המשרד להגנ"ס פרסם באיחור דוח על יישום חוק פסולת אלקטרונית בשנים 2019-2022. מהדוח עולה כי לצד גידול משמעותי בכל המדדים הרלוונטיים ליישום החוק (כמות פסולת שדווחה, נאספה ומוחזרה, מספר יצרנים ויבואנים שחתמו, רשויות מקומיות שחתמו, משווקים שחתמו, מחזיקים שחתמו), שיעור המיחזור המוכר נמוך ועומד על 23% מהפסולת שדווחה במסגרת החוק. זה פחות מחצי מהיעד שקבוע בחוק ועומד על 50%.
בנוסף לכך, המשרד להגנ"ס מעריך כי בישראל נמכרו בשנת 2021 כ-248,000 טון מוצרי חשמל. אך היבואנים והיצרנים שחתומים עם שני הגופים המוכרים ליישום חוק פסולת אלקטרונית, דיווחו על מכירות של כ-175,000 טון באותה שנה, נתון זה מייצג 70% מסך הפסולת שנוצרה. היכן ה-30% הנותרים? ככל הנראה אצל היבואנים והיצרנים הטרמפיסטים שלא מקיימים את החוק.
כמו כן, הדוח מלמד ש-70% מהפסולת האלקטרונית שנאספה, מקורה בארגונים גדולים (בחוק הם נקראים 'מחזיקים'), והיתר ממשווקים של מוצרים חשמליים ומבתי התושבים ברשויות מקומיות.
לא ברור כמה הדוח מייצג את המצב הקיים כיום. לא רק בגלל שהדוח מתפרסם באיחור של שנתיים, אלא גם בגלל הטלטלה שעבר הענף לפני חצי שנה כשהמשרד להגנ"ס לא חידש את ההכרה בגוף היישום אקומיוניטי, וגוף יישום חדש בשם ת.מ.י קיבל הכרה, לצד מ.א.י הוותיק. נצטרך להמתין כדי לדעת כיצד השינוי הזה השפיע על יישום החוק ברמה הלאומית.
קישור לדוח מופיע בתחתית הכתבה.
כתבות רלוונטיות:
חוק פסולת אלקטרונית מבוסס על עקרון 'אחריות יצרן מורחבת' לפיו היצרנים והיבואנים של מוצרים חשמליים נדרשים לעמוד ביעדי מיחזור, באמצעות התקשרות עם אחד משני גופי יישום שקיבלו הכרה מהמשרד להגנ"ס. היצרנים/יבואנים נדרשים לממן את הפעילות של גופי היישום שאחראים להצבת תשתיות אצירה והפרדה של פסולת אלקטרונית, איסוף הפסולת ומיחזורה.
לפי הדוח, מדי שנה חל גידול קבוע בכמות היבואנים והיצרנים של ציוד חשמלי ואלקטרוני שהתקשרו עם אחד משני גופי היישום המוכרים, ובשנת 2022 מספרם הגיע לשיא של 553. בהתאם לכך, נרשם גידול קבוע בסך משקל המוצרים החשמליים שאותם יבואנים/יצרנים דווחו שנמכרו, ושמהם נגזרים יעדי האיסוף והמיחזור של גופי היישום המוכרים.
אלא שבאופן מפתיע, בשנת 2022, ירד סך משקל המוצרים החשמליים הנמכרים בכ-5% (מ-175 אלף טון, ל-165 אלף טון), למרות גידול של כ-8% במספר היבואנים\יצרנים שהתקשרו עם שני גופי היישום (מ-514 ל-553). לפער הזה אין הסבר בדוח.
תרשים: משקל מוצרים חשמליים שנמכרו [דיווחי יצרנים/יבואנים, אלפי טון]
לפי הדוח, המשרד להגנ"ס מעריך כי בשנת 2021 נמכרו בישראל 248 אלף טון מוצרי חשמל. כלומר, כמות המוצרים (165 אלף טון) שמדווחת על ידי 553 היבואנים והיצרנים שחתומים עם שני גופי היישום המוכרים, מייצגים רק כ-65% מהמוצרים החשמליים בישראל.
היכן 83 אלף טון מוצרים חשמליים שלא מדווחים במסגרת החוק? הדוח מעריך שהרוב נמצא אצל יבואנים ויצרנים 'טרמפיסטים' שמפרים את החוק ולא התקשרו עם גוף יישום מוכר. אך חלק נוסף נמצא אצל אנשים פרטיים שרוכשים מוצר חשמלי ישירות מחו"ל.
אכיפה שמבצע המשרד להגנ"ס אמורה לצמצם את בעיית היבואנים והיצרנים ה'טרמפיסטים', אך המשרד להגנ"ס מודה כי משאביו מוגבלים ביחס למשימה. לפני כחצי שנה דיווחנו על ניסיון להתנות שחרור מוצרים מהמכס בהצגת אישור התקשרות עם גוף מוכר, אך לא ברור איפה זה עומד.
בינתיים הטרמפיסטים פוגעים בחברות שכן פועלות כחוק, פוגעים במפעלי המיחזור, ופוגעים באינטרס הציבורי בשל הנזקים הכלכליים והסביבתיים שנגרמים מפסולת שהולכת להטמנה, או בחלק מהמקרים, לטיפול פיראטי.
שני גופי היישום, מ.א.י ואקומיוניטי, דיווחו למשרד להגנ"ס כי משקל הפסולת האלקטרונית שנאספה והועברה למיחזור בשנת 2022 עמדה על כ-87 אלף טונות, מתוך 165 אלף טונות שנמכרו, כלומר 51% מיחזור, בהתאם ליעד המיחזור שלהם שעומד על 50%.
אלא, שהמשרד להגנ"ס הכיר רק ב-37 אלף טונות מיחזור בשנת 2022, שמייצגים 23% מיחזור ממשקל הפסולת שנמכרה. פחות ממחצית היעד שקבוע בחוק. המשמעות היא שבשנת 2022, מוחזרה רק 15% מהפסולת האלקטרונית שנמכרה בישראל.
גם בשנים הנוספות שמסוקרות בדוח 2019-2021 התופעה דומה, ואף חמורה יותר, עם 11% מיחזור מוכר בשנת 2019, 15% בשנת 2020, ו-16% בשנת 2021.
כלומר, כמו בשנים 2016-2018, גם ב-4 שנות הדוח הנוכחי (2019-2022), היבואנים והיצרנים של מוצרים חשמליים לא עמדו ביעדי המיחזור של החוק (באמצעות גופי היישום המוכרים).
המשרד להגנ"ס מפרט את הליקויים בגינם לא הכיר בחלק מהדיווחים על המיחזור של פסולת אלקטרונית: מיחזור באתרים ללא רישיון עסק מתאים או תשתיות נדרשות או שלא ביצעו את פעולות המיחזור הנדרשות, או דיווח על פסולת שמקורה לא ידוע.
נראה שהמשרד להגנ"ס החליט שלא להפעיל כלי אכיפה וענישה על היבואנים והיצרנים בשל אי העמידה ביעדי המיחזור, והוא מציין כי הוא נוקט בצעדים לטיוב האסדרה ולשיפור הבקרה על מהימנות הדיווחים, וכן בצעדי פיקוח ואכיפה, במטרה להגדיל את שיעור המיחזור המוכר.
יש בישראל כ- 255 רשויות מקומיות, והן מחויבות על פי החוק להתקשר עם אחד משני גופי היישום המוכרים –שיממנו ויפעילו מנגנון איסוף פסולת אלקטרונית ברשות.
ההתקשרות של הרשויות המקומיות התנהלה בעצלתיים בשנים הראשונות ליישום חוק פסולת אלקטרונית, אך בשנים האחרונות חלה התעוררות ונכון לשנת 2022 - 190 רשויות מקומיות התקשרו עם גופי היישום, ואותן רשויות מייצגות כ-85% מתושבי המדינה.
מספר רשויות מקומיות שהתקשרו עם גוף יישום מוכר
כמות הפסולת האלקטרונית שנאספה מהרשויות המקומיות אמנם קפצה מ-3,000 בשנת 2019 ל-14,000 בשנת 2021 (ואז ירידה ל-12,000 בשנת 2022) אך נתון זה מהווה רק-14% ממשקל הפסולת האלקטרונית שנאספה באותה שנה על ידי שני גופי היישום.
מסתבר שהקבוצה ממנה נאספת מרבית הפסולת האלקטרונית במסגרת החוק היא ארגונים פרטיים וציבוריים גדולים שמצטברת אצלם פסולת אלקטרונית ואשר מוגדרים בחוק כ'מחזיק בפסולת אלקטרונית שאינה מהמגזר הביתי'. נכון לסוף שנת 2022 כ- 3,261 'מחזיקים' התקשרו עם גופי היישום, והם אחראים לכ- 70% מהפסולת האלקטרונית שנאספת למיחזור מדי שנה, משום שהם מקור האיסוף הזול ביותר של פסולת אלקטרונית.
עד לפני כניסתו לתוקף של חוק פסולת אלקטרונית (2014) המחזיקים נהנו מרווחים כספיים ממכירת הפסולת האלקטרונית לגורמים שונים. אלא שהחוק מחייב את המחזיקים למסור את הפסולת האלקטרונית ללא תמורה לגוף יישום מוכר, שמצידו דואג למיחזור הפסולת.
משווקים של מוצרי חשמל מחויבים על פי חוק לאפשר ללקוחות למסור להם פסולת אלקטרונית, הן בחנות והן במעמד אספקת מוצר חדש כגון מקרר, מדיח ומכונת כביסה – אז המובילים לוקחים את המוצר הישן ללא תמורה כספית והם מחויבים להעביר את המוצרים שאספו לאתר מיחזור מאושר.
לפי הדוח, נכון לשנת 2022 מרבית המשווקים חתמו עם גופי היישום, ובהתאם לכך חלה עלייה מתמדת במשקל הפסולת האלקטרונית שנאספה דרכם, עד לשיא של 19,300 טון בשנת 2021. אך שנה לאחר מכן, ב-2022, הייתה צניחה ל-13,860 טון, שמהווה רק 17% ממשקל הפסולת האלקטרונית שנאספה באותה שנה על ידי שני גופי היישום.
מעבר להצגת הנתונים הדוח מפרט על האתגרים ליישום מוצלח של חוק פסולת אלקטרונית.
אחד האתגרים שהדוח עוסק בהם הוא התחרות בין שני גופי היישום המוכרים (אקומיוניטי ומ.א.י), שגרמה לתחרות על דמי טיפול נמוכים במטרה להחתים כמה שיותר יבואנים ויצרנים המהווים את מקור המימון של הגופים המוכרים, באמצעות דמי הטיפול שהם משלמים.
דמי הטיפול הנמוכים לא איפשרו לשפר ולהגדיל את איסוף הפסולת מהתושבים ולכן המשרד להגנ"ס נקט במספר צעדים בשנים האחרונות, בינהם: כללים לניוד (מעבר) יצרנים ויבואנים בין שני גופי היישום, כללים לעדכון דמי הטיפול, הסדרי איסוף והפרדה של פסולת אלקטרונית שנשרד לספק לרשויות המקומיות, ועוד.
בתנאי ההכרה האחרונים שהמשרד להגנ"ס קבע לשני גופי היישום החל מאמצע שנת 2024, ננקטו צעדים נוספים להסדרת התחרות והשפעותיה, אך לא מדובר על תקופת הדוח, ולכן הם לא מוזכרים בדוח.
מגוף היישום המוכר, מ.א.י, נמסר: "מאז תחילת פעילותו של מאי כגוף יישום מוכר, בשנת 2014, עומד מאי בהצלחה ביעדי איסוף הפסולת האלקטרונית שנקבעו בחוק לטיפול סביבתי ציוד חשמלי ואלקטרוני.
כך, למשל, בשנת 2024 אספנו כ- 60 אלף טון של פסולת אלקטרונית מהמגזרים השונים. מאי גאה להוביל גם בשנת 2025 מערך טכנולוגי מתקדם ומערכות מידע תומכות ולשרת בנאמנות את היצרנים היבואנים, המחזיקים, המשווקים והרשויות המקומיות בישראל.
עמידה באתגרי העתיד ובסטנדרט הטיפול הראוי, מחייבת חינוך והסברה לתושבים זאת לצד פעולות אכיפה ופיקוח משמעותיות כנגד מפרי החוק. אנו משוכנעים כי שילוב ביניהם יביא לשיפור הביצועים הסביבתיים בתחום הפסולת האלקטרונית."
מחברת אלקטרו מיחזור, נמסר: "כפי שעולה מהדוח, מוצרי קירור וחימום מהווים כ-45% ממשקל מהמוצרים האלקטרוניים שנמכרים מדי שנה (72,221 טון בשנת 2022). אך בשנת 2024 מפעל מיחזור למוצרי חימום וקירור (מקררים ומזגנים) הפועל בתקן המיחזור הנדרש בחוק, אסף וטיפל רק ב- 4,449 טון שמהווים רק כ- 6% מהמוצרים הרלוונטיים שנמכרו.
איסוף ומיחזור ראוי של מוצרים אלו, הכרחי לגופי היישום בכדי לעמוד ביעד המיחזור הקבוע בחוק: 50%. לכן אנו מקדמים בברכה את מדיניות המשרד להגנ"ס, כפי שבאה לידי ביטוי בתנאי ההכרה החדשים לגופי היישום, להגדיל את האיסוף מהציבור, הרשויות המקומיות והמשווקים, תוך ניטור תהליך האיסוף של הפסולת הזאת."
---------
מסמכים רלוונטיים: