הכנס השנתי 'סביבה 2050', בהשתתפות נציגי משרדי הממשלה, התעשייה וארגוני הסביבה, התמקד במלחמה ובעקבותיה בצורך לבצע שיקום סביבתי ולחשוב מחדש על הביטחון האנרגטי של ישראל.

וגם - מדוע יש צורך בשימור יחידות הכח הפחמיות? האם חוק האקלים רך מדי כפי שטוענים הארגונים הסביבתיים? מדוע נכון להעניק למפעלים זכות לערער על ההיתר הסביבתי המשולב? מה עשו המפעלים והחברות השונות בתגובה למלחמה, וכיצד הן נערכות לשינוי האקלים? מי חושב שמדובר ב"ממשלה הכושלת אי פעם בתחומי הגנ"ס"? ועוד הרבה.

כתבות רלוונטיות:

1. ראיון עם השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, 15.4.2024
2. היסטוריה: אושר חוק רישוי סביבתי משולב, 4.4.2024
3. מבקר המדינה: חוק אקלים רך מדי, 8.4.2024
4. המשרד להגנ"ס מעכב את התמיכה בארגוני הסביבה, 3.4.2024
5. כך מפעל שורש הגיע לאיפוס פליטות בשלוש שנים, 26.1.2023

אקלים: "הרפורמות הגדולות מגיעות דרך שינויי חקיקה"

במושב שעסק בתשתיות וחוסן לאומי בצל משבר האקלים, בהנחיית ד"ר מיקי הרן, הוצגה אחת הטענות המרכזיות של הארגונים הירוקים נגד חוק האקלים שמקדם בימים אלה המשרד להגנת הסביבה, והיא שהיעדים להפחתת גזי החממה כמו גם לשילוב אנרגיות מתחדשות – נמוכים מדי. נגד החוק נטען גם שהוא חסר יעילות כל עוד ניתנת לממשלה האפשרות לשנות את היעדים בהתאם ל"נסיבות לאומיות".

בתגובה לטענה זו, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה גיא סמט השיב בכנס סביבה 2050 כי בקדנציה הנוכחית (שלו תחת השרה סילמן) המשרד ירש נוסח חוק אקלים (שעבר קריאה ראשונה בממשלה הקודמת) שלא היו בו יעדי הפחתת פליטות אלא הפניה להחלטת הממשלה בה הופיעו היעדים, ושהייתה ניתנת לשינוי. לדבריו המשרד התעקש שהיעדים יופיעו בחוק, למרות שהאוצר התנגד בתחילה. הישג נוסף שסמט מציין, הוא כי יעד הפחתת פליטות גזי חממה לשנת 2030 שהיה בתוקף מהחלטת ממשלה קודמת היה 27% ואילו בחוק החדש הוסכם להעלותו ל- 30%. יעד שלפי סמט הוא מאתגר מאוד עבור המשק הישראלי.

בשיחת המשך שקיימנו עם סמט הוא הסביר לנו כי בוודאי לא רלוונטי לקבוע יעד הפחתת פליטות שאפתני יותר (של 45% כפי שקורה במדינות מפותחות אחרות) שעה שאנו נמצאים באחוזי אנרגיה מתחדשת של כ-12%. המשק הישראלי לא יכול לבצע קפיצה כזו גדולה, ומוטב לקבוע בחוק יעד אגרסיבי אבל ריאלי שיתייחסו אליו ברצינות.

בנוסף לכך, שינוי יעד הפחתה בחוק מחייבת את המדינה להליך בפיקוח פרלמנטרי. כלומר, בניגוד לחוק הקודם שהממשלה יכלה לשנותו בהחלטת ממשלה מבלי לעבור דרך הכנסת, כאן נדרשת המדינה לשנות אותו באמצעות צו.

סמט הוסיף כי קידום חוק האקלים הוא חשוב כי הרפורמות הגדולות מגיעות דרך שינויי חקיקה, ולא דרך ביצוע פרויקט כזה או אחר – טוב ככל שיהיה.

לכן, המשרד להגנת הסביבה מקדם בקדנציה הנוכחית חקיקה משמעותית שתביא לשינוי המצאיות, כפי שעשה כבר בעבר עם חוק אוויר נקי. כעת הדגש הוא על חוק האקלים (שעבר קריאה ראשונה), חוק רישוי סביבתי משולב (שאושר באופן סופי לאחר עשור) וקידום חוק פסולת בניין (שנמצא בהכנה לקריאה שנייה ושלישית). רפורמה משמעותית נוספת שהמשרד להגנ"ס מקדם הוא מס פחמן, שכעת תקוע מסיבות פוליטיות קואליציוניות של משרד האוצר וועדת הכספים.

הצדקה להענקת זכות ערעור בחוק רישוי סביבתי משולב

נושא נוסף שעלה לדיון בכנס סביבה 2050, היא העובדה שבחוק רישוי סביבתי משולב מופיעה לראשונה אפשרות למפעל לערער על ההיתר הסביבתי שניתן לו, בפני מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה וכך לעקוף את הדרג המקצועי במשרד. ארגוני הסביבה חוששים שמאחר שהמנכ"ל הוא מינוי פוליטי של השר/ה להגנת הסביבה, הוא יפעל ממניעים לא ענייניים. בנוסף, פעמים רבות המנכ"ל הממונה אינו מבין עובדי המשרד ולכן נעדר רקע מקצועי בתחום הסביבה, דבר שעלול להשפיע על החלטותיו.

כשנשאל על כך סמט, המנכ"ל הנוכחי, שמגיע מתוך המשרד להגנ"ס, הוא השיב כי יש מצבים שהדרג המקצועי במשרד להגנת הסביבה רוצה להגביל\לסגור תשתית לאומית בשל הפרות סביבתיות. אלא שייתכנו אינטרסים לאומיים אחרים שבגינם המדינה לא יכולה להרשות סגירה של אותם מתקנים. זה המקום של מנכ"ל המשרד לראות את התמונה הרחבה. סמט מסכים כי לפעמים מתמנים מנכ"לים פוליטיים שלא מתמחים בתחום, דבר שעלול להשפיע על החלטותיהם, אך אי אפשר בגלל החשש הזה לא לפעול בדרך הנכונה.

"הממשלה הכושלת אי פעם בתחום הגנת הסביבה"

לא כולם מרוצים מאופן התנהלות המשרד להגנת הסביבה בשנה האחרונה. מנכ"ל ארגון אדם טבע ודין - עמית ברכה, אמר בכנס כי מדובר ב"ממשלה הכושלת אי פעם בתחום הגנת הסביבה". לצד זאת הבהיר ברכה כי דווקא אנשי המקצוע במשרד – כלומר הדרגים שתחת השרה והמנכ"ל – פועלים במקצועיות רבה.

ברכה התייחס לחסמים כיום בטווח הקצר והבינוני. בטווח הקצר, החלטת הממשלה לשיקום חבל תקומה שטרם אושרה, מקצצת 100 מלש"ח משמירה על השטחים הפתוחים. בטווח הבינוני, במקום לפעול להכנת תוכנית אסטרטגית סביבתית, הממשלה מקדמת הצעת "חוק תקומה" שכל מטרתה להקים מוסד תכנון חדש שיעקוף את המועצה האזורית דרום. בוועדה לא יהיו חברים המשרד להגנ"ס ומשרד החקלאות והייעוץ הסביבתי יופרט. לדברי ברכה, תושבי חבל תקומה מתקוממים בצדק, "הייעוץ יופרט וישלמו למי שיכתוב מה שהוועדה רוצה לשמוע", לדבריו.

בנוגע לשיקום חבל תקומה, ברכה מוסיף כי יש לפרסם הקלות לחקלאים ואף לעגן בחקיקה העדפת תוצרת חקלאית מהאזור. בנוסף, יש לפטור רשויות בחבל תקומה ממס על התקנת פאנלים סולאריים על שטחים ומבנים ציבוריים, בייחוד משום שהאזור מתאים מאוד לקליטת אנרגיה מהשמש. כמו כן, יש לטפל גם בנושא הפסולת ולהקים מתקני טיפול סמוך למקום ההיווצרות שלה. בקשר לפסולת, ברכה מציין בעיה חמורה: האסבסט בחבל התקומה לא ממופה בזמן שסיכויו להיפגע ולפזר חלקיקים מסרטנים גבוה יותר מתמיד, לא רק בחבל תקומה אלא גם בצפון הארץ.

"ביטחון אנרגטי יצריך שימור יחידות הפחם לעשור נוסף"

הביטחון האנרגטי הוא סוגיה בכל שטח המדינה ולא רק בחבל תקומה. על רקע זה שאול גולדשטיין, מנכ"ל החברה הממשלתית נגה, המנהלת את מערך החשמל הארצי, סבור שיש לשמר את היחידות הפחמיות (בחדרה ואשקלון) לעוד עשור, משום שבפחם קשה לפגוע במתקפות טרור ולכן הוא מתאים כחלופה לזמן מלחמה. גולדשטיין הדגיש שהוא תומך בהפעלת היחידות הפחמיות רק בחירום ולא בזמן שגרה.

גם המל"ל (המטה לביטחון לאומי) החל להיערך למשבר האקלים ולנסות לכמת את משמעותיו. לדברי סגן ראש המל"ל ללוט"ר ומרחב אזרחי, איציק בר, בכנס סביבה 2050, המל"ל מגבש כעת תפישה לאומית באשר להשפעת האקלים על הביטחון הלאומי. במסגרת זו הוא מחלק את סיכוני האקלים לשני חלקים: סיכונים לטווח קצר, למשל פריצת שריפות, וסיכונים לטווח ארוך כמו פגיעה בביטחון המזון ובביטחון האנרגטי.

המל"ל בוחן את ההשלכות ומכין תוכניות. כדי להתמודד עם שריפות ענק, למשל, נבנתה יכולת שילוב מטוסי תובלה של חיל אוויר לסיוע בכיבוי אש ותגבור רשות כבאות והצלה.

תחנות קטנות לייצור חשמל פחות יעילות – אך מאפשרות גמישות

באשר לזמן שגרה הסביר גולדשטיין את האפשרויות לייצור חשמל בתחנות כח על גז: מצד אחד קיימת הטכנולוגיה החדשה של מחמ"זי H שנצילותם גבוהה מאוד ועומדת על יותר מ-60%. הבעיה בתחנות הכוח האלה, שהן חייבות להיות גדולות מאוד, ולכן יש פחות ביזור ויותר סיכון לפגיעות ואיומים ביטחוניים.

לתחנות הללו יש חיסרון נוסף הקשור בחוסר הגמישות בהפעלתן. כדי לתת מענה בשעות ביקושי השיא לחשמל עם מחז"ם H יש להדליקו שעות מראש ובכיבוי לאפשר לו כמה שעות להתקרר.

לעומת זאת, התחנות הניידות 'הפיקיריות' (נקראות פיק מלשון peak) אמנם נחשבות פחות יעילות בנצילות החשמל שלהן (45% בלבד), אך מתאימות לפחות להפעלה גמישה. ניתן להפעיל ולכבות אותן בתוך זמן קצר. לכן גולדשטיין מסכם כי נדרש תמהיל בין שני סוגי התחנות כדי לתת מענה לצריכת החשמל הארצית.  

ומה בנוגע לאנרגיה ירוקה? גולדשטיין נתן דוגמאות לאתגרים של הסתמכות על אנרגיה סולארית. לדבריו, בשנה שעברה נכנס ענן של אובך לאזור הערבה, שאף תחזית מזג האוויר לא צפתה, ובעקבותיו הייתה ירידה של 1,000 מגה-וואט סולארי שהובילה להפלת החשמל לכ-300,000 תושבים.

בנוסף לחוסר יציבותה של השמש, הסתמכות על אנרגיה מתחדשת בישראל מסובכת יותר מאשר באירופה, לדברי גולדשטיין, משום שישראל היא "אי אנרגטי". בעוד שבאירופה יש אפשרות להשתמש במגוון אנרגיות מתחדשות, דוגמת פיתוח חשמל גרעיני, הסתמכות על אנרגיית השמש, הרוח, המים, הפחם או הגז – בישראל יש לנו רק שמש וגז טבעי. ברגע שאחד מהם יהיה בחוסר, נהיה בבעיה, לכן לא ניתן להשוות את ישראל לאירופה.

עם זאת, גולדשטיין מציין כי ישראל תוכל להגיע ליעד של 30% אנרגיות מתחדשות בשנת 2030. לדבריו, החסמים העיקריים כיום נמצאים בעיקר בשוק הפרטי מול הסטטוטוריקה (רשויות התכנון). חברת נגה מנסה לסייע גם שם, למרות שלאמדובר בתחום האחריות שלה.

איך הושפעה התעשייה מהמלחמה?

בכנס סביבה 2050 השתתפו גם חברות תעשייה שונות שסיפרו כיצד השפיעה המלחמה על פועלן.

לדברי סמנכ"ל תפעול רכש ולוגיסטיקה בתעשייה האווירית, מנשה בן חיים, התעשייה האווירית, בשל מגבלות האבטחה, מתפקדת כמעין רשות מקומית ומעסיקה צוותי תגובה בכל התחומים גם בימי שגרה. במהלך המלחמה היא הפעילה חמ"ל מרכזי שניהל את החברה. לדבריו, אחד האתגרים המשמעותיים ש-יצרה המלחמה הוא עיכובים בשינוע. מאחר שישראל היא "מדינת אי", היא מסתמכת רבות על שינוע, אך זה התעכב בשל הפסקת הטיסות של חברות התעופה הזרות. החברה הצליחה להגיע לפתרון חלקי, כשהקימה 'האב' אווירי ביוון וניהלה ממנו את הייבוא והייצוא שלה.

גם החברה הממשלתית לשירותי איכות הסביבה התגייסה למאמץ המלחמתי. לדברי המנכ"ל בפועל של החברה אולג גרנד, החברה כיום מבצעת סקרים ומיפוי של מפגעים שנוצרו עקב המלחמה ביישובי חבל התקומה, בין היתר. לאחר ניתוח המפגעים, היא מכינה תוכניות לפינוי המפגעים. מעבר לכך נערכת החברה לסיכוני האקלים ובשנה האחרונה היא התקינה פאנלים סולאריים במפעל שלה. מאז היא צורכת כ- 50% אנרגיה מתחדשת.

מי שעוד התמודדה עם נזקי המלחמה היא חברת נטפים, שרבים מלקוחותיה הם חקלאים שמערכות ההשקיה שלהם נפגעו באופן ישיר. חברת נטפים הקימה סיירת כדי לסייע להם, ואף הגדילה לעשות כשחברה ל"שומר הצעיר" כדי לתווך בין מתנדבים לחקלאים שאיבדו כוח אדם.

כך התעשייה מתכוננת למשבר האקלים

מלבד ההתמודדות עם המלחמה, התעשייה ממשיכה להיערך להשלכות משבר האקלים. לדברי ד"ר ערן סגל, מנהל תחום סביבה קיימות ובטיחות בחברת הדשנים אדמה, לקוחות החברה, חקלאים ברובם, נפגעים ממשבר האקלים יותר מכולם. לכן החברה מנסה לפתח מוצרים שיעזרו להם להתמודד עם דפוסי האקלים העתידיים, ביניהם גשם חזק, קרינה חזקה, טמפ' גבוהות ועוד. חלק מהלקוחות אף דורשים מהחברה דין וחשבון לגבי האופן שבו היא פועלת לצמצום ההשפעה הסביבתית שלה, כדי לשלב את המידע הזה בהשפעה הסביבתית של המוצרים החלקאיים שהם מגדלים.

לחברת אדמה יש גם תוכנית היערכות שכוללת הפחתה של גזי חממה ובינתיים היא עומדת ביעדים שהציבה – 50% הפחתה בטביעת הרגל הפחמנית עד שנת 2030, כך לפי סגל. בין היתר צמצמה החברה את השימוש בדלק פוסילי והחלה להסתמך על אנרגיות מתחדשות, כולל אנרגיה סולארית ומימן.

לדברי מיכל טוכלר אהרוני, סמנכ"לית תכנון אסטרטגי בחברת נמלי ישראל, גם הם נערכים למשבר האקלים ולמצבי חירום כל הזמן. בכל עשור החברה מכינה תוכניות אב חדשות. בין היתר, היא נערכת לתופעות שינוי אקלים שישפיעו על פעילות הנמלים - סערות בים ועליית מפלס הים. כחלק מההיערכות לעליית המפלס החברה בונה רציפים גבוהים בהתאם לתחזיות הקיצוניות ביותר. כמו כן לוקחים בחשבון עוצמה ותדירות גדולים יותר של סערות ים עקב שינוי במשטר הרוחות והזרמים בים. בהתאם לכך מגביהים ומחזקים את שוברי הגלים סביב הנמלים.

שיקום קרקעות מזוהמות בעומק 40 מטר

המנכ"לית בפועל של החברה הממשלתית נצר השרון, רונית בן אדיבה, הציגה בכנס סביבה 2050 את התקדמות החברה בשיקום קרקעות תעש המזוהמות: החברה מטהרת ומשקמת שטח קרקע  של 1,200 דונם במפעלי תעש השרון, מתחם שבו החברה מבצעת חקר קרקע באמצעות 3,200 קידוחים ואלפי אנליזות. בהתאם לממצאים, נצר השרון - מכינה את תוכנית לשיקום מוקדי הזיהום שנמצאו. בנוסף, החברה ניצבת בפני אתגר מהות בחקירת הקרקע, הנובע מהסיכון של  חומרי נפץ שמוטמנים בקרקע, המחייב לבצע קידוחים מרחוק בחלקים נרחבים של העבודה.

לדברי בן אדיבה, לעיתים הזיהום מגיע לעומק של 40 מטר מתחת לאדמה, ובמצב כזה נדרשת קבלת החלטות באשר לתהליך שיקום הקרקע במטרה  לפעול בתהליך האופטימאלי , ובניהם להמחשה - האם לחפור את הקרקע המזוהמת החוצה ולטפל בה באתר? לטפל בזיהום במקום או לשנע אותו לאתר טיפול במקום אחר? רוב המזהמים מורכבים מחומרי נפץ. כיום, אין במדינה- אתר קצה מורשה להעביר אליו את הקרקעות המזוהמות עם החומרים הללו, לכן אנחנו מבצעים בימים אלה פיילוט לבחינת טכנולוגיות למענה לסוג כזה של זיהומים.

נצר השרון מתמחה גם בטיהור מי תהום  ועוסקת בכך ב- 2 פרויקטים מרכזיים: במפעל תעש שליד רמלה – החברה לאחרונה יצאה במכרז בינלאומי בשיטת B.O.T   לבחירת זכיין לתכנון, הקמה ותפעול למשך 25 שנה של מתקן לטיפול במי התהום. וזאת לצד פעילות בתעש טירת הכרמל, לביצוע חקירת מי תהום לקראת גיבוש תוכנית שיקום.

-----------

הדברים נאמרו בכנס סביבה 2050