רגע לפני שהיא מסיימת את תפקידה כמנכ"לית המשרד להגנת הסביבה, תפסנו את גלית כהן לשיחה לקראת כנס סביבה 2050 שיתקיים מחר, בו היא תדבר.

כזכור, גלית כהן הודיעה בשבוע שעבר על התפטרותה מתפקיד מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה. זאת לאחר 22 שנים בהן שימשה במגוון תפקידים במשרד, מתוכן השנה וחצי האחרונות בתפקיד המנכ"לית.

בכהונתה כמנכ"לית קידמה כהן את הכנת התשתית במשרד להגנת הסביבה לרישוי סביבתי משולב, פעלה לצמצום הסיכון לזיהום ים במפרץ אילת מפעילות קצא"א, קידמה מס על כלים חד פעמיים, הייתה שותפה בקידום חוק האקלים והעברתו בקריאה ראשונה ועוד.

לקראת סיום תפקידה והשתתפותה בכנס סביבה 2050 שיתקיים מחר, ביקשנו לברר איתה מה המסר שלה לתעשייה, האם לדעתה יש מקום אמיתי לתעשייה בישראל, מה ההשפעה של משבר האקלים על התעשייה ואיך המשרד להגנת הסביבה פועל לצמצם את הבירוקרטיה לתעשיינים.

כתבות קודמות:

1. מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה התפטרה, 09.01.2023
2. המשרד להגנ"ס: קצא"א לא תרחיב פעילות שינוע נפט באילת, 07.11.2021
3. חדש: סיווג 'ירוק' לפעילויות כלכליות, 30.10.2022
4. המיקוד של המשרד להגנ"ס לשנת 2022, 10.03.2022

לטובת הקוראים שלא מכירים אותך, תוכלי לספר על הרקע המקצועי שלך?

לפני 22 שנה, ביולי 2000 התחלתי לעבוד במשרד להגנת הסביבה כסטודנטית בתפקיד עוזרת מקצועית של סמנכ"לית מדיניות ואסטרטגיה. לאורך השנים הקמתי את האגף למדיניות סביבתית ובשנת 2010 מוניתי לסמנכ"לית של אשכול תכנון, מדיניות ואסטרטגיה. שימשתי בתפקיד עד ליוני 2021 ואז מוניתי למנכ"לית המשרד ומילאתי את התפקיד בשנה וחצי האחרונות.

אני בעלת תואר שני בגיאוגרפיה עם התמחות בתכנון, וניהול מדיניות סביבה, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

את עוזבת לאחר 22 שנים במשרד להגנת הסביבה, ושנה וחצי האחרונות כמנכ"לית. מה המסר שלך לתעשיינים?

התעשייה חייבת להפנים שהשקעות באיכות הסביבה והיערכות למשבר האקלים נכונות גם לה עצמה מבחינה כלכלית ולא רק למשק ולמדינה.

השקעות אלו ישפרו את התחרותיות ואת היעילות של התעשייה בשימוש בחומרי גלם ומשאבים (מים, אנרגיה וכו') ולכן גם יקטינו הוצאות וישפרו רווחיות. ההשקעה של התעשייה תביא גם להפחתת פליטות וזיהומים ולכן גם להפחתת הסיכונים לתעשייה – סיכונים תפעוליים, סיכונים פיננסיים וחשיפה משפטית.

אחד החסמים העיקריים לביצוע השקעות בתחום איכות הסביבה הוא בירוקרטיה. מה המשרד להגנת הסביבה עושה להפחתת הבירוקרטיה עבור מפעלי תעשייה?

המשרד להגנת הסביבה קידם בשנים האחרונות מגוון של צעדים להפחתת בירוקרטיה, גולת הכותרת היא חוק רישוי סביבתי משולב. לפי התכנון החוק יאושר בחוק ההסדרים הקרוב, כולל תקצובו, ואז ניתן יהיה להתחיל ליישמו. הרישוי המשולב יאפשר האחדה של מספר רישיונות והיתרים סביבתיים שניתנים לתקופות שונות - לרישיון אחד שיהיה תקף ל 7-10 שנים.

איחוד ההיתרים יעניק ודאות עסקית ארוכת טווח לתעשייה, וזה יסייע לה לנהל את ההשקעות שלה בצורה טובה יותר ולהיערך לעתיד. בנוסף, המהלך יפחית את הבירוקרטיה המושתת כיום על התעשייה. המפעלים לא יצטרכו לפנות אלינו בכל שנה עבור חלק מההיתרים.

לצד ההקלה הבירוקרטית, נדרוש מהתעשייה לעמוד בתקנים הסביבתיים המחמירים ביותר של האיחוד האירופאי וליישם את הטכנולוגיה המיטבית הזמינה (BAT).

בשנה האחרונה המשרד להגנת הסביבה נערך לרפורמה הזאת, שצפויה לשנות את התנהלותו השוטפת באופן משמעותי. מדובר בשינוי בתהליכי העבודה ובמבנה הארגוני של המשרד. השינוי נעשה תוך שיח והתייעצות עם התעשיינים ועם משרדי הכלכלה והאוצר כדי למצוא את הפתרונות הטובים ביותר.

אני אומרת לתעשיינים, נכון שתצטרכו לעמוד בתקני סביבה מחמירים יותר, אך במקום לנסות להדוף אותם כדאי שתראו בהם הזדמנות להתייעל ולשפר את התחרותיות שלכם. העולם הולך לשם ואנחנו מתכוונים לעשות הכל כדי שזה יצליח.

מהלך נוסף שאנחנו משקיעים בו משאבים בשנים האחרונות הוא מערך הניהול והדיווח הדיגיטלי. מדובר בהשקעה מצטברת של מאות מיליוני ש"ח שצפויה לקצר ולייעל את תהליכי הרישוי וההיתרים החל מהגשת וניהול בקשה להיתר סביבתי, וכלה בדיווח תוצאות דיגום וניטור. כבר היום אלפי מפעלים נהנים מקיצור הזמנים וההקלה שמאפשר הדיווח הדיגיטלי, שחלקו מתנהל באופן אוטומטי. כמובן שגם אנשי המשרד להגנת הסביבה נהנים מכך.

בנוסף לכך, בזכות הפיכת הליך הרישוי לשקוף יותר, הציבור הרחב יקבל תמונה מלאה וברורה ולכן צפוי להסיר חלק מהתנגדויותיו נגד התעשייה בנושאים שונים.

את מעודדת תעשיינים להשקיע באיכות הסביבה, אבל לפעמים נדמה שלא ניתן לייצר בישראל בלי להיקלע לעימות עם תושבים, ארגונים ירוקים, רשות מקומית או המשרד להגנת הסביבה. האם יש מקום לתעשייה בישראל?

ישראל היא מדינה צפופה מאוד עם קצב גידול דמוגרפי מהגבוהים במדינות ה-OECD. כתוצאה מכך השכונות החדשות שנבנות מתקרבות לאזורי תעשייה קיימים ונוצרת בעיה של מרחקי הפרדה. בנוסף לכך, זיהום אוויר מגיע לאזורים מאוכלסים והמודעות והידע הציבורי לא מוכנים לקבל את זה יותר.

אנחנו רואים את זה במפרץ חיפה כמובן, אך גם באשדוד, יבנה, חדרה, רמלה ועוד. גם במעט המקומות שנהוג לחשוב שבהם יותר נוח לקיים תעשייה בשל הריחוק מיישובים, כמו במועצה התעשייתית נאות חובב, נדרשו השקעות עתק בנושאי איכות הסביבה בשל הקירבה לישובים באזור.

כלומר, בישראל קשה לפתור את הקונפליקט הסביבתי בין מפעלי תעשייה לתושבים באמצעות שמירה על מרחק, כי הכול קרוב. במקביל, הרשויות המקומיות רוצות דווקא לערב שימושים, כלומר לשלב מסחר ותעשייה באזורי תעשייה בהתאם מגמה עולמית. בשביל זה צריך למזער את הסיכונים וההשפעה הסביבתית של המפעלים.

ישראל מאותגרת גם בהיבט נוסף והוא הערכים האקולוגיים הייחודים שיש בה, כמו למשל בשונית האלמוגים במפרץ אילת. כדי להגן על ערכים אלה אין ברירה אלא להגביל פעילויות תעשייתיות מסוימות. במקרה של שונית האלמוגים במפרץ אילת, המשרד להגנת הסביבה סבור שאסור להגדיל את פעילות שינוע הנפט באזור, כדי למנוע מאירוע חד פעמי של דליפת נפט לגרום לנזק בלתי הפיך.

דוגמה נוספת קשורה למתקני הנזלה לגז טבעי, שבשנים האחרונות ביקשו לבחון הקמה שלהם בישראל. עמדת המשרד היא שאין מקום למתקן כזה בארץ בשל הצפיפות הגורמת לבעיית מרחקי הפרדה. כלומר, המשרד להגנת הסביבה מביא בחשבון שיקולים שונים, לרבות השיקול של שמירה על הערכים האקולוגיים הייחודים לישראל, ומנסה לאזן ביניהם.

בשורה תחתונה, יש מקום לתעשייה בישראל. אלא שאם הפעילות מתרחשת בסמוך למקום מגורים היא צריכה להיות בעלת השפעה סביבתית מצומצמת, ובמקומות מסוימים בארץ, עם ערכים אקולוגיים ייחודים, סוגי תעשייה מסוימים לא יוכלו להתקיים כלל.

כיצד משבר האקלים ישפיע על התעשייה ואיך עליה להיערך?

כולם מדברים על המעבר לכלכלה מאופסת פחמן. כל גוף עסקי שיש לו זיקה משמעותית לדלקים פוסיליים - לא יהיה כאן בעתיד אם לא ישנה כיוון. חשוב להפנים את זה. אמנם מדובר בתהליכים ארוכים, אבל הם כבר החלו ואת השינוי באסטרטגיה העסקית ובהשקעות צריך לעשות עכשיו כדי להיות רלוונטיים עוד עשור או שניים. היו כבר חברות ענק שנעלמו תוך שנים ספורות בשל שינוי תנאים או טכנולוגיות חדשות, ואין ספק שזה ייקרה גם כאן וצריך להיערך לכך.

יש מספר סיכונים שאנחנו כבר מכירים ואפשר להקדים ולהיערך אליהם. מס פחמן הוא דוגמא לסיכון שנובע ממעבר לכלכלה דלת פחמן. מס הפחמן יוחל בישראל, השאלה מתי. באירופה כבר מדברים על השלב הבא - מס פחמן בגבול למוצרים מיובאים. כלומר אם התעשייה הישראלית לא תשלם מס פחמן בישראל, היא תשלם אותו כשתייצא לאירופה, ובהמשך יצטרפו לאירופה מדינות נוספות.

לכן עדיף לחברות ולמשק לשלם את מס הפחמן כאן ולא בחו"ל. המשרד להגנת הסביבה רואה בזה גם הזדמנות לכלכלה הישראלית, אם הכסף לא ישמש רק כמקור להגדלת הכנסות המדינה, אלא יושקע חזרה בתעשייה – בחישמול, באנרגיות מתחדשות, במחקר ופיתוח של חומרי גלם בעלי השפעה מופחתת על הסביבה, וכו'.

מה לגבי שמירה על התחרותיות של התעשייה הישראלית מול מדינות שבהם לא יוחל מס פחמן?

אני בהחלט חושבת שצריך לשמור על התחרותיות של המפעלים, ושאפשר לעשות זאת על ידי השקעה בטכנולוגיות חדשניות. לכן המשרד להגנת הסביבה השקיע בשנים האחרונות מאות מיליונים בהטמעת טכנולוגיות שמפחיתות פליטות גזי חממה במפעלי תעשייה. רק בשנה החולפת פרסמנו תמיכות בתקציב של 100 מיליון שח.

לאיזה עוד סיכוני אקלים התעשייה צריכה להיערך?

משבר האקלים מייצר סיכונים פיזיים. שטפונות, שריפות, עליית מפלס הים ואירועי מזג אוויר קיצוניים. בשבוע שעבר, הפורום הכלכלי העולמי פרסם דוח סיכונים עולמי כפי שהוא מפרסם מעת לעת, והסיכון שדורג במקום השני בחומרתו לטווח זמן של השנתיים הקרובות הוא אירועי מזג אוויר קיצוני. כבר לא מדברים על עשורים קדימה, אלא כאן ועכשיו בשנתיים הקרובות וצריך להיערך לכך. ומי שלא ייערך לסיכונים הפיזיים, ייפגע.

לסיכונים יש גם השלכות פיננסיות על אמצעי המימון. חברות שחשופות למשבר האקלים בין אם הן עוסקות בהיבטים שונים של דלקים פוסיליים, או שהן עתירות בצריכת אנרגיה, או שהן רגישות לסיכונים הפיזיים של משבר האקלים – הפגיעה בהן צפויה להעמיק בשנים הקרובות – ולכן גם יהיה להן יותר קשה להשיג מימון.

רק בשבוע שעבר החשב הכללי במשרד האוצר הודיע על הנפקה של אג"ח ירוק. כלומר, המדינה הלכה לגייס כספים בחו"ל ובחרה להנפיק אג"ח ירוק, מדוע? כי זה יותר משתלם לה כלכלית. מדובר במגמה עולמית.

בנוסף לכך, בדוחות החשבונאיים של המדינה, הכניסו לאחרונה דיווח על השקעות בנושאי אקלים וסיכונים סביבתיים והדיווח הזה הולך להתרחב. הצעדים האלה מצביעים על חשיבות הנושא.

בשנה האחרונה המשרד להגנת הסביבה גיבש טקסונומיה ישראלית ירוקה - אמות מידה להגדרת פעילויות כלכליות כ'ירוקות', שנועדה לספק מידע אחיד ובהיר לגופים פיננסיים, למשקיעים ולמשרדי הממשלה לדעת האם ניתן לסווג פעילות כלכלית מסוימת כסביבתית.

החשב הכללי כבר אמר שהוא משתמש בטקסונומיה הזו כדי להגדיר איזה פרויקטים ממשלתיים נחשבים ל'ירוקים' ולכן יוכלו ליהנות מהכספים שגיוסי באג"ח הירוקות. כלומר זה כבר עובד.

חשוב להבין שכל בעלי העניין ידרשו מהחברות ביצועים סביבתיים טובים יותר. הלקוחות, גופי המימון, הרגולטורים, העובדים, הספקים, וכו'. זה תהליך שעדיין לא מורגש במלואו בישראל, אבל זה יגיע בבת אחת.

למשל, הדור הצעיר לא רוצה לעבוד במקום שגורם לזיהום ובטח שלא להיחשף לסיכונים האלה. אז מקום עבודה שכזה יתקשה יותר לגייס עובדים. צריך לקחת בחשבון את הדברים האלה.

תובילו. אל תחכו לרגולציה.

מנית שורה של סיכונים שיש להיערך אליהם, מה לגבי הזדמנויות?

משבר האקלים הוא הזדמנות עסקית אדירה לישראל. יש לנו תעשיית קלינטק מפותחת ולאחרונה ראינו שיש כבר ניצנים בוגרים של תעשיית קליימטק. שתיהן צריכות עוד המון השקעות, שלא יגיעו רק מהממשלה, אלא גם מהמגזר הפרטי. ולמגזר הפרטי כדאי להשקיע, כי הפתרונות הטכנולוגיים יגיעו משם – ויש בהם צורך עולמי.

צריך גם לזכור שבעולם עם ריבית יותר גבוהה, יותר קשה לגייס אשראי, וחברות מזהמות יתקשו עוד יותר לגייס מימון, בהשוואה לחברות קלינטק וקליימטק.

בישראל יש הרבה נכסים שיכולים לתרום ולפתח את ענף הקלינטק והקליימטק, בראש ובראשונה קהילת ההיי-טק.

למשל, אנחנו עובדים עם מפעלים על צמצום סיכוני סביבה שיכולים להיגרם ממתקפות סייבר, ואנחנו רואים שהמפעלים הישראלים הגדולים צמאים לפתרונות סייבר לצמצום הסיכונים האלה. כמובן שמדובר בצורך עולמי. יש פה הזדמנות.

בשנים האחרונות נדמה כי לחץ ציבורי ותקשורתי משפיע על קביעת סדר העדיפויות של המשרד להגנ"ס (ואולי גם של משרדים אחרים) יותר מאשר תוכנית מקצועית ארוכת טווח. האם הטענה ש'מי שצועק חזק יותר מקבל יותר' אכן נכונה?

לציבור מתאגד יש את הכוח הכי גדול שיש. כאשר ציבור מתאגד ומראה שלא מדובר בקבוצה אינטרסטית מצומצת (נימבי). למשל כמו משבר האקלים – המחאות בעולם, מחאת הדיור – הממשלות רגישות לזה, ועידת שישינסקי – שינוי בתגמולי הגז. יש לזה השפעה מאוד גדולה וזה נכון. אני מאוד מאמינה בעבודה ציבורית והתאגדות ציבורית ובכוח שלהם.

בימים אלה את מסיימת תקופה של 22 שנים במשרד להגנת הסביבה. את יכולה לגלות לנו לאן פנייך מועדות?

עוד מוקדם לומר. אני כן יכולה לומר שאחרי הרבה שנים במגזר הציבורי, אני מבינה שהממשלה לבד  לא מספיקה בכדי להביא לשינויים גדולים. ראינו את זה בוועידת האקלים של האו"ם בשארם. הפתרונות והחדשנות יגיעו מהשוק הפרטי והאקדמיה וכנראה ששם אני אחפש את מקומי.

------

גלית כהן, המנכ"לית היוצאת של המשרד להגנת הסביבה, תדבר בכנס סביבה 2050 שיתקיים מחר – קישור לפרטים נוספים