המשרד להגנ"ס פרסם לאחרונה עדכון למדיניות מרחקי הפרדה בין חומרים מסוכנים לבין האוכלוסייה (רצפטורים ציבוריים). עיקר העדכון נוגע להבהרת ההבדל בין "מצב קיים" ל"מצב תכנון" וכן ביטול נספח א' המקורי למדיניות שקבע מרחק הפרדה קבוע של 50 מטרים לגבי החומרים שפורטו בו, זאת מאחר שנמצא כי שמירה על מרחקי הפרדה אינה הכלי המתאים למניעת הסיכון ולכן היא לא יושמה בפועל.

כתבות רלוונטיות:

1. מביירות לחיפה: "קיבלנו תשובות טובות, אפשר להיות רגועים", 12/08/2020
2. רגולציה חדשה: ניהול סיכונים במפעלים המחזיקים חומ"ס, 24/01/2019
3. בניית מרכז מסחרי ומשרדים במרחק 500 מ' מבז"ן?, 11/07/2019
4. ביהמ"ש: לבחון את השפעת הקירבה למפעלים לפני בניית שכונה, 14/01/2019
5. למידע נוסף על חומרים מסוכנים, infospot

תזכורת: מה זה מדיניות מרחקי הפרדה?

מדיניות מרחקי הפרדה מפרטת את אופן קביעת מרחקי ההפרדה הנדרשים בין חומרים מסוכנים (המוחזקים לרוב במפעלים או מתקני אחסון תעשייתיים) לבין רצפטורים ציבוריים, במטרה למנוע פגיעה בציבור במקרה של אירוע חומ"ס. המדיניות מבוססת על עקרונות הדירקטיבה האירופאית סווסו 2 [Seveso II].

המדיניות פורסמה לראשונה בשנת 2011, עודכנה בשנת 2014, ובשנת 2016, ובחודש מאי האחרון פורסם העדכון הנוכחי שמגיע לאחר הפקת לקחים מיישום המדיניות בפועל בשנים מאז פרסומה. תמצית השינויים לפניכם.

ההבדל בין מצב קיים למצב תכנון

כאמור, אחד השינויים במדיניות מרחקי ההפרדה הוא הבהרת ההגדרה של מצב קיים ומצב מתוכנן. המשרד מסביר כי