דיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת שהתקיים לאחרונה והוקדש לחוק השקיות, הציף סוגיות שונות הקשורות בו.

האם החוק שכיום חל רק על מספר מצומצם של רשתות מזון גדולות יורחב ליתר הקמעונאים מכל סוג וגודל? כיצד ישתמשו ב- 80 מיליון ₪ שהצטברו בקרן הניקיון כתוצאה מהתשלום של 10 אג' בגין השקיות? האם העלייה בצריכת שקיות אשפה ושקיות ללא ידית מקזזת את ההצלחה של חוק השקיות? וגם, בשנה הקרובה יתחיל לפעול מתקן ראשון מסוגו בישראל להפרדת שקיות מזרם האשפה הכללי.

כתבות רלוונטיות:

1. חוק השקיות ממשיך לרשום הצלחה. כיצד תשפיע הקורונה? 06/09/2020
2. הצלחת חוק השקיות פותחת את תיאבון הרגולטור להרחבתו, 19/7/2018
3. מחקר של בנק ישראל: יש להרחיב את חוק השקיות, 27/3/2018
4. האם אפקט חוק השקיות דועך או שמדובר בהצלחה מסחררת?, 15/2/2018
5. למידע נוסף על פסולת אריזות | infospot

הכסף מהשקיות מצטבר ללא שימוש: 80 מיליון ₪

החל משנת 2017, עת כניסת החוק לתוקף, והטלת החובה על רשתות השיווק הגדולות למכור שקיות במחיר של 10 אג', צומצמה צריכת השקיות בלמעלה מ-70% והתשלום שנגבה מהציבור עבור כ-1.26 מיליארד שקיות בשלוש השנים האחרונות - סך של כ-107 מיליון ₪ - הועבר לקרן לשמירת הניקיון של המשרד להגנ"ס.

מתוך 107 מיליון ₪ נעשה שימוש רק בכ- 27 מיליון ₪, כך שנותרו כ-80 מיליון ₪ בחשבון הייעודי לחוק השקיות בקרן הניקיון, מבלי שנעשה בהם שימוש. חשוב לזכור כי הסכום הזה ימשיך לגדול מדי שנה בכ – 35 מיליון ₪.

אמנם חוק השקיות מייעד את הכספים בראש ובראשונה למטרות הקשורות בשקיות, כגון עידוד צמצום השימוש בשקיות וצמצום ההשפעות הסביבתיות השליליות הנגרמות מהן, אך החוק מתיר, במקרה שנשארו עודפים, להשתמש בתקציב על מנת לממש את מטרות חוק אוויר נקי.

נציג משרד האוצר שהשתתף בדיון בוועדת הפנים והגנ"ס קרא להשתמש בכספים שהצטברו גם לטובת פעולות שאינן קשורות בשקיות חד פעמיות, אך תורמות לסביבה, ובסיכום הדיון הוועדה ביקשה מקרן הניקיון להעביר פירוט של אופן השימוש בכספים שהצטברו.

המדינה לא תמכה ביצרני השקיות, כפי שהתחייבה

אחד השימושים האפשריים לכסף שהצטבר מחוק השקיות הוא תמיכה ביצרני השקיות בישראל שפעילותן נפגעה מיישום החוק.

נציג יצרני ומשווקי השקיות שהשתתף בדיון, טען כי המשרד להגנ"ס לא עמד בהתחייבות שנתן בעת חקיקת חוק השקיות להושיט סיוע כלכלי ליצרני השקיות מהכסף שייגבה בגין השימוש בשקיות. לדבריו, כתוצאה מכך 3 מתוך 6 יצרנים קרסו. כמו כן, הוא טען כי פרקליטות המדינה קבעה כי המשרד להגנ"ס יפרסם נוהל בנושא אך זה טרם קרה.

בתגובה לדבריו השיבה נציגת המשרד להגנ"ס כי הוצעו ליצרנים תוכניות עסקיות וייעוץ לשם מעבר לייצור מוצרים איכותיים וסביבתיים יותר – שקיות רב פעמיות, אך הם דחו אותם.

האם חוק השקיות יורחב לכל העסקים בישראל?

עמותת אדם טבע ודין (אט"ד) שגם השתתפה בדיון, הציעה להרחיב את החוק ולאסור על כלל הקמעונאים (קטנים וגדולים) לחלק שקיות בחינם.

כדי להקל על הנטל הרגולטורי והכלכלי על העסקים הקטנים, אט"ד מציעה כי התשלום של 10 אג' שייגבו עבור השקיות יישאר בידם וכך הם יחסכו כ-3,000 ₪ בממוצע בשנה, בהשוואה למצב כיום בו הם מממנים את השקיות. רשתות גדולות בכל הענפים (פארם, אופנה, אלקטרוניקה וכו') לא יזכו להנחה דומה, והחוק יושת עליהן כמו על רשתות השיווק והן יחויבו להעביר את ההכנסות מהשקיות לקרן לשמירת ניקיון. כך לפי הצעת אט"ד.

מנגד, נציג איגוד לשכות המסחר אמר בדיון כי לא נכון להרחיב את החוק לתחומים אחרים מאחר שההיטל יוצר מעמסה רגולטורית ובפרט בתקופת הקורונה העסקים נפגעו גם כך.

ביקורת: חוק השקיות לא יעיל, יקר, ולא מצמצם פסולת

בתוך כך, לקראת הדיון בוועדה, פרופ' אופירה איילון ממוסד שמואל נאמן מהטכניון שביצעה עבור המשרד להגנ"ס עבודת מחקר מקיפה בנושא צמצום הצריכה של שקיות בשנת 2008, פרסמה נייר עמדה ביקורתי על חוק השקיות.

לפי פרופ' איילון חוק השקיות לא מביא לצמצום הפסולת בישראל, זאת מאחר שלפני יישום החוק, השקיות שימשו בחלק ממשקי הבית כשקיות אשפה ולשימושים שונים. כעת, אותם משקי בית נאלצים לרכוש שקיות ייעודיות לפחי אשפה ולהשלים את צרכיו עם שקיות ללא ידיות.

 פרופ' איילון מסבירה כי השקיות מהוות חלק מזערי מכלל בעיית הטיפול בפסולת בישראל ועל כן לא נכון להקדיש להן חוק נפרד ובפרט כשהן כלולות בחוק האריזות. היא הוסיפה כי אכיפת החוק דורשת תקציב לא מוצדק לכוח אדם ולמעקב מטעם המשרד להגנ"ס והרשויות השונות, על חשבון משלם המיסים, זאת מבלי שהוכח כי צריכת כלל השקיות בישראל פחתה בזכות החוק.

בנוסף לטיעונים של פרופסור איילון, חשוב להזכיר כי בשנים האחרונות חלה מגמה של מעבר לרכישת מוצרים מרשתות השיווק באינטרנט, שם המוצרים נארזים בשקיות ייעודיות, שמיוצרות במיוחד כך שלא ייכללו בחוק השקיות (ללא ידית נשיאה). מגמת ההזמנות באינטרנט התחזקה באופן משמעותי בתקופת הקורונה וכל עוד לא נמדדת העלייה בצריכת שקיות מסוג זה, שקיות האשפה ושקיות אחרות – קשה לכמת את התרומה הסביבתית של חוק השקיות.

הצבת יעדים להפחתת השימוש בשקיות

נכון לשנת 2016, עת כניסת החוק לתוקף, צריכת השקיות (מהסוג בו עוסק החוק) עמדה על כ- 325 שקיות בשנה לנפש. בשנת 2017 צומצמה מאוד הצריכה ועמדה על 171 שקיות בשנה לנפש בלבד. בשנתיים האחרונות שוב חלה עלייה קלה בצריכת השקיות.

בדוח של המשרד להגנ"ס נאמר כי המשרד מבקש לעגן בתקנות יעדים להמשך הפחתת צריכת השקיות לנפש בישראל. המשרד מבקש ראשית לחזור ליעד שהושג בשנת 2017 ולאחר מכן לקדם הפחתה נוספת בצריכת השקיות החד פעמיות אשר תגיע בשיאה ל-65 שקיות לנפש בשנה עד שנת 2027 – הפחתה של כ- 80% ביחס למקור. אך המשרד לא מפרט כיצד הוא מתכנן להגיע ליעדים אלו.

מתקן ראשון מסוגו בישראל להפרדת שקיות מהאשפה הכללית

בינתיים, יוזמות של השוק הפרטי מנסות למצוא פתרונות יצירתיים למיחזור שקיות. פארק דודאים למיחזור וחינוך סביבתי בנגב – אחד ממטמנות הפסולת הגדולות בישראל,  צפוי לפתוח בשנת 2021 מפעל חדשני להפרדה ומיון של פסולת ובו מערכת להפרדת שקיות גופייה מיתר הפסולת.

ניר בר דוד, מנכ"ל דודאים הסביר לנו כי מדובר במערכת חדשנית, ראשונה מסוגה בישראל, שתאפשר למיין ולהפריד את שקיות הפלסטיק שמגיעות יחד עם האשפה הביתית כך שאפשר יהיה למחזר אותן. בר דוד שואף במקביל למצוא פתרון למיחזור השקיות, שעדיין אין בנמצא בישראל.

--------

מסמכים רלוונטיים: