קרן הניקיון ממשיכה לשמש כקופת מזומנים של משרד האוצר, ולאחרונה התחייבה להעביר 500 מיליון ₪ כהלוואה תזרימית לתקציב המדינה. זאת בנוסף ל 700 מיליון ₪ שהעבירה בשנת 2019.

מדובר בהלוואות שלא אמורות להשפיע על פעילות קרן הניקיון ואמורות לחזור לקרן בעת הצורך, כך מסבירים במשרד להגנ"ס.

האם קיים הבדל בין כספים הנמצאים בחשבון הבנק של קרן הניקיון וזמינים לשימוש בכל עת בכפוף להחלטות הנהלת הקרן, לבין כספי הלוואה שהחזרתם תלויה באישור ממשרד האוצר - ולכן אולי עלולים להתעכב או לשמש כמנוף לחץ או אפילו להיגרע במקרה של מצוקה תקציבית, מחלוקת פוליטית או מכל סיבה שהיא? ימים יגידו.

מקורם של מרבית כספי קרן הניקיון הם בהיטל ההטמנה לפסולת שמשלמות הרשויות המקומיות ואשר אמורים לשמש לקידום פתרונות מיחזור והשבה בענף הפסולת, במקום הטמנה.

כתבות רלוונטיות:

1. האוצר רוצה לקחת 500 מיליון ₪ מקרן הניקיון, 09/01/2018
2. המשרד להגנ"ס מלווה 260,000,000 ₪ מהיטל ההטמנה, 13/11/2016
3. 200,000,000 ₪ מקרן הניקיון לתקציב המדינה, 19/09/2015
4. ארגוני הסביבה רוצים נציגות בקרן הניקיון, 06/05/2020
5. מענק קורונה: 189 מיליון ₪ לרשויות המקומיות לטיפול בפסולת, 07/04/2020

הכנסות של חצי מיליארד ₪ בשנה

לקרן הניקיון הכנסות של יותר מחצי מיליארד ₪ בשנה, מרביתם כאמור מהיטל ההטמנה שמשלמות הרשויות המקומיות לכל טון פסולת שמסולק להטמנה.

בנוסף, בקרן יש חשבונות נוספים עבור הכספים מחוק השקיות (10 אג' לשקית, 35 מלש"ח בשנה), חוק הפיקדון (קנסות ועיצומים, כ -3 מיליון ₪ בשנה), וחשבון כללי (קנסות ועיצומים מחוקים סביבתיים שונים, כ 10 מלש"ח בשנה).

נכון לסוף שנת 2019, בקרן הניקיון הצטברו כ- 2 מיליארד ₪ במזומן.

מי יושב על הברז? הרכב הנהלת קרן הניקיון

החוק קובע כי קרן הניקיון תנוהל על ידי 7 חברים לפי המפתח הבא: 2 נציגי ציבור שאינם עובדי מדינה שימונו על פי המלצת ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, 2 עובדי משרד האוצר ו-3 עובדי המשרד להגנ"ס ובהם מנכ"ל המשרד שהוא יו"ר הקרן.

בשנה האחרונה, התחלפו 2 נציגים של המשרד להגנ"ס בהנהלת קרן הניקיון. מנכ"ל המשרד להגנ"ס החדש דוד יהלומי, החליף את קודמו בתפקיד, גיא סמט, בתפקיד יו"ר קרן הניקיון. כמו כן, בני אלבז, קצין מטה איכות הסביבה באיו"ש הצטרף להנהלת קרן הניקיון במקומה של סיגל בלומנפלד, מנהלת תחום תשתיות במחוז צפון של המשרד.

הנציגים הנוספים בקרן הניקיון הם:

• אסף יזדי מהמשרד להגנ"ס
• נדב צוק (חשב המשרד להגנ"ס) הוא נציג משרד האוצר
• אורי דביר, נציג משרד האוצר
• יחיאל זוהר, ראש עיריית נתיבות, נציג השלטון המקומי, נציג ציבור.

כרגע נותר מקום אחד פנוי לנציג ציבור, בעקבות עזיבתו של גיל לבנה את תפקיד ראש המועצה המקומית שוהם ואת מקומו בקרן לפני כשנה. כפי שדיווחנו לפני חצי שנה, ארגוני הסביבה לוטשים עיניים למקום הפנוי בהנהלת קרן הניקיון ומנסים להכניס נציג מטעמם.

היסטוריה של הלוואות למשרד האוצר

זו לא הפעם הראשונה שעושים בקרן הניקיון שימוש כמלווה בתנאים אטרקטיביים. בשנת 2016, האוצר הלווה 200 מיליון ₪ מקרן הניקיון לתקציב המדינה  באותו אופן.

אפילו המשרד להגנ"ס, שאמור להגן על כספי קרן הניקיון, עשה בה שימוש דומה לפני כשנה כאשר הלווה לעצמו 260 מיליון ₪ למימון תוכניות לצמצום זיהום אוויר.

בתקציב הדו-שנתי 2017-2018 היה ניסיון נוסף של האוצר לקצץ את תקציב המשרד להגנ"ס ב 40 מיליון ₪ על רקע חוסר ניצול הכספים שבקרן הניקיון, ניסיון שנדחה לבסוף.

המשרד להגנ"ס: מדובר בהלוואה תזרימית שלא פוגעת בקרן

המשרד להגנת הסביבה טוען כי הלוואת המזומנים אינה פוגעת ביכולת הביצוע של קרן הניקיון, מכיוון שמשרד האוצר מתקצב כנגד ההלוואה "הרשאה להתחייב", המאפשר לקרן להמשיך את פעילותה כרגיל, לפרסם קולות קוראים, להוציא התחייבויות ולשלם בהתאם לקצב הביצוע.

המשרד טוען כי ההלוואות יוחזרו לקרן בעת הצורך ובהתאם לקצב התשלומים בפועל, ולא יהוו גורם עיכוב מכל סוג שהוא.

הרשויות המקומיות: אין הצדקה להמשיך לגבות את היטל ההטמנה

ממרכז השלטון המקומי נמסר בתגובה: "הרשויות המקומיות משלמות מדי שנה היטלי הטמנה בסכום דמיוני של כחצי מיליארד ₪, כתוצאה מחקיקה שנחקקה בשנת 2007. היטל ההטמנה, שאמור היה לשמש תמריץ שלילי להטמין פסולת בקרקע, הפך למס, מאחר והוא משולם דה פאקטו על כל כמות הפסולת המפונה משטחי הרשויות המקומיות, בין אם הינה הולכת להטמנה ובין אם לא. זאת כתוצאה מהיעדר השקיפות ממנה סובל ענף הטיפול בפסולת מזה שנים רבות.

לראייה, היחס בין שיעור הפסולת המוטמנת לעומת זו הממוחזרת לא השתנה באופן משמעותי כתוצאה מהטלת ההיטל, או כתוצאה מהעלייה הדרמטית שחלה בתעריפי ההיטל בעשור האחרון, ושיעור ההטמנה לא פחת מ-80%.

רק באמצעות הקמת מתקני קצה לטיפול בפסולת שלא על ידי הטמנה, יתאפשר להפחית את שיעורי ההטמנה. מתקני הקצה טרם הוקמו ומדינת ישראל רחוקה מיעדי המשרד  להגנת הסביבה בהקשר של צמצום ההטמנה. לא זו אף זו, מעיון בדוחות הכספיים של הקרן לשמירת הניקיון נמצא כי הצטברו בה סכומים גדולים והכספים אינם מוצאים למטרות הנדרשות ובקצב הנדרש. כתוצאה מכך, במרוצת השנים, ובאופן סיסטמטי, הקופה שהצטברה שבקרן שימשה את משרד האוצר כקופת מזומנים צדדית, על אף שהכספים הינם כספי השלטון המקומי.

ה"שיטה" שהפכה למסורת- להפוך כנגד המזומנים תקציב מסוג "הרשאה להתחייב" מוכיחה מעל לכל כי משרד האוצר זיהה כי אין התאמה בין היקף הכספים המשולמים לקרן ובין אלו שצריכים לצאת ממנה, קרי, היטלי ההטמנה המופרזים משולמים לשווא ומכבידים לשווא על קופות הרשויות המקומיות, וכפועל יוצא על הארנונה של כולנו.

מרכז השלטון המקומי סבור כי אין כל הצדקה להמשיך לגבות את היטל ההטמנה, משלל הסיבות שנמנו, ובמיוחד אין הצדקה להמשך גבייתו מהרשויות המקומיות בתקופת משבר הקורונה".

------

מסמכים רלוונטיים: