על רקע הירידה בשיעור רכישת כלי רכב חשמליים, במשרד האנרגיה מתריעים כי ללא האצה משמעותית של צעדים לעידוד השימוש ברכב חשמלי, היעד הממשלתי השאפתני לשנת 2030, לפיו 90% מרכישות כלי הרכב החדשים יהיו חשמליים, אינו בר השגה. יתרה מכך, במשרד האנרגיה צופים, כי התרחיש הסביר, שדורש את המשך נקיטת הצעדים לעידוד השימוש, יביא רק ל-40% חדירה בשנת 2040.

ואילו בתרחיש שבו לא יינקטו צעדי מדיניות לעידוד השימוש בכלי רכב חשמלי, שיעור החדירה שלהם מבין הרכבים החדשים עלול לרדת לכ-10% בשנת 2030.

ניתוח התרחישים האלה פורסם להערות הציבור לצד עבודה מקיפה שבוחנת מחדש את סטטוס השימוש ברכבים חשמליים, את החסמים, ואת האמצעים שיש לנקוט כדי להגביר את השימוש בהם. משרד האנרגיה מציין כי שיעור החדירה של רכב חשמלי חדש המשיך לרדת בחציון הראשון של שנת 2026.

במשרד אומרים כי העבודה שפורסמה ממחישה כי קצב המעבר לתחבורה חשמלית אינו נתון קבוע, אלא מושפע במידה רבה מהמדיניות שתינקט בשנים הקרובות. כמו כן, במשרד האנרגיה מדגישים כי קצב החדירה של רכב חשמלי אינו רק סוגיה של עמידה ביעדים סביבתיים או אנרגטיים, אלא בעל משמעות כלכלית ישירה למשק ולצרכן.

על פי הניתוח, עמידה ביעד הממשלתי לשנת 2030 תייצר למשק הישראלי תועלת מצטברת של כ-15 מיליארד ש"ח, ברובה מחיסכון בעלויות האנרגיה והתחזוקה ומצמצום פליטות גזי חממה ומזהמים. מנגד עיכוב ביישום המדיניות מוערך בהפסד משקי של כ-0.6-2.2 מיליארד ש"ח בשנת 2027 בלבד. 

גם מנקודת מבטו של הצרכן קיימת כדאיות כלכלית משמעותית: החיסכון לצרכן  הממוצע לאורך חיי הרכב נאמד בכ-70 אלף ש"ח, בעיקר בשל עלויות האנרגיה והתחזוקה הנמוכות יותר.

במקביל, המעבר לרכב חשמלי הוא אחד מהצעדים המשמעותיים ביותר להפחתת זיהום אוויר בכלל, ובמרכזי הערים בפרט, לצד הפחתת פליטות גזי חממה שגורמות לאפקט החממה שאחראי לשינוי האקלים.

ניתן להעביר הערות על טיוטת מסמך המדיניות המעודכנת עד ל-15 לאוקטובר. קישור למסמך מופיע בתחתית הכתבה.

כתבות קודמות:

1. האם עליית מחירי הדלק תעודד רכש כלי רכב חשמליים? 15.04.2026
2. לראשונה זה 5 שנים: ירידה במכירות כלי הרכב החשמליים, 27.01.2026
3. משרד האנרגיה מתנגד למס הקנייה על רכב חשמלי, 3.12.2025
4. העלאת המס על רכב חשמלי, 16.11.2025
5. למידע נוסף על זיהום אוויר מתחבורה | infospot

מגמת ההאטה ברכישת רכב חשמלי נמשכה גם ב-2026

כאמור, משרד האנרגיה פרסם בשבוע שעבר להערות הציבור מודל מעודכן לתחזית ארוכת טווח לצריכת האנרגיה בתחבורה בישראל עד שנת 2050, לצד מסמך מדיניות לעידוד השימוש ברכבים חשמליים. המודל החדש בוחן מספר מסלולים אפשריים להתפתחות השוק, בהתאם לרמות שונות של מעורבות ממשלתית, ומנתח את המשמעויות הכלכליות של חדירת הרכב החשמלי הפרטי בישראל, את החסמים המרכזיים בתחום ואת צעדי הליבה הנדרשים להמשך התפתחות השוק.

במשרד מדגישים כי האצת המעבר לרכב חשמלי עשויה לייצר תועלת משקית של כ-15 מיליארד ש"ח עד שנת 2030, ומתריעים כי ללא חבילת צעדי מדיניות משמעותית לעידוד המעבר לרכב חשמלי ולתמיכה בהקמת תשתיות טעינה, ישראל לא תעמוד ביעדים שהציבה לעצמה ושיעור חדירת הרכב החשמלי בה עלול להידרדר לאחד הנמוכים בקרב המדינות המפותחות.

במשרד האנרגיה מדגישים כי ב למגמת האטה בקצב החדירה של הרכב החשמלי בישראל. לאחר ששיעור הרכבים החשמליים הגיע לכ־25% ממכירות כלי הרכב בשנת 2024, הוא ירד לכ־20% בשנת 2025 ונכון לחציון הראשון של 2026 שיעור החדירה של רכב חשמלי עומד על 12% בלבד.

3 תרחישים מרכזיים לשנת 2030

כאמור המודל המעודכן בוחן 3 תרחישים מרכזיים:

1. תרחיש היעדר מדיניות: יוביל לכ-10% שיעור רכישת רכב חשמלי חדש בשנת 2030. משקף מצב של נסיגה מתמיכה ומתמריצים ברכב החשמלי, לצד היעדר השקעה בתשתיות טעינה.
2. תרחיש הייחוס: יוביל לכ-40% שיעור רכישת רכב חשמלי חדש בשנת 2030. מבוסס על המשך מגמות ומדיניות תמיכה המתוכננת ובדומה לשנים האחרונות.
3. תרחיש המדיניות המקורית: יוביל לעמידה ביעד הממשלתי של כ־90% רכבים חשמליים מתוך מכירות הרכבים החדשים בשנת 2030. תרחיש זה מחייב האצה משמעותית של קצב החדירה ויישום חבילות מדיניות ותמריצים בהיקף נרחב. 

החסמים: טעינה בבניינים, ציי רכב, ועוד

למרות הכדאיות הכלכלית, העבודה מזהה חסמים משמעותיים המעכבים את המעבר לרכבים חשמליים:

1. טעינה בבתים משותפים: כ- 80% ממשקי הבית בישראל מתגוררים בבניינים משותפים, בהם הקמת תשתית טעינה היא אירוע מורכב טכנית, מסחרית ומשפטית, הדורש הסכמת שכנים וטיפול של ועד בית.
2. ציי רכב: חדירת רכבים חשמליים בחברות הליסינג וציי הרכב, האחראיים לכ-40% מרכישות הרכבים החדשים, נתקלת בקשיים משמעותיים וב"בעיית הסוכן" – חוסר בתמריץ כלכלי של מנהלי הציים והעובדים לעסוק במורכבות התקנת עמדות הטעינה וההטענה עצמה, זאת, למרות החיסכון הכולל בעלויות התפעול והתחזוקה.
3. חסמים נוספים: "חרדת טווח", חשש מירידת ערך בשוק היד השנייה ואי-וודאות לגבי רגולציה ומיסוי עתידיים.

ההמלצות: הסרת חסמים, תמריצים ארוכי טווח

כדי למנוע את הנסיגה בקצב החדירה ולהשיא את התועלת המשקית, המשרד ממליץ על התמקדות בשלושה מישורי פעולה:

1. הסרת חסמים בבתים משותפים: הסדרה של התחום באמצעות השלמת חקיקה, ובחינת חבילות סיוע מימוני להקמת תשתיות בסיס.
2. מתווה תמריצים/מיסוי/אסדרה ארוך טווח: הבטחת ודאות למשק דרך מתווה רגולציה/מיסוי ארוך טווח מעוגן בחקיקה, המותנה בעמידה ביעדי החדירה, ואימוץ מנגנונים דוגמת המנגנון האירופי המחייב עמידה ביעדי פליטה או מנגנון ה-ZEV הבריטי, המטיל קנסות על יצרנים ויבואנים שאינם עומדים ביעדי מכירת רכב חשמלי.
3. מיקוד בציי רכב וליסינג: גיבוש פתרונות ספציפיים שיעודדו חברות וציי רכב להוביל את המעבר לחשמל.

התייחסויות

רון אייפר, מנהל חטיבת אנרגיה מקיימת במשרד האנרגיה והתשתיות: "משרד האנרגיה והתשתיות מזהה את השנים הקרובות כקריטיות לביסוס מעמדה של ישראל כמובילה עולמית בשוק הרכב החשמלי. רק באמצעות מדיניות עקבית ואקטיבית נוכל להבטיח חזרה לשיעורי חדירה גבוהים של כלי הרכב החשמליים. המפתח לכך הוא הסרת חסמים בבתים משותפים, אימוץ מנגנון רגולטורי המחייב ייבוא כלי רכב חשמליים, יצירת ודאות ארוכת טווח במיסוי ורתימה מלאה של ציי הרכב וחברות הליסינג. הצלחת מהפכת התחבורה החשמלית תשיא תועלות משקיות בהיקף של עשרות מיליארדי שקלים ובמקביל תפחית את יוקר המחיה למיליוני אזרחים".

---

מסמכים רלוונטיים: