בקרוב השרה להגנת הסביבה עידית סילמן תשלים שנה וחצי מאתגרות בתפקידה. תחילה התמודדה בהצלחה עם מרבית הניסיונות לצמצם את סמכות המשרד להגנ"ס כפי שנקבע בהסכמים הקואליציוניים (העברת השליטה בקרן הניקיון למשרד הפנים, העברת המשטרה הירוקה למשרד לביטחון פנים, החלפת נציגי המשרד ביועצים חיצוניים בוועדות התכנון, מתן סמכות למשרד האנרגיה להחריג תחנות כח מהיתר פליטה לאוויר ועוד).
לאחר מכן, עוד בטרם השלימה שנה בתפקיד, פרצה המלחמה ושינתה את סדר היום של כולנו, וגם של משרדי הממשלה. למרות זאת, בזמן האחרון אנו מרבים לדווח על השלמת אבני דרך חשובות בקידום תהליכים שמוביל המשרד להגנ"ס, ואשר היו תקועים במשך זמן רב: חוק רישוי סביבתי משולב, חוק פסולת בניין, חוק האקלים ועוד. מנגד, לא ברור אם המשרד מצליח להוביל את ענפי המשק הרלוונטיים ליעדי הדגל שהוא עצמו הציב לשנת 2030: הפחתת פליטות גזי חממה ב 30% ויעד הטמנת פסולת עירונית של 20%.
לקראת כנס סביבה 2050, קיימנו שיחה עם השרה עידית סילמן כדי לשמוע מקרוב על האתגרים, הפתרונות, והנושאים המרכזיים שעל הפרק.
כתבות רלוונטיות:
כיצד המשרד להגנ"ס נערך לתרחיש של מלחמה נרחבת? כיצד מפחיתים את הסיכון לאירועי חומ"ס רבי נפגעים תוך כדי המשך פעילות של המשק? כיצד מבטיחים את הרציפות התפקודית של ענף הטיפול בפסולת?
מבחינת ענף הפסולת, המשימה העיקרית של המשרד להגנ"ס היא להבטיח זמינות ותפקוד של מערך האיסוף ואתרי הטיפול. אנו מסייעים לרשויות המקומיות, מזהים פערים ומוצאים פתרונות. כדי למנוע פגיעה באיכות החיים של התושבים, ביצענו עבודת מטה מקיפה אשר כללה בקשה למשרד הכלכלה להכיר במפעלי המיון והטיפול בפסולת כמפעלים חיוניים, דבר אשר יסייע להבטיח רציפות תפקודית למשק ולרשויות המקומיות, בהיבט של הפסולת.
לגבי היערכות של המפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים, הגדרנו יחד עם פיקוד העורף את רשימת מפעלי החומרים המסוכנים מסכני האוכלוסייה, והם ביצעו תרגול מעמיק שכלל תרגול פיזי של צוות החירום המפעלי וכן תרגול שולחני, כולל מענה של המפעל להפסקות חשמל, היעדר תקשורת, מחסור בכוח אדם, תקיפות סייבר וכו'.
כמו כן, נערכים גם לתרחישים של הפרות סדר בעקבות לקחי העבר וביתר שאת מאז מבצע "שומר חומות", המשרד החל בעבודת מטה לגיבוש מסמך מענה והיערכות מקדימה גם למצב זה.
לאחר עשור, המשרד להגנ"ס הצליח להשלים את תהליך החקיקה של חוק רישוי סביבתי משולב. החוק החשוב ביותר להסדרת הרגולציה הסביבתית על מפעלי תעשייה. איזו בשורה הוא מביא?
הרישוי הסביבתי המשולב, הוא החוק החשוב ביותר לרישוי תעשייה מאז חוק אוויר נקי. הוא נועד לאחד היתרים סביבתיים שונים תחת מסגרת אחת, בהתאם לעקרונות החקיקה האירופית המתקדמת ולהתחייבויות ישראל לארגון ה-OECD. המטרה היא ליישר קו עם הסטנדרטים הסביבתיים האירופים, להבטיח תיאום בין כלל הדרישות הסביבתיות ולצמצם תהליכים בירוקרטיים.
החוק ישפר משמעותית את היכולת של המשרד לקבוע תנאים סביבתיים לתעשייה שעומדים בקו אחד עם הרגולציה האירופית. הוא יאפשר גם חיזוק והעמקה בהליכי הרישוי וגם חיזוק של תהליכי הפיקוח לאורך חיי ההיתרים.
בנוסף, הרפורמה תפחית הליכים בירוקרטיים כפולים שמעמיסים גם על המשרד וגם על התעשייה ולייצר ודאות רגולטורית לתעשייה. על ידי איחוד היתרים ורישיונות, הרפורמה צפויה לחסוך למשק כחצי מיליארד ש"ח בשנה ולחסוך למעלה מ-400 שנות המתנה לאישורים מידי שנה.
לפעמים נדמה שלא ניתן לייצר בישראל מבלי להיקלע לעימות עם תושבים, ארגונים ירוקים, רשות מקומית או המשרד להגנת הסביבה. האם יש מקום למפעלי תעשייה בישראל?
כשאנחנו מסתכלים על ערים מתקדמות באירופה אנחנו רואים לא פעם ערים צפופות שבתוכן פועלים מתקני תעשייה כבדים, כולל בתי זיקוק, מתקני טיפול בפסולת, מפעלי ייצור ועוד. כיצד הדבר מתאפשר? בזכות הקפדה על סטנדרטים גבוהים של איכות הסביבה שמהם נובע אמון התושבים בשמירת הרגולציה הסביבתית עליהם.
אלא שבישראל הרגולציה הסביבתית טרם הדביקה את הפערים מול הרגולציה האירופית. רק עכשיו נתחיל ליישם את הרישוי הסביבתי המשולב, אחרי למעלה מעשור שמנסים להעביר את החוק.
כמו כן, יש חקיקה נוספת שאנחנו צריכים להשלים כדי לצמצם את הפערים: חוק רישוי כימיקלים, חוק מסגרת לפסולת, חוק קרקעות מזוהמות. בנוסף לכך, אם נשווה את המשאבים (כוח האדם והתקציבים) שעומדים לרשות המשרד להגנ"ס לעומת הרגולטורים באירופה, לצורך פיקוח ויישום של הרגולציה, נמצא פערים של סדר גודל. מכל הסיבות האלה, ונוספות, אמון הציבור ברגולציה הסביבתית נמוך יותר, וזה פוגע בתעשייה שבחלק מהמקרים נדחקת הצידה.
לכן המסר הוא שחיזוק הרגולציה הסביבתית יתרום לחיזוק אמון הציבור וכך יאפשר לתעשייה לצמוח ולהתפתח גם בישראל הצפופה.
תופעת הנימבי NIMBY מתחזקת ככל שהמדינה מצטופפת והמודעות לנושאי איכות סביבה גדלה. הנימבי מעכב הקמה של מתקני תשתית לאומית חיוניים בתחומי הפסולת, האנרגיה (תשתיות גז טבעי, ותשתיות היערכות להפסקת פעילות בז"ן) ועוד. האם יש פתרון או שהתשתיות הלאומיות נועדו לקום באזורים מוחלשים נעדרי כוח ציבורי או פוליטי?
תופעת הנימבי אינה ייחודית לישראל. עם זאת, הצפיפות והיעדר השטחים הזמינים לפיתוח הם אתגר יחודי משמעותי.
בהיבט של מתקני טיפול בפסולת, חלק מהפתרון הוא הכרה בהם כתשתית לאומית חיונית, הכרה זו תשפר ותקצר את תהליכי התכנון וההקמה, בדומה למתקני תשתית אחרים. צריך גם לזכור שהחלופה למתקני טיפול בפסולת היא הטמנה, כלומר הרים של פסולת שימלאו את הנוף, כמו חירייה.
המשרד להגנ"ס מעודד הקמת מתקני טיפול בפסולת, עם דגש על שותפות עם רשויות מקומיות. כל ראש רשות מקומית שעיניו בראשו מבין שהמצב הקיים, שבו שולחים אלפי משאיות להטמנה בדרום, לא יכול להמשיך. רשויות שלא רוצות מתקני פסולת בקרבתן – ישלמו בתוך מספר שנים כסף רב לרשויות שכן יהיו שותפות בהקמת מתקני טיפול בפסולת בשטחן, וגם יצטרכו לשלם יותר עבור השינוע. ואילו רשויות מקומיות שיקימו מתקני טיפול בפסולת בשטחן, יזכו למקור הכנסה נוסף, עלות שינוע פסולת נמוכה יותר, ושליטה גדולה יותר בשרשרת הטיפול בפסולת.
חברות וארגונים ממשלתיים אחראים לחלק גדול מהמפגעים והסיכונים הסביבתיים בישראל. זיהום אוויר מפעילות חברת החשמל, זיהום קרקע וסיכון למפרץ אילת מפעילות קצא"א, זיהום אוויר וזיהום קרקע מפעילות תש"ן, ועוד. האם למשרד להגנ"ס יש בעיית אכיפה ויישום רגולציה סביבתית מול גופים ממשלתיים? מה הפתרון לכך?
חברות וארגונים ממשלתיים נדרשים לעמוד במלוא הסטנדרטיים הסביבתיים. לצערי, לעיתים זה לא המצב ויש מקרים בהם קיים קונפליקט בין האינטרס הסביבתי לבין אינטרסים אחרים של המדינה.
אך המשרד להגנ"ס מחוייב לאינטרס הסביבתי ונאבק על כך שהחברות הממשלתיות יעמדו בדרישות הסביבתיות. במקרים רבים יש הישגים, כמו במקרה של ההפסקה ההדרגתית של שימוש בפחם לייצור חשמל, ולעיתים המאבק טרם הגיע להכרעה סופית בממשלה, כמו במקרה של הגדלת פעילות קצא"א באילת.
אסטרטגיית הטיפול בפסולת עירונית של המשרד להגנ"ס התבססה על הפרדה במקור של פסולת אורגנית, ומתקני השבה, כשקבעה יעד הטמנה של 20% לשנת 2030. המשרד אמנם מקדם הקמת מתקני מיון וטיפול בפסולת רבים, אך מדובר בתהליך ממושך. במקביל המשרד סוגר מטמנות ומגביל את פעילותן בזמן שאנחנו עומדים על 80%-75% הטמנה. האם היעד של 20% הטמנה מציאותי לשנת 2030? האם לא הגיע הזמן להודות שנסתמך על הטמנה בהיקף נרחב לעוד שנים ארוכות ולהיערך לכך בהתאם?
בתחום הטיפול בפסולת עירונית מעורבת, המשרד ממקד את מאמציו בהקמת מתקני טיפול, שהמחסור בהם הוא החסם המרכזי לצמצום ההטמנה והגדלת המיחזור וההשבה.
יש מעל 15 יוזמות להקמה של מתקני טיפול בפסולת המצויים בשלבי הקמה ותכנון שונים, שאותם מקדם המשרד יחד עם גופי ממשלה נוספים כמו רמ"י, משרד האוצר, מנהל התכנון, ורשויות מקומיות.
מניתוח עדכני שערך המשרד להגנ"ס, היקף ההטמנה הצפוי בשנת 2030, בהתחשב בתשתיות הצפויות לקום, יעמוד על כ-65% וב-2035 הוא צפוי לעמוד על כ-50%.
כלומר, למרות המאמצים שנעשים, הטמנת הפסולת צפויה עדיין להיות פתרון מהותי לשוק הפסולת בשני העשורים הקרובים לפחות, ולכן המשרד פועל, בשיתוף רמ"י ומנהל התכנון, לאיתור שטחים והקמת נפחי הטמנה נוספים בהם.
טיוטת התקנות לטיפול בפסולת אורגנית שפורסמה לפני שנה וחצי אוסרת שימוש חקלאי בפסולת אורגנית שלא הופרדה במקור. אלא שכיום יש מעט הפרדה במקור והנושא לא מקודם. כלומר, הפסולת האורגנית (המהווה כ-40% ממשקל הפסולת העירונית) תופרד במתקני מיון ומשם תישלח למתקני טיפול רק כדי להגיע בסוף להטמנה. האם המשרד מתכוון לקדם את התקנות? ומדוע כדאי להשקיע מיליארדי ש"ח מכספי היטל ההטמנה בתהליך המיון והטיפול בפסולת אורגנית אם היא בסוף תגיע להטמנה?
הטמנת פסולת אורגנית לא מטופלת מייצרת מפגעים סביבתיים רבים: מפגעי ריח, זיהום אוויר, זיהום קרקע ומי תהום, ומהווה מקור משמעותי לפליטות גזי חממה. הטיפול בפסולת האורגנית לפני הטמנתה מצמצם משמעותית מפגעים אלו ומהווה חלק מהתכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה ומעבר לכלכלה דלת פחמן. הגישה הזו עולה בקנה אחד עם המדיניות האירופית אשר מטילה מגבלות על הטמנת פסולת אורגנית.
לכן, המשרד להגנ"ס רואה ערך רב בטיפול בפסולת האורגנית, גם אם בשלב ראשון היא תגיע להטמנה. מתקני הטיפול יאפשרו בעתיד לתמוך בהפרדה במקור, גם אם זה יקרה בהדרגה ויחל קודם כול במגזר המוסדי. לגבי התקנות, המשרד רואה חשיבות רבה בקידומן ויבחן את אופן הקידום שלהן בתקופה הקרובה.
חוק האקלים עבר קריאה ראשונה בכנסת לאחרונה. יעד הפחתת פליטות גזי החממה שנקבע בהסכמים הקואליציוניים עמד על 50% לשנת 2030, ובנוסח המעודכן עומד על 30% עם אפשרות לממשלה לשנותו. האם לדעתך היעד מספק?
החוק טוב יותר, ועם יעדים שאפתניים יותר (מאשר הצעת החוק של הממשלה הקודמת אז היעד היה 27%). לחוק האקלים שותפים מספר משרדי ממשלה, לא רק המשרד להגנ"ס. היעדים הם לאומיים, וצריך את שיתוף הפעולה של כולם. כולם מבינים את החשיבות של צמצום הפליטות (מיטיגציה) וההיערכות לשינוי האקלים (אדפטציה), וכדי להעביר את החוק, צריך לעשות את זה בצורה מעשית שלוקחת בחשבון גם היבטים אחרים.
חוק האקלים שהעברנו בקריאה ראשונה מגן על הציבור, בריאותו ורווחתו, וגם שומר על הדורות הבאים. החוק מציב יעדים ותוכניות לצמצום פליטות גזי חממה והיערכות המשק והכלכלה להשפעות האקלים.
יחידות סביבתיות ואיגודי ערים מהווים את זרוע הביצוע של המשרד להגנ"ס בשלטון המקומי. במשך העשור האחרון הם מבקשים להסדיר את מעמדם, תקציבם ומערכת היחסים שלהם עם המשרד להגנ"ס.
המשרד להגנ"ס לא מתייעץ עם היחידות הסביבתיות בתהליכי גיבוש מדיניות שאותה הן צריכות ליישם בפועל. כך למשל בחוק רישוי סביבתי משולב וכך בחוק פסולת בניין, שבהם היחידות נאלצות להציג את הערותיהן בוועדות של הכנסת, במקום לפתור את הנושאים ישירות מול המשרד להגנ"ס. האם לא נכון לערב אותן בשלבים מוקדמים יותר של גיבוש המדיניות?
אני רואה חשיבות גדולה בעבודה המשותפת עם היחידות הסביבתיות, כאשר הדגש שלי הוא לעבוד "עם" ולא "מול". יחד עם היחידות אנחנו נגבש נוהל לעבודה איתן, שלא היה קיים עד היום. הנוהל יגדיר תהליכי עבודה משותפים, אחידים וברורים בין היחידות הסביבתיות, המטה של המשרד להגנ"ס, והמחוזות של המשרד להגנ"ס.
יותר משלושה עשורים שהיחידות הסביבתיות מבקשות להסדיר את מעמדן, סמכותן ואחריותן בחקיקה, ולא להיות תלויות ברצון הטוב של ראשי רשויות מקומיות שמתחלפים מעת לעת. למשרד להגנ"ס יש אינטרס לקדם חקיקה שכזו, אך נדמה שהוא חושש מהתנגדות של ראשי הרשויות שלא רוצים לקבל 'הכתבות מלמעלה'. מה דעתך?
יש יותר מדרך אחת להסדיר את מעמד היחידות הסביבתיות. המשרד הממשלתי שאחראי על הסדרת השלטון המקומי הוא משרד הפנים ולכן אנחנו בדיאלוג איתו, במטרה לבחון מה המתווה הנכון. אני מקווה שבקרוב נגיע להבנות ונוכל להתקדם להסדר המעמד החוקי של היחידות הסביבתיות. כמובן שכל מתווה יקודם בשיתוף פעולה מלא עם השלטון המקומי והיחידות הסביבתיות עצמן.
היחידות הסביבתיות מברכות על הגדלת התמיכה הכספית בשנים האחרונות, ועל כך שהמשרד מנע לאחרונה קיצוץ שיזם האוצר. אך הן מבקשות להסדיר את התקצוב בחקיקה כמו בתחומים אחרים: חינוך, רווחה וכו', ולא באמצעות קולות קוראים. זאת כדי ליצור וודאות ארוכת טווח ולצמצם את הבירוקרטיה. מה דעתך?
מסלול התקצוב דורש שינוי חקיקה של מספר חוקים ומהלך כזה לוקח, לצערי, זמן רב. בנוסף, יש צורך להכין תשתית מנהלית שונה מזו הקיימת כיום כדי לאפשר את המעבר לתקצוב. הנחיתי את גופי המקצוע במשרד להיערך לכך. הם מכינים את התשתית המנהלית הנדרשת וגם את נוסחי שינוי החקיקה. אני מעריכה שעד סוף השנה נתחיל לראות התקדמות בנושא.
נראה ששיתוף הפעולה של המשרד להגנ"ס עם הארגונים הסביבתיים נחלש בקדנציה שלך. טענות שלהם על עיכוב תקציבי תמיכה, עיכוב מינויים בוועדות, ביקורת חריפה על נוסח חוק האקלים, וטענות על קבלת החלטות פוליטיות/מגזריות. בעבר המשרד להגנ"ס טען כי הארגונים הסביבתיים הם "מכפיל כח" שלו, מה השתנה?
המשרד ראה בעבר ורואה גם היום את הארגונים הסביבתיים כשותפים חשובים ביותר לשמירה על הסביבה. שיתופי הפעולה עם הארגונים מאפשרים לנו להגיע להישגים טובים יותר וגם לחשוף קהלי יעד רחבים יותר לנושאים הסביבתיים ולהעלות את המודעות של הציבור.
במהלך 2023 אישר המשרד תמיכה של מעל 10.5 מיליון ₪ ב-35 ארגוני סביבה עבור כ-150 פעילויות מגוונות, הכוללות כנסים, הכשרות, סדנאות, ימי עיון, פיתוח תכניות לימוד, כתיבת מסמכי מדיניות והקמה או שדרוג של אתרי אינטרנט. הפעילויות עסקו במגוון רחב של תחומי ידע סביבתיים.
גם במהלך המלחמה נוכחנו לראות כיצד החברה האזרחית בכלל וארגוני הסביבה בפרט מסייעים ותורמים בצורה נפלאה לקהילה ולסביבה. בכוונתנו לפרסם בהקדם קול קורא לתמיכה בארגוני הסביבה גם בשנת 2024 תוך התאמות למלחמה.
מה הם הנושאים המרכזיים שהיית רוצה שהמשרד להגנ"ס יקדם בשנה הקרובה?
כמשרד האמון על הגנת הסביבה, נמשיך לפעול בתוך שגרת החירום עבור הגנת הסביבה, בדגש על הגנה ושיקום הסביבה בדרום ובצפון, אשר נמצאים בראש מעייננו.
במסגרת תכנית "דרום ירוק" דאגנו שיילקחו בחשבון השיקולים הסביבתיים במסגרת שיקום אזורי העימות. המשרד מזהה הזדמנות להוביל מהלכים שיקדמו את מצב הסביבה בעוטף ישראל, ועל כן הקצה תקציבים משמעותיים לטובת סביבה נקייה ממפגעים, לאיפוס הטמנת הפסולת, לתכנון ובינוי סביבתי ושמירה על השטחים הפתוחים ושיקומם.
יד ביד עם ההתמקדות באזורי העימות, נמשיך לקדם את נושאי המיקוד שבחרתי בשנה שעברה. גם השנה נמשיך ליישם את מדיניות הפסולת ולצמצם הטמנה, נקדם את היערכות ישראל למשבר האקלים, נשמור על סביבה עירונית בריאה ומקיימת ונגן על השטחים הפתוחים. גם השנה נפעל להפחתת זיהום האוויר וגזי חממה באמצעות קידום חוק האקלים, נקדם מהלכים למניעת זיהום הנחלים היפים של ארצנו לפי עקרון 'המזהם משלם' תוך הגברת האכיפה; ונקדם את הסטנדרטים הסביבתיים של ישראל כך שנתקרב לעמידה ביעדים שלה בנושאים אלה.
---------