ניר קנטור, מנהל איגוד הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים, קרא לממשלה, במאמרו משבוע שעבר, "להגדיר את הריבונות האנרגטית של המדינה כעדיפות עליונה" כלקח מהמלחמה עם איראן.

קנטור צודק באבחנתו בדבר חשיבות הריבונות האנרגטית. המלחמה באיראן לבשה צורה של מלחמה כלכלית, כשהתנועה במיצר הורמוז, שדרכו עוברת כחמישית מכמות הנפט המופק בעולם, הפכה לחלק בלתי נפרד מהלחימה, כאשר גם ארצות הברית וגם איראן הטילו על המיצר הגבלות תנועה כדי להפעיל לחץ כלכלי זו על זו ועל העולם כולו.

המלחמה אכן מזכירה לכולנו עד כמה חשוב לשמור על חוסן אנרגטי, אך מסקנתו של קנטור שלפיה יש להמשיך את התלות בבתי הזיקוק, לא רק שלא מחזקת את החוסן ואת הריבונות האנרגטיים של ישראל, אלא מסכנת אותם. היום, יותר מאי פעם בעבר.

כתבות רלוונטיות:

1. מה למדנו ממבצע שאגת הארי על אנרגיה, ביטחון וחוסן לאומי, 6.4.2026
2. פינוי בזן ממפרץ חיפה נדחה בעוד שנה, 31.3.2026
3. מלחמה: פגיעות במפעל בנאות חובב ובבזן במפרץ חיפה, 31.3.2026
4. ראש עיריית דימונה: הסכם להעתקת בזן לנגב ייחתם בקרוב, 18.2.2026
5. תמהיל הדלקים במלחמה עם איראן: פי 2 פחם ושימוש חריג בסולר, 3.7.2026
6.  איכות הסביבה ומלחמת חרבות ברזל | infospot

בתי הזיקוק: נקודה חמה על לוח המטרות של אויבינו

ישראל היא אכן אי אנרגטי, כפי שמתאר קנטור, אבל כדי שהאי הזה ישמור על חוסן, עליו להבטיח בראש ובראשונה גיוון וביזור, בדיוק ההיפך מהמציאות הקיימת.

ישראל היא אמנם יצואנית גז, אבל כל תצרוכת הנפט שלנו מבוססת על ייבוא. כך היה וכך ככל הנראה יהיה. אם כך, הבחירה היא לא בין הסתמכות על ייבוא נפט לבין עצמאות אנרגטית, אלא בין ייבוא נפט גולמי וזיקוקו כאן לבין ייבוא של תזקיקי דלקים מוכנים.

לפי נתוני המועצה הלאומית לכלכלה, בעוד בעולם יש רק כ-20 מדינות יצואניות של נפט גולמי, יש יותר מ-120 מדינות שמייצאות תזקיקי דלקים. אך גיוון המקורות הוא רק חלק מהתמונה: כשכל משק הדלקים של מדינת ישראל נסמך על בית זיקוק אחד גדול בלב חיפה ועוד בית זיקוק קטן ומוגבל יותר באשדוד, הוא הופך להיות פגיע – נקודה חמה על לוח המטרות של אויבינו, שמנסים שוב ושוב לפגוע בבתי הזיקוק. ולראיה, רק בעשרת החודשים האחרונים נרשמו 6 פגיעות בבתי הזיקוק.

אויבינו עושים זאת כי הם יודעים שהאפשרות לנתק לישראל את אספקת הדלקים, היא רק שאלה של דיוק. כשהם לא מדייקים, מי שנפגעים הם מיליון תושבי מטרופולין חיפה, שגם במלחמה הזו מצאו את עצמם מטווחים מאיראן ומלבנון, "נזק היקפי" לשאיפה של אויבינו לשתק את משק האנרגיה הישראלי.

זו סיבה נוספת מדוע מדינת ישראל תהיה חזקה יותר ובטוחה יותר לאחר יישום החלטת הממשלה 1231 לפינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה. לא רק שמפרץ חיפה לא יהיה עוד במרכז לוח המטרות של אויבינו, אלא שיהיה אפשר להפוך אותו לליבו של מטרופולין חיפה המתחדש. במקביל, במקום שמשק הדלקים של המדינה יהיה תלוי כולו בשתי נקודות רגישות בלב ריכוזי אוכלוסייה, תזקיקי הדלקים שייובאו לארץ ממגוון של מקורות יאוחסנו באופן מבוזר ומאובטח באתרים שונים ברחבי הארץ.

לא עוד נקודות כשל מרכזיות מסוכנות וחשופות, אלא מתקנים מבוזרים, מאובטחים בתת-הקרקע שמבטיחים את המשך אספקת הדלקים הסדירה גם בשעת חירום. מתקנים אלה יבטיחו שאויבינו לא יוכלו במהלך מלחמה למנוע אספקת דלקים, לא רק לאזרחים, אלא גם למטוסים, לטנקים ולמערכות החירום השונות.

הפתרון לטווח הארוך: אנרגיות מתחדשות

במקביל להעברת משק האנרגיה להסתמכות על תזקיקים מיובאים, חשוב להמשיך לפעול להשגת חוסן אנרגטי בר-קיימה לטווח ארוך, שייווצר רק כשנשכיל לפתח את ייצור האנרגיה ממקורות מתחדשים.

בעוד בישראל רק כ-14% מהאנרגיה מגיעה ממקורות מתחדשים, ממוצע האיחוד האירופי עומד על 48%, כשאוסטריה ושבדיה הגיעו כבר ל-88%, דנמרק ל-80%, לטביה ל-54% לצד עוד שורה של מדינות שהשכילו להאיץ את המעבר החשוב כל כך לאנרגיות מתחדשות.

גם אוקראינה, כחלק מלקחי המלחמה שבה תשתיות האנרגיה שלה הפכו ליעד מרכזי לתקיפות רוסיות, החליטה לקבוע יעד של ייצור קרוב ל-30% מהאנרגיה שלה ממקורות מתחדשים עד 2030.

באופן דומה, גם ישראל צריכה להמשיך לפעול להגדלת השימוש באנרגיות מתחדשות. אך עד אז, החוסן האנרגטי של מדינת ישראל מחייב מעבר מיידי ככל הניתן לייבוא תזקיקים. זו התפיסה שהובילה את הממשלה להחליט על פינוי בתי הזיקוק ממפרץ חיפה וזו התזכורת שקיבלנו גם במלחמה הנוכחית – בתי הזיקוק בלב אוכלוסייה אזרחית הם סכנה ביטחונית ואנרגטית, וככל שנזרז את לוח הזמנים לסגירתם, כך נחזק את חוסננו ואת ריבונותנו האנרגטיים.

את המאמר כתבה ד"ר ליהי שחר ברמן, מנכ"לית איגוד ערים אזור מפרץ חיפה להגנת הסביבה

ספקים לטיפול בזיהום קרקע: