טיוטת חוק פסולת בניין עלתה השבוע לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה, זאת לאחר שפוצלה מחוק ההסדרים והיא ממשיכה בתהליך החקיקה - הכנה לקריאה שנייה ושלישית.
לפי הטיוטה, יצרן פסולת בניין יידרש להתקשר מראש עם מתקן קצה ואילו מוביל הפסולת יקבל את שכרו מאותו מתקן רק לאחר שיגיע אליו עם הפסולת. כך מבקשים למנוע ממובילים מסוימים להשליך את הפסולת בשטחים פתוחים ובכך לחסוך את עלויות הטיפול בפסולת. בנוסף לכך, העברת האחריות על הפסולת למתקני הטיפול תצמצם את הצורך בפיקוח על כאלף מובילים. הפיקוח הוא משימה בלתי אפשרית עבור הרשויות בשל מספר המובילים הגבוה. לולא הוא יוכלו הרשויות להקדיש את משאבי הפיקוח שלהן למתקני טיפול מורשים.
אם הצעת החוק אכן תפתור את בעיית השלכת הפסולת בשטחים הפתוחים, כ-1 מיליון טונה פסולת בניין נוספים יגיעו מדי שנה למתקני טיפול מורשים, דבר שיביא לגידול בתעסוקה של מאות עובדים בענף. בנוסף לכך, המשק יחסוך כ-70 מיליון ש"ח בשנה שמתבזבזים כיום בגין עלויות ניקוי ושיקום של השטחים הפתוחים שקולטים את הפסולת הפיראטית.
מובילי הפסולת מתנגדים להצעת החוק וטענו בדיון בוועדה כי החוק יפגע בחופש העיסוק, בתחרות וברווחים של מובילים הפועלים לפי חוק.
כתבות רלוונטיות:
לדברי מנכ"ל המשרד להגנ"ס, גיא סמט, כמות פסולת הבנייה גדלה בכ-2% בכל שנה. כיום מיוצרים כ-7.3 מיליון טונה בשנה, מתוכם מעל 1 מיליון טונה לא מגיעים למתקן טיפול.
דוברים שונים בדיון, ביניהם השר להגנת הסביבה לשעבר זאב אלקין, טענו שכיום אין תמריץ להכניס את פסולת הבנייה למתקן טיפול אלא להיפטר ממנה בדרך. הסיבה לכך היא שאין אכיפה על השלכת הפסולת ואין יכולת לפקח על עשרות אלפי משאיות הנושאות פסולת זו. כאשר מוביל פסולת לא מגיע למתקן הטיפול עם הפסולת, הוא חוסך למעשה את עלות הטיפול ואת עלות השינוע – כי הוא לא צריך לנסוע עד למתקן הטיפול, וכך מגדיל את הרווח מהתשלום שקיבל מיצרן הפסולת.
גיא סמט הדגיש את החשיבות של שמירה על המודל המוצע בהצעת החוק, לפיו האחריות על הפסולת תהיה של