אף שהתקנות לקביעת רדיוס מגן למניעת זיהום קידוחי מי שתייה בישראל מקלות בהשוואה למרבית המדינות המתקדמות, הן עדיין מציבות מגבלה משמעותית על צורכי הבנייה והפיתוח של תשתיות ומגורים, בשל המאפיינים הייחודיים לישראל (צפיפות, גידול אוכלוסיה, מיעוט מקורות מים).

במטרה למצוא פתרונות שיאפשרו פיתוח מואץ של תשתיות ומגורים, אך מבלי להסתכן בזיהום קידוחי מי השתייה, רשות המים פרסמה דוח שעוסק בדרכים שבהן ניתן לנצל את הידע והטכנולוגיה הקיימים כיום, כדי לצמצם את רדיוס אזור המגן על קידוחי מי תהום המשמשים לשתייה, בהשוואה למרחק המוגדר בתקנות בריאות העם שנקבעו לפני יותר מ-30 שנה.

השמירה על מי התהום כמקור מי שתייה היא בעלת חשיבות אסטרטגית, גם כי הם מספקים כשליש מהמים המופקים בישראל מדי שנה, וגם כי הפקתם זולה יותר ממתקני התפלה באופן משמעותי. בנוסף לכך, מערך הפקת מי התהום פחות חשוף לסיכונים של פגיעה ביטחונית, רעידת אדמה, או ארועי קיצון אחרים, בשל היותו מפוזר על פני יותר מ-1,500 קידוחים.

קישור לדוח של רשות המים מופיע בתחתית הכתבה.

כתבות רלוונטיות:

1. הזיהום בשדה דב: עדכונים על PFAS מישראל, אירופה וארה"ב, 22.2.2026
2. נמצאו מי תהום מזוהמים פי 2,000 מהתקן במתחם שדה דב, 5.2.2026
3. מגמות וחידושים בטיפול בזיהום קרקע ומי תהום, 15.1.2025
4. פערים ואתגרים בזיהום מי תהום בישראל, 12.09.2024
5. צפויות תקנות חדשות לקביעת רדיוס מגן על קידוחי מים, 18.3.2015

המצב הקיים: שיטות מקילות לקביעת אזורי מגן

התקנות לקביעת רדיוס מגן של קידוחי מי שתייה הן חלק מתקנות בריאות העם בנושא תנאים תברואתיים לקידוחי מי שתייה שנחקקו לפני יותר מ-30 שנה (ב-1995) לאחר שעשור לפני כן, בשנת 1985, כ-10,800 בני אדם נדבקו במחלת מעיים בגלל זיהום של מי שתייה שהופקו בקידוח "אפק 2" באזור מפרץ חיפה. הקידוח הזדהם מדליפת שפכים.

לפי הדוח, הצפיפות המאפיינת את ישראל והמחסור בשטחים, מקשים על מציאת אזורים לקידוחים חדשים שאין בהם פעילות מזהמת. נוסף על כך, בעלי הקרקעות אינם מעוניינים שבשטחיהם ייערכו קידוחים כיוון שאזורי מגן עלולים לצמצם מאוד את אפשרויות שימושי הקרקע.

מצד אחד, עקרונות השיטה הנהוגה בישראל לקביעת אזורי מגן לקידוחי מי שתייה דומים מאוד לשיטות הנהוגות במרבית מדינות העולם, אך מצד שני השיטה בישראל מקלה מהן בהרבה. כך למשל ברוב מדינות העולם, גבול אזור מגן ג' נקבע כפרשת מים שממנה מזהמים לא יכולים להגיע לנקודת קידוח, או שזמן הגעתם נמדד בעשרות שנים. אלא שבישראל אזור מגן ג' מוגדר כזמן מעבר של 200 יום (זמן התפרקות של מזהמים אורגניים). משמעות הדבר היא שמזהם שאינו מתפרק בתוך 200 יום עלול להגיע לקידוח מי שתייה.

התקנות הקיימות מאפשרות למשרד הבריאות לצמצם את רדיוס המגן המוגדר בתקנות בשני מקרים:

• כשזה נכון מבחינה הידרולוגית: משרד הבריאות לא משתמש באפשרות הזו, והדוח הנוכחי מתמקד בה.
• מתן אישור לפעילויות מסוימות באזור המגן, בכפוף להקמת מחסומים פיזיים המונעים פיזור וחלחול מזהמים למי התהום. משרד הבריאות כבר עושה שימוש בכלי הזה.

עם זאת, הדוח מדגיש כי תמיד תהיה עדיפות לשמור על אזור מגן כמה שיותר גדול על פני צמצומו, בין השאר כיוון ששמירה על אזור המגן מאפשרת למשרד הבריאות להשפיע על הפעילות המתרחשת בשטח המגן.

עקרונות חדשים לקביעת אזורי מגן של קידוחי מי שתייה

אלה העקרונות לקביעת אזורי מגן של קידוחי מי שתייה:

• בקביעת רדיוס מגן לאזור א' (עד 20 מטר מהקידוח) שבו יש איסור מוחלט על בנייה, למעט מבנים להפעלת הקידוח יש להביא בחשבון את חתך הקרקע העליון.
• בקביעת רדיוס מגן לאזור ג' (מרחק זמן הסעת מזהמים של 200 יום) שבו אסורה פעילות העלולה לגרום לזיהום חמור (תשתיות ביוב, הטמנת פסולת וכדומה) יש להביא בחשבון פרמטרים כמו: שכבות חוצצות, שדה זרימה באקוויפר, חדירה חלקית של הקידוח, בזמן וכמות ההפקה, תכונות הידראוליות של האקוויפר, קידוח חודר הן לאקוויפר נקבובי והן לאקוויפר סדוק.

המסקנות: איסוף נתונים, קידוח לפי סטנדרטים מתקדמים, הפרדה בין שכבות ההפקה ואיטום מרווח הקידוח

אחת המסקנות המרכזיות של הדוח היא הצורך באיסוף נתונים במהלך תכנון והקמה של קידוחי מי שתייה באמצעות כמה כלים:

• קידוחי ניטור מקדימים.
• איסוף מדויק של נתוני החתך הגיאולוגי מעל השכבה המנוצלת.
• ביצוע סדרה של לוגים חשמליים.
• ביצוע מבחנים הידרולוגיים בקידוחים (כולל מבחני השפעה), לא רק כדי לקבוע את כושר ההפקה המרבי של הקידוח אלא גם כדי לאפיין תכונות הידראוליות של החתך, ובעיקר נתוני אגירה פריאטית.

עוד נושאים חשובים שהדוח מזהה כוללים ביצוע קידוחים לפי סטנדרטים מתקדמים ביותר, הפרדה בין שכבות ההפקה ואיטום המרווח של הקידוח (אנולוס) במלט. לאופן ביצוע הקידוח יש השפעה גבוהה במיוחד על אזור מגן א' של הקידוחים.

הדוח מדגיש את הצורך להטמיע מודלים נומריים על בסיס MODFLOW במעטפת GMS לצורך הגדרת אזורי מגן. בדוח מציינים כי מדובר בנושא מורכב מאוד הדורש משאבים רבים, אך הוא חשוב כדי להבטיח שאזור המגן ייקבע בצורה נכונה.

שדה דב: במי התהום נמדד ריכוז פי 2,000 מתקן מי השתייה

על החשיבות של הגנה על מי התהום מפני חדירת מזהמים אפשר ללמוד מהמקרה של שדה דב שעליו דיווחנו לאחרונה. כזכור, בתחילת החודש הודיעו המשרד להגנת הסביבה ורשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כי נמדדו חריגות של קבוצת המזהמים PFAS (תרכובות פר-ופוליפלואורואלקיליות Per- and polyfluoroalkyl substances) בקרקע ובמי התהום בשטח שדה התעופה הישן בתל-אביב – שדה דב.

מחקירה ראשונית שבוצעה במתחם עולה כי נמצאו חריגות PFAS בקרקע, במי התהום, וגם בשלוליות מים על פני הקרקע, בריכוזים שגבוהים עשרות ומאות מונים מערך הסף למי שתייה. כתוצאה מכך נדרשות כעת עבודות נוספות למיפוי הזיהום ולאחר מכן טיפול בו, דבר שעלול להשפיע על לוחות הזמנים לבנייה באזור.

---

מסמכים רלוונטיים: