ועידת ישראל לכלכלה ירוקה שנערכה בשבוע שעבר בבאר-שבע ביוזמת 'משוב גרופ' ועמדה בסימון "כלכלה ירוקה – מנוע צמיחה אדיר למשק הישראלי" אירחה בכירים ומומחים בתחום איכות סביבה, הכלכלה הירוקה והעסקים, שדנו בנושאים כמו: שיקום הדרום והצפון בעקבות המלחמה, האתגרים העתידיים של משק המים ומשק האנרגיה, ייעול התחבורה בישראל, ועוד.

אחד המושבים המרכזיים עסק במשבר הטיפול בפסולת עירונית, ובו דנו בפתרונות למצב. מרבית הדוברים הסכימו לצורך להקים משק פסולת סגור שינוהל באופן אזורי, בו התושבים ישלמו בנפרד מהארנונה עבור פינוי הפסולת, כמו חשמל, מים, גז וכו'. אך לגבי אופן הטיפול בפסולת היו דעות חלוקות באשר למיקוד: האם מתקני השבה כמו שהמשרד להגנ"ס מקדם, או לרכז מאמץ בהפרדה במקור.

כמו כן נערך טקס להענקת אות העיר הירוקה בישראל לשנת 2025, בו נבחרה קריית גת, בזכות פעילותה בתחומים כמו בנייה ירוקה, חינוך סביבתי, חיסכון במים, גינון וניקיון, אנרגיה ירוקה, מחזור והתייעלות אנרגטית.

בנוסף, נבחר איש השנה בכלכלה ירוקה - ד"ר נחמיה (נמי) שחף, מנכ"ל ומייסד רשות ניקוז ונחלים שקמה-בשור, העוסק זה 3 עשורים בשיקום ופיתוח נחלי הנגב, כולל פיתוח מיזמים תיירותיים במרחבי נחלי הנגב, בהם פארק נחל באר-שבע.

כתבות רלוונטיות:

1. ועידת ישראל לכלכלה ירוקה: "הולכים להזיז דברים", 05.03.25
2. ראיון עם המנכ"ל היוצא של המשרד להגנ"ס, אסף יזדי, 23.03.25
3. משבר הטיפול בפסולת עירונית מגיע לרתיחה, 09.03.25
4. הרשויות המקומיות דורשות ממשרד האוצר להתערב במשבר הפסולת , 13.1.25

הפתרון: משק פסולת סגור

אחד המושבים המסקרנים עסק במשבר הטיפול בפסולת עירונית בישראל, סוגייה שמטרידה רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, ובראשם המשרד להגנ"ס, אנשי מקצוע העוסקים בתחום, ונוספים.

הדוברים השונים הסכימו עם העמדה שהציג מנכ"ל המשרד להגנ"ס לשעבר, אסף יזדי, לפיו צריך להקים משק פסולת סגור בנפרד מתקציב הארנונה העירוני, שינוהל באופן אזורי. במשק שכזה התושבים ישלמו בנפרד מהארנונה עבור שירותי פינוי הפסולת, באופן דומה לתשתיות אחרות: מים, חשמל וגז. תשלומי התושבים ינוהלו באופן נפרד מהארנונה ויוקדשו רק לטובת הטיפול בפסולת, כולל הקמת תשתיות ומתקני טיפול.

לפי יזדי, מנגנון שכזה אמור לפתור את הקונפליקט של הרשויות המקומיות שאין להן תמריץ כלכלי לשפר את הטיפול בפסולת ולהקים מתקני טיפול, אלא מעדיפים להשאר עם הפתרון הזול ביותר - הטמנה, מכיוון שהמימון לטיפול בפסולת נלקח מהכנסות הארנונה, ולכן מגיע על חשבון יתר השירותים העירוניים.

תהליך דומה התרחש בתחילת המאה עם משק המים, שהופרד מהתקציב העירוני והוקמו תאגידי המים האזוריים.

גם ראש המועצה האזורית תמר, ניר ונגר משוכנע שמשק הפסולת צריך להיות משק סגור, אך הוא הדגיש היבט אחר - לדבריו מתקני הטיפול צריכים להיות בבעלות של הרשויות המקומיות שלוקחות בחשבון מגוון שיקולים ציבוריים, ולא בבעלות בלעדית של המגזר הפרטי שמתמקד בשורת הרווח.

עמיעד לפידות, יזם ופעיל סביבתי, וראש תחום פסולת בעמותת אדם טבע ודין, הסכים גם הוא על הצורך בהקמת משק פסולת סגור, אך הדגיש שמשקי הבית צריכים לשלם לפי כמות הפסולת שהם מייצרים, כדי לעודד אותם להפחית את כמות הפסולת שהם מייצרים – הפחתה במקור.

לדברי לפידות, משקי הבית בישראל מייצרים בכל שנה כמות גדולה יותר של פסולת, באופן הפוך מהמגמה במרבית המדינות המפותחות בהם משקי הבית מייצרים כמות קטנה יותר של פסולת. לפידות הסביר שישראלי ממוצע מייצר 1.8 ק"ג פסולת ביום, לעומת אירופאי שמייצר 1.1 ק"ג פסולת ליום. לדבריו הפחתת כמות הפסולת במקור היא הפתרון הזול ביותר לבעיות משק הפסולת.

המחלוקת על מתקני השבת אנרגיה מפסולת (טיפול תרמי)

נשיא הוועידה לכלכלה ירוקה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה ומנהל פארק המיחזור חירייה - גיל ליבנה, טען שהשלטון המרכזי הוא הבעיה – לדבריו לפחות 50% מעלות הטיפול בפסולת במקטע החוץ-עירוני זה מסים, שמלבד היטל ההטמנה, הולכים לקופת המדינה ולא חוזרים לפיתוח משק הפסולת, ובראשם מע"מ 18% והתמלוגים החדשים שרמ"י החלה לגבות לאחרונה.

בנוסף לכך, האחריות נמצאת אצל הרשויות המקומיות, אך הסמכות והתקציב בידיים ממשלתיות. להמחשת הבעיה ליבנה נתן דוגמא – הקמת מתקן טיפול בפסולת: לקבל שטח תלוי בממשלה, לאשר תוכניות לוי בממשלה, לקבל תקציב תלוי בממשלה. לדבריו פארק המיחזור חירייה משלם כ-100 מיליון ש"ח היטל הטמנה מדי שנה, אך בפועל, בראייה רב שנתית, קיבל חזרה פחות מ-20%.

לשאלה מה הפתרון מבחינת אופן הטיפול בפסולת, ליבנה תמך בתוכנית של המשרד להגנ"ס להקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת (טיפול תרמי), ואמר שקודם צריך שיהיו מתקני השבה שיוכלו להוות חלופה להטמנה, ורק לאחר מכן לרכז משאבים ומאמצים בהפרדה במקור ומיחזור.

היועץ הסביבתי דניאל מורגנשטרן לא הסכים עם ליבנה בנוגע למתקני ההשבה. לדבריו, הרכב הפסולת העירונית בישראל שונה מאירופה. הפסולת בישראל רטובה יותר בשל הבדלים בהרגלי הצריכה והתזונה. לכן, הפסולת בישראל דורשת תהליך מקדים של ייבוש הפסולת – אשר מייקר את תהליך ההשבה והופך אותו ללא כדאי.

עמיעד לפידות חיזק את דבריו של מורגנשטרן וטען כי הפסולת העירונית בישראל מורכבת מ-44% אורגני (לפי משקל) עם 90% רטיבות. בעוד הפסולת האירופאית היא 18% אורגני עם 60% רטיבות. זו הסיבה שלדבריו נדרש לבחון שוב את הכדאיות וההיתכנות של מתקני השבה, ובמקביל לשים דגש על הפחתה במקור.

ליבנה התייחס לטענה בנושא שיעור הרטיבות הגבוה של הפסולת העירונית בישראל, שעלולה לייקר ולפגוע בהיתכנות של מתקני השבה, ואמר כי חלק ניכר מהפסולת האורגנית הרטובה, מופרדת במתקן המיון, ורק שאריות המיון ממשיכות לטיפול במתקן ההשבה.

--------

הדברים נאמרו בועידת ישראל לכלכלה ירוקה ביוזמת קבוצת 'משוב גרופ'.