האיגוד העולמי לשמירה על הטבע [IUCN] פרסם דוח חדש שסוקר את כמות פסולת הפלסטיק שמוזרמת לים התיכון מדי שנה מ-33 מדינות השוכנות לחופיו. לפי הדוח כ- 229,000 טונות פלסטיק דולפים לים התיכון מדי שנה, וההערכה היא כי אם לא יינקטו צעדים לניהול הפסולת המושלכת, היא תוכפל עד שנת 2040. כבר כיום יש למעלה ממיליון טונות פלסטיק בים התיכון. כך לפי הדוח.

3 מדינות אחראיות לכ- 57% מהפלסטיק שמושלך ליום התיכון. מצרים היא המדינה שמשליכה את כמות הפלסטיק הגבוהה ביותר לים התיכון מדי שנה (כ- 74,000 טון לשנה), אחריה איטליה (34,000 טון לשנה) ואחריהן טורקיה (24,000 טון לשנה). עם זאת, אם מודדים את כמות פסולת הפלסטיק המושלכת לפי נפש, נמצא כי המדינות המזהמות ביותר הן דווקא מונטנגרו (8 ק"ג לשנה לאדם), אלבניה, בוסניה והרצגובינה וצפון מקדוניה (כל אחת מהן תורמת כ -3 ק"ג לשנה / אדם). ישראל אחראית לדליפה של פחות מ-2,000 טונות פסולת פלסטיק לים התיכון מדי שנה.

להגדלה לחץ כאן

כתבות רלוונטיות:

1. ממצאי ניטור פסולת בים בישראל: מעל 75% פלסטיק, 08.11.2020
2. 10.6 מיליון שקל לניקוי החופים, 20.07.2020
3. 55 מיליון ₪ יושקעו בניטור הים התיכון, 25.12.2018
4. דוח ניטור ים תיכון 2017: ירידה בזיהום ממפעלים, 20.02.2019

פסולת פלסטיק גדולה מהווה 94% מהפלסטיק בים התיכון

לפי הדוח, 94% מפסולת הפלסטיק בים התיכון הינה חתיכות גדולות, שעתידות בהמשך להתפרק לחלקיקי מיקרו-פלסטיק הקטנות מ 5 מ"מ ולשקוע לקרקעית.

בנוסף לכך, מדי שנה מוזרמים לים התיכון 13,000 טונות של פסולת מיקרו-פלסטיק ראשונית, כלומר פלסטיק שנכנס מראש בצורת חלקיקים קטנים ולא התפרק בתוך הים לתצורה זו. פסולת זו מורכבת מאבק צמיגים (53%), אחריו טקסטיל (33%), חרוזי מיקרו פלסטיק [microbeads] (12%) וכדורי ייצור (2%).

המדינות המזהמות ביותר

הדוח סוקר 33 מדינות השוכנות סביב אגן הים התיכון והעריך את כמות פסולת הפלסטיק שמגיעה מכל אחת מהן אל הים מדי שנה.

בראש הרשימה נמצאת מצרים המשליכה כ- 74,000 טונות פסולת פלסטיק לשנה לים התיכון. אחריה נמצאת איטליה עם 34,000 טונות לשנה וטורקיה 24,000 טונות לשנה. הסיבות לכמויות הפסולת הגדולות שמדינות אלה מזרימות לים הן כמות פסולת גדולה שלא מנוהלת בהן ואוכלוסיה גדולה המתגוררת סמוך לחוף.

אך אם בוחנים את כמות הפסולת המוזרמת לים לפי נפש, נמצא כי מדינות אחרות מזהמות יותר: מונטנגרו אחראית להשלכת 8 ק"ג פסולת פלסטיק לים בשנה לאדם, ואחריה נמצאות אלבניה, בוסניה והרצגובינה וצפון מקדוניה אשר כל אחת מהן תורמת כ -3 ק"ג לשנה / אדם.

ישראל, לעומת זאת, אחראית לפחות מ-2,000 טונות פסולת פלסטיק המוזרמת לים התיכון מדי שנה. המדינות שמשליכות את כמות הפלסטיק המעטה ביותר לים הן מלטה וסרביה, האחראיות לכ-500 טונות פסולת פלסטיק בלבד בשנה.

החשש: הפסולת תגיע ל- 500,000 טונות בשנה עד שנת 2040

כבר כיום הדוח מעריך כי כמות פסולת הפלסטיק בים התיכון גדולה ממיליון טונות. כמו כן, מדי שנה מושלכים אליו 229,000 טונות פלסטיק, כמות השקולה ליותר מ- 500 מכולות משלוח ביום.

בהתבסס על עלייה שנתית צפויה בייצור הפלסטיק העולמי בשיעור של 4%, הדו"ח מציג תרחישים שונים לכמות דליפת הפלסטיק לים ומעריך כי אם לא יינקטו פעולות מנע, הדליפה השנתית תגיע ל -500,000 טון בשנה עד שנת 2040.

הדוח מדגיש כי נדרשות התערבויות משמעותיות כדי להימנע מהנ"ל ב-2040 וכי לא יספיקו ההתחייבויות הנוכחיות של מדינות להפחית את זרימת הפלסטיק לים.

אמנת ברצלונה, שגם ישראל חתומה עליה, מחייבת מדינות לנקוט בשורה ארוכה של פעולות כדי למזער את ממדי תופעת הפסולת הימית ואת השפעותיה המזיקות על הסביבה הימית של הים ועל האוכלוסייה השוכנת לחופיו.

בהתאם לכך, ישראל מפעיל תוכנית לניטור הסביבה הימית במימון המשרד להגנ"ס, אשר מבוצעת ע"י החברה לחקר ימים ואגמים לישראל (חיא"ל). הניטור נועד לקבל הערכת מצב של הסביבה הימית ויצירת בסיס מדעי ארוך טווח לקבלת החלטות בנוגע להגנה על הסביבה הימית, כולל אכיפה, שמירה על המערכת האקולוגית וניהול הסביבה הימית.

הפעולות המומלצות לשיפור המצב

הדוח מציין מספר פעולות מומלצות להפחתת זרימת הפלסטיק לים, ביניהן איסוף פסולת ואיסור על שימוש בשקיות פלסטיק סביב הים.

לפי הדוח, אפשר להימנע מיותר מ- 50,000 טונות של דליפת פלסטיק לים התיכון בכל שנה אם מערך ניהול הפסולת ישתפר. לאיסוף פלסטיק יש את הפוטנציאל הגדול ביותר להפחית את דליפות הפלסטיק לאורך זמן.

גם איסורים שונים יכולים להיות מועילים, דוגמת איסור עולמי על שימוש בשקיות פלסטיק בקרבת הים אשר צפוי להפחית גם הוא את דליפת הפלסטיק בכ- 50,000 טון בשנה.

בתוך כך, יש לציין כי רק לאחרונה נכנס לתוקף האיסור על שימוש בכלים חד פעמיים בחופי אילת. איסור דומה קיים גם בנחלי הגליל וכעת השרה להגנ"ס פועלת לקדם איסור הכנסת בכלים חד פעמיים לתחומי הגנים הלאומיים של רשות הטבע והגנים.

לדברי מיננה אפס, מנהלת תכנית הים והקוטב העולמית של IUCN, "זיהום פלסטי עלול לגרום נזק לטווח ארוך למערכות אקולוגיות יבשות ולמגוון ביולוגי. בעלי חיים ימיים יכולים להסתבך או לבלוע פסולת פלסטיק, ובסופו של דבר למות מרוב תשישות ורעב. בנוסף לכך, פסולת פלסטיק משחררת לסביבה חומרים כימיים כמו מרככים או מעכבי שריפה, העלולים להזיק הן למערכות האקולוגיות והן לבריאות האדם, במיוחד בים סגור למחצה כמו הים התיכון. כפי שמבהיר דו"ח זה, אמצעים עכשוויים ומתוכננים אינם מספיקים בכדי להפחית את דליפת הפלסטיק ולמנוע את ההשפעות הללו ".

---

מסמכים רלוונטיים: