המשרד להגנת הסביבה פרסם דוח של ועדת מומחים שמציג את ההמלצות לתקני איכות מים לנחלים עבור 8 מדדים פיזיקו-כימיים מרכזיים. מדובר על מדדים שמעידים על מצב המערכת האקולוגית בנחל, ולאו דווקא על איכות המים לרחצה או לשימוש כמי שתייה.

חשוב להדגיש כי ערכי היעד המופיעים בדוח אינם תקן אכיפה רגולטורי אלא כלי ניהולי להערכת מצב הנחלים בהיבט אקולוגי, ואמצעי לזיהוי חריגות וארועי זיהום. במהלך שנת 2026 הוועדה תמשיך לדון בקביעת ערכי יעד למזהמים נוספים.

אחת המסקנות המרכזיות של ועדת המומחים היא שבגלל השונות הטבעית במאפייני הנחלים, בחלק מהמדדים צריך לקבוע ערכי יעד מותאמים לסוג הנחל (הררי, חופי, מדברי, מים קרים) ולהרכב המסלע, לטמפרטורה ולמקור המים.

נוסף על כך הוועדה ממליצה על צעדים משלימים שיבטיחו את איכות הנחלים, בינהם:

• גיבוש תוכנית ניטור ארצית שתבחן ותעקוב לאורך זמן אחרי מצב הנחלים ועמידה בתקני איכות המים.
• בקרת איכות על מערך הניטור הארצי, כולל שלב איסוף הדגימות, עיבוד הנתונים, בדיקות המעבדה וניהול המידע.
• פיתוח תקן אקולוגי משוקלל עבור מדדים הידרולוגיים, גאומורפולוגיים וביולוגיים (כמו דגים, חסרי חוליות וצומח).

נכון להיום אין רגולציה ואין תקן המגדירים מה צריכה להיות איכות המים בנחלי ישראל, דבר שהוביל לכך שגם אחרי שאיכות הקולחים המוזרמים לנחלים שופרה, נחלים רבים עדיין לא מצליחים להשתקם, כיוון שהפרמטרים שנקבעו לא משקפים את צורכי המערכת האקולוגית כולה.

קישור לדוח המלא מובא בסוף הכתבה.

כתבות רלוונטיות:

1. הנחיות חדשות להכנת תסקירי סביבה עבור פתרונות לניהול נגר, 16.6.2026
2. רוב המט"שים עובדים ביכולת ספיקה גדולה מ-90%, 8.2.2026
3. מט"שים מזהמים נחלים עם עודפי קולחים, 10.11.2025
4. פורסמה תוכנית אסטרטגית לשימור ושיקום נחלי ישראל, 29.7.2024
5. למידע נוסף על זיהום נחלים וים | infospot

המטרה: לקבוע תקן אקולוגי לנחלים

ועדת המומחים הוקמה בשנה שעברה, כחלק מיישום התוכנית האסטרטגית לשיקום ולשימור נחלי ישראל שעליה דיווחנו לפני כשנתיים. מטרתה העיקרית של הוועדה היא לגבש תקן אקולוגי לנחלים שיורכב מהקריטריונים הנדרשים לקיום מצב אקולוגי טוב (Good Ecological State) ושמבוסס על מצב כימי, הידרולוגי, גאומורפולוגי וביולוגי.

הדוח מסכם את שנת הפעילות הראשונה של הוועדה, שבמהלכה נדונו 8 מדדים פיזיקו-כימיים המרכזיים: חמצן מומס, ערך הגבה (pH), מליחות ומוליכות חשמלית, חומרי הזנה (צורוני חנקן וזרחן), חומר אורגני וצריכת חמצן, כלורופיל, עכירות וסולפטים.

הדיון בכל מדד כלל בחינה מעמיקה של מידת השפעתו על מצב הנחלים ושל יכולתו לשקף נוכחות מזהמים אחרים, תקנים בין-לאומיים ומקומיים, טווח ריכוזי הרקע בנחלי ישראל והיכולת לבקר את המזהמים ולהגיע לטווחים המומלצים.

לפי זה גובשו ערכי "רמזור" (ירוק–צהוב–אדום) לרוב המדדים: התקן הרצוי יוגדר מצב "טוב" (ירוק) ואילו חריגות מערך זה יסומנו כמשקפים מצב "בינוני" (צהוב) או "גרוע" (אדום).

חשוב להדגיש כי המדדים שנקבעו נועדו לשמש כלי ניהולי להערכת מצב הנחלים ואמצעי לזיהוי חריגות ולא תקן אכיפה רגולטורי.

להלן תמצית הערכים, ותמצית החשיבות האקולוגית שלהם, לפי הדוח:

לחצו להגדלה

לפי הדוח, במהלך שנת 2026 הוועדה תדון בעוד מזהמים: מתכות כבדות, מזהמים אורגנו-תעשייתיים, חומרי הדברה, דטרגנטים, תרופות, הורמונים, ומיקרו-מזהמים אחרים.

מדוע צריך תקן איכות מים לנחלים?

בדוח מוסבר שנחלים הם מערכות אקולוגיות מורכבות ודינמיות שמתקיימים בהן יחסי גומלין מתמשכים בין מים, קרקע, מיקרואורגניזמים, צומח ובעלי חיים.

המים הם התווך החיוני לקיומם של מרבית האורגניזמים המימיים, אך חלק גדול מהתהליכים הביולוגיים והכימיים המרכזיים מתרחש בממשק שבין עמודת המים לקרקעית הנחל. לכן, איכות המים היא גורם מרכזי הקובע את מבנה המערכת האקולוגית ואת תפקודה.

לפי הדוח, איכות מים טובה תורמת ליציבות התנאים ההידרו-כימיים, מאפשרת למגוון של אורגניזמים להתקיים ותומכת בתהליכים אקולוגיים מרכזיים כמו ייצור ראשוני, פירוק חומר אורגני ומחזור חומרים.

מים המאופיינים בריכוזי חמצן תקינים, בעומס נמוך של חומרי הזנה ובהיעדר מזהמים אורגניים מאפשרים קיום של מינים רגישים, בהם חסרי חוליות גדולים ודגים, ותומכים בתפקוד תקין של מערכת הנחל.

נוסף על כך נחלים בריאים מספקים לאדם מגוון רחב של שירותי מערכת אקולוגית, בהם טיהור טבעי של מים, ויסות זרימות, הפחתת סיכוני הצפה, אגירת פחמן, תמיכה במגוון מינים, וגם ערכים נופיים, תרבותיים וחינוכיים.

לפי הדוח, פגיעה באיכות המים עשויה להשפיע על כלל המערכת. לדוגמה, שפכים או קולחים באיכות ירודה החודרים לנחל מגדילים את כמות החומר האורגני הזמין לפירוק ובעקבות כך עולה צריכת החמצן במים ויורד ריכוז החמצן המומס. במקביל, העתרה (העשרת יתר בחומרי הזנה) מעודדת התפתחות מואצת של אצות ועלייה בטווח (משרעת) היממתי של ריכוזי החמצן.

תהליכים אלה ואחרים עלולים לגרום למצוקה ואף לתמותה של מינים רגישים, לערער את האיזון האקולוגי ולפגוע בתפקודו הכולל של הנחל. לכן פגיעה באיכות המים אינה מתבטאת רק בהידרדרות אקולוגית, אלא גם בירידה ביכולתם של נחלים לספק שירותים חיוניים לאדם ולסביבה.

המצב היום: אין התייחסות רגולטורית לאיכות מי הנחלים

לפי הדוח, נכון להיום תקנות איכות המים בישראל מתמקדות בהיבטים טכנו-כלכליים של טיפול בשפכים או בשימושים תברואיים ובבריאות הציבור, אך התקנות לא מתייחסות לצרכים האקולוגיים של מערכות נחל מתפקדות.

הכלי העיקרי הקיים היום להבטחת איכות המים בנחלים הוא תקנות בריאות העם (תקני איכות מי קולחים וכללים לטיהור שפכים) משנת 2010 המגדירות את איכות הקולחים המוזרמים לנחלים (תקני פליטה), אך כאמור לא עוסקות באיכות המים בנחל עצמו או בצרכים האקולוגיים של הנחל. כמו כן התקנות לא מבחינות בין סוגי נחלים שונים, לא עוסקות בשונות עונתית, ולא בוחנות את ההשפעות המצטברות של מקורות זיהום מרובים.

בדוח מציינים כי פער זה הוביל לכך שנחלים רבים בישראל לא הצליחו להשתקם גם אחרי שאיכות הקולחים המוזרמים אליהם שופרה, מאחר שהפרמטרים שנקבעו לא שיקפו את צורכי המערכת האקולוגית כולה.

ההמלצות: תקנים אקולוגיים לאומיים, תוכנית ניטור אגנית, חיזוק הניטור

נוסף על המדדים, הדוח מציג גם את המלצות הוועדה בנושאים משלימים:

• כינון מסגרת תקנים אקולוגית לאומית: לקבוע כי ערכי הסף ("מצב ירוק") וערכי ה"רמזור" הנלווים שהוגדרו בדוח, יהיו ערכי ייחוס אקולוגיים לאומיים. תקנים אלה ישמשו בסיס לקבלת החלטות לניהול איכות המים בנחלים, לתכנון אסטרטגי של השיקום, לתיעדוף השקעות ולדיווחים תקופתיים לממשלה.
• גיבוש תוכנית ניטור אגנית: גיבוש תוכנית ניטור אגנית שתאפשר לעקוב בשיטתיות אחרי עמידה בערכי האיכות המומלצים, ותעודד פעולות מתקנות במקרים של חריגות מהערכים שנקבעו. כמו כן מומלץ להכין מסמך הנחיות מפורט, להבטחת אחידות באיכות הניטור והדיווח.
• חיזוק הניטור הרציף: הרחבת מערך הניטור הרציף בנחלים הראשיים (כמו הירדן, הקישון, הירקון), שיאפשר זיהוי אירועי קיצון בזמן אמת, הבנה מעמיקה של התנודתיות היומית והעונתית, וביצוע ניתוחי מגמות ארוכי טווח.
• פיתוח גישה טיפולוגית לנחלים (אפיון נחלים): להגדיר טיפולוגיות נחל רשמיות לפי קריטריונים של הרכב מסלע, אקלים, משטר זרימה ומקור המים. לכל טיפולוגיה יוגדרו ערכי ייחוס אקולוגיים נפרדים. כך יהיה אפשר להעריך במדויק את מצבו האקולוגי של הנחל בהשוואה לערכי הייחוס של הטיפוס הרלוונטי.
• שילוב מדדים ביולוגיים במערך ההערכה: להמשיך לפתח ולשלב מדדים ביולוגיים משלימים (כמו אלה המבוססים על הרכב חסרי חוליות גדולים, אצות וצמחיית גדות) כחלק ממערכת ההערכה הלאומית. השילוב בין נתונים ביולוגיים לנתונים פיזיקו-כימיים יאפשר להבין טוב יותר את השפעת המדדים על התפקוד האקולוגי בפועל.
• עדכון תקופתי של התקנים: לעדכן את התקנים אחת ל-5 שנים, בהתבסס על נתוני הניטור הרגולטוריים שיצטברו, ממצאי מחקר חדש ושינויים סביבתיים.
• הנגשת המידע ושקיפות ציבורית: הקמת פורטל פתוח לציבור שיציג את ערכי המדדים, מגמות השינוי והערכת המצב האקולוגי של הנחלים, במטרה לחזק את אמון הציבור, לעודד מעורבות אזרחית ולתמוך בתהליכי קבלת החלטות מבוססי נתונים.

ועדת המומחים: חלק מיישום התוכנית האסטרטגית לשיקום ושימור נחלים

ועדת המומחים הוקמה בשנה שעברה כדי לגבש ערכים לתקני איכות מים לשמירה על המערכת האקולוגית של הנחלים. הוועדה פועלת ביוזמת המשרד להגנת הסביבה, בשיתוף רשות הטבע והגנים (רט"ג) והמרכז הלאומי לאקולוגיה אקווטית במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. 

כאמור, פעילות הוועדה היא חלק מיישום התוכנית האסטרטגית לשיקום ולשימור נחלי ישראל, שעליה דיווחנו לפני כשנתיים. התוכנית המליצה בין השאר לגבש סטנדרטים אקולוגיים מנחים לשימור ושיקום מערכות הנחלים בישראל.

==

מסמכים רלוונטיים