתרכת הרחק מאחורי המדינות המפותחות בתרומתה (השלילית!) להפחתת פליטות אבסולוטית.

חשוב לציין שהגורם שאחראי ל-73% מהפחתת פליטות גזי החממה לנפש בשנת 2019 היה צמצום השימוש בפחם ומעבר לגז טבעי בייצור חשמל – צעד שהוביל משרד האנרגיה מסיבות שונות, שצמצום פליטת גזי חממה אינו העיקרי שבהן.

את הכנת הדוח עבור המשרד להגנת הסביבה ליוותה חברת אקוטריידרס המתמחה במדיניות לאומית בתחומי האנרגיה והגנת הסביבה.

כתבות רלוונטיות:

1. המשרד להגנת הסביבה מקדם חוק שינוי אקלים, 11.11.2019
2. פורסמה טיוטת חוק האקלים הישראלי, 19.4.2021
3. האם הממשלה תאשר יעד שאפתני להפחתת פליטות גזי חממה?, 06.1.2021
4. הצלחנו להפחית הפליטות בזכות המעבר לגז, 14.8.2019
5. מידע נוסף על שינוי אקלים, infospot

יעדי פליטות פר נפש לעומת פליטות אבסולוטיות

כשבאים לבחון את פליטות גזי החממה במדינות השונות ובהן ישראל, חשוב לשים לב אם מדובר ביעדי פליטות לנפש או ביעדי פליטות אבסולוטיות, ובמקביל יש לבחון את קצב גידול האוכלוסייה והמצב הכלכלי של תושבי המדינה.

ברור שככל שיש יותר אנשים במדינה - הם יצרכו יותר אנרגיה ויגרמו ליותר פליטות של גזי חממה, בין אם באופן ישיר (חשמל ודלק) ובין אם באופן עקיף (צריכת מוצרים שהייצור והשינוע שלהם גרם לפליטת גזי חממה). לכן ככל שקצב גידול האוכלוסייה גבוה יותר וככל שמצבם הכלכלי טוב יותר, כך צפויות במדינה פליטות גזי חממה רבות יותר. זה בדיוק המצב בישראל.

למרות שברוב מדינות העולם יש קשר ישיר בין איכות החיים הכלכלית לגידול האוכלוסייה, כלומר, ככל שהמדינה עשירה יותר כך קצב גידול האוכלוסייה נמוך יותר, בישראל המצב שונה, גם קצב הגידול גבוה – כלומר הרבה לידות - וגם רמת החיים יחסית גבוהה.

לכן ישראל הציבה לעצמה במסגרת הסכמי פריז יעד הפחתת גזי חממה פר נפש ולא יעד הפחתה אבסולוטי. משמעות הדבר הוא שישראל לקחה על עצמה להפחית את העלייה הצפויה בפליטות גזי חממה תוך התחשבות בגידול האוכלוסייה, אך לא מדובר על הפחתה (אבסולוטית) בכמות הפליטות הכוללת.

2015-2019: הפחתת פליטות לנפש, ללא שינוי בכמות אבסולוטית

חזרה לדוח שפורסם. בשנים הקודמות הצליחה ישראל בהשגת הפחתת פליטות פר נפש ללא הגדלת הפליטות האבסולוטיות – למרות העלייה בגידול הדמוגרפי, וזה הישג בפני עצמו.

בין השנים 2019-2015 הפליטות בפועל נשארו כמעט זהות, סביב 79 מיליון טון CO₂e, מה שמבטא הפחתה של כ – 10 מיליון טון בשנים האלה, בהשוואה לתרחיש 'עסקים כרגיל'. אך כאמור לא חלה הפחתה בכמות האבסולטית של הפליטות בשנים האלה, והן נותרו כפי שהן - 79 מיליון טון CO₂e מדי שנה.

73% מההפחתה בזכות הפסקת השימוש בפחם לחשמל

הגורם שתרם ל-73% מהפחתת הפליטות לנפש בשנים 2015-2019 ובזכותו ישראל הקדימה את העמידה ביעדי הסכם פריז שנטלה על עצמה - הוא צמצום השימוש בפחם לייצור חשמל. הפחתת השימוש התרחשה הודות להחלטת משרד האנרגיה לצמצם את השימוש בפחם בתחנות הכוח הפחמיות ולהעדיף על פניו את הגז הטבעי – תהליך שצפוי להימשך עד להפסקה מוחלטת של השימוש בפחם בשנת 2025.

לצד זאת, הגדלת ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות וצמצום צריכת דלקים בתחבורה היו אחראים ל-8% מההפחתה בפליטות, כל אחד. ביחד 16% מההפחתה בפליטות נבעה מהם. ל-7% הפחתה נוספים אחראית ההתייעלות האנרגטית בצריכת חשמל, ול-2% נוספים – הסבת דלקים בתעשייה וצמצום הטמנת פסולת.

התפלגות הפחתת הפליטות בשנת 2019 ביחס לתרחיש הייחוס

להגדלה לחצו כאן

כיצד ישראל תעמוד ביעדים שהציבה לעצמה לשנת 2030?

בשנתיים האחרונות הממשלה אישרה שורת החלטות נוספת שיש לה פוטנציאל להביא להפחתה בפליטות גז"ח, מעבר ליעדים שקבעה כחלק מחתימתה על הסכם פריז. בין הצעדים שאושרו: הפסקת השימוש בפחם לייצור החשמל עד שנת 2025, עדכון היעד לייצור חשמל באנרגיה מתחדשת ל-30% בשנת 2030 (במקום 17%), פרסום אסטרטגיה לאומית לטיפול בפסולת שכוללת איטום מטמנות ותפיסת גזי החממה בהן, אישור תקנות בנייה ירוקה ותיקון תקנות התכנון והבנייה והטלת מכסות על ייבוא גזי קירור מסוג  HFC.

במידה וצעדים אלה יתממשו עד שנת 2030, ישראל תשיג הפחתה אבסולוטית, בלי קשר לגידול הדמוגרפי, של כ – 20% בהשוואה לשנת 2015. התוכנית מצביעה על כך שצמצום השימוש בפחם ימשיך להיות הגורם המשמעותי להפחתת פליטת גזי החממה, כך שבמידה וכל הצעדים המתוכננים יתממשו, הפחם יהיה אחראי ל-43% מהפחתת הפליטות. כמו כן, האנרגיות המתחדשות יהיו אחראיות ל- 27% מהפחתת הפליטות.

צמצום צריכת דלקים בתחבורה יהיה אחראי ל-10% מהפחתת הפליטות לפי התחזית לשנת 2030, צמצום הטמנת פסולת והגדלת איסוף מתאן יהיו אחראים ל-6%, וסעיפים נוספים יהיו אחראים ל-1%.

התפלגות הפחתת הפליטות בשנת 2030 ביחס לתרחיש הייחוס

להגדלה לחצו כאן

הגורם השלישי בחשיבותו: הפסקת השימוש בגזי קירור HFC

מעניין לציין שהגורם השלישי בחשיבותו להפחתת הפליטות המתוכננת לשנת 2030 בישראל, לאחר הפסקת השימוש בפחם ושילוב אנרגיות מתחדשות - הוא צמצום השימוש בגזי קירור כחלק מיישום תיקון קיגאלי. לפי התוכנית, גורם זה ההיה אחראי ל-13% מסך הפחתת גזי החממה עד שנת 2030.

תיקון קיגאלי לפרוטוקול מונטריאול נחתם בשנת 2016 על ידי כ-190 מדינות במטרה לצמצם ולמנוע את השימוש בקבוצת חומרים (בעלת השם המבלבל) HFC שנעשה בהם שימוש כתחליפים לחומרים מקבוצת HCFC שפרוטוקול מונטריאול מנע את השימוש בהם במטרה להגן על שכבת האוזון.

קבוצת הגזים HFC שנועדה להחליף את ה HCFC’s -(הידרו-כלורו-פחממנים), אמנם לא פוגעים באוזון, אך התגלו כגזי חממה בעלי פוטנציאל התחממות גלובלית מאוד גבוה. לכן הוחלט להכניס תיקון לפרוטוקול מונטריאול (תיקון קיגאלי) לפיו יצומצמו הייצור והשימוש גם ב--HFCs ברמה הגלובלית.

כאמורה היישום של תיקון קיגאלי והפסקת השימוש בגזים מסוג HFC שבעיקר משמשים כגזי קירור במערכות קירור ומיזוג אוויר, יתרמו 13% מסך הפחתת הפליטות עד שנת 2030 בישראל. יותר מאשר צמצום צריכת הדלקים בתחבורה המתוכננת וסעיפים רבים נוספים.

היעדים הישראליים נמוכים גם ביחס לעשרות מדינות מתפתחות

לפי הדוח, בהשוואה בינלאומית, היעדים הקיימים של ישראל שהוצבו במסגרת הסכם פריז לשנת-2030 ו-2050 נמוכים מאוד לעומת שאר מדינות ה-OECD ואף נמוכים מהיעדים של עשרות מדינות מתפתחות. בעוד שמדינות רבות קבעו יעד צמצום פליטות של כ-50% בממוצע עד לשנת 2030, ישראל מדשדשת מאחור עם הפחתה של כ – 20% במידה וכל הצעדים שפורטו לעיל יתממשו.

לפני כחצי שנה, המשרד להגנ"ס העביר לאישור שרי הממשלה החלטה עם שני יעדים לאומיים מעודכנים להשגת משק דל פחמן עד שנת 2050: הפחתה של לפחות 85% בפליטת גזי חממה ביחס לשנת 2015, וייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות בהיקף של 95%. נכון לכתיבת שורות אלה ההצעה טרם אושרה.

במסגרת ההצעה, המשרד להגנ"ס הציע לעדכן גם את היעדים ל-2030. היעדים המעודכנים והמחמירים יותר שהוצעו כוללים הפחתה בפליטות גזי חממה של 27%.

כמו כן, ההצעה כללה קידום 'מס פחמן' לתמחור הנזק הכלכלי מפליטות גזי חממה, ומנגנון נוסף שיבטיח כי התשתיות הלאומיות שיוקמו מעתה יתאימו ליעדי האקלים הלאומיים.

עוד מציין הדוח כי מדינות רבות ובכללן מרבית מדינות ה- OECDכבר הגישו לאמנת האקלים של האו"ם אסטרטגיות ותוכניות ארוכות טווח למעבר לכלכלה מאופסת פליטות ב-2050, ובהתאם העמיקו את יעדי ההפחתה שלהן לשנת 2030 .

יתרה מזאת, מרבית מדינות ה OECD כבר השלימו את עיגון היעדים הללו בחקיקת אקלים מחייבת (לדוגמא, האיחוד האירופי עיגן בחקיקה את יעד ההפחתה שלו לשנת 2030 בשיעור של 55% מתחת לרמתן בשנת 1990). חזרתה של ארה"ב לאמנת האקלים והפעילות הבינלאומית והכלכלית הענפה לקראת ועידת האקלים בגלזגו בסוף נובמבר מחייבים את הממשלה לפעול ללא דיחוי להעביר את החזון והיעדים למעבר לכלכלה דלת פחמן, כך טוענים במשרד להגנ"ס.

בתוך כך, המשרד להגנת הסביבה פרסם טיוטה ראשונית של חוק האקלים הישראלי לפני כחודשיים. בטיוטה מופיעים היעדים המעודכנים להפחתת גזי חממה, לפיהם בשנת 2030 יעמוד שיעור ההפחתה על 27% ובשנת 2050 על 85%, ביחס לשנת 2015. עם זאת, לא מפורטים בטיוטה הצעדים המעשיים שיינקטו כדי לעמוד ביעדים.

התייחסויות:

רון קמרה, ראש צוות מדיניות שינוי אקלים ואנרגיה בחברת אקוטריידרס שליוותה את הכנת הדו"ח: "אנו סבורים כי הצפי לעמידה ביעדי הסכם פריז מחזק עוד יותר את הצורך בעדכון רמת השאפתנות הישראלית, כפי שנדרש לעשות כבר בשנת 2020, תוך אימוץ יעדי הפחתה אבסולוטיים משמעותיים כבר לעשור הקרוב".

---

מסמכים רלוונטיים: