- מאת: מערכת infospot
- פורסם בתאריך: 04/7/2023
היועמ"שית הגישה חוות דעת לבית המשפט העליון בעניין התביעה נגד חברת רותם אמפרט ופריקלאס מקבוצת כיל בגין זיהום מקורות מים לכאורה. בבקשת התביעה נטען כי שפכיהם של המפעלים זיהמו במשך עשרות שנים את אקוויפר "חבורת יהודה" במדבר יהודה, ואת נחל בוקק וסביבתו, תהליך שהתרחש ברובו כאשר החברות הללו עדיין היו ממשלתיות, לפני שנת 1996.
פניית התובעים לעליון נעשתה לאחר שבית המשפט המחוזי בב"ש דחה את בקשתם לאישור תביעה ייצוגית בטענה להתיישנות וכן בטענה שליחידים אין זכות לתבוע בשם הציבור על עבירות זיהום מים.
בעקבות כך, נדרשה היועמ"שית להגיש לבית המשפט העליון חוות דעת בנוגע לשאלות ההתיישנות וזהות התובעים. היועמ"שית קבעה במסמך שהגישה כי על עבירות זיהום מים לא אמורה לחול התיישנות, שכן לעיתים נזקיהן מתגלים וממשיכים להשפיע רק לאחר שנים רבות. אולם בשאלת הגורמים שרשאים להגיש תביעה ייצוגית, קבעה היועמ"שית כי יחידים לא יוכלו לעשות כן אלא המדינה בלבד.
כתבות רלוונטיות:
- בית המשפט דחה תביעה סביבתית בשל התיישנות, 1.5.2022
- העליון אישר דיון בבקשה לצו הפסקת פעילות בשל זיהום, 21.2.2022
- המפעל נדרש להפקיד ערבות שיקום של 60 מיליון ₪, 27.12.2021
- הנחיות חדשות לבריכות אידוי ואגירה של שפכים תעשייתיים, 02.12.2021
- מידע נוסף על שפכים תעשייתיים | infospot
התביעה: זיהום מים כשהחברה הייתה ממשלתית
רותם אמפרט ופריקלאס הן חברות בנות של חברת כיל. לפי כתב התביעה שהוגש נגדן ב-2018 על ידי ח"כ לשעבר פרופ' אלון טל וגורמים נוספים, כ-75 מיליון קוב שפכים תעשייתיים שלהן חלחלו במשך עשרות שנים לתת הקרקע במישור רותם. השפכים, שכללו בין היתר ברום, סולפט ומגנזיום, הוזרמו לבריכות אגירה ואידוי, אך מאחר שהבריכות לא היו אטומות, ומכיוון שהשפכים גם גלשו מתעלות הולכה, הם חלחלו לקרקע ולמי התהום מדי שנה.
לפי החשד, הזיהום החל בשנות ה-70 ונפסק בשנת 1995 בערך, עם הגילויים אודות השפעת הזיהום והמעבר של המפעלים מבעלות הממשלה, לבעלות פרטית. אף על פי שבית המשפט המחוזי בב"ש קיבל את טענת התובעים לפיה יש קשר הידרולוגי בין השפכים שדלפו לבין זיהום האקוויפר ועין בוקק, הוא דחה את התביעה על הסף בשל התיישנות ובשל זהות התובעים, כאמור.
ההתיישנות לא תקפה במקרים של זיהום מים
היועמ"שית התייחסה בהרחבה לשאלת ההתיישנות בחוות דעת שהגישה לבית המשפט העליון. לדבריה, אין לדחות את בקשת התובעים לאשר תביעה ייצוגית בשל התיישנות, מכיוון שגם אם חלחול השפכים מהמפעלים פסק מזמן, ככל שהוא נמשך וככל שיש בידי המזהמות למנוע את המשך החלחול (על-ידי שאיבת הזיהום), יש לראות בכך "עוולה מתחדשת". כלומר, עבירה שעדיין מתקיימת משום שהיא ממשיכה להזיק מדי יום.
היועמ"שית חידדה שגם במצב שבו במשך תקופת ההתיישנות לא נגרם נזק חדש לסביבה ולציבור, עדיין אפשר לראות בעבירת הזיהום כ"עוולה מתמשכת", כדי שיתאפשר לחייב את המזהמות לתקן את הנזק. היועמ"שית נימקה זאת בכך שנזקים סביבתיים, ובפרט נזק למקורות מים, לעתים מתגלים רק לאחר שנים רבות, ואם תחול התיישנות, לא יהיה ניתן להגיש תביעות נגד המזהמים.
רק המדינה רשאית לתבוע על זיהום מקורות מים
בחוות דעתה, קבעה היועמ"שית שלתובעים יחידים אין זכות להגיש תביעה ייצוגית בשל זיהום מקורות מים. ומדוע? מפני שזכות הקניין על מים ניתנת לכל הציבור בכללותו ולא לכל אחד מיחידי הציבור.
התובעים כוללים שתי קבוצות. האחת מבקשת לתבוע בשם הציבור והשנייה טוענת לנזק אישי שנגרם לחבריה בעקבות זיהום המים בנחל בוקק ובים המלח. את הקבוצה השנייה היועמ"שית ממליצה לאשר, שכן למרות שהיא מבקשת לייצג את הציבור, נגרם לה נזק אישי. בשאר המקרים המדינה היא הגורם היחיד שיהיה רשאי לתבוע, לפי היועמ"שית.
מה יעלה בגורלה של התביעה הדומה?
לפני כשנתיים וחצי ארגון אדם טבע ודין ותובעים נוספים הגישו בקשה לתביעה ייצוגית אחרת נגד החברות כיל ורותם אמפרט על פעילותן באזור נחל צין שבנגב. לפי התביעה, שעדיין מתנהלת, פעילותן גרמה לכאורה לזיהום מי תהום. התובעים מקווים להביא את החברות לשקם את הקרקעות ומקורות המים ולפצות את הציבור על הנזק לסביבה.
חוות הדעת של היועמ"שית לגבי זהות התובעים עשויה להשפיע גם על תביעה זו ועל תביעות עתידיות נוספות. אם העליון יקבל את הנאמר בחוות הדעת לגבי זכות הקניין על שטח ציבורי ועל מקורות מים, ארגונים ירוקים לא יוכלו להגיש תביעות ציבוריות בשם הציבור במקרים אלה.
---
מסמכים רלוונטיים:
