המשרד להגנת הסביבה בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה וארגון ה-OECD, מקדם תוכנית שאפתנית לפיה עד שנת 2050 ישראל תעבור לכלכלה דלת זיהום, תחרותית ומשגשגת. התוכנית כוללת שינוי בגישת התכנון של תשתיות ומבנים ואינטגרציה בין גופי התכנון השונים, ייעול השימוש באנרגיה ובמשאבים אחרים, מעבר למקורות אנריה מאופסי פליטה והפסקת הטמנת פסולת.
לצורך בניית החזון ומימושו, המשרד להגנ"ס יזם שיתוף פעולה עם משרד האנרגיה, משרד התחבורה, משרד הכלכלה ומנהל התכנון ושכר את שירותי הייעוץ של חברת הייעוץ אקוטריידרס. כל אחד ממשרדי הממשלה אחראי על הובלת צוות מקצועי לגיבוש יעדים ותכנית אופרטיבית. בנוסף, הוקם צוות חברתי הכולל נציגי רשויות בדירוג סוציו-אקונומי נמוך, ארגונים אזרחיים, סטודנטים, תלמידים וארגוני סביבה. במקביל, הוקמה זירת התייעצות מקוונת עם הציבור ובעלי עניין – קישור.
כמו כן, הוקם צוות האחראי לבחינת ההשלכות המאקרו-כלכליות על המשק כחלק מהתהליך למעבר לכלכלה דלת זיהום ומשגשגת. כל אחת מהקבוצות תציג חזון ויעדים נגזרים ל-2050 ולשנים הקרובות ובהמשך תגבש מפת דרכים ליישום.
כתבות רלוונטיות לנושא:
לדברי המשרד, בחודשים הקרובים תתבצע אינטגרציה בין החזון שגובש בכל תחום ועד סוף השנה תוגש החלטת ממשלה, בסמוך לוועידת האקלים הבינלאומית שתתקיים בדצמבר 2019. בשנה הבאה תגובש מפת דרכים אופרטיבית ותוכנית עבודה משרדית מפורטת, כאשר היעד הוא להשלים לקראת סוף 2020 חוק אקלים בישראל, המעגן את החזון והיעדים.
מאחר ובשנת 2040 ישראל צפויה להיות המדינה הצפופה ביותר בעולם המפותח עם כ-610 נפשות לק"מ, המדינה צפויה להתמודד עם מגוון אתגרים הצפויים להחריף עם העלייה הדרמטית באוכלוסייה:
היות ואתגרים אלו שישראל מתמודדת איתם, כמו שאר מדינות העולם, צפויים להחמיר כתוצאה משינויי האקלים הנוצרים מפליטת גזי החממה, יש צורך באימוץ פתרון שיוביל להתייעלות בבניית תשתיות, מבנים וערים תוך צמצום צריכת משאבי הטבע במטרה להפחית ואולי למגר את זיהום האוויר. כ-20 מדינות, ובראשן גרמניה, צרפת, בריטניה, כבר השלימו את התכניות הללו ונמצאות בשלב היישום שלהן.
להלן הפתרונות המוצעים בישראל בתחומים השונים:
ייצור חשמל:
התחבורה:
התעשייה:
מבנים וערים:
בשיחה שקיימנו עם עומר תמיר, מנכ"ל חברת הייעוץ אקוטריידרס המרכזת את תוכנית 'ישראל 2050' עבור המשרד להגנת הסביבה, הוא מפרט: "בניית חזון סביבתי למדינה בעל אופק תכנוני של שלושים שנים, הינו משימה מאתגרת ומורכבת. הצורך בחזון נתקל פעמים רבות בסקפטיות מצד גורמים במערכות השונות, אולם חובה להבין כי תכנון ארוך טווח בתחומים אילו הינו הכרח.
תשתיות הכבישים והתחבורה הציבורית, רשת החשמל ותחנות הכוח המחוברות אליה, מבני מגורים, מבנים מסחריים ומפעלים, המוקמים היום, כל אילו ישמשו אותנו גם בעוד 30 שנים ואף יותר. על כן, כל אותה תשתית חייבת להיבנות לאור המטרות והיעדים אותם אנו מעוניינים להשיג ב- 2050.
מובן כי הטכנולוגיה הפרטנית בה יעשה שימוש בעוד 30 שנה תקבע במרבית המקרים בהמשך, על פי הפיתוחים הטכנולוגיים והמחירים העתידיים, אולם התכנית צריכה להציב מטרות שאפתניות, לאפשר גמישות במקומות מסוימים ולמנוע קיבוע של רמת פליטות גבוהה בשל תכנון תשתית לוקה. אנו קוראים לחשיבה זו “No Regret”.
מעבר לכך, קיימת ההבנה כי נדרש תכנון אינטגרטיבי לתחומים השונים. המרחב העירוני דורש, מלבד תכנון של מגורים, גם תכנון של אזורי תעסוקה, תכנון תחבורתי, טיפול בפסולת, הכנה להפיכת המרחב העירוני למרחב המייצר חשמל ועוד ולשם כך נדרש שיתוף פעולה מקיף בין גורמים רבים המורגלים לפעול באופן עצמאי בתחומם. כל אילו יוצרים אתגר גדול ודינמיקה מרתקת של שיתוף פעולה ממשלתי נרחב וחיובי."
-------
מסמכים רלוונטיים: