בדיון שהתקיים בשבוע שעבר בוועדת ביקורת המדינה בכנסת בנושא מצוקת המקום במטמנות פסולת עירונית, התגלע ויכוח בשאלה אם יש מספיק נפחי הטמנה לטווח הקצר או לא. לפי המשרד להגנת הסביבה, קיים מספיק נפח עד לשנת 2030 הודות לפתרונות נקודתיים של הרחבת מספר מטמנות. אולם מנגד טענו נציגי התאחדות התעשיינים כי כבר כיום קיימת מצוקת מקום במטמנות וללא הרחבת כלל המטמנות הקיימות בהקדם – לא ניתן להתגבר על מצוקת המקום.
ייתכן שיש די שטח הטמנה לטווח הקצר, אך גם המשרד להגנת הסביבה מודה שרובו ככולו נמצא בדרום הארץ ולכן מכריח את הרשויות לשנע את הפסולת לרחוק והדבר כרוך בעלות גבוהה. בנוסף קיימים תורים ארוכים בכניסה למטמנות משום שרשויות רבות מדי מפנות את הפסולת לאתרים מעטים מדי – גם אם בפועל קיים בהם מקום להטמין.
במקביל, הרשויות המקומיות טענו שהן נאלצות לשלם מחירים יקרים יותר עבור פינוי הפסולת והטיפול בה, בין היתר בשל חוסר תחרותיות ומיעוט מתקני טיפול.
עמדת המשרד להגנת הסביבה היא שאין להרחיב את המטמנות בארץ ולייצר פתרונות הטמנה מעבר לנדרש משום שמטמנות הן הבעיה בטווח הארוך ולא הפתרון. הפתרון לבעיית הפסולת הוא טיפול בה במתקני מיחזור והשבה שכעת נמצאים בהקמה ובסוף העשור יחלו לפעול, בתקווה.
עוד טוען המשרד להגנת הסביבה כי הסיבה העיקרית לכך שאין כיום מתקני מיחזור שאמורים היו להחליף את המטמנות היא שליזמים אין כדאיות להקים מתקנים אלה כל עוד לא מובטח להם שהרשויות המקומיות יעבירו אליהם פסולת לכשייפתחו. אלא שהיטל ההטמנה, שנחשב לנמוך יותר מאשר באירופה, גורם לרשויות המקומיות להעדיף לשלם אותו במקום לשלם עבור מיחזור יקר יותר, ולכן יזמים לא הקימו אתרים כאלה והמצב נותר כשהיה.
בדיון השתתפו נציגי המשרד להגנת הסביבה, התאחדות התעשיינים, מרכז השלטון המקומי וחברי כנסת. הוא התקיים על רקע דוח מבקר המדינה מ-2022. הדוח מצורף בתחתית הידיעה.
כתבות רלוונטיות:
בשנת 2022 פורסם דוח מטעם מבקר המדינה על אודות מצוקת נפח ההטמנה ההולך ומחמיר ומצב הפסולת בכלל. תקופת הביקורת שבדק המבקר הייתה יוני 2021 עד דצמבר 2021.
לפי הדוח, צפוי מחסור בנפח הטמנה בישראל. הדוח ציין גם את עליית המחירים מצד קבלני פינוי הפסולת. הוא מצא כי כל חידוש התקשרות עם קבלן פינוי פסולת מייקר את השירות עבור הרשויות המקומיות ב-30%-12%. לפי הדוח, הדבר נובע מהיעדר תחרות שהופכת את הרשויות המקומיות ללקוחות שבויים. עוד מצא המבקר פערים של 300% בדמי הכניסה בין המטמנות ופערים של 100% בין לקוחות של אותה מטמנה.
בעיה אחרת שהצביע עליה מבקר המדינה הייתה ההכרח לשנע את הפסולת למרחקים, מאחר שרוב המטמנות מרוכזות בדרום ו-68% מהפסולת הוטמנה שם, נכון לתקופת הדוח. המבקר ציין בדוח כי לשינוע של פסולת מכל קצוות הארץ והטמנתה בדרום הארץ יש מחיר כלכלי גבוה וגם מחיר סביבתי המתבטא בעומס בדרכים ובפליטות מזהמים.
ניר קנטור מהתאחדות התעשיינים אמר בדיון כי ההתאחדות ביקשה מהמשרד להגנת הסביבה כבר ב-2010 להקים מתקני השבה, ואם היו עושים זאת אז – כיום היינו במקום אחר. לדבריו, כעת אין די נפחי הטמנה, לא בצפון ולא בדרום. פיתוח השטח במטמנת אפעה, הגדולה בישראל, לא יספיק וגם לא נכון לשנע אליו מכל הארץ. כפי שכתב גם מבקר המדינה בדוח, על המשרד להגנ"ס לפעול למציאת פתרונות אזוריים לטיפול בפסולת, כך שהטיפול יבוצע בסמוך למקום היווצרותה. פתרונות כאלה יפחיתו את ההוצאות של הרשויות המקומיות על שינוע הפסולת ויצמצמו את הנזקים הסביבתיים.
אתר אפעה בדרום הוא המטמנה הגדולה בישראל, והוא קיבל אישור הרחבה לאחרונה. תא 7 במטמנה יחל לקלוט פסולת בקרוב ובהמשך ייפתח תא נוסף. אולם התאחדות התעשיינים סבורה שאין זה מספיק. לדבריה, גופים ומשרדי הממשלה הרלוונטיים לא מצליחים לעבוד ביחד: רמ"י שרוצה לגבות תשלום על כל שטח, הרשויות המקומיות וועדות התכנון המקומיות שמערימות קשיים משלהן, ועוד.
הפתרון, לפי קנטור, הוא להקים מינהלת לנושא, מעין מטה חירום שיטפל במצוקת ההטמנה המיידית. בנוסף, לדבריו, כל המטמנות צריכות לעבור הרחבה, ובהקדם.
קנטור הזהיר כי משבר דומה מחכה בפסולת המסוכנת. כרגע יש אתר אחד בנאות חובב ומתקן נוסף מוקפא בגלל רמ"י. זה יגרום לכך שלא יהיה לתעשייה להיכן לפנות את הפסולת המסוכנת והיא תעמוד בסכנת סגירה.
אולם נציגת המשרד להגנת הסביבה בדיון, נטע אלול, טענה כי יש נפח הטמנה מספיק עד 2030. לדבריה, מלבד הרחבת מטמנת אפעה, מטמנת חגל שבצפון הגיעה להסדר עם רמ"י והיא תרחיב את האתר בקרוב. מטמנה נוספת הצפון היא גוש חלב שמסוגלת מאוד בקרוב לקלוט פסולת. בנוסף, יש עתודות שטח במטמנת טליה הסמוכה למטמנת חגל, שכרגע מוגבלת בשל קושי מול משרד הביטחון שצפוי להיפתר.
אלול הוסיפה כי עדיין מרבית הרשויות המקומיות במרכז יידרשו לשנע את הפסולת לדרום ויהיו תורים בכניסה למטמנות, אך יש שטחי הטמנה. "כיום המדינה משלמת מיליוני ₪ לפינוי מטמנות ישנות ושיקום השטח, ולכן הרחבת המטמנות בארץ היא לא פתרון ארוך טווח", היא ציינה.
עוד הוסיפה אלול כי המשרד להגנ"ס משקיע מאמצים כדי שהמתקנים העתידיים שאמורים לקום עד שנת 2030 אכן יקומו בזמן תוך התגברות על החסמים.
ויכוח ישן בין המשרד להגנת הסביבה לבין מרכז השלטון המקומי והרשויות מקומיות נוגע להיטל ההטמנה. המשרד להגנ"ס סבור שההיטל נמוך מדי ולא יוצר היתכנות כלכלית לפתרונות חלופיים להטמנה, והוא מביא כדוגמא את אירופה שבה גובה ההיטל גבוה בהרבה. הרשויות המקומיות טוענות שהוא גבוה מדי, לא מנוצל ביעילות, והיו מעדיפות לנהל את הכספים האלה בעצמן.
כספי היטלי ההטמנה מצטברים בקרן לניקיון בהיקף של כ-500 מיליון ₪ בשנה, והקרן אמונה להקצות אותם כתקציבים לפיתוח מתקני פסולת חלופיים להטמנה. אולם בפועל, בשני העשורים האחרונים הקרן לא הצליחה למלא את ייעודה, והגבירה את טענת הרשויות המקומיות נגד ההיטל.
נציגת מרכז השלטון המקומי בדיון בכנסת, הוסיפה כי הרשויות המקומיות פועלות ללא יכולת לשנות את המצב, משום שניהול כספי היטל ההטמנה אינו בשליטתן, ופתיחה או הרחבה של מטמנות גם לא, כך שהן נאלצות לשלם יותר ויותר על הטיפול בפסולת – אך לא בצדק.
ניר ונגר, ראש המועצה האזורית תמר, הוסיף כי אם המדינה רוצה להקל על הרשויות שנאלצות לנסוע רחוק כי אין מטמנות, שתפחית את היטל ההטמנה. הכסף שייחסך יעזור לרשויות לשנע רחוק.
אלול השיבה לטענות אלה כי יזמים לא יקימו אתרי טיפול (מיחזור, השבה) בפסולת בלי ודאות כלכלית, קרי בלי הידיעה שרשויות מקומיות בהכרח יעבירו אליהם את הפסולת. כרגע לרשויות אין תמריץ לעשות זאת כי תשלום היטל הטמנה נמוך יותר ממתקני מיחזור. לכן, לדברי אלול, יש להעלות דווקא את היטל ההטמנה ולא להורידו.
לטענה כי שינוי המדיניות התכוף הוא שגורם ליזמים להדיר רגליהם מהענף השיבה אלול שעם כל הכבוד לרגולציה, אם הייתה ודאות כלכלית, היזמים היו מקימים מתקני מיחזור בכל זאת.
---
מסמכים רלוונטיים: