בשבוע שעבר הפרלמנט הצרפתי אישר חוק חדש ומהפכני, שנועד להתמודד עם ההשלכות הסביבתיות של תעשיית האופנה האולטרה-מהירה – אותה תעשייה שמציפה את השוק בבגדים זולים, המיוצרים-נצרכים-ונזרקים בקצב מסחרר.

החוק, שאושר ברוב גדול בסנאט הצרפתי, מבטא גישה של אחריות יצרן לפיה על תעשיית האופנה לשאת באחריות למחזור החיים השלם של מוצריה, ולעמוד בסטנדרטים סביבתיים וחברתיים גבוהים יותר.

החוק אמנם ממוקד בתעשיית האופנה האולטרה-מהירה, אך הוא מהווה איתות נוסף ליצרנים בכל ענפי הפעילות, על המגמה העולמית שחשוב להכיר ולהיערך אליה, לפיה יש להטמיע שיקולי סביבה וחברה בפעילות הכלכלית.

גם למפעלים בישראל כדאי לעקוב אחר המגמות העולמיות ולהיערך מראש לכיוון אליו צועד העולם, בין היתר באמצעות אימוץ עקרונות אחריות תאגידית וניהול ESG (Environmental, Social, Governance).

פרטים נוספים על החוק החדש ועל ההשפעה שלו על ישראל, במאמר שלפניכם.

כתבות רלוונטיות:

1. בקרוב באירופה: חוק אחריות יצרן בתחום הטקסטיל, 12.05.2025
2. אירופה: אחריות יצרן מורחבת ליצרני טקסטיל, 11.07.2023
3. עדכוני BAT לתעשיית הטקסטיל, 26.01.2023
4. הגברת אכיפה בגין מהימנות הצהרות סביבתיות, 10.08.2022
5. חידושים סביבתיים: טויוטה, H&M ואיחוד האמירויות, 17.01.2021

נגד אופנה מהירה: מס 5€ לבגד, איסור פרסום, חובת דיווח

החוק הצרפתי החדש שמטיל מגבלות על אופנה מהירה, כולל 3 מרכיבים עיקריים:

1. מס סביבתי: מס של 5 € על כל בגד אולטרה-מהיר שנמכר בצרפת, שיעלה ל-10 € עד שנת 2030. המס נועד להעלות את מחירם של מוצרים זולים במיוחד ולהפוך אותם לפחות אטרקטיביים לצרכן.
2. איסור פרסום של מוצרי אופנה אולטרה-מהירה בכל אמצעי המדיה, כולל רשתות חברתיות. בנוסף, אסור לשווק מוצרים אלה באמצעות משפיענים דיגיטליים, והפרות ייענשו בסנקציות .
3. גילוי סביבתי: כל יצרן ומשווק של בגדים יידרש לספק לצרכן מידע מלא על טביעת הרגל הפחמנית של המוצר, צריכת המשאבים והיכולת למחזר אותו. מידע זה יוצג לצד המוצר, וישפיע על דירוגו הסביבתי ("eco-score") ועל שיעור המס שיוטל עליו .

המגמה: אופנה כשירות, מכמות לאיכות

החוק הצרפתי משקף שינוי תרבותי ורגולטורי עמוק בתחום הקיימות והצריכה, המתבסס על 3 צירים מרכזיים:

1. שינוי תרבותי וערכי: מעבר מצריכה מהירה לאחריות סביבתית

• ביקורת על תרבות ה'קנה וזרוק':  החוק מתמודד עם תרבות הצריכה המואצת שמייצרת 700,000 טון פסולת טקסטיל בשנה בצרפת בלבד. הוא מבקש להחליף את המודל של "אופנה כמוצר צריכה" ב"אופנה כשירות", המעודד תיקון, מיחזור ושימוש חוזר.
• העצמת הצרכן: דרישת הגילוי הסביבתי ("eco-score") מחייבת חברות לחשוף את טביעת הרגל הפחמנית של כל בגד – צעד שמאפשר ומעודד צרכנים לקחת בחשבון את ההיבטים האלה, כשהם בוחרים בגד.
• שינוי ערכי בתעשייה: החוק ישפיע במיוחד על פלטפורמות כמו  Sheinהמייצגות ייצור מסיבי וזול, ובמקום זאת ישפיע פחות על מותגים שמטמיעים עקרונות כלכלה מעגלית. זה משקף מעבר מערך של כמות (יותר בגדים, יותר רווח) לערך של איכות וקיימות.

2. שינוי רגולטורי: מהצהרות לפעולה מחייבת

• שילוב קיימות בחוקה: סעיף 2 ל"אמנת הסביבה" 2005 בחוקה הצרפתית קובע כי "על כל אדם חלה החובה לתרום להגנה ולשיפור הסביבה". החוק החדש הוא ביטוי מעשי לעקרון זה, המתרגם מחויבות ערכית לכלים כלכליים (מיסים) ומשפטיים (איסור פרסום).
• רגולציה פרואקטיבית: צרפת מקדמת חקיקה שמקדימה את הרגולציה האירופית  (האיחוד האירופי בוחן החלת אחריות יצרן על ענף הטקסטיל), תוך הטלת אחריות ישירה על יצרנים למיחזור מלא של מוצריהם.
• ענישה כלכלית: מס של 5–10 € לבגד אינו רק כלי הרתעה, אלא מנגנון לשינוי התנהגותי: הוא מעלה את מחיר הבגדים הזולים, ומאלץ חברות לשקול עלויות סביבתיות כחלק ממודל העסקי.

3. השפעה מערכתית: שילוב בין כלכלה, חברה וסביבה

• פגיעה במודל עסקי רווחי: החוק מאיים על המודל של "ייצור מסיבי במדינות בעלות שכר נמוך + שיווק אגרסיבי במערב", ומעודד ייצור מקומי, חומרים ממוחזרים ושרשראות אספקה שקופות.
• קידום חדשנות: החוק יוצר תמריץ לפיתוח טכנולוגיות ירוקות (כגון חומרים מתכלים או דיגיטציה של תהליכי ייצור) ומעודד שיתופי פעולה בין תעשייה לאקדמיה.
• השלכות חברתיות: הגבלת הפרסום לאופנה מהירה מפחיתה את הלחץ החברתי על צרכנים (בעיקר צעירים) לרכוש בגדים חדשים ללא הרף – צעד המבקש לשקם ערכים של צניעות ומודעות צרכנית.

מה המשמעויות עבור התעשייה בישראל?

החוק הצרפתי הוא חלק ממגמה עולמית, בה ממשלות, משקיעים וצרכנים דורשים מהתעשייה לפעול בצורה אחראית יותר, הן מבחינה סביבתית והן מבחינה חברתית. את המגמה הזו מוביל האיחוד האירופי, שמקדם בעשור האחרון רגולציה מחמירה בתחומי ה-ESG.

עבור מפעלי תעשייה בישראל, מומלץ לעקוב ולבחון את ההשפעות הבאות:

• החמרת רגולציה: מדינות רבות באירופה ובצפון אמריקה צפויות לאמץ רגולציה דומה, וככל הנראה ישראל לא תישאר מאחור. התעשייה המקומית צריכה לפעול בהקדם כדי להסתגל לדרישות חדשות, ולקדם שינויים בתהליכי הייצור, השיווק והניהול הסביבתי .
• שקיפות וניהול סביבתי: דרישת הגילוי הסביבתי מחייבת את התעשייה להטמיע מערכות ניטור, דיווח ושקיפות, ולשתף במידע על טביעת הרגל הפחמנית, צריכת המשאבים והיכולת למחזר מוצרים .
• השפעה כלכלית: הטלת מס סביבתי עשויה להעלות את מחירי המוצרים, אך גם לעודד חדשנות, ייצור מקומי ויצירת ערך מוסף סביבתי וחברתי .
• מעבר לכלכלה מעגלית: החוק הצרפתי החדש מעודד להאריך את חיי המוצר, ולקדם מיחזור ושימוש חוזר – עקרונות שמתאימים גם לתעשיות אחרות.

צרפת, כמובילה בנושאי סביבה וחברה, משמשת מודל למדינות אחרות, ובאירופה כבר נבחנות הצעות דומות להטלת אחריות יצרן על ענף האופנה, וישראל צפויה להיחשף ללחצים רגולטוריים דומים – במיוחד לאור הסכמי סחר עם האיחוד האירופי.

לאור זאת, החוק הצרפתי ממחיש עד כמה חשוב להקדים תרופה למכה, ולקחת בחשבון היבטים סביבתיים וחברתיים במסגרת הערכים של ניהול חברה עסקית. אלו ערכים שכבר מוטמעים בחלק מהחברות התעשייתיות בישראל, אך יש עוד דרך ארוכה – במיוחד כשהרגולציה הולכת ומתהדקת, ומגמות בינלאומיות משפיעות גם על התעשייה המקומית.

הטמעת אסטרטגיית ESG מסייעת לחברות עם האתגרים הרגולטורים

עבור התעשייה הישראלית, זו הזדמנות להטמיע את עקרונות ה- ESG (Environmental, Social, Governance) גישה ניהולית המתמקדת בסיכונים וההזדמנויות בתחומי הסביבה, החברה והממשל תאגידי.

כדי להטמיע את עקרונות ה-ESG על הארגון לבחון את פעילותו מנקודת המבט של סביבה, חברה וממשל תאגידי, עם דגש על הצבת יעדים וקריטריונים מדידים המשקפים את ביצועי החברה מול הסיכונים הרלוונטים.

היתרונות הם רבים: ניהול נכון ומיטיב, צמצום סיכונים סביבתיים והקטנת חשיפה לתביעות, שביעות רצון גבוהה יותר של העובדים וחיזוק החוסן הארגוני, צמצום עלויות, זיהוי הזדמנויות עסקיות, חדשנות ולמידה, גישה להון ולהשקעות, עמידות פיננסית גבוהה יותר, מוניטין, שמירה על ערכים ונורמות אירגוניות, וחיזוק הרישיון החברתי לפעול.

כיצד עקרונות ESG באים לידי ביטוי בתעשייה?

התעשייה הקיבוצית יכולה להיות דוגמה טובה ליישום וולונטרי של עקרונות ESG שתרם ליציבות ושגשוג של מפעלים. לראייה, התעשייה הקיבוצית מונה כ-270 מפעלים המייצגים כ-10% מהפעילות התעשייתית במדינה, למרות שאוכלוסיית הקיבוצים מונה רק 2% מכלל האוכלוסייה.

מכיוון שמפעלים קיבוציים פעלו בעיקר בחצר הקיבוץ שחבריו היו גם הבעלים והעובדים של המפעלים, הם נדרשו להקפיד יותר על היבטים סביבתיים-חברתיים. לדוגמא, ששפכי המפעל יטופלו ולא יזהמו את מי התהום שבמקרים רבים משמשים להשקיה של השטחים החקלאיים של הקיבוץ, ולא ייגרמו למפגעי ריח לחברי הקיבוץ. באופן דומה צמצום זיהום האויר ומפגעי רעש וכו'.

גם בהיבט החברתי – איזון בין בית לעבודה, הדאגה לרווחת העובד, ואפילו העסקת הפנסיונרים של הקיבוץ.

זו דוגמה לכך שלפעמים ניתן, ואפילו כדאי, להקדים את החקיקה, ולפעול למען החברה והסביבה, גם כאשר מדובר במפעלים תעשייתיים בענפים כמו פלסטיקה, גומי, מתכות ועוד. בפועל, אחריות תאגידית הולכת יד ביד עם רווחיות ופעילות עסקית משגשגת, ובחברות הקיבוציות מתקיים לרוב קשר הדוק בין העולם העסקי לחברתי ולסביבתי.

חוק האופנה המהירה בצרפת הוא חלק ממגמה העולמית

החוק החדש בצרפת הוא צעד נוסף במגמה העולמית להפיכת התעשייה ליותר אחראית, שקופה וברת קיימא.

החוק אינו רק כלי רגולטורי, הוא ביטוי למהפכה תרבותית שמערערת על תפיסות כלכליות ששלטו במאה ה-20. הוא ממחיש כיצד במאה ה- 21 מדינות יכולות לשלב בין חקיקה, תמריצים כלכליים ושינוי ערכי, כדי לקדם קיימות, תוך יצירת תשתית לשיתוף פעולה גלובלי במאבק במשבר האקלים.

מבחינה מעשית, כבר כיום כדאי להטמיע עקרונות של כלכלה מעגלית, להשקיע בשקיפות סביבתית, ולפתח מודלים עסקיים המשלבים רווחיות עם אחריות תאגידית.

מומלץ לכל מנכ"לי התעשייה, מנהלי איכות, משאבי אנוש,  ESG וסביבה, להכיר את המגמות העולמיות, להטמיע מערכות ניטור ודיווח, ולקדם תרבות ארגונית שמבוססת על שקיפות, חדשנות ואחריות סביבתית וחברתית.

מנקודת מבט של דירקטוריון, מדובר בהזדמנות אסטרטגית לחיזוק עמידות תפעולית, עמידה ברגולציה עתידית, גישה להון "ירוק", ושיפור מוניטין מול משקיעים, לקוחות ושותפים.

את המאמר כתבה דפנה בן יעקב, מנהלת האחריות התאגידית באיגוד התעשיה הקיבוצית.

ספקים לתכנון וניהול תהליכי אחריות תאגידית ESG: