בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברות הבת של כי"ל - רותם אמפרט ופריקלאס ים המלח. בבקשת התביעה נטען כי שפכיהם של המפעלים זיהמו במשך עשרות שנים את אקוויפר "חבורת יהודה" במדבר יהודה, ואת נחל בוקק וסביבתו, תהליך שהתרחש ברובו כאשר החברות הללו עדיין היו ממשלתיות, לפני שנת 1996.

בתחילת השבוע דחה השופט את התביעה. העילות לדחייתה היו התיישנות על העבירות, וכן בטענה שהציבור אינו יכול לתבוע בגין זיהום מים, אף שהם קניין ציבורי, אלא רק למדינה עומדת הזכות לתבוע.

לדברי ארגון אדם טבע ודין, ההחלטה לבטל את התביעה על הסף עלולה להשפיע באופן שלילי ומרחיק לכת גם במקרים נוספים של זיהום תעשייתי.

בימים אלה מתנהלת תביעה ייצוגית נוספת נגד החברות כי"ל ורותם אמפרט אשר עוסקת גם היא בזיהום מי התהום מדליפת שפכים תעשייתיים של המפעלים, אך מדובר במתקנים תעשייתיים במיקומים אחרים והזיהום הזה אינו במדבר יהודה, אלא באזור נחל צין שבנגב.

כתבות רלוונטיות:

1. העליון אישר דיון בבקשה לצו הפסקת פעילות בשל זיהום, 21.2.2022
2. המפעל נדרש להפקיד ערבות שיקום של 60 מיליון ₪, 27.12.2021
3. הנחיות חדשות לבריכות אידוי ואגירה של שפכים תעשייתיים, 02.12.2021
4. בעקבות הדליפה בנחל אשלים: חלופות לתהליכי הייצור והאחסון, 21.6.2018
5. חקירה פלילית בגין דליפת החומצה במפעל רותם אמפרט, 04.07.2017
6. מידע נוסף על שפכים תעשייתיים | infospot

זיהום מדליפת שפכים כשהמפעלים היו ממשלתיים

במקרה המדובר, בשנת 2018 הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נגד רותם אמפרט ופריקלאס ים המלח, שתיהן חברות בת של חברת כי"ל (כימיקלים לישראל), בגין זיהום מתמשך לכאורה של אקוויפר "חבורת יהודה" ושל נחל בוקק וסביבתו.

לפי כתב התביעה, במשך עשרות שנים חלחלו לתת הקרקע כ-75 מיליוני קוב של שפכים תעשייתיים מהמפעלים המדוברים הפועלים במישור רותם. השפכים, שכללו בין היתר ברום, סולפט ומגנזיום, הוזרמו לבריכות אגירה ואידוי, אך מאחר שהבריכות לא היו אטומות, ומכיוון שהשפכים גם גלשו מתעלות הולכה, הם חלחלו לקרקע ולמי התהום מדי שנה.

התוצאה של מעשים אלה הייתה כאמור זיהום שהחל בשנות ה-70 שהפסיק בסביבות השנים 1995-1996 עם הגילויים אודות השפעת הזיהום והמעבר של המפעלים מבעלות הממשלה, לבעלות פרטית.

אף על פי שבית המשפט קיבל את טענת התובעים להוכחת הקשר ההידרולוגי בין השפכים שדלפו לבין האקוויפר ועין בוקק, הוא דחה את התביעה על הסף.

התביעה הייצוגית נדחית על הסף

בית המשפט קיבל את טענת החברות הנתבעות כי אין לאשר את הבקשה לתביעה ייצוגית נגדן, בין היתר בשל התיישנות האירועים, שכן הם פסקו לפני יותר מ-20 שנה.

מנגד, התובעים טענו שרק כרבע מהשפכים שדלפו מהמפעלים - הגיעו לנקודת האל-חזור, כלומר זיהמו את האקוויפר ואת מי עין בוקק. שאר השפכים עדיין מחלחלים בקרקע ועושים את דרכם למי התהום, ולכן מדובר בזיהום מתמשך שאי אפשר לייחס לו התיישנות, וכי יש לדרוש מהחברות לטפל בו בהקדם ולפצות את הציבור, ובפרט את המבקרים בנחל בוקק ובים המלח שנחשפו לחומרים מסוכנים בהם.

בהחלטתו, השופט קיבל את עמדת החברות לפיה חלה התיישנות על הזיהום בנימוק שאין סיבה המוכרת בחקיקה להשעות את תקופת ההתיישנות.

השופט גם דחה טענה נוספת שהעלו התובעים, לפיה החברות פגעו במקורות מים, ומים נחשבים  לקניין של הציבור ולכן עליהן לפצות את הציבור. אלא שגם כאן השופט קיבל את עמדת המפעלים שטענו על בסיס פסקי דין קודמים כי לאף יחיד אין זכות קניינית במים הציבוריים ומי שיכול להגיש תביעה קניינית שכזו היא המדינה, והיא בלבד, כנאמן הציבור.

לפיכך, השופט דחה את התביעה הייצוגית, אך החליט שלא לחייב את מגישי הבקשה בהוצאות המשפט כדי לא להרתיע תובעים פוטנציאליים בתיקים סביבתיים ומשום שהם ביססו לכאורה את הקשר בין זיהום מקורות המים לשפכי המפעלים.

מה יעלה בגורלה של התביעה הדומה?

לפני כשנה וחצי ארגון אדם טבע ודין ותובעים נוספים הגישו בקשה לתביעה ייצוגית נגד החברות כי"ל ורותם אמפרט על פעילותן באזור נחל צין שבנגב, שגרמה לכאורה לזיהום מי תהום. מטרת התביעה, שעדיין מתנהלת, היא להביא את החברות לשקם את הקרקעות ומקורות המים שנפגעו ולפצות את הציבור על הנזק לסביבה.

באוגוסט האחרון התובעים טענו כי נחשפו למידע חדש והגישו בקשה לצו מיידי נגד החברות עם דרישה להפסיק את פעילותן הרלוונטית לזיהום, משום שלטענתם נשקפת ממנה סכנה מידית לבריאות הציבור ולסביבה וכי יש חשש לקריסה של בריכות השפכים התעשייתיים.

ביהמ"ש המחוזי ביטל את הדיון בבקשה לצו משום שהתובעים לא חתמו על התחייבות כספית, כמקובל בהגשת תביעה אזרחית. ההתחייבות הכספית מאפשרת לנתבעים במשפט אזרחי לתבוע פיצויים והחזר הוצאות מתובעיהם במקרה שהתביעה נגדם מבוטלת מסיבה כלשהי. אך באופן חריג בית המשפט העליון הפך את ההחלטה ואיפשר את קיום הדיון גם ללא חתימה על התחייבות כספית.

התייחסויות

אלי בן ארי, יועמ"ש ארגון אדם טבע ודין: "דחיית הבקשה לאפשר הגשת תביעה ייצוגית בשל הזיהום המתמשך של עין בוקק, היא החלטה שיפוטית שעלולה להיות לה, אם לא תבוטל, השפעה שלילית מרחיקת לכת, לא רק במקרה זה אלא גם במקרים נוספים של זיהום תעשייתי.

את עילת ההתיישנות, שבגללה נדחתה הבקשה במקרה זה, נדרש היה לפרש לא באופן פורמליסטי, כפי שנעשה כאן, אלא בהתאם למאפיינים הידועים של זיהום מתעשיה, שלא תמיד ניתן לגלותו בזמן, שיש קושי להוכיח מי האחראי לו, ושלעיתים, כמו כאן, הוא בא לידי ביטוי בכל מיני אופנים שלא ניתן היה לצפותם מראש.

מאפיינים אלו מחייבים לראות בזיהום כזה כעבירה מתמשכת שאינה מתיישנת כל עוד הזיהום נמשך. אחרת, המזהמים יצאו נשכרים והאינטרס הציבורי יפגע קשות. לכן יש לקוות שהפסיקה הזו תבוטל, ובמהרה".

------

מסמכים רלוונטיים: