המשרד להגנת הסביבה פרסם לאחרונה דוח המסכם את נושא ההסדרה של הטיפול בקרקעות מזוהמות של תחנות הדלק הוותיקות, ממנו עולה כי עד סוף השנה רוב תחנות הדלק שבהסדר (מעל 400) יסיימו את חקירת הקרקע לבירור מצב זיהום הקרקע ויהיו בשלבים שונים של תהליך שיקום הקרקע, במידה ונדרש. כמו כן פרסם המשרד תקציר דו"ח לשנת 2018 בנוגע לעמידת חברות הדלק בבדיקות האטימות של מכלים וצנרת דלק.
לאחר ביצוע חקירת קרקע באמצעות סקר היסטורי וסקר קרקע לבירור מצב זיהום הקרקע, נמצא כי מתוך כ-430 תחנות דלק שבהסדר, בכ 85% נמצא זיהום קרקע.
מתוך התחנות בהם נמצא זיהום קרקע, 53 תחנות ממתינות לשיקום הקרקע, 125 תחנות דלק נמצאות בתהליך השיקום, כ- 70 תחנות סיימו את עבודות השיקום ו – 118 תחנות קיבלו דחייה של 7 שנים בביצוע עבודות שיקום הקרקע המזוהמת, מכיוון שאינו מהווה סיכון לרצפטורים ציבוריים על פי מנגנון התעדוף.
בישראל קיימות כ-1,600 תחנות דלק המחולקות לסקטורים שונים: תחנות דלק ציבוריות, תחנות דלק קיבוציות ומושביות, תחנות דלק מפעליות, תחנות דלק צבאיות ועוד.
נזכיר, כי המשרד להגנ"ס חתם בשנת 2007, הסכם עם 4 חברות הדלק הגדולות (פז, דלק, סונול ודור אלון), להסדרה וולונטרית לחקירה ושיקום הקרקע המזוהמת של תחנות דלק 'ותיקות' (שהוקמו לפני 1997). התכנית נועדה לטפל בזיהומי הקרקע ובזיהומי מי התהום היסטוריים, שנגרמו עקב חוסר בתשתיות למניעת זיהום וכן דרישה לשדרוג תשתיות הדלק בתחנה בהתאם לתקנות. ההסדרים כללו רשימת תחנות בבעלות או בהפעלת החברה, וכן לוחות זמנים לביצוע חקירה ושיקום הקרקע בתחנה. ההסדרה כללה כ– 430 תחנות דלק וותיקות.
כתבות רלוונטיות לנושא:
ישנן שיטות וטכנולוגיות שונות לשיקום קרקעות, אך מאחר ותחנת דלק מתאפיינת בד"כ בתשתיות תת קרקעיות רבות ופעילות ענפה, הדבר מגביל את יכולת החקירה ושיקום של הקרקע, שמתבצעת תוך כדי הפעילות השוטפת של תחנת הדלק. לכן לעיתים מבוצע שיקום בתחנה אחת בשתי שיטות שונות: לדוגמא, מבוצעת חפירת קרקע להסרת הזיהום הרדוד ולאחר מכן מבוצעת התקנת מערכת in-situ ( BVאו SVE), או שיקום של הפאזה הנדיפה באמצעות מערכת SVE ולאחר מכן החלפה למערכת BV לטיפול ביולוגי במרכיבי הדלק הכבדים יותר.
להלן 3 השיטות הנפוצות ששימשו ועדיין משמשות לשיקום הקרקעות המזוהמות בתחנות הדלק הוותיקות שבהסדר:
שיטת שיקום Ex-Situ - חפירה של הקרקע המזוהמות ופינויה לאתר מורשה היא השיטה היעילה, הזולה והפשוטה ביותר לטיפול בזיהומי קרקע רדודים. בתחנת דלק פעילה, חפירת הקרקע מורכבת יותר בשל תשתיות תת- קרקעיות רבות וכן מגבלות הנדסיות, כגון יציבות מבנים ותשתיות התחנה. השיטה אינה יעילה במקרה של זיהום עמוק מאוד או מתחת/בצמוד לתשתיות התחנה. עד כה נעשה שימוש בכ-129 תחנות דלק בחפירת שיקום.
SVA - :Soil vapor extraction מערכות שיקום לפאזה הנדיפה של המזהמים, כאשר המערכת שואבת מתת הקרקע את הגזים החופשיים. המערכות הללו יקרות, אך מאוד יעילות כי ניתן לנייד מערכות מתחנה לתחנה לאחר סיום הטיפול. עד כה נעשה שימוש בשיטה ב-74 תחנות דלק.
Bioventing – BV: מבוססת על פירוק מיקרוביאלי (ע"י חיידקים) של פחמימנים, ביניהם גם מרכיבי דלקים, באמצעות אספקת תנאים מיטביים לרבות החדרת אוויר בספיקות נמוכות לאוכלוסייה החיידקים הטבעית בקרקע. השיטה מאפשרת פירוק מהיר של מרכיבי הדלקים השארתיים הספוחים לקרקע. אך בשל אי הוודאות הגדולה למתרחש בתת קרקע, מומלץ לבצע 'מבחן נשימה' תקופתי לבדיקת פעילות אוכלוסיית החיידקים וכן סקר קרקע באמצע תקופת השיקום. גם מערכות אלו ניתנות לניוד בין תחנות שונות. שיטה זו בוצעה ב-29 תחנות בלבד.
הפעולות המתוכננות לביצוע בשנים הקרובות:
בדוח מצוין כי נציגי אגף קרקעות מזוהמות במשרד להגנת הסביבה מנסים מזה תקופה ארוכה ליצור שיתוף פעולה עם גורמי צה"ל, לרבות תוכנית הסדרה לעניין קרקעות מזוהמות וזאת על מנת להסדיר את כל נושא זיהום הקרקע ומי התהום מתחנות דלק ותשתיות דלק בצה"ל. אולם, פעם אחר פעם נציגי המשרד להגנת הסביבה נתקלים בחוסר רצון לשיתוף פעולה והתחמקות משליחת מידע.
נזכיר כי לפני כשנה פורסם דוח מבקר המדינה שעסק בין השאר בבעיות סביבתיות של צה"ל, ובו הוצגה ביקורת כנגד הקצב האיטי שבו הצבא מסדיר את חיבור בסיסי צה"ל למערכות ביוב, כך שרק 30% מהמחנות חוברו עד סוף שנת 2015. שאר המחנות משתמשים בפתרונות שונים שעלולים לגרום לזיהום קרקע ומי תהום ומפגעים תברואתיים.
לא רק צה"ל מתחמק משיתוף פעולה עם המשרד להגנת הסביבה בסוגיית זיהום קרקע ומי תהום מתחנות דלק, אלא גם משרד האנרגיה. חוק משק הדלק (איסור מכירת דלק לתחנות תדלוק מסוימות) 2005, אוסר על מכירת דלק לתחנות שאינן כלולות ברשימת התחנות לפי החוק. חוק זה מאפשר למעשה פעולה כנגד ספקי הדלק, המספקים את הדלק לתחנות הפירטיות, ובכך לצמצם את כמות הגורמים מולם נדרשת אכיפה וייעול האכיפה.
נציגי האגף לקרקעות מזוהמות במשרד להגנת הסביבה ביצעו מספר פניות לנציגים הרלוונטיים במשרד האנרגיה ליצירת שת"פ ויישום החוק, משום שהוא נמצא תחת סמכות משרד האנרגיה. אך נכון ליום כתיבת הדוח לא נרשמה היענות מצד משרד האנרגיה.
דוח המסכם את בדיקות האטימות לשנת 2018, שחברות דלק מחויבות לבצע בצנרת ומכלי דלק, פורסם גם הוא לאחרונה. מהדוח עולה כי בעשור האחרון ניכרת ירידה משמעותית ורציפה בצנרת או מיכלי דלק שנכשלו בבדיקות האטימות, בשנת 2018 רק 0.3% מהמיכלים התגלו כלא אטומים ו-0.8% מהצנרת התגלתה כלא אטומה. הדוח המלא בהמשך.
תרשים: שיעור הצינורות (ניפוק + פריקה) הנכשלים עם דליפה גבוהה
------
מסמכים רלוונטיים: