רשות המים פרסמה דוח אודות מצב זיהום מי התהום מפעילות תעשייתית, נכון לשנת 2021. מהדוח עולה כי נמצאו ריכוזי מזהמים תעשייתיים (ממסים מוכלרים) שחורגים מתקן מי השתייה ב-11 מתוך 18 אזורי תעשייה שמנוטרים. בחלק מאותם אזורי תעשייה נמצא זיהום מי תהום גם מדלקים ומתכות אך ברמה נמוכה יותר.
מבין 11 אזורי התעשייה עם מי התהום מזוהמים, ב-7 אזורי תעשייה נמצא זיהום חמור: אשקלון צפון, בני ראם, חולון, קרית אליעזר בנתניה, ראשל"צ מזרח, רעננה וקריית ספיר בנתניה. מתוכם, בשני אזורי תעשייה נמדדו ריכוזי מזהמים תעשייתיים במי תהום יותר מפי 20 מתקן מי השתייה. בחלק מאזורי התעשייה בהם נמצא זיהום חמור, כבר החל תהליך שיקום הזיהום, אך יש שני אזורים בהם טרם אותרו מקורות הזיהום.
מאז שנת 1998 נפסלו לשימוש למעלה מ- 60 קידוחי הפקת מי שתייה בישראל כתוצאה מזיהום תעשייתי, כמחצית מהם כתוצאה מזיהום בממיסים אורגניים מוכלרים והשאר כתוצאה מזיהומי מתכות כבדות ופרכלוראט. זיהום תעשייתי הינו הגורם השני לפסילת קידוחי מי שתייה בישראל, לאחר חריגה בריכוז החנקה שמקורה בד"כ בדישון כימי לחלקאות שמחלחל למי התהום.
קישור לדוח מופיע בתחתית הכתבה.
כתבות רלוונטיות:
בשנת 2007 החל האגף לאיכות מים ברשות המים בהקמה ובתפעול של מערך בקרה וניטור למניעת זיהום מקורות מים במזהמים שמקורם בתעשייה. נכון לשנת 2021 הוקמו מערכי ניטור ב-18 אזורי תעשייה מרכזיים מאשקלון בדרום עד אור עקיבא בצפון.
במסגרת מערך הניטור בוצעו 131 קידוחי ניטור, חלקם במטרה לאתר זיהום בתוך אזורי התעשייה וחלקם לאתר זיהומים שזלגו מעבר לגבולות אזורי התעשייה. במסגרת הניטור פותחו שיטות אנליטיות מתקדמות לאיתור מזהמי תעשייה בריכוזים נמוכים כגון: חומרי נפץ, רכיבים פעילים במגוון תרופות והמזהם 1-4 דיאוקסן.
באופן היסטורי, ענפי תעשייה, דוגמת תעשיות ביטחוניות, מתכת, כימיות, טקסטיל ותעשיות זעירות, היוו במשך שנים מקור לזיהומים סביבתיים נרחבים, ביניהם גם זיהום של מי התהום, בשל חוסר מודעות והעדר רגולציה. רק בשנים האחרונות חל שיפור במצב עם עליית המודעות לנושא ובעקבות כך חקיקתם של חוקים ותקנות המסדירים את הדרישות מהתעשייה, יחד עם ההתקדמות בפיתוח של פתרונות וטכנולוגיות לטיפול בשפכים ובפסולות מסוכנות. כלומר, במרבית המקרים מדובר בזיהומים היסטוריים.
בנוסף למפעלים הפעילים היום, קיימים מאות אתרים שבהם הייתה בעבר פעילות תעשייתית שגרמה לזיהום קרקע ומי תהום. שינוי הייעוד של האתרים האלו למסחר, משרדים או מגורים כרוך בשיקומם עד לרמה שבה הסיכון לאדם ולסביבה עומד בערכים שנקבעו על ידי רשות המים והמשרד להגנת הסביבה.
הדוח מפרט את המזהמים השונים שמנוטרים בקידוחי הניטור באזורי תעשייה, כשהם מחולקים ל-3 קבוצות:
בדוח הנוכחי מפורטים ממצאי הניטור שבוצעו נכון לשנת 2021, בשעה שהדוח האחרון שפורסם התייחס לשנים 2017-2016, ולא פורסמו לציבור דוחות לשנים שבאו ביניהם.
לפי הדוח הנוכחי, הניטור נערך ב-18 אזורי תעשייה והעלה כי ב-4 מתוכם לא נמדד כלל זיהום שמקורו בממסים מוכלרים (זיהום תעשייתי נפוץ). ב-3 אזורים נמצאו עקבות זיהום הנמוך מתקן מי השתייה עבור אותם מזהמים אורגניים מוכלרים. ב-4 אזורים נוספים נמצא זיהום בינוני וב-7 אזורי תעשייה זיהום חמור – בשניים מהם הריכוזים חרגו מתקן מי השתייה עד פי 20.
7 אזורי התעשייה שבהם נמצא זיהום חמור הם:
באשר לזיהומי מתכות ודלקים, במרבית המקומות שנוטרו הם היו חמורים פחות מזיהומים שנבעו מפעילות תעשייתית, אך היו יוצאים מן הכלל: באזור התעשייה ראשון מערב ואשקלון דרום נמדדו ריכוזי מתכות כבדות גבוהים, ובחדרה נמדדו ריכוזי דלקים די גבוהים. מקור רוב זיהומי הדלק הוא בתחנות תדלוק הפועלת בתחום אזורי התעשייה.
על אף שלתעשייה יש תרומה משמעותית לזיהום מי תהום בארץ, לענף החקלאות יש יותר אחריות לזיהום, כפי שדיווחנו בשנת 2021. מדוח מבקר המדינה משנת 2021 העוסק בזיהום מי תהום עלה כי החקלאות אחראית לסגירתן של כ- 60% מקידוחי מי השתייה ב-20 השנים האחרונות. התעשייה אחראית לסגירתם של רבע מהקידוחים.
הזיהום החנקני מחקלאות נובע בעיקר מהשימוש הנרחב בדישון כימי. יותר קשה לאתר ולטפל בזיהום מחקלאות מכיוון שבניגוד לתעשייה, הוא בפרישה גיאוגרפית נרחבת ואינו נובע ממקור נקודתי.
לפי דוח המבקר, בשנת 1991 אימצו מדינות ה-OECD תוכנית לצמצום זיהום מחנקות. חלקן הגדול של מדינות אלה הצליחו להביא לידי יציבות של כמות החנקות במקורות המים שלהן ואף להפחתת ריכוזיהן. לעומת זאת ישראל משתרכת מאחור בכל הקשור לצמצום הנזקים למי התהום עקב שימוש בחומרי הדברה, דישון ופסולת בעלי חיים. כך לפי הדוח.
מבין 24 מדינות OECD, כולל ישראל, שנבדק בהן מאזן החנקן בקרקע בשנת 2016, ישראל נמצאת במקום גבוה – הרביעית אחרי הולנד, קפריסין ובלגיה.
---
מסמכים רלוונטיים: