בז"ן בפני פרשת דרכים היסטורית
מאמר דעה מאת פרופ' לכימיה אהוד קינן, מהטכניון, שמילא תפקיד חשוב בדיון הציבורי על סגירת מיכל האמוניה, וכעת מציג את עמדתו בשאלת עתיד מתחם בז"ן במפרץ חיפה
  • מאת: פרופ' אהוד קינן
  • פורסם בתאריך: 13/5/2021

מאז שנולדה לפני 83 שנים, לא עמדה בז״ן בפני פרשת דרכים כל כך דרמטית והחלטות כל כך משמעותיות לגבי עתידה, כפי שהיא עומדת בימים אלה.

הסיבה והעיתוי אינם קשורים להמלצותיה של ועדת המנכ"לים הבין-משרדית לפיתוח וקידום מפרץ חיפה, הידועה כוועדת שמחון. אותן המלצות אינן ראויות להתייחסות רצינית, ועל כך בהמשך.

לא ועדות ממשלתיות, וגם לא ראש הממשלה, יקבעו את עתידה של בז״ן, אלא בעלי בז״ן בעצמם. תהליכי עומק בכלכלה הישראלית והעולמית מחייבים אותם לקבל החלטות אסטרטגיות כבדות משקל. עליהם לבחור, בהקדם האפשרי, באחד משני המודלים התקדימיים: פי גלילות או מכון וולקני.

המודל של פי גלילות: פינוי פיצוי

גורמים שמרנים בחברת בז״ן ממשיכים לטעון בלהט כי ייעוד החברה לזקק נפט גולמי ולספק דלקים חיוניים למשק הישראלי וגם ללקוחות בחו״ל. הם פעלו כך בהצלחה מאז 1938, בנו מערכת שווק מפוארת, מעגל לקוחות נאמן, רשת תעסוקה היקפית מקצועית באזור המפרץ, ומומחיות מקצועית ראויה לשבח. האגף השמרני בחברה סבור כי יש להמשיך בכך גם בעתיד הנראה לעין.

גם אנשי חברת פי גלילות, אשר פעלו שנים רבות במתחם שבין רמת השרון לתל אביב, סברו כי ייעודם היחידי הוא לספק דלקים למשק הישראלי. אבל כוחות השוק השתנו במהלך השנים, ובשנת 2004 סולקה החברה מהמתחם. כיום מיועד רוב השטח לבינוי של אלפי יחידות דיור.

אם אנשי בז״ן יאמצו את מודל פי גלילות ויאמינו בחסינות שמקנה להם מעמדם כספק דלקים למשק הישראלי ולצה״ל, גם הם לא יישארו במפרץ חיפה. הכלכלה הישראלית תמצא דרכים חלופיות להספקת המוצרים החיוניים, ותמצא ייעוד ראוי יותר לקרקעות המפעל. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של חברות שנצמדו בעקשנות למוצר מצליח, אבל נכחדו כאשר אותו מוצר עבר מן העולם או נמצאו לו תחליפים.

תוחלת חייה של בז״ן עלולה להתקצר לא רק בגלל שמרנות עסקית, אלא גם בגלל בעלי מניות שרואים את החברה כערימת ז׳יטונים על לוח המשחק הבורסאי. אלו יעדיפו להיכנס למשא ומתן עם ממשלת ישראל, לקבל פיצויים נדיבים, בין 6 ל-10 מיליארד שקל, לחתוך הפסדים, ולהעיף את עובדי החברה לכל הרוחות. ככל הנראה, אין בכוחה של ממשלת ישראל למנוע תרחיש אסוני כזה.

לעומת חברות שנכחדו עקב תפיסת עולם קשיחה, ראוי ללמוד מניסיונן של חברות גמישות שיודעות להתאים את עצמן לתהפוכות השוק. התאגיד העולמי 3M מעסיק 100,000 עובדים בכל העולם ומוכר 60,000 מוצרים תמורת 32 מיליארד דולר בשנה. כבר מתחילת דרכה לפני 120 שנה, נאלצה החברה להתמודד עם צרות וכישלונות עסקיים, שהכריחו אותה להיות יצירתית וחדשנית. מדהים לראות כי שליש (!) מכול מוצרי החברה, פותחו במהלך 5 השנים האחרונות. כל עוד תמשיך חברת 3M לפעול כמאגר מוחות המייצר טכנולוגיות, היא תזכה לשגשוג ולחיי נצח.


כתבות רלוונטיות:

  1. ועדת המנכ"לים ממליצה להיערך להפסקת פעילות בז"ן, 27.04.2021
  2. ועדת המנכ"לים לא הגיעה להסכמות על סגירת בז"ן, 22.4.2021
  3. האוצר: "הבסיס העובדתי לפינוי מתחם בז"ן פגום", 12.1.2021
  4. ועדת המנכ"לים סיירה לראשונה במפרץ חיפה03.12.2020
  5. האתגרים לסגירת בז"ן: מימון, אנרגיה, תעסוקה, זיהום קרקע30.6.2020
  6. למידע נוסף על איכות הסביבה במפרץ חיפה infospot

המודל של מכון וולקני: מרכז מחקר ופיתוח

גורמים חדשניים ונועזים יותר בחברת בז״ן מציעים להרחיב ולשנות בהדרגה את פעילויות החברה.

התקדים שראוי לזכור בהקשר הזה הוא מכון וולקני, שגם אותו ניסתה ממשלת ישראל לסלק לטובת כרישי נדל״ן לסוגיהם. ראוי לזכור את התבטאויותיהם של השר אורי אריאל ואבי שמחון, אשר הודיעו בנחרצות במהלך השנים 2016-2014 כי הם יפנו לא רק את מכון וולקני אלא גם את הפקולטה לחקלאות ברחובות. הרבה אויר חם שוחרר בעניינים הללו לתקשורת, אבל שני המוסדות הללו נותרו על כנם ואין סיכוי שמישהו יוכל להזיזם למקום כלשהו.

הסיבה לכך פשוטה: מכון וולקני והפקולטה לחקלאות הם מאגרי מוחות המייצרים טכנולוגיות. הם נכסים לאומיים חיוניים ולכן חסינים ממניפולציות פוליטיות. מאותה סיבה, אף אחד לא יוכל להזיז את פארק המדע קריית וייצמן, פארק המדע בהר חוצבים בירושלים ומרכז תעשיות מדע (מת״ם) בחיפה. אף פוליטיקאי לא יוכל לשחק בגורלם של התעשייה האווירית, רפאל, ומתחמי המחקר והפיתוח של חברת אדמה וחברת טבע. אף אחד לא יעז לפגוע בקמפוסים של אוניברסיטאות המחקר בישראל.

בקיצור, למאגרי מוחות המייצרים טכנולוגיות חדשניות עומדות חסינות לאומית ותמיכה ציבורית חסרת פשרות, גם כאשר הקרקע שתחת רגליהם היא פיסת נדל״ן נחשקת.

ההזדמנות ההיסטורית של בז״ן

ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שזכו למוניטין כמאגר מוחות המייצר טכנולוגיות חדשניות. יותר מ-300 חברות ענק גלובליות החליטו להקים בישראל מרכזי מחקר ופיתוח. לא רק חברות תוכנה וסייבר, כגוןIBM , אינטל, מיקרוסופט, גוגל, אפל, פייסבוק ואחרים, אלא גם יצרניות מכוניות ומטוסים. מסתבר כי 60 מהחברות הללו הקימו גם פעילויות ייצור בצמוד למרכזי הפיתוח, ובכך יצרו מקומות עבודה איכותיים לכלכלה הישראלית.

ישראל היא מעצמה לא רק בתחום מדעי המחשב, אלא גם בכימיה. אבל בניגוד למדעי המחשב, הפוטנציאל הישראלי בפיתוח יישומים תעשייתיים בכימיה עדיין לא מוצה, וזוהי הזדמנות אדירה לא רק למדינת ישראל, אלא גם לתאגידי ענק גלובליים.

עד היום, התאגיד היחידי שזיהה את ההזדמנות הזאת הוא ChemChina, אשר רכש את חברת אדמה ובאמצעותה הקים במתחם התעשיות נאות חובב את מרכז המחקר והפיתוח העולמי שלו. כל מי שחשש כי הסינים יעבירו את חברת אדמה לסין, התבדה. להיפך, הם מעבירים פרויקטים רבים מסין למחקר ופיתוח בישראל, והם יודעים למה.

על פי הצעתה של וועדת המנכ״לים של אבי שמחון, יעברו 2,000 הדונם של מתחם בז״ן שינוי ייעוד ותוקם בו ״תעשיה מתחדשת, נקייה ומתקדמת״, כלומר פארק טכנולוגיות כדוגמת מת״ם. ההצעה הזאת הגיונית בערך כמו הרעיון לכרות את כל האלונים העתיקים בחורשת טל, לחרוש את הקרקע ולטעת בה שתילי אלון צעירים. פוליטיקאים מרבים לדבר על מהפכות כי זוהי רטוריקה בעלת ביקוש גבוה בקרב קהל המצביעים. אבל ההיסטוריה מלמדת שמהפיכות הן יקרות מאוד, ובדרך כלל מביאות לתוצאות הפוכות מאלו שחלמו המהפכנים.

בז״ן, ביחד עם תמ״י (מכון המחקר של כי״ל), ממוקמת במרכזו של מקבץ חדשנות טכנולוגית, שאותו מובילים הטכניון, מת״ם, המרכז הרפואי רמב״ם, רפאל, אוניברסיטת חיפה ופארק תעשיות מתקדמות יוקנעם. במתחם בז״ן פועלים כיום מעל 400 מדענים ומהנדסים ויותר מ-600 הנדסאים. זהו כוח הנדסי-טכנולוגי אדיר, המצטיין בסינרגיה שהתגבשה במהלך 83 שנים. לרשותם עומד ציוד מתקדם, מתקני פיילוט חצי-חרושתי, תשתיות מחקריות ויכולות בינלאומיות. הכוח הזה מסוגל לתכנן כל פרויקט הנדסי גדול, להקימו, להביאו לשלבי ייצור, ואף לתחזקו במהלך הייצור, כל זאת ללא כל עזרה מבחוץ.

זה כוח שיכול להוות גרעין למאגר מוחות ענק, אשר יהפוך את מתחם בז״ן למרכז מחקר ופיתוח עולמי של טכנולוגיות כימיות ובינה מלאכותית לתהליכי ייצור. על פי התקדימים בתחום מדעי המחשב, יוכל מתחם בז״ן ליצור שיתופי פעולה עם תאגידי כימיה עולמיים ולספק להם שירותי מחקר ופיתוח. הפעילות הזאת תחזק את המחלקות לכימיה, הנדסה כימית ומדעי החומרים בכל האוניברסיטאות בישראל, אשר תספקנה את ההון האנושי הדרוש. הפעילות תשפיע גם על הדור הצעיר ותמשוך תלמידי תיכון לתחומי המדע והטכנולוגיה.

כיום פועלים ב-2000 הדונם של מתחם בז״ן כ-1500 עובדים, אשר מספקים פרנסה (במעגל שני ושלישי) לכ-15,000 משפחות באזור המפרץ. זוהי צפיפות של פחות מעובד אחד לשטח של דונם. לשם השוואה, במתחמי הטכנולוגיה של מת״ם, קריית וייצמן והר חוצבים, מועסקים 30-20 עובדים לדונם. בהתחשב בכך שמחקר ופיתוח של טכנולוגיות כימיות הוא עתיר ציוד ומתקני ניסוי, הצפיפות העתידית של עובדי ״פארק בז״ן״ תהיה 20-10 עובדים לדונם. אם המרחב הזה יתמלא ב-40,000 עובדים איכותיים, תהיה זאת אימפריה טכנולוגית חובקת עולם שתספק פרנסה (במעגל שני ושלישי) לכ-400,000 משפחות בצפון הארץ ותשנה את כל מדינת ישראל. לספקנים המסוגלים לחשוב על העתיד רק במונחי עבר, התחזית הזאת נשמעת הזויה. אבל אפילו תחזיות הזויות מלפני 50 שנה לא הגיעו לקרסוליה של המציאות הישראלית במאה ה-21. 

האם בז״ן באמת מזהמת את מפרץ חיפה?

תדמיתה השלילית של בז״ן כגורם מזהם נולדה בתקופה שהייתה חברה ממשלתית, לפני שהופרטה בשנת 2007. ממשלות ישראל לדורותיהן מנעו מבז״ן ומחברות ממשלתיות אחרות השקעת כספים במניעת זיהום סביבתי. החברות עצמן היו מוכנות להשקיע במניעת זיהום, פשוט מכיוון שהן עבדו במתכונת של קוסט-פלוס, אבל משרד האוצר ראה בכך בזבוז כספים והעדיף את הזיהום.

אבל מאותו רגע שבו הפכה בז״ן לחברה פרטית, התייצב מולה המשרד להגנת הסביבה ותבע ממנה לצמצם את הפליטות לסביבה על פי תקנים מחמירים יותר מאשר באירופה. ואכן, בתוך עשור אחד בלבד פחתו פליטות המזהמים מבז״ן בשיעורים המתקרבים ל-90% והמגמה הזאת נמשכת.

כיום, האחראים העיקריים לזיהום האוויר במפרץ הם לא בז״ן ולא מפעלי התעשייה האחרים, אלא נמל חיפה והתחבורה. 90% מתחמוצות הגופרית, 60% מתחמוצות החנקן ו-70% מהחלקיקים הנשימים מגיעים מהנמל. 80% מהחומר בנזן, הידוע כמסרטן, מגיע מהתחבורה ומתחנות הדלק, לתשומת ליבם של אלו הבוחרים לבלות את זמנם במסעדות ובמרכזי קניות בקרבת תחנות דלק. אגב, בז״ן מייצרת דלק למכוניות המכיל רק 0.5% בנזן, שהוא מחצית מהתקן האירופאי, המתיר 1% בנזן.

מחקר עדכני שנעשה במימון המשרד להגנת הסביבה מעריך כי 100 אנשים מתים בשנה מזיהום אוויר במפרץ חיפה, ורובם המכריע (86) מתים בגלל הזיהום מהנמל ומהתחבורה. גרוע מכך, הפעלתו של הנמל החדש צפויה להכפיל את הזיהום במפרץ. אבל לא שמענו על קמפיין ציבורי כלשהו או נאומי פוליטיקאים שתובעים להפוך את נמל חיפה למרינה של סירות מפרש.

כבר היום חלקה של בז״ן בזיהום האוויר במפרץ חיפה נע בין 1% ל-4%, והוא ממשיך לרדת כל הזמן. חלק גדול מהריחות הקשים שהטרידו במשך עשרות שנים את תושבי קריית אתא הגיעו בכלל מחברת פרוטארום. היו אלו ריחות של חומרי טעם וריח שייצרה החברה עבור תעשיית המזון.

מה ערכן של המלצות וועדת שמחון?

ועדת המנכ"לים הממשלתית שהוקמה כדי לדון בעתיד מפרץ חיפה, היא גוף פוליטי עם סדר יום פוליטי. מסמך ההמלצות שלה רדוד, בלתי מקצועי וחסר משמעות מעשית. לא קדמה לו עבודת מטה מקצועית, אין בו תחשיבים כלכליים מהימנים, חסרים בו נתונים קריטיים ונראה שמסקנותיו נכתבו עוד לפני שהוועדה החלה בעבודתה.

מדהים לראות כי וועדה מקצועית כביכול, פועלת בהתאם לתוצאות סקרי דעת קהל במקום על נתוני אמת על גורמי הזיהום במפרץ ומרכיביו. 83% ממשיבי הסקר שלהם חושבים כי חיפה היא העיר שבה זיהום האוויר הוא הגבוה ביותר בארץ, 74% מאשימים את בז"ן כגורם העיקרי לזיהום האוויר באזור, ו-70% מתושבי הסביבה סבורים שראש העיר שלהם צריך לפעול לסגירת בז"ן. יש להניח כי אם תתחלף הממשלה, ועדת שמחון תתאייד וחבריה ייעלמו מהמרחב הציבורי יחד עם מסמך ההמלצות שלהם. איש לא ירגיש בחסרונם.

חשיבותו היחידה של המסמך הזה הוא בכך שהעצים את הדיון הציבורי, העלה את רף הציפיות ואת גובה החלומות. אבל הדיון הציבורי הוא רדוד, פופוליסטי, מתלהם, מתנהל כמלחמת סיסמאות ועוסק בשני נושאים שהמידע עליהם מוגבל ושגוי ברובו: מהי תרומתה של בז״ן לזיהום במפרץ חיפה ואיך ישפיע סילוקה של בז״ן על איכות החיים באזור. כל מי שמעז להביע דעה מתויג מיד בצבעי שחור-לבן של מחנות פוליטיים, כאילו מדובר בשתי קבוצות כדורגל יריבות.

אין זה מפתיע שרוב הגורמים האחראים שנותרו במערכת השלטונית התקוממו כנגד התנהלותה של הוועדה. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ארז קמיניץ, התריע כי הוועדה יצרה תקדים משפטי מסוכן והעניקה לבעלי בז"ן עילה לתבוע פיצויים מהממשלה בהיקף של יותר מ-7 מיליארד ש"ח על הפרת הסכם זיכיון ל-98 שנים. מנהל רשות מקרקעי ישראל, יעקב קוינט, טוען כי אין בכלל מימון לתכניות היומרניות להעתקת בז"ן. שני סגני ראש אגף התקציבים באוצר, צחי דוד ועדי חכמון, וגם ממלא מקום ראש האגף, יוגב גרדוס, טוענים כי התוכנית יקרה, חסרת אחריות ומבוססת על תחשיבי הכנסות מנופחים.

האדריכל שמואל גלבהרט, סגן ראש העיר חיפה לשעבר, מי שהיה ממונה על תחומי תכנון, בניה ואיכות סביבה, מתריע כי שינוי הייעוד של שטחי בז״ן למגורים יגדיל פי שלושה את עלות הפינוי וטיהור הקרקע, יזכה את בעלי החברה בפיצויי עתק של מיליארדים רבים, וידחה באופן בלתי סביר את מועד הפינוי.

לסיכום, לא הפוליטיקאים וגם לא אבי שמחון וחבריו יקבעו את גורלה של בז״ן, אלא רק קברניטיה ובעלי המניות שלה. הם אלו שיחליטו אם פניהם לעסקת פינוי-פיצוי על פי מודל פי גלילות, או לכוון נועז ויצירתי של פארק מדע וטכנולוגיה. אילו ממשלת ישראל הייתה פועלת משיקולי טובת המדינה, היא הייתה מעודדת את בז״ן להתפתח ולהפוך למאגר מוחות בעל מוניטין עולמי, המייצר טכנולוגיות חדשניות לתעשייה הכימית. באין ממשלה מתפקדת, מוטלת המשימה הזאת על קברניטי בז״ן בלבד. מעולם לא עמדה החברה בפני פרשת דרכים כל כך דרמטית וכל כך קריטית לעתידה של המדינה.


מחבר המאמר: אהוד קינן, פרופסור לכימיה בטכניון, נשיא החברה הישראלית לכימיה ויו"ר ועדת מקצוע הכימיה במשרד החינוך, מחבר הספר ״מלחמת האמוניה.״

גילוי נאות מאת מחבר המאמר: "אין לי, ולא היה לי, קשר עסקי או קשרי עבודה עם בז״ן ולא קיבלתי מהחברה מימון עבור מחקרים שלי. המאמר נכתב ממניעים פטריוטיים, שלא על מנת לקבל שכר. כך פעלתי גם בפרשת האמוניה, וכך דרשתי מכל חברי ועדת קינן אשר היו שותפים לכתיבת דו״ח האמוניה."


ספקים מומלצים לטיפול בזיהום אוויר:

חברה איש קשר טלפון מייל
EnviroManager גיא פרנקל 072-3712245 envirom@infospot.co.il
איירלאב - בדיקות אוויר אהוד רועה 054-9360352 airlab@infospot.co.il
המבדקה הכימית דניאלה קורי 072-3281212 ctlab@infospot.co.il
לאינדקס הספקים>>