מחקר ישראלי חדש מדגים איך אפשר להאיץ תהליך גיאולוגי שנמשך בדרך כלל אלפי שנים לכדי שעות ספורות בלבד וללכוד באמצעותו ביעילות פחמן דו-חמצני, וכך לתרום לצמצום פליטות גזי חממה ולסייע בבלימת שינוי האקלים.

במחקר הצליחו החוקרים לחקות את תהליך הבליה של סלעי גיר ודולומיט בעזרת מיכל שקוף מלא בסלעים שדרכו העבירו מי ים ופחמן דו-חמצני. התוצאות מראות שאפשר לדחוס למספר שעות תהליך טבעי שבדרך כלל אורך אלפי שנים.

בתהליך, הפחמן הדו-חמצני (CO₂) מתמוסס במים ויוצר תמיסה חומצית קלה שמגיבה עם סלעי הקרבונט ומייצרת יוני ביקרבונט. את יוני הביקרבונט אפשר להזרים בבטחה לאוקיינוס, שם הם נשארים מאוחסנים לאלפי שנים כחלק ממחזור הפחמן הטבעי של כדור הארץ. התגלית יכולה לשמש פתרון מעשי וידידותי לסביבה ללכידת פחמן ממתקנים תעשייתיים.

את המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי ,Environmental Science & Technology הובילו נוגה מורן וד"ר יוני גולדסמית מהמכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית והשתתף בו גם ד"ר אייל וורגפט ז"ל מהאוניברסיטה הפתוחה.

קישור לתקציר המחקר מובא בסוף הכתבה.

כתבות רלוונטיות:

1. מס הפחמן: פורסם מנגנון הסיוע השלישי לתעשייה , 11.8.2025
2. פורסם מנגנון הסיוע השני לתעשייה להסתגלות למס הפחמן, 27.11.2024
3. פורסם מנגנון סיוע ראשון להסתגלות התעשייה למס הפחמן, 11.11.2024
4. לכידה ואחסון של פחמן הכרחיים כדי לקזז פליטות שלא ניתן למנוע, 24.7.2024
5. למידע נוסף על שינוי אקלים | infospot

המחקר: פתרונות מעשיים ויעילים לקיבוע פחמן מתחנות כוח

המחקר של האוניברסיטה העברית בוחן כיצד אפשר ללכוד ולקבע פחמן דו-חמצני מתחנות כוח בעזרת הגברת תהליך הבליה של סלעי גיר ודולומיט באמצעות כור שקוף בקנה מידה מעבדתי. הכור ששימש במחקר מולא בסלעי קרבונט טבעיים ונשטף באופן רציף במי ים ובפחמן דו-חמצני.

במסגרת המחקר נערכו 14 ניסויים שבאמצעותם החוקרים בדקו נושאים כמו ההשפעות של קצבי זרימת פחמן דו-חמצני, מיחזור גז, גודל גרגרי הסלעים, מינרלוגיה והשוואת תנאים עם האטמוספרה לאחר תום הניסוי.

בין ממצאי הניסויים שנערכו במסגרת המחקר:

• מיחזור גז מתון שיפר את יעילות הבליה, בעוד מיחזור מופרז הפחית אותה.
• גרגרי סלעים קטנים הובילו לכמות בליה כוללת גבוהה יותר, ואילו גרגרים גדולים הובילו לשיעורי בליה גבוהים יותר.
• יחסי זרימה של פחמן דו-חמצני–מי ים של 10–20 הובילו לבליה מוגברת.
• רק 20% מהפחמן הדו-חמצני שהוזרם נוצל בפועל לתהליך הבליה, נתון המעיד על צורך בשיפור היעילות.
• בליה של קלציט: נמצא כי דילול הסלע באמצעות מי ים בתום הניסוי מנע שקיעה מחודשת של קרבונט.
• בליה של דולומיט: שיעורי הבליה התייצבו על ערכים דומים לאלה של קלציט, ותוצריו לא הובילו לשקיעה מחודשת של קרבונט. ממצאים המרמזים על כך שדולומיט הוא סוג הסלע המועדף לקיבוע פחמן יעיל יותר.

לפי החוקרים, ממצאי הניסויים האלה שנערכו במסגרת המחקר מדגישים את היעילות של בליית קרבונט באמצעות כור שקוף ומציעים פתרונות מעשיים לקיבוע פחמן מתחנות כוח.

משרד האנרגיה: לכידה ואחסון של פחמן הכרחיים כדי לקזז פליטות

כפי שדיווחנו בעבר, לפני כשנה וחצי פרסם משרד האנרגיה והתשתיות מסמך רקע בנושא מדיניות לשימוש בתת-הקרקע לאיפוס פליטות גזי חממה, באמצעות לכידה ואחסון של פחמן דו-חמצני והפקת או אחסון אנרגיה.

המסמך נועד לשמש רקע להמלצות למדיניות וחקיקה בנושא שימוש בתת-הקרקע, בדגש על לכידת פחמן, הצגת המעטפת הגיאולוגית, ההנדסית והסביבתית הנדרשת, ולהציע צעדים לקביעת מדיניות שתכלול מסגרת חוקית לקידום התחום בישראל.

מסקנות המסמך, בהסתמך על ממצאי המכון הגיאולוגי, הן שישראל היא בעלת פוטנציאל מאגרי הטמנה של עד כ-15 ג'יגה טון (Gt) פחמן באקוויפרים המלוחים של הנגב הצפוני, וכי מהלך של לכידה ואחסון של הפחמן בהם הוא הכרחי כדי להגיע ליעד איפוס פליטות גזי חממה עד 2050.

יתרה מזו, טוענים כותבי המסמך כי אפשר להשתמש בתת-הקרקע גם לשימושים אחרים, כמו אגירת אנרגיה באוויר דחוס, אגירת מלאי מימן וגזים אחרים, אם לחירום ואם לאגירת אנרגיה, הפקת אנרגיה גיאותרמית והחלפת חום עם תת-הקרקע.

---

מסמכים רלוונטיים: