לאחר המתנה של שנה למענה של המשרד להגנת הסביבה לפנייה לקבלת מידע, שאמורה להיענות תוך 30 ימים, 2 חברות הגישו עתירה נגד המשרד. שעות לאחר שליחת העתירה למשרד להגנ"ס, הן קיבלו מענה חלקי, ולאחר שבועיים נוספים קיבלו מענה שלם.
מכיוון שקיבלו מענה, החברות משכו את העתירה, אך התעקשו שבית המשפט יחייב את המשרד להגנ"ס לשלם הוצאות משפט, מכיוון שהעתירה היא זו שהביאה לקבלת המענה. המשרד להגנ"ס טען שהעובדה שנתן מענה לפנייה שעות לאחר שהעתירה נשלחה היא צירוף מקרים, אך בית המשפט לא קיבל את טענתו, ופסק שעליו לשלם הוצאות משפט של 7,500 ש"ח לעותרים.
את העותרות ייצגו עו"ד קובי בר-לב ועו"ד דורית בר ממשרד עורכי הדין קובי בר-לב המתמחה בדיני סביבה ורישוי עסקים.

כתבות רלוונטיות:
בסוף שנת 2024 פנו שתי החברות, הקורנס ומשרד להובלה חוף אשדוד, למשרד להגנ"ס לקבלת מידע לפי חוק חופש המידע ב-3 נושאים:
לפי חוק חופש המידע, רשות ציבורית מחויבת להשיב לבקשה לקבלת מידע בתוך 30 יום. במקרים מסוימים ניתן להאריך את המועד ב-90 יום נוספים. לאחר שהחברות המתינו יותר מ-10 חודשים לקבלת המידע, הן הודיעו למשרד להגנ"ס כי הן שוקלות להגיש עתירה מנהלית בנושא וכעבור חודשיים העתירה אכן הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, והעותרים שלחו עותק של העתירה למשרד להגנ"ס.
כמה שעות לאחר מכן, הממונה על חופש המידע במשרד להגנ"ס השיבה באופן חלקי על הבקשה לקבלת מידע, כאמור, יותר משנה לאחר הגשת הבקשה. כשבועיים אחר כך הודיע המשרד להגנ"ס לעותרות ששאר המידע המבוקש (בנושא הנחיות לעובדי המשרד) אינו קיים. בעקבות כך נמחקה העתירה.
למרות שמשכו את העתירה, העותרות טענו כי יש לפסוק לטובתן הוצאות משפט מכיוון שהמענה על הבקשה התקבל רק לאחר הגשת העתירה ולאחר שחלפה יותר משנה ממועד הגשת הבקשה המקורית.
מנגד, במשרד להגנ"ס טענו כי העובדה שהמענה החלקי נשלח לעותרים כמה שעות לאחר שהעתירה הוגשה, היא צירוף מקרים, היות והעתירה נשלחה לעובדת אחרת במשרד, ואילו הממונה על חוק חופש המידע לא ידעה על הגשת העתירה, כששלחה את המענה.
עוד נטען שהיחידה לחופש המידע במשרד להגנ"ס מתמודדת בשנים האחרונות עם עומסים רבים, בלי תוספת כוח אדם. כך למשל בשנת 2025 הייתה עליה בשיעור של יותר מ-20% במספר הבקשות שהוגשו ליחידה, רבות מהם מורכבות ודורשות בדיקה יסודית.
בית המשפט לא קיבל את ההסבר של המשרד להגנ"ס והצדיק את הגשת העתירה וקבע שיש קשר סיבתי בין הגשת העתירה לקבלת המענה, ולכן העותרות זכאיות לקבל החזר על ההוצאות המשפטיות.
עוד צוין בפסק הדין שהעומסים שהיחידה מצויה בה אינם מצדיקים את האיחור הגדול במתן המענה (למעלה משנה). עם זאת, בפסק הדין מודגש שהוא התחשב בקביעת גובה ההוצאות בעובדה שהעתירה נמחקה עוד לפני שנערך דיון בעניינה.
בסופו של דבר חייב בית המשפט את המשרד להגנ"ס לשלם לעותרות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,500 ₪.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד להגנת הסביבה רואה חשיבות רבה בהנגשת מידע ומשקיע לשם כך משאבים רבים. לצד זאת יודגש, כי במהלך שנת 2025 חלה עלייה של למעלה מ-20% במספר בקשות חופש המידע שהוגשו למשרד. רבות מבקשות חופש המידע המופנות למשרד הן בקשות מורכבות הדורשות בדיקה יסודית עם גורמי מקצוע שונים, במטה ובמחוזות. סוג המידע המצוי במשרד מצריך לעיתים קרובות מומחיות וזמן לצורך איתורו, ריכוזו ובחינתו המקצועית, על מנת לתת מענה אחראי ומדויק.
במקרה המיוחס, נעשו מאמצים רבים לאיתור המידע המבוקש שלא ניתן היה לאתר בנקל במערכות המחשוב הקיימות. יובהר כי המענה המלא לפנייה סופק לעותרים עוד בטרם התקיים הדיון בבית המשפט. המשרד ימשיך לפעול למתן מענה מקצועי, מדויק ומהימן, תוך הקפדה על לוחות הזמנים הקבועים בחוק."
מעורך דין קובי בר-לב נמסר: "אנו שמחים שבית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את טענתנו וקבע שהגשת העתירה הייתה מוצדקת ואף פסק הוצאות כנגד המשרד להגנת הסביבה. שיהוי בלתי סביר או גרירת רגליים במסירת מידע חיוני, יש בו כדי לפגוע באינטרסים מוגנים של הציבור. בסופו של דבר, המידע שנמצא בידי המדינה שייך לציבור ומכאן נגזרת חובה למסור אותו למבקש, בכפוף להוראות החוק. אנו תקווה כי פסק הדין הזה דווקא יסייע לאנשי המקצוע המצוינים במשרד להגנת הסביבה לקבל את המשאבים הנדרשים על מנת שיוכלו לעמוד בחובות שחוק חופש המידע הטיל עליהם ובדרך זו תובטח גישה למידע שמחזיקות רשויות המדינה, בהתאם לחוק".
עורכי דין בתחום איכות הסביבה:
