המשרד להגנת הסביבה פרסם טיוטה של תנאים חדשים לרשיון עסק למתקני טיפול בפסולת חקלאית, בהם מתקני קומפוסטציה, ביוגז, כילוי פגרים וטיפול בפלסטיק חקלאי

לפי העדכון, כל מתקן יחויב להתקין אמצעי שקילה ומצלמות שישקלו ויתעדו את המשאיות הנכנסות אליו ויוצאות ממנו, ולהעביר את נתוני השקילה באופן מקוון למערכת הממשלתית לניהול פסולת (ממ"פ). הדרישות החדשות ייכנסו לתוקף בהדרגה החל מ-2026 ויעודכנו ברישיון העסק של כל מתקן.

במשרד להגנ"ס מסבירים שמתקני הטיפול בפסולת חקלאית לא חויבו עד היום לעמוד בדרישות של מתקני טיפול בפסולת עירונית או פסולת בניין, לצורך חיבור למערכת המידע הלאומית של הפסולת (ממ"פ). במשרד להגנ"ס מצפים כי הטמעת הדרישות הנ"ל תביא בסופו של דבר לגידול בכמות הפסולת החקלאית המטופלת כנדרש.

התנאים המעודכנים יחולו על כ-17 אתרים לטיפול בפסולת חקלאית, בהם 11 מתקני קומפוסטציה של פסולת אורגנית (זבל אורגני, גזם), כ-4 מתקני עיכול אנאירובי (ביוגז), מתקן אחד לטיפול בפלסטיק חקלאי ואתר אחד לכילוי פגרים.

העלות של יישום העדכון מוערכת בכ-5 מיליון ₪ לכלל המתקנים עבור התקנה חד-פעמית של המשקלים, המצלמות וחיבור למערכת הממשלתית ועוד כ-110,000 ₪ לשנה של עלויות תפעול.

מול העלויות, עומדת התועלת המשקית שהמשרד להגנ"ס מעריך בכ-600 מיליון ₪ בשנה, במידה ויישום הדרישות החדשות יביא להפסקת שריפה פיראטית של פסולת חקלאית ויוביל לטיפול הולם בשאר סוגי הפסולת החקלאית. אך במשרד להגנ"ס מודים כי לא ניתן לדעת עד כמה הדרישות החדשות יביאו לשינוי, ולכן מציינים כי מספיק שהדרישות יביאו לגידול של 2% בכמות הפסולת החקלאית המטופלת,  כדי שהמהלך ישתלם ברמה המשקית.

קישור לטיוטת עדכון התנאים בסוף הכתבה.

כתבות רלוונטיות:

1. דוח אובדן מזון: המשק איבד 211 מיליארד ₪ בעשור, 30.11.2025
2. סדר עדיפויות חדש להקצאת כספים עודפים של קרן הניקיון, 20.11.2025
3. הממשלה אישרה 208 מיליון ₪ לפרויקטים סביבתיים בנגב, 5.8.2025
4. התקבל אישור סטטוטורי להקמת מתקן טיפול בפסולת חקלאית, 29.5.2025
5. פיתוח קלינטק חדשני לטיפול בפסדים (פגרים), 25.2.2025
6. מענק חדש: 42 מיליון ₪ למתקני טיפול בפסולת חקלאית, 15.7.2024

מהי פסולת חקלאית והיכן היא מטופלת?

הפסולת החקלאית בישראל כוללת כמה סוגי זרמים של פסולת מוצקה הנוצרים בתהליכי הגידול והייצור החקלאי בישראל, בהם: פרש בעלי חיים, פסולת צמחית, פגרים, פסולת פלסטיק, קרטון ואריזות של חומרי הדברה.

הטיפול בפסולת חקלאית נעשה במתקנים ייעודיים, בהתאם לסוג הפסולת: מתקני קומפוסטציה, מתקני עיכול אנאירובי ומתקני טיפול לזרמים ייעודיים. אסדרת המתקנים האלה מתבססת על רישיון העסק המפרט בין היתר את התנאים הסביבתיים לפעילות המתקן.

7 מיליון טון של פסולת חקלאית בשנה

לפי הערכות המשרד להגנ"ס, נוצרים מדי שנה כ-7 מיליון טון של פסולת חקלאית. עיקר הנפח הוא פרש בעלי חיים (כ-5.6 מיליון טון בשנה), ולאחריו פסולת צמחית וגזם (כ-1.4 מיליון טון), פגרים (כ-45,000 טון) ופסולת פלסטיק חקלאית (כ-40,000 טון). לשם השוואה, לפי נתוני שנת 2020, כמות הפסולת העירונית הנוצרת בישראל מדי שנה מוערכת ב-6 מיליון טון.

למרות ההיקפים הגדולים, במשרד להגנ"ס מציינים שחלק גדול מהפסולת החקלאית אינו מטופל כיום במתקני קצה מוסדרים. כך למשל גזם לא מועבר לטיפול או לחיפוי קרקע במטעים, אלא נערם בצידי השדות בלי טיפול, ואילו פלסטיק חקלאי מטופל חלקית בלבד, כשחלקו נותר בלי טיפול הולם, ובין השאר מושלך בשטחים פתוחים או נשרף באופן פיראטי.

כיום: דיווח לא אחיד על פסולת חקלאית

משנת 2018 מפעיל המשרד להגנ"ס את המערכת הממשלתית לניהול פסולת (ממ"פ) שנועדה לתעד את העברת הפסולת לאתרי טיפול, בהם תחנות מעבר ואתרי הטמנה.

המידע שנאסף בממ"פ כולל בין השאר את זיהוי האתר שבו נשקלה הפסולת, מספר הרישוי של המשאית, פרטי המוביל (ח.פ), משקל המשאית בכניסה וביציאה מהמתקן, תאריך ושעת השקילה, סוג הפסולת לפי סיווג קבוע, מקור הפסולת (לפסולת נכנסת) ויעד הפסולת (לפסולת יוצאת).

איסוף המידע מסייע למשרד לגבש תמונת מצב עדכנית. המידע שנאסף מסייע למנוע כפילויות בדיווח, מסייע בתהליכי בקרה ואכיפה וכן עוזר למשרד להגנ"ס לגבש מדיניות פסולת ארצית.

ואולם, עד כה המערכת לא הוטמעה באתרים לטיפול בפסולת חקלאית כיוון שלא היו תנאים מתאימים ברישיונות העסק שלהם.

לכן, נכון להיום המידע לגבי פסולת חקלאית שנקלטת באתרי הקצה מדווח למחוזות המשרד בתדירות שונה ובפורמטים משתנים, בדרך כלל באמצעות דואר אלקטרוני ולא באמצעות מערכת מידע דיגיטלית מקוונת.

במשרד להגנ"ס מסבירים שמשום כך יש פערי מידע באשר לכמות והיקף הפסולת החקלאית הנוצרת בישראל. היעדר נתונים זמינים ואמינים פוגע ביכולות הפיקוח, הבקרה והאכיפה על יצרני הפסולת ומתקני הטיפול. כמו כן מקשים פערי המידע על המשרד להגנ"ס לאסוף נתונים שעשויים לסייע בתהליכי קביעת מדיניות.

הפתרון: שקילה, תיעוד ודיווח

כדי לגשר על פערים אלה, עדכון התנאים שהמשרד להגנ"ס מציע לחייב את מתקני הטיפול להתקין אמצעי שקילה ומצלמות שבאמצעותם יעברו נתוני השקילה באופן מקוון ובזמן אמת בממ"פ, בדומה לשאר מתקני הטיפול בפסולת (שאינה חקלאית).

במשרד להגנ"ס מציינים שהמערכת הממשלתית משמשת כלי מרכזי לניהול, פיקוח ובקרה על תנועת הפסולת והיקפיה. החלת חובת הדיווח גם על מתקני הטיפול בפסולת חקלאית לא רק תשפר את אמצעי הפיקוח והאכיפה על יצרני הפסולת אלא תשמש עבור המשרד תשתית ידע שתסייע לו לקבל החלטות מדיניות.

שקילה בכניסה וביציאה

לפי התנאים המעודכנים, בכניסה לכל מתקן טיפול יותקנו מאזני גשר שבאמצעותם יישקלו כל כלי הרכב הנכנסים למתקן או יוצאים ממנו עם פסולת או תוצרי טיפול. כדי לחשב את הכמות המדויקת של הפסולת שנכנסה והפסולת או התוצרים שיוצאים מהמתקן, כלי הרכב יישקלו גם בכניסה וגם ביציאה מהמתקן.

לפי התנאים המעודכנים, יחוברו המאזניים למערכת רישום ממוחשבת שתעביר את הנתונים ישירות לממ"פ. המאזניים יתוחזקו באופן שוטף לפי הוראות היצרן, כולל ביצוע כיול תקופתי ושמירת האישורים הרלוונטיים.

לפי המשרד להגנ"ס, עלות התקנת משקל נעה בין 100–200 אלף ₪ למתקן. ועלות התחזוקה השנתית היא כ-5% מעלות הקמת המשקל. כיוון שלחלק מהמתקנים יש כבר משקל, העלות הכוללת להתקנת משקלים בכל המתקנים מוערכת בכ-1.5 מיליון ₪, ועלות התחזוקה מוערכת בכ-75,000 ₪ לשנה.

תיעוד: מצלמות בכניסה לכל מתקן

עוד מוצע כי בכניסה לכל מתקן יותקנו מצלמות שיתעדו את המשאיות המובילות פסולת שנכנסות למתקן ויוצאות ממנו. המצלמות יתעדו את מספר הרישוי ואת תכולת הפסולת המובלת. החומר המצולם יישמר במערכת ממוחשבת באתר למשך 3 שנים לפחות, ויהיה זמין להצגה או למסירה לפי דרישה.

במשרד להגנ"ס מעריכים שעלות התקנת מצלמות במתקן טיפול אחד עומדת על כ-150,000 ₪. עלות זו כוללת את התקנת המצלמות ותשתיות נלוות, בהנחה שמדובר באתרים קיימים עם תשתיות חשמל קיימות. עלות התחזוקה השנתית צפויה להיות כ-5% מעלות ההתקנה.

בהתאם לכך, העלות הכוללת של התקנת המצלמות בכלל מתקני הטיפול מוערכת בכ-2.5 מיליון ₪ עליהם מתווספת עלות תחזוקה של כ-128,000 ₪ מדי שנה.

דיווח: הנתונים יועברו אוטומטית לממ"פ

כל הנתונים ממערך השקילה והמצלמות ירוכזו באופן אוטומטי למערכת ממ"פ של המשרד להגנ"ס.

עלות החיבור למערכת מוערכת בכ-40,000 ₪ למתקן, ועלות התחזוקה השנתית היא כ-5% מסכום זה. בהתאם לכך הערכת העלות הכוללת של התקנת המערכת בכל המתקנים מסתכמת בכ-680,000 ₪ ועוד 34,000 ₪ עלויות תחזוקה שנתיות.

על כך מתווספת הוצאה שנתית של כ-120,000 ₪ לכלל המתקנים על כוח האדם הנדרש לבקרה חודשית על דיווחי המערכת.

העלות הכוללת של עדכון התנאים: כ-5 מיליון ₪

המשרד להגנ"ס מעריך כי עלות יישום הרגולציה החדשה עומדת על כ-5 מיליון ₪ לצורך התקנת מערך השקילה והמצלמות במתקנים וחיבורם לממ"פ. על זה נוספות עלויות תפעול בגובה של כ-360,000 ₪ מדי שנה. ברמת האתר מדובר בהוצאות התקנה של כ-200,000–400,000 ₪ והוצאות תפעול של כ-20,000–30,000 ₪ לשנה.

התועלת המשקית מיישום הרגולציה החדשה

לפי המשרד להגנ"ס, העלות המשקית השנתית של ניקוי המפגעים וזיהום האוויר הנגרמת מהשלכה ושריפה בלתי חוקית של פסולת חקלאית נאמדת בכ-604 מיליון ₪ בשנה, מהם כ-380 מיליון ₪ בשנה בשל זיהום אוויר משריפות של פסולת צמחית ופלסטיק, כ-10 מיליון ₪ בשנה בשל גזי חממה הנפלטים מפרש שלא טופל וכ-213 מיליון ₪ ממפגעים סביבתיים שמקורם בפגרים שלא טופלו.

במשרד להגנ"ס מודים שקשה להעריך במדויק את שיעור ההפחתה שיתקבל בפועל מיישום דרישות הרגולציה החדשה, ולכן מסבירים שגם אם הדרישות יביאו רק לגידול של 2% בכמות הפסולת החקלאית המטופלת, כלומר תוספת של כ-112,000 טון מדי שנה, מדובר במהלך בעל כדאיות כלכלית למשק.

לוחות הזמנים: חיבור כלל המתקנים בתוך 5 שנים

כאמור, התנאים החדשים יחולו על כ-17 מתקני הטיפול בפסולת חקלאית הפועלים בארץ, בהם 11 מתקני קומפוסטציה של פסולת אורגנית (זבל אורגני, גזם), כ-4 מתקני עיכול אנאירובי (ביוגז), מתקן אחד לטיפול בפלסטיק חקלאי ואתר אחד לכילוי פגרים.

לאחר הערות הציבור, במידה ויאושרו, הדרישות ייכנסו לתוקף בהדרגה, באמצעות הוספת תנאים ברישיון העסק של המתקנים, החל משנת 2026. כדי להבטיח הטמעה חלקה ותפעול שוטף של הדרישות החדשות, ייערוך המשרד להגנ"ס מפגשי הדרכה ויעניק ליווי מקצועי למפעילי מתקני הטיפול.

לפי לוחות הזמנים המפורטים בטיוטה, כלל המתקנים יחוברו בהדרגה למערכת הדיווח הממשלתית לאורך 5 שנים, בהתאם למוכנות המתקנים ומועד עדכון רישיון העסק. בכל שנה יחוברו בממוצע 3 מתקנים.

עוד נקבע יעד לשנת 2030 עד אז ידווחו באופן מלא 70% מהמתקנים ועד 2035 כל המתקנים ידווחו למערכת באופן מלא.

---

מסמכים רלוונטיים: