לפני חודשיים דיווחנו שמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, אסף יזדי, עזב את תפקידו במפתיע, לאחר כחצי שנה, בנסיבות לא ידועות. עכשיו יזדי מוכן לדבר, והוא אחד משורה של דוברים בכירים שישתתפו ביום רביעי בועידת ישראל לכלכלה ירוקה.

מעט אנשים מכירים את תחום איכות הסביבה בישראל כמו אסף יזדי, כמי שעבד במשרד להגנ"ס במשך עשור, ושימש במגוון תפקידים, בין היתר כראש המטה של 3 מנכ"לים שונים, סמנכ"ל שלטון מקומי, ועוד.

לקראת הועידה, קיימנו איתו ראיון, ושמענו את דעתו על חלק מהנושאים שעל סדר היום הסביבתי: חוק האקלים, משבר הטיפול בפסולת עירונית, התוכנית הלאומית לזיהום אוויר באשדוד, המחלוקות עם משרד האוצר, ועוד.

כתבות רלוונטיות:

1. ועידת ישראל לכלכלה ירוקה תשנה את התפיסה הלאומית, 05.03.2025
2. משבר הטיפול בפסולת עירונית מגיע לרתיחה, 09.03.2025
3. תאריך פינוי בז"ן נדחה בשנה. המינהלת: נחזור ללו"ז המקורי, 17.03.2025

רקע אישי | תוכל לשתף בדרך המקצועית שעשית עד לתפקיד מנכ"ל המשרד להגנ"ס?

אני בוגר תואר ראשון ושני מהאוניברסיטה העברית בגיאוגרפיה, תכנון עירוני, ולימודי סביבה. בשנת 2006 התחלתי לעבוד בשירות המדינה, תחילה בלמ"ס בתחום של מערכות מידע גיאוגרפיות GIS. לאחר מכן עברתי למשרד להגנ"ס לתפקיד מתכנן מחוז יו"ש וסגן מנהל המחוז במינהל האזרחי.

לאחר מכן מוניתי לתפקיד ראש המטה של מנכ"ל המשרד להגנ"ס תחת דוד לפלר ז"ל, ונשארתי בתפקיד הזה תחת 2 מנכ"לים נוספים: ישראל דנציגר וגיא סמט. לאחר מכן מוניתי לסמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנ"ס שאחראי בין היתר על תחום הפסולת.

לאחר כ-10 שנים במשרד להגנ"ס, עברתי למשרדים אחרים: סמנכ"ל במשרד ירושלים ומורשת, סמנכ"ל במשרד השיכון, ומנכ"ל משרד ירושלים ומסורת. לפני כשנה קיבלתי הצעה מהשרה להגנת הסביבה עידית סילמן לחזור למשרד להגנ"ס, לתפקיד המנכ"ל. מדובר בתפקיד מרכזי וחשוב במשרד משמעותי ולקחתי על עצמי את התפקיד בשמחה.

לאחר 7 חודשים החלטתי לסיים את תפקיד המנכ"ל, ולסיים את דרכי בשירות המדינה לאחר 19 שנים, ואני עם הפנים לכיוונים אחרים. אני בוחן כל מיני הצעות ומקווה לעשות משהו טוב ומאתגר ומעניין.

כולם רוצים לדעת מדוע עזבת את המשרד להגנ"ס לאחר חצי שנה בלבד בתפקיד המנכ"ל?

מסיבות אישיות.

חוק האקלים | חלק מהארגונים הירוקים טוענים כי עדיף להימנע מחוק אקלים מרוכך, שישמש כעלה תאנה ולא יביא להפחתת הפליטות הנדרשת ולהיערכות מיטבית לשינוי האקלים. בשבוע שעבר, גם השרה סילמן התבטאה באופן דומה. מה דעתך על כך? ואיפה עובר הקו בין חוק ראוי לחוק לא אפקטיבי?

חשוב להבין שחוק האקלים לא עוסק רק בהפחתת פליטות גזי חממה (Mitigation). אלא גם בהיערכות להתמודדות עם ההשפעות של שינוי אקלים (Adaptation). שני הנושאים מאוד חשובים אך יש שיגידו שעבור ישראל דווקא ההיערכות יותר חשובה, משום שישראל חשופה יותר להשפעות שינוי האקלים מאשר מרבית המדינות המפותחות. זאת בשל המיקום הגיאוגרפי באזור של ספר מדבר, העובדה  שישראל היא מדינת 'אי' בהיבט של משק האנרגיה, ועוד.

כדי לטפל בהפחתת הפליטות, חוק האקלים קובע יעדי הפחתה. כדי לטפל בהיערכות, חוק האקלים קובע מנגנונים שמכניסים את הממשלה למסגרת עבודה מחייבת. למשל, החוק מחייב משרדים ממשלתיים ורשויות מקומיות להכין (ולאחר מכן ליישם) תוכנית היערכות להשפעות שינוי האקלים.

לדעתי, הנושא המרכזי אינו גובה יעדי הפחתת הפליטות. זה פחות משנה אם היעד הוא 27% או 30%. מה שחשוב זה שהמדינה תניע את תהליכי ההיערכות לשינוי האקלים. ברגע שהחוק יאושר תוקם מינהלת בינמישרדית, והגורמים הרלוונטיים יתחילו להכין תוכניות היערכות.

חשוב לקדם את החוק גם אם היעדים לא גבוהים, וגם אם יש חורים מסוימים. זה עדיף על מצב של היעדר חוק. אין לנו זמן להמשיך לגרור את זה עוד שנה או שנתיים, או לחכות לממשלה הבאה.

שלא יבינו אותי לא נכון, אני חושב שיעדי ההפחתה צריכים להיות גבוהים יותר, אבל אני לא חושב שזה סיבה לעכב את אישור החוק. יותר מזה, אני חושב שכשהחוק יעבור, והממשלה תתחיל לעבוד על תוכניות היערכות ותוכניות הפחתה, אנחנו נוכל להגיע ליעדים יותר גבוהים. אבל כל עוד החוק מתעכב, גם הפחתת הפליטות מתעכבת.

משבר הפסולת | יש מחסור בנפח הטמנה והיעדר מתקני קצה שיהווה חלופות להטמנה. כתוצאה מכך (ומסיבות נוספות) מחירי הטיפול בפסולת עולים והפשיעה בתחום מתגברת. יש כבר 2-3 רשויות מקומיות בהן נפסק איסוף הפסולת מהתושבים מסיבות כלכליות (כולל העיר הערבית הגדולה בישראל, בנצרת) והשלטון המקומי טוען שזה עניין של זמן שיהיו עוד כאלה. מה לדעתך הפתרון לשנים הקרובות?

תשאלו את עצמכם: איך הגענו למצב שתחום הפסולת, שהוא מרכזי מאוד במשרד להגנ"ס, נמצא בפיגור של עשור או שניים? הרי בתחומים אחרים, שהם לא פחות מורכבים, המשרד להגנ"ס הצליח לטפל. למשל בתחום של זיהום אוויר, או של חומרים מסוכנים – מדובר בתחומים מורכבים עם חקיקה מורכבת, מערך רישוי והיתרים, ניטורים, דיגומים, והמשרד להגנ"ס עשה בהם תהליכים משמעותיים בעשור האחרון והוא כמעט בשורה אחת עם המדינות המובילות בעולם בתחומים אלה. מה הסיבה שדווקא בתחום הפסולת המשרד להגנ"ס לא הצליח לטפל?

סיבה אחת היא ניגוד האינטרסים שיש בין המשרד להגנ"ס לרשויות המקומיות בתחום הפסולת. מכיוון שמשק הפסולת הוא לא שוק סגור כמו במים או חשמל, והתקציב של הטיפול בפסולת נלקח מתוך תשלומי הארנונה של התושבים, לרשות המקומית יש תמריץ חזק לטפל בפסולת בעלות הנמוכה ביותר האפשרית, כדי לפנות את התקציב לשימושים אחרים: חינוך, תחבורה, פנאי וכו'. וצמצום עלות הטיפול בפסולת תמיד יבוא על חשבון איכות הטיפול וההיבטים הסביבתיים.

בנושא של זיהום אוויר, או חומרים מסוכנים זה לא ככה. המשרד להגנ"ס והרשות המקומית נמצאים באותו צד, ותקציב הטיפול לא נלקח מתוך התקציב של הרשות המקומית.

סיבה נוספת לכישלון של המשרד להגנ"ס בטיפול בפסולת, הוא התקציב הגדול שבקרן הניקיון, שמסיט את תשומת הלב מהטיפול בבעיות, לניהול ושימוש בתקציב. חלק גדול מהבעיות של שוק הפסולת לא קשורות לכסף, הרי יש המון כסף בקרן הניקיון, ובמבחן התוצאה זה לא פתר את הבעיות. יש משפט שאומר "למי שיש פטיש ביד, כל בעיה נראית כמו מסמר", וזה מה שקרה, ניסו לפתור את הבעיות עם הכסף של קרן הניקיון.

ואני אגיד מה לדעתי כן צריך לעשות:

• חוק מסגרת לתחום הפסולת: אמנם יש חוקים לזרמי פסולת שונים (אריזות, צמיגים, בקבוקים, אלקטרונית, שקיות וכו'), אבל אין חוק כולל שמתווה מדיניות, קובע יעדים, מעניק סמכויות, מגדיר תחומי אחריות, וקובע היררכיה בין חוקי הפסולת השונים. חשוב שהחוק יקבע משק כספי סגור לתחום הפסולת. כדי לקדם חוק כזה לא צריך את הכסף של קרן הניקיון, ואפשר לאשר אותו תוך מספר חודשים אם מחליטים להתמקד בו.

• מחסור בתשתיות: אכן חסרות תשתיות להפרדה במקור, למיון, לטיפול, למיחזור, להשבה וגם להטמנה. גם בנושא הזה, חוק מסגרת היה יכול לפתור את הבעיה אם היה מגדיר את אופן הטיפול בפסולת, ועלות הטיפול בפסולת – ואז השוק היה פועל בהתאם ועם ודאות ארוכת טווח.

• רמת שירות אחידה: המחירים צריכים להיות אחידים ומפוקחים, ורמת השירות צריכה להיות אחידה, בדיוק כמו שאתה פותח את הברז או מתג התאורה ומקבל שירות בסיסי ואחיד. במצב היום הרשות המקומיות תלויה במו"מ עם מפעילים פרטיים שכל אחד מהם נוהג כרצונו.

• התנהגות צרכנית נבונה: חינוך הציבור להפנמת העקרונות של צמצום במקור, הפרדה במקור, שימוש חוזר, ומיחזור.

זה מה שקורה בעולם, וזה מה שצריך להיות גם אצלנו.

זיהום אוויר באשדוד | אזור התעשייה באשדוד הינו בעל פליטת החומרים המסרטנים הגבוהה בישראל. מקורות פליטה חדשים צפוים לקום בו בשנים הקרובות, באישור המשרד להגנ"ס. מה מעכב את אישור ויישום התוכנית הלאומית לצמצום זיהום האוויר באשדוד?

באזור התעשייה הצפוני באשדוד באמת יש ריבוי של מקורות פליטה. אבל חשוב לציין שמקורות הפליטה עומדים בתקנים ובהיתרים, ובמידה והם מבצעים הפרות הם מטופלים. חשוב גם לציין שגם בנתונים המצרפיים אין חריגה מערכי היעד של איכות האוויר.

למרות זאת, המשרד להגנ"ס כן ראה לנכון לקדם תוכנית לצמצום זיהום האוויר באשדוד, והוכנה תוכנית שהוצגה לרשויות המקומיות ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים. התוכנית גם תוקצבה לשנת 2025.

למיטב הבנתי, מה שמעכב את אישור התוכניות זה הסכמות עם משרד האוצר. כאשר המחלוקת העיקרית היא על מגבלה להוספת מקורות פליטה חדשים באזור הזה, אלא אם יש להן זיקה ישירה לנמל או לבית הזיקוק. המשרד להגנ"ס והרשויות המקומיות בעד המגבלה הזו, ומשרד האוצר כנראה חושב אחרת.

ככל שיגיעו להסכמות בקרוב, יש כבר תוכנית מוכנה ומתוקצבת.

היחסים עם משרד האוצר | לאחרונה נדמה כי משרד האוצר מכופף את המשרד להגנ"ס בשורה של נושאים: הרפורמה בטיפול בפסולת בחוק ההסדרים, ריכוך חוק האקלים, ביטול המדיניות הסביבתית בקצא"א אילת, ביטול המס על כלים חד פעמיים, ועדת הפיקוח על מחירי ההטמנה, ועוד. מה דעתך?

חשוב לומר שבמשרד האוצר יש הרבה אגפים שהמשרד להגנ"ס עובד איתם בסינרגיה. הפערים הם בעיקר עם אגף תקציבים. כמי שעבד 20 שנה במערכת הממשלתית, אני יכול להעיד שהמחלוקות בין המשרד להגנ"ס לאגף התקציבים הן חלק מתופעה רוחבית שבה אנשי אגף התקציבים מתערבים התערבות יתרה בשיקולים המקצועיים של משרדי הממשלה, לא רק המשרד להגנ"ס.

יש למשרדי ממשלה, ובהם למשרד להגנ"ס, דרג ניהולי ואנשי מקצוע עם הכשרה וניסיון יחודיים ומשמעותיים וצריך לתת להם לקבוע את המדיניות ולפעול ליישומה. אגף התקציבים באים עם ציפיה אחרת לפיה המדיניות תיקבע בשיתוף פעולה איתם. אבל מדובר על שיתוף פעולה כפוי ולא שיוויוני, כי הם יושבים על הברז של הכסף. אני חושב שזה דבר לא נכון, וזה יוצר מאבקים. אבל זה לא ייחודי למשרד להגנ"ס.

האם אתה אופטימי לגבי היכולת של מדינת ישראל לאזן בין צורכי הפיתוח והגידול הדמוגרפי, אל מול ההשפעה שלהם על בריאות הציבור, האקלים, הטבע וכו'?

חד משמעית אני אופטימי. אני חושב שזה קרה בעבר, קורה בהווה, ויקרה בעתיד. אם מסתכלים 20-30 שנה אחורה, על המגמות של האיזון בין צורכי הפיתוח לבין בריאות הציבור ואיכות הסביבה, רואים מגמה ברורה של שיפור בחקיקה, במדיניות, ובתוצאות בשטח: מצד אחד אנחנו רואים פיתוח כלכלי בכל התחומים, ומצד שני אנחנו רואים שיפור בטיפול בנושאים סביבתיים כמו זיהום אוויר, חומ"ס, קרקעות מזוהמות, זיהום ים וחופים, טיפול בשפכים וכו'.

יכול להיות שזה לא מספיק, ותמיד אפשר לעשות יותר מהר ויותר טוב, אבל המגמה הכללית היא חיובית, וצריך להמשיך ולהתאמץ לשמור על המגמה הזו ולחזק אותה. אני אופטימי.

יש עוד שאלות רבות שהיינו רוצים לקבל עליהן תשובות, אך נשמור אותן לועידת ישראל לכלכלה ירוקה, שתתקיים ביום רביעי 26 למרץ בבאר שבע בסימן "האירוע היחידי שמזיז דברים בכלכלה הירוקה". לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן