במסגרת יום עיון שהתקיים בשבוע שעבר ביוזמת אגף כימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה בהתאחדות התעשיינים בנושא יישום חוק פסולת אלקטרונית, הוצגו מספר סוגיות שמעסיקות את הענף: הדרישה ליישם מיחזור קפדני יותר של מקררים, מזגנים ומסכים החל מה 1 לינואר 2020, צעדים להגדלת מספר היבואנים והיצרנים החתומים עם גופי היישום המוכרים והבעיה המוכרת של זליגת פסולת אלקטרונית לשטחים.

בתחילת הדברים, נציגת המשרד להגנת הסביבה הציגה מספרים מעודכנים לגבי מצב ההתקשרויות עם 2 גופי היישום המוכרים - אקומיוניטי ומ.א.י:

• רק 28% מהרשויות המקומיות (72 מתוך 255) חתומות עם אחד מ-2 גופי היישום המוכרים. זאת בהשוואה לחוק האריזות שם כמעט כל הרשויות המקומיות בישראל, כ-250, חתומות עם תמיר.
• 330 משווקים של ציוד אלקטרוני חתומים עם אחד משני גופי היישום המוכרים
• 340 יצרנים ויבואנים חתומים עם אחד משני גופי היישום המוכרים

אמות מידה ל'מיחזור מוכר' של פסולת אלקטרונית

מיום כניסת חוק פסולת אלקטרונית לתוקף לפני כחמש שנים, בלט ההיעדר של תקן המגדיר אמות מידה מוסכמות למיחזור פסולת אלקטרונית. אמנם בתוספת השנייה לחוק פסולת אלקטרונית מוגדרות 'פעולות טיפול בפסולת אלקטרונית' ובהן יש פירוט של חומרים ומרכיבים שיש להוציא מהפסולת, אך למרות שמדובר בדרישות בסיסיות שלא עומדות בקנה אחד עם מה שמקובל במדינות אירופה, אתרי המיחזור לא מיישמים את הסטנדרט הנ"ל ואף אחד לא אוכף את הנושא.

במהלך יום העיון, נציגת המשרד להגנ"ס פירטה את הפעולות שהמשרד להגנ"ס החל לבצע לאחרונה על מנת להתמודד עם הבעיה:

• מיפוי  החומרים המסוכנים בפסולת האלקטרונית
• קביעת סטנדרטים לטיפול בפסולת אלקטרונית. בין השאר לקדם את תקן CENELEC  לטיפול בפסולת מקררים.
• סיורי פיקוח לגבי התשתיות הקיימות במתקני הטיפול כולל פעולות אכיפה.

האם דמי הטיפול יעלו במאות אחוזים ב-1 בינואר 2020?

ובכל זאת, לפני כחצי שנה, המשרד להגנ"ס ניסה לפתור את היעדר אמות המידה, על ידי שינוי בתנאי ההכרה שחודשו לשני גופי היישום אקומיוניטי ומ.א.י. על פי תנאי ההכרה החדשים, החל מה-1 בינואר 2020, מיחזור מוכר של מקררים, מזגנים ומסכים לטובת עמידה ביעדי המיחזור המוכרים בחוק, יהיה רק מיחזור שיתבצע לפי ההוראות המופיעות בתוספת השנייה לחוק.

כלומר, המשרד להגנת הסביבה העביר את האחריות ליישום אמות המידה למיחזור מוכר – לגופי היישום המוכרים שביכולתם להחליט לאיזה אתרי מיחזור תפונה הפסולת האלקטרונית, כך שרק אתרי המיחזור שעומדים בדרישות, יקלטו פסולת אלקטרונית.

אלא שמסתבר שאתרי המיחזור לא ערוכים לעמוד בסטנדרט המיחזור המדובר והם נדרשים לרכישת ציוד מכאני והקמת קווי מיחזור ייעודיים למקררים, מזגנים ומסכים. אתרי המיחזור מהססים להשקיע מיליוני שקלים בקווי מיחזור חדישים, ללא התחייבות (מצד גופי היישום המוכרים) לכמות וסוג הפסולת האלקטרונית שתגיע לכל אתר.

כך שנכון לעכשיו, החל מה 1 לינואר 2020, לגופי היישום המוכרים לא יהיה אתר מיחזור בישראל אליו יוכלו לפנות מקררים, מזגנים ומסכים – אלא לטיפול בחו"ל – צעד שייקר במאות אחוזים את דמי הטיפול שמשלמים היבואנים והיצרנים ועלות שתגולגל בסופו של דבר לעליית מחיר המוצרים האלקטרוניים לצרכנים.

גורמים בתחום אמרו שהמשרד להגנ"ס לא נתן מספיק זמן להיערכות ולא בחן את ישימות הדרישה לפני שהחיל אותה וכי שליחת פסולת אלקטרונית של מקררים, מסכים ומזגנים למיחזור בחו"ל אינה ישימה, ולכן מבקשים מהמשרד להגנ"ס לבחון מחדש את הדרישה.

כתבות רלוונטיות לנושא:

1. משרד הביטחון קיבל פטור חלקי מיישום חוק פסולת אלקטרונית, 16.05.2019
2. עיכוב סחורה של ענקיות הטכנולוגיה בשל אי ציות לחוק פסולת אלקטרונית, 29.04.2019
3. קנס של 270,000 ₪ לתאגידי המיחזור המוכרים לפסולת אלקטרונית, 19.02.2019
4. חודשה ההכרה ב-2 גופי היישום בענף הפסולת האלקטרונית, 14.01.2019
5. מידע נוסף על פסולת אלקטרונית | infospot

המקור לבעיות: פסולת אלקטרונית מוברחת לטיפול פיראטי בשטחים

הסיבה שגופי היישום לא מתחייבים על כמות וסוג פסולת אלקטרונית שתגיע לאתרי המיחזור, היא שכ-50% מהפסולת האלקטרונית הישראלית זולגת לטיפול פיראטי בשטחים (כך מעריכים אנשי מקצוע בתחום).

כבר כתבנו על הבעיה של זליגת פסולת לשטחים בעבר, אך חשוב להבין שזה מעקר את המנגנון של חוק פסולת אלקטרונית וללא פתרון בעיה זו, יהיה מאוד קשה ואף בלתי אפשרי להנהיג אמות מידה למיחזור, היות וכל דרישה למיחזור מוקפד של סוג ציוד אלקטרוני מסוים (מקרר/מזגן/מסך) – מיד תיתרגם לכך שאותו ציוד ימצא את דרכו לטיפול פיראטי בשטחים ללא עלות.

מכיוון שמדובר בבעיה גיאופוליטית שלא נמצאת רק בידיים של המשרד להגנת הסביבה, הפתרון שלה לא נראה באופק – וכל העוסקים בתחום הפסולת האלקטרונית פועלים באי וודאות וטוענים – עד שהבעיה הזאת לא תיפתר – אף מפעל מיחזור בישראל לא ישקיע בקווי מיחזור חדישים.

המשרד להגנת הסביבה טוען מצידו כי המצב הגיאופוליטי היה קיים טרם כניסת החוק לתוקף וכי יעדי המיחזור נקבעו בהתאם לכך וכי נראה כי זה הוא ניסיון להכשיר את הקרקע לאי-עמידה ביעדי המיחזור העתידיים, ואין לתת לכך יד. התגובה המלאה מפורסמת בהמשך.

אגב, הבעיה של הברחת פסולת אלקטרונית מחוץ לגבולות המדינה, לאתרי טיפול פיראטיים במדינות אחרות, קיימת גם בארה"ב ובאירופה, אלא ששם, העלות של הברחת הפסולת גבוה בהרבה מאשר בישראל, בשל עלויות השינוע הגבוהות כתוצאה מהמרחק הרב – חסם טבעי שמספק הגנה מסוימת לאתרי המיחזור המקומיים.

נבחנת הגבלה במכס על יבואני ציוד אלקטרוני שלא מקיימים את החוק

כאמור, כ-340 יצרנים ויבואנים של ציוד אלקטרוני מקיימים את חוק פסולת אלקטרונית בכך שהם חתומים עם אחד משני גופי היישום המוכרים, אך ההערכה היא כי יש מאות ואולי אף אלפים נוספים שמתחמקים מהאחריות שמוטלת עליהם בחוק וטרם חתמו עם גופי היישום.

המצב הזה יוצר אי שוויון, בין היבואנים והיצרנים שחתמו ונושאים בנטל המימון של פעילות גופי היישום המוכרים לבין אלה שלא חתמו, ולא משלמים את חלקם בדמי הטיפול למיחזור הפסולת האלקטרונית בישראל.

המשרד להגנת הסביבה ביצע בעבר מספר גלי אכיפה למספר עשרות בודדות של יצרנים ויבואנים שלא חתומים עם גופי היישום המוכרים. אך כאמור מדובר בטיפה בים מבחינת כמות היבואנים שמתחמקים מיישום החוק.

כעת, כך הוסבר ביום העיון, המשרד להגנת הסביבה בוחן הסדרה מול המכס כך שיבואן שלא חתום עם אחד משני גופי היישום המוכרים, לא יוכל להכניס ציוד אלקטרוני לישראל.

כמו כן, המשרד בוחן כיצד לאכוף את החוק גם על יצרנים ויבואנים במכירה מקוונת, בין השאר לאור כניסתה של אמאזון לישראל.

התייחסויות

תגובת המשרד להגנת הסביבה: "המחוקק ראה לנגד עיניו את הסדרת שוק הטיפול והמיחזור של פסולת חשמלית ואלקטרונית וסוללות, באמצעות זרוע ארוכה שמקבלת מהמשרד להגנת הסביבה רישיון ותנאים לפעילות – בשם גופי היישום המוכרים. בעת האחרונה המשרד להגנת הסביבה עדכן את תנאי הרישיון ומבקש להעלות את הסטנדרטים שעל-פיהם גופי היישום צריכים לפעול.

רישיונות הפעילות לגופי היישום המוכרים ניתנו לתאגידי מאי ואקומיוניטי במצב שוק קיים וידוע. המטרה הייתה שגופי היישום יתמודדו עם המצב הקיים ליישום מיטבי של החוק: ינגישו את האיסוף של הפסולת מהציבור ויעבירו אותה למפעלי מיחזור שעובדים בצורה נאותה לפי דרישות החוק, באופן שאינו פוגע בסביבה ובבריאות הציבור. דוגמה לטיפול לא נאות היא שריפת כבלים חשמליים ושחרור גזי חממה מפירוק ציוד קירור.

כיום, שש שנים לאחר כניסת החוק לתוקף, במשרד להגנת הסביבה מצפים שגופי היישום יהיו אחראיים ויוכיחו, כי הם מעבירים פסולת למיחזור נאות במפעלי מיחזור שעובדים רק לפי החוק, תוך מתן שירות גבוה לציבור והגדלת כמות הפסולת הנאספת ממנו.

המצב הגיאופוליטי היה קיים טרם כניסת החוק לתוקף, וקביעת היעדים נעשתה תוך התחשבות בכך. נראה  כי השימוש במצב זה הוא ניסיון להכשיר את הקרקע לאי-עמידה ביעדי המיחזור העתידיים, ואין לתת לכך יד.

חוקי אחריות יצרן מורחבת, בהם חוק פסולת אלקטרונית, מבוססים על העברת האחריות על יצרנים ויבואנים לאיסוף ומיחזור הפסולת הנוצרת בתום השימוש במוצריהם, מימון העלויות הנובעות מפעילות זו ועמידה ביעדי המיחזור הקבועים בחוק".

מתאגיד המיחזור המוכר לפסולת אלקטרונית מ.א.י נמסר: "אנו מברכים על יוזמת הכנס ופעילותה של התאחדות התעשיינים ואיגוד תעשיות הכימיה, פרמצבטיקה ואיכות הסביבה באתגר המיחזור של פסולת אלקטרונית וסוללות.

השינויים החקיקתיים יחד עם השפעות הסחר הבין לאומי, הן בצד מוצרי הצריכה האלקטרונים והן בצד תוצרי המיחזור, מעמידים את התחום באתגרים שללא מעורבות כלל בעלי העניין בדיון מקיף, פתוח ומעמיק לא יתאפשר להגיע להישגים משמעותיים.  אני מקווה כי סנונית ראשונה זו תהווה התחלה של דיון פתוח מסוג זה לשם הגעה להישגים משותפים למען הציבור.

אין ביכולתו של גוף מוכר, איתן ככל שיהיה, לפתור את כלל בעיות הפסולת, קל וחומר אתגרים גיאופוליטיים, על כן אנו קוראים למשרד להגנת הסביבה, התאחדות התעשיינים ומשרדי ממשלה נוספים להירתם למאמץ כדי להבטיח בישראל סטנדרט איסוף, מיון וטיפול סביבתי בפסולת אלקטרונית וסוללות ולמנוע שריפתה או הטמנתה בשטחים הפתוחים בכל מחיר."

-----------

מסמכים רלוונטיים: