ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת דנה לאחרונה במצב ההסדרה של פסולת אלקטרונית בישראל, עם דגש על מצברי עופרת משומשים. הדיון התקיים על רקע החלטת המשרד להגנ"ס לאחרונה לאשר באופן עקרוני ייצוא של מצברים משומשים לחו"ל, זאת לאחר שנים שנמנע מכך.

בדיון עלו טענות כנגד אזלת היד של המשרד להגנ"ס באכיפה והסדרה של מבריחי פסולת אלקטרונית ומצברים לשטחים ולחו"ל, ועלתה השאלה מדוע המשרד מעודד יצוא של פסולת אלקטרונית לחו"ל שפוגעת בתעשיית המיחזור המקומית, במקום לעצור את תופעת הברחת הפסולת.

מהדיון עלה שבתחום המיחזור של מצברים משומשים, הבעיה בולטת במיוחד. עד היום, היה רק מפעל אחד בישראל (הקורנס) שעסק במיחזור מצברים משומשים והיצוא היה אסור, כך שהמפעל היה הפתרון היחידי לטיפול במצברי העופרת המשומשים בישראל.

במשרד להגנ"ס טוענים כי מחירי הטיפול במפעל גבוהים ביחס לחו"ל, מצב שמעודד לכאורה טיפול פיראטי במצברים שגורם לנזק סביבתי, אותו מבקשים במשרד למנוע. לכן הם מאשרים כעת את יצוא המצברים המשומשים.

מנגד, יתר המשתתפים בדיון טענו כי במקום להסדיר את הענף ולבצע אכיפה נגד גורמים פיראטיים, המשרד מתיר יצוא מצברים משומשים, צעד שיגביר את הלחץ הכלכלי על מפעל המיחזור, ועלול לגרום לסגירתו, כך שבישראל לא תישאר חלופה מקומית לטיפול במצברים משומשים והיא תהיה תלויה בלעדית ביצוא. כמו כן, עלו מגוון הצעות להסדרת הענף בישראל.

כתבות רלוונטיות:

1. מחמירים את הדרישות למיחזור פסולת אלקטרונית, 08/03/2020
2. עדכון מדיניות יצוא פסולת מסוכנת, 09/01/2020
3. טיפול בסוללות משומשות של כלי רכב חשמליים והיברידיים, 25/03/2018
4. סוללות או לא להיות – מיחזור סוללות בישראל, 06.03.2017
5. מידע נוסף על פסולת מסוכנת | infospot

המשרד להגנ"ס: לאפשר ייצוא כדי להוריד את מחירי הטיפול

על רקע פתיחת הייצוא של מצברים משומשים, פורסם תחקיר ב"כאן11" ובו נטען כי המשרד פעל לכאורה מתוך שיקולים זרים בהחלטתו לאשר את הייצוא, וכן נראו קטעים המתעדים הברחה פיראטית של מצברים משומשים, לכאורה על ידי אותו גורם שאמור לקבל את אישור הייצוא מהמשרד להגנ"ס.

רומי אבן דנן, ראש אגף חומרים מסוכנים מהמשרד להגנ"ס הציגה בדיון את הטענה המרכזית של המשרד, לפיה יש לאפשר ייצוא מצברים משומשים כדי להוריד את מחירי הקליטה והאיסוף של מצברים משומשים בישראל.

רומי טוענת שמפעל הקורנס מבקש מבעלי המצברים המשומשים (בד"כ מוסכים) מחיר גבוה לאיסוף המצברים והטיפול בהם, בהשוואה למחירים בחו"ל. מכיוון שזה המפעל היחידי בישראל למיחזור מצברים, ועד היום המשרד לא התיר יצוא מצברים משומשים, לבעלי המצברים אין אפשרות אחרת. 

המצב הזה, טוענת רומי, מעודד חלופות לטיפול פיראטי במצברים שגורמות לנזק סביבתי, אותו מבקש המשרד למנוע.

אבן דנן הוסיפה כי לפני שהמשרד להגנ"ס קיבל את החלטתו הוא בדק את הנושא עם מדינות אחרות החברות ב-OECD ומסתבר שגם הן מאשרות ייצוא מצברים (או פסולת מסוכנת אחרת) למדינות אחרות, גם במצב שקיים בהן רק מפעל מיחזור אחד אשר עלול להיפגע מהמהלך. זאת כל עוד הייצוא מבוצע למדינות מפותחות ולא למדינות מתפתחות, כפי שמחייבת אמנת באזל שישראל ומדינות OECD נוספות חתומות עליה.

אחריות סביבתית גם אם היא פחות כלכלית

יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה, מיקי חיימוביץ, הביעה התנגדות לאישור ייצוא מצברים לחו"ל בטענה שהמדינה אמורה לנהוג מתוך אחריות סביבתית גם אם היא לא משתלמת כלכלית, שכן היא לא יכולה להרשות לעצמה שלא תהיה אפשרות למחזר מצברים משומשים בישראל. לדבריה, אישור הייצוא מאיים על מפעל המיחזור היחיד הקיים כיום בארץ ועלול להביא לסגירתו.

במקום לטפל באכיפה והסדרה של השוק, פותחים את הייצוא

חיימוביץ הצביעה גם על בעיית האכיפה כנגד הטיפול הפיראטי במצברים. לפי נתונים שהציג בעלי מפעל הקורנס, אלפי מצברים משומשים נמכרים לטיפול פיראטי בישראל וחלקם מוברחים לאחר מכן לחו"ל. מצב זה גורם לכך שלמפעל המיחזור מגיעים פחות מצברים ולכן פוגע ברווחיות שלו, וזו אחת הסיבות למחיר שהוא גובה עבור טיפול במצברים. המחירים הגבוהים של המפעל גורמים לעוד מצברים להגיע לטיפול פיראטי – וחוזר חלילה, והבעיה מתגברת.

כלומר, המשרד להגנת הסביבה לא מבצע אכיפה יעילה כנגד טיפול והברחה פיראטית של מצברים, דבר שפוגע בתעשיית המיחזור המקומית וכמובן לנזק סביבתי. כדי להתגבר על הבעיה, במקום לטפל באכיפה או הסדרה של השוק בישראל, המשרד פונה לפתרון של פתיחת השוק לייצוא – דבר שאולי יצמצם את הטיפול וההברחות הפיראטיות, אך עלול להביא לסגירת מפעל המיחזור בישראל.

הנזק הסביבתי מטיפול פיראטי במצברים משומשים

מצברי עופרת, בהם עסק הדיון בכנסת, הם המצברים המוכרים לנו מכלי הרכב. יש בהם 2 חומרים עיקריים המהווים בעיה סביבתית: עופרת, וחומצה גופרתית המוגדרת כחומר מסוכן. לכן מי שמחזיק יותר מ- 100 קילו מצברים, מחויב בהיתר רעלים. כמו כן, המצברים מוגדרים כפסולת מסוכנת ויש לפנותם ולטפל בהם במקומות המורשים לכך.

טיפול סביבתי נכון במצברים כרוך בריקון החומצה הגופרתית באופן מבוקר והעברתה לאתר טיפול מורשה. בישראל, החומצה אמורה להיות מועברת לטיפולה של החברה לשרותי איכות הסביבה וכך עושה מפעל הקורנס. אלא שהטיפול בחומצה יקר ולכן בטיפול פיראטי, מרוקנים את החומצה לאדמה כך שהיא מזהמת את הקרקע ועלולה לחלחל ולזהם את מי התהום.

בעופרת מהמצברים, מפעל הקורנס מטפל. המפעל מפריד את העופרת מהמצבר, מתיך אותה ומייצר מטילי עופרת חדשים עבור יצרני מצברים ותעשיות אחרות של מוצרי עופרת בארץ ובחו"ל.

מדוע לא לעודד הקמת מפעלי מיחזור מצברים בישראל?

אחת השאלות שעלו בדיון הייתה מדוע המשרד להגנ"ס לא מעודד הקמת מפעלי מיחזור מצברים נוספים שיפעלו בארץ, במקום לפתוח את הענף לייצוא. נציגת המשרד הסבירה כי כמו בתחומים נוספים, השוק בישראל כנראה קטן מדי בשביל יותר ממפעל אחד ולראיה, גם הכמויות הנאספות כיום על ידי מפעל אחד, לא מאפשרות רווחיות גבוהה – שכן המפעל טוען שפתיחת הייצוא תגרום לסגירתו.

החלופות להסדרת הטיפול במצברים משומשים

בדיון שהתקיים בכנסת הועלו מספר פתרונות אפשריים למצב הקיים ולהיתר ייצוא מצברים משומשים לחו"ל. אחד הדגשים העיקריים הוא הסדרת הפיקוח על המחזיקים במצברים משומשים, בעיקר מוסכים, שאמורים על פי חוק להחזיק בהיתר רעלים ולפנות את המצברים כמו כל פסולת מסוכנת אחרת, תוך דיווח למשרד להגנ"ס.

בפועל הדרישה להיתר רעלים לא נאכפת, כך שהמוסכים פועלים ללא פיקוח בנושא וכאשר מגיע אליהם חאפר פיראטי ומציע להם מזומן תמורת פינוי המצברים הם מסכימים ואין לכך תיעוד ואף גורם רשמי לא יודע מכך.

אפשרות נוספת שעלתה היא להכניס פיקוח על המחירים שמציע מפעל הקורנס לבעלי המצברים, בתור שחקן יחיד בארץ. במסגרת פתרון זה ייבחנו המחירים הנוכחיים ויבוצעו התאמות כפי שנעשה כיום לטיפול בפסולת מסוכנת בחברה לשרותי איכות הסביבה שהיא מונופול בחלק מהפעילות שלה.

פתרון נוסף שהוצע על ידי עו"ד קובי בר לב שמייצג בין השאר את מפעל הקורנס מול המשרד להגנ"ס, הוא להחיל על המצברים המשומשים את החוק לטיפול בפסולת אלקטרונית כך שהם יהיו תחת חוק אחריות יצרן כך שיצרני המצברים יממנו את האיסוף והטיפול במצברים המשומשים שייכנסו למנגנון קיים ופעיל.

המשרד להגנת הסביבה ציין בדיון כי הוא בוחן חקיקה של חוק אחריות יצרן לכלי רכב, שיכלול גם את נושא המצברים, בהתאם לדירקטיבה האירופאית. אלא שמדובר בחקיקה שהשלמתה תימשך עוד מספר שנים, ולא בפתרון מיידי.

חברות לפינוי וטיפול בפסולת