התוכנית הממשלתית לפיתוח מפרץ חיפה היא אחת מתוכניות הפיתוח המורכבות והמשמעותיות ביותר שניסו ליישם בישראל.

בלב התוכנית, הפסקת הפעילות הפטרוכימית במפרץ חיפה, ומעבר למשק אנרגיה שמבוסס על יבוא תזקיקים, במקום יבוא נפט וזיקוק בישראל. הפסקת הפעילות הפטרוכימית ופינוי התעשייה הכבדה תאפשר הקמה של עשרות אלפי יחידות דיור (130,000), 12 מיליון מ"ר של תעסוקה, פארק מטרופולוני הגדול בישראל (6,000 דונם), תוך כדי פיתוח תשתיות תחבורה ובריאות, אך גם אמורה לצמצם את זיהום האוויר באזור, אחד הנושאים שהיווה את התמריץ להחלטת הממשלה בנושא.

הגוף הממשלתי שאחראי על יישום התוכנית, ותיאום בין כל הגורמים השונים, הוא המינהלת לפיתוח מפרץ חיפה, שהוקמה לפני כשנתיים, במשרד רה"מ. בראש המינהלת עומד יובל אדמון, סגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה.

בראיון שקיימנו עמו, ביררנו האם התוכנית השאפתנית צפויה לעמוד בלוחות הזמנים, מה הן נקודות התורפה, מה סטטוס המשא ומתן עם המפעלים, האם יש מענה לגידול האפשרי בפליטת גזי חממה, האם התוכנית לא פוגעת בביטחון האנרגטי, האם התוכנית לא מגדילה את זיהום האוויר במקומות אחרים, ובפרט באשדוד, האם ייתכן פינוי מוקדם של מיכלי דלק נוספים בחוות המיכלים בקריית חיים, ועוד. הפרטים לפניכם.

כתבות רלוונטיות:

1. איך עיכבה המלחמה את התוכנית לפיתוח מפרץ חיפה? 28.02.2024
2. אשדוד מבקשת לא להעביר לעיר מקורות זיהום מחיפה, 21.03.2024
3. חישוב מסלול מחדש - עצמאות ייצור אנרגטי בישראל, 04.01.2024
4. תוכנית עבודה לפינוי התעשייה ממפרץ חיפה עד 2029, 19.6.2023
5. למידע נוסף על איכות הסביבה במפרץ חיפה | infospot

יובל, לפני שנתחיל, תוכל לתת לנו רקע אישי-מקצועי כדי שהקוראים יכירו אותך?

אני משמש כראש המינהלת לפיתוח מפרץ חיפה מזה כשנתיים, מאז שהוקמה המינהלת מכוח החלטת ממשלה. במועצה הלאומית לכלכלה, במשרד רה"מ, אני נמצא כעשור, במגוון תפקידים.

במקצוע אני כלכלן, בוגר תוכנית פכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה) באוניברסיטה העברית, ותואר שני במדיניות ציבורית גם מהאוניברסיטה העברית. לפני המגזר הציבורי, שימשתי כמנכ"ל עמותת הסדנא לידע ציבורי שעסקה בהנגשת מידע מהרשויות לציבור בכלים טכנולוגיים. גדלתי בקריית טבעון, לנוף שמשקיף לבתי הזיקוק במפרץ חיפה. אך מאז האוניברסיטה אני בירושלים.

נתחיל מהסוף, האם בשנת 2030 התעשייה הפטרוכימית תפעל במפרץ חיפה?

על פי התוכנית שלנו הם יפסיקו לפעול עד סוף שנת 2029. אני מאמין שזה ייקרה. אבל זה יעד שאפתני ומאתגר שצריכים לעבוד מאוד קשה כדי שהוא ייקרה. זה בעיקר תלוי ביכולת של ממשלת ישראל לעבוד בצורה מסונכרת ומתואמת וביעילות מירבית של הגורמים השונים. זה בדיוק התפקיד שלנו, במינהלת.

הממשלה החליטה שזה נושא חשוב ומורכב, ולכן הוקמה המינהלת לפיתוח מפרץ חיפה, שיושבת תחת משרד רה"מ, מסנכרנת את הגופים הממשלתיים, ועובדת עם כולם במקביל. מעלינו יש ועדת היגוי בין-משרדית בראשות פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה. המטרה שלנו היא לעשות אינטגרציה - לסנכרן בין הגורמים השונים, לשים לוחות זמנים ולהסיר חסמים.

לוחות הזמנים להיערכות משק האנרגיה | האם לוחות הזמנים להקמת התשתיות הנדרשות עבור היערכות משק האנרגיה הן סבירות? אנחנו יודעים כמה זמן לוקח להוציא היתר בנייה ולבנות בניין מגורים בישראל, שלא לדבר על תשתיות לאומית (נמל תזקיקים, אתרי אחסון גפ"מ ותזקיקים, ועוד)

חלק גדול מהתשתיות הנדרשות נמצאות בשלב הסטוטורי (תהליכי אישור במוסגות התכנון של המדינה). הממשלה מקדמת את התהליך הסטטוטורי בשיתוף פעולה בהובלת רמ"י ומינהל התכנון, יחד עם המשרד להגנת הסביבה, משרד האנרגיה וגופים נוספים – ואנחנו מבצעים בקרה ברזולציה של שבועות להליך הסטטוטורי. במהלך 2025-2026 – צפוי שתסתיים הסטטוטוריקה של המתקנים הנדרשים, רובם ב- 2025.

מיד לאחר סיום הסטטוטוריקה, ייצאו לפעול תהליכי ההקמה של המתקנים, כאשר זמן ההקמה של מרביתם הוא שנתיים-שלוש. כך שהיכולת לעמוד בלו"ז קיימת.

אנחנו גם לוקחים בחשבון שיש שיבושים ועיכובים לא צפויים, ואם יהיה מתקן אחד או שניים שיתעכבו, נשב עם השותפים וננסה למצוא פתרונות זמניים חלופיים – כדי שלא לעכב את כל הפרויקט.

חשוב לומר שיש גם מספר מתקנים שכבר יש עבורם סטטוטוריקה, למשל אתר ראשון לאחסון גפ"מ. הוא גם מתוקצב. משרד האנרגיה אמור בחודשים הקרובים לפרסם מכרזים, לבחור זוכה, ולהתחיל את ההקמה.

השפעת המלחמה על הלו"ז | לפי דוח מעקב שפרסמתם בפברואר האחרון, נרשמו עיכובים במשימות רבות, בינהן מועד סגירת נמל הדלק הישן, מועד הפסקת פעילות בז"ן, ועוד. הדוח ציין כי שנת 2024 היא קריטית לעמידה בלו"ז של התוכנית. האם צפויים עיכובים נוספים עד סוף השנה, בגלל המלחמה וסיבות אחרות?

אני לא רואה עיכובים שקשורים למלחמה. הממשלה עובדת, והתהליכים הסטטוטורים המשיכו כרגיל. למשל, חודש לאחר פרוץ המלחמה, המועצה הארצית אישרה את תמ"א 75, שזה צעד משמעותי. אבל יש עיכובים 'רגילים' שהם חלק מפרויקט מורכב שכזה. צריך לעבוד קשה כדי לעמוד בלו"ז.

ביטחון אנרגטי על רקע המלחמה | בהמשך למאמר דעה שפורסם אצלנו בתחילת השנה ונכתב על ידי נציג התאחדות התעשיינים, האם הפסקת הפעילות הפטרוכימית במפרץ חיפה לא מסכנת את המשק הישראלי, לאור המלחמה, לגבי הצורך ביכולת ייצור מקומית וגמישה, לאספקת צורכי הצבא והמשק בטווחים מיידיים?

הטיעון הזה שגוי, כי כיום אין לנו עצמאות אנרגטית. את חומר הגלם של בית הזיקוק – נפט – אנחנו מייבאים. גם במצב הקיים, וגם במצב העתידי לאחר יישום התוכנית, אנחנו נתבסס על ייבוא. כיום זה ייבוא של נפט, ובעתיד ייבוא של תזקיקים. לכן, החשש מחוסר יכולת לייבא בזמן מלחמה, הוא דומה בשני המצבים.

כדי להיערך למצב חירום שבו יש קשיים לייבא תזקיקים, נעשה בדיוק מה שאנחנו עושים כיום למצב חירום שבו יש קשיים לייבא נפט – תשתיות אחסון עם כמויות מספיק גדולות לתת מענה לצורכי המשק וכוחות הביטחון לתקופה ממושכת.

לא סתם משרד האנרגיה, שהוא שמרן יותר מבחינת ניהול משק האנרגיה, הסכים למתווה המדובר. המתווה מבטיח את אותה רמה של עצמאות אנרגטית ורציפות תפקודית כמו היום. בעיניי הוא אפילו משפר את המצב.

במצב העתידי, של התבססות על יבוא תזקיקים, יש מגוון גדול יותר של מקורות, מאשר המצב הקיים של יבוא נפט. צריך לזכור שנפט זה מוצר שרוכשים מממשלות, ויש מספר מצומצם של מדינות שישראל יכולה לרכוש מהן נפט. לעומת זאת, יש מאות בתי זיקוק, רובם פרטיים-מסחריים (כמו בתי הזיקוק בישראל), שאפשר לקנות מהם תזקיקים. כך שמגוון האפשרויות גדול יותר.

העברת תשתיות אנרגיה לאשדוד | באזורים אחרים בארץ לא רוצים לקלוט את תשתיות האנרגיה החדשות, שמוקמות כחלק מהתוכנית לפיתוח מפרץ חיפה. עם דגש על אשדוד, בה כבר קיים היום ריכוז של תשתיות לאומיות, ושלפי התוכנית יוקם בה אתר לאחסון 10,000 טונה גפ"מ, והקונדנסט מאסדת לוויתן שעבר לאחרונה לזרום לשימוש בבית הזיקוק באשדוד, במקום בז"ן. מה דעתך?

צריך להבהיר, אנחנו לא מעבירים תעשיות פטרוכימיות מחיפה לאשדוד, אלא סוגרים את פעילות הזיקוק בחיפה, ובמקומה עוברים להסתמך על ייבוא תזקיקים. שום תשתית ייצור לא עוברת לאשדוד.

במסגרת הזו, אנחנו כן מקימים במקומות שונים בארץ תשתיות של ייבוא, אחסון, הולכה, וניפוק של תזקיקים – חלקן באזור אשדוד. אבל פליטות המזהמים מתהליך הזיקוק הן גדולות בעשרות מונים מפליטות מזהמים של מתקני אחסון, ולכן אי אפשר להשוות בינהן.

כמו כן, תשתיות האחסון, הולכה וניפוק של התזקיקים צריכות להתפזר בארץ. ההיגיון אומר שנייבא ונאחסן תזקיקים קרוב לאיפה שמשתמשים בהם. אנחנו לא רוצים להמשיך עם המצב כיום בו נפט נקלט באשקלון, זורם לבתי הזיקוק בחיפה, ואז לאחר הזיקוק, חלק גדול משונע חזרה למרכז הארץ. זה לא הגיוני ולא יעיל.

יהיה יבוא של חומרים בחיפה, ואחסון באזור הצפון – כדי לתת מענה לצורכי הצפון, ובמקביל יהיה יבוא ואחסון של חומרים באשדוד ובאתרים אחרים, כדי לתת מענה לצורכי המרכז והדרום. זה נכון יותר סביבתית ותפעולית.

המתקנים החדשים נבנים רחוק מרצפטורים ציבוריים (בתי מגורים, מבני ציבור, אזורי תעסוקה וכו'.), ובתקנים מאוד מתקדמים, ושוב – פעילות של אחסון, הולכה וניפוק של תזקיקים מייצרת מעט מאוד פליטות של מזהמים, עשרות מונים פחות מבתי הזיקוק. לא מדובר במקור פליטה משמעותי.

גם בנושא הזרמת הקונדנסט ממאגר לוויתן לבית הזיקוק באשדוד במקום חיפה, ההתנגדות והחששות לא מוצדקים, כי הקונדנסט משמש כחלופה לנפט, ולא בא בנוסף לנפט. כלומר, הקונדנסט מאפשר להקטין את כמות הנפט.

ישבתי עם עיריית אשדוד, ועם איגוד הערים לאיכות הסביבה אשדוד-חבל יבנה, ולמיטב הבנתי הם מבינים את הנושא של הקונדנסט ואמרו שזה בסדר מבחינתם.

בלי קשר לפרויקט לפיתוח מפרץ חיפה, זה נכון שבאשדוד יש ריכוז של מקורות פליטה ממפעלי תעשייה ותשתיות לאומיות (נמל, מתקן התפלה, תחנות כח וכו'), ואנחנו במינהלת לפיתוח מפרץ חיפ נמצאים בתהליך עם המשרד להגנ"ס ועיריית אשדוד – כדי לגבש תוכנית לאומית להפחתת פליטות כמו שעשו בזמנו במפרץ חיפה. הוקם צוות משותף ועושים תהליך אמיתי ורציני ומקצועי שחשוב בפני עצמו, בלי קשר למפרץ חיפה.

המו"מ עם כיל, בז"ן, ותש"א | הפסקת הפעילות של התעשייה הכבדה במפרץ חיפה תלויה במו"מ בין המדינה לחברות הרלוונטיות. לפי התוכנית, מפעל 'דשנים' אמור לסיים את פעילותו עד סוף שנת 2025. האם המו"מ מתקדם? האם מדובר על העתקת הפעילות לאזור אחר בארץ? או הפסקת פעילות?

מי שמוביל את המו"מ מול כיל בנושא של מפעל דשנים במפרץ חיפה זה רמ"י. אני יודע שהמו"מ מתנהל, אבל אני לא רוצה להכנס לפרטים עצמם, מכיוון שאני לא מוביל את התהליך.

את המו"מ עם בז"ן מוביל משרד האוצר. גם זה נמצא בתהליך, יש שיח ומו"מ שמתנהל. אך גם במקרה הזה, אני לא רוצה להכנס לפרטים.

צמצום הפעילות של חוות מיכלי הדלקים בקריית חיים | אחת המשימות לפי התוכנית, היא צמצום פעילות חוות מיכלי הנפט של החברה הממשלתית תש"א בקריית חיים, עוד לפני הפסקת הפעילות של בז"ן, ועד שנת 2026. לפני שבועיים דיווחנו על הסכם שחתמה עיריית חיפה עם תש"א על סגירה הדרגתית של חלק מחוות המיכלים המדוברת. האם זה הצמצום המדובר? או שצפוי משהו נוסף?

לשמחתי, עיריית חיפה הצליחה להגיע עם תש"א להסכם לפינוי מדורג של השורה הצפונית של מיכלי אחסון הנפט, שצמודה לקריית חיים, במטרה להרחיק את המפגעים מהתושבים.

בנוסף לכך, בשלב הבא, אפשר לדעתי לפנות גם את מיכלי האחסון באזור המערבי של חוות הדלקים, אלה המיכלים שסמוכים לחוף הים. למיטב ידיעתי המיכלים האלה מאוד ישנים ולא פעילים. כלומר המשמעויות מבחינת הפחתת זיהום אוויר לא משמעותיות, אבל זה הזדמנות לפנות אזור שמיועד לפיתוח, להתחיל עם הליך שיקום הקרקעות המזוהמות, ולאחר מכן לפתח את האזור.

כמובן שהכי דחוף לפנות את השורה הצפונית של המיכלים ולהרחיק את הפליטות מהתושבים, אך לאחר מכן, יש אפשרות לשלב ביניים של פינוי המיכלים המערביים, מבלי שזה יפגע בפעילות השוטפת של תש"א.

קרקעות מזוהמות | התוכנית לפיתוח מפרץ חיפה טומנת בחובה שיקום קרקעות מזוהמות בהיקף גדול. חלק מסקרי הקרקע כבר היו אמורים להתבצע, האם הם התבצעו? יש לכם אומדן של היקף הקרקעות המזוהמות ועלות הטיפול בהן?

יש סקרי קרקע שבוצעו, ויש ידע לגבי מצב הקרקעות המזוהמות, גם במשרד להגנ"ס וגם בתש"א ובבז"ן. יש גם סקרים שמבוצעים בימים אלה בהובלה של המשרד להגנ"ס. אך המידע לא שלם עד שלא מפנים את המתקנים ומשלימים את סקרי הקרקע. המידע הסופי יהיה רק לאחר פירוק ופינוי המתקנים.

לגבי חוות המיכלים של תש"א בקריית חיים, מדובר על כ-900 דונם, שלהבנתי, ממה שהציגו לנו אנשי המשרד להגנ"ס, הזיהום הוא לא מאוד חמור, וניתן לטפל בו בשנים בודדות.

לגבי בז"ן, מדובר בקצת יותר מ-2,000 דונם, שבזמן ועדת המנכ"לים, המשרד להגנ"ס הציגו נתונים שדיברו על כך שיש עשרות אחוזים מהשטח שאינו מזוהם.

בזמנו המשרד להגנ"ס העריכו את עלות שיקום הקרקעות של בז"ן בסכום של מאות מיליונים ש"ח. זה נשמע הרבה, אבל זה חלק קטן מהתקציב הכולל של התוכנית. בנוסף לכך, אנחנו מדברים על שטח מזוהם לא גדול, בהשוואה לתוכנית כולה. תש"א + בז"ן זה בערך 3,000 דונם (שכאמור לא הכל מזוהם), מתוך שטח תוכנית של 35,000 דונם בהם עוסקת תמ"א 75.

ברור שהשכונות הראשונות לא יוקמו על שטח בז"ן, אלא באזורים אחרים, נקיים, תוך כדי עבודה במקביל על שיקום הקרקעות המזוהמות במקומות הרלוונטיים.

שינוי אקלים | בהיבט של שינוי אקלים, סגירת הפעילות הפטרוכימית במפרץ חיפה היא בבחינת 'זליגת פחמן' של הפליטות בגין פעילות הזיקוק למדינות שאולי אין בהן רגולציה סביבתית קפדנית כמו בישראל, ולכן, בראייה גלובאלית המהלך לא יפחית פליטות גזי חממה (וזיהום אוויר) ואולי אף יגביר אותן. האם לא עדיף למצוא דרך או מקום לזקק בישראל בצורה נקייה?

זה נכון שבמסגרת התוכנית אנחנו מעבירים את הזיקוק למקום אחר, מחוץ לישראל. זה גם נכון שבתי הזיקוק בישראל הם תחת רגולציה של המשרד להגנ"ס שבאמת הפחיתה את פליטות המזהמים בעשור האחרון. אבל הדרך היחידה להפסיק את הזיהום לגמרי, היא להפסיק להשתמש במוצרים האלה – דלקים פוסיליים.

אמנם התוכנית לפיתוח מפרץ חיפה לא עוסקת בנושא, אך יש החלטות ממשלה אחרות, ואנשים אחרים שעובדים על ליישם אותן, שעוסקים במעבר לכלכלה דלת פחמן. רק לאחרונה משרד האנרגיה פרסם מסמך תוכנית אסטרטגית למשק האנרגיה לעשורים הבאים, לפיה השימוש בדלקים פוסיליים יצטמצם, והשימוש באנרגיות מתחדשות ייגדל. אבל מדובר על עשרות שנים קדימה, ואין סיבה לחכות עד אז, לכן אנחנו עובדים במקביל. המינהלת דואגת לפיתוח מפרץ חיפה, ואנשים אחרים דואגים במקביל למעבר לאנרגיות מתחדשות.

מה לדעתך נקודות התורפה שעלולות להכשיל, או לעכב באופן משמעותי את יישום התוכנית לפיתוח מפרץ חיפה?

תשתיות הייבוא והאחסון של גפ"מ הן אתגר משמעותי. הגפ"מ משמש בישראל בעיקר לבישול וחימום בתים ועסקים, וגם בתעשייה. כיום יש מספר נקודות יבוא ופתרונות לתזקיקים (אשדוד, אשקלון, חיפה), אך לא לגפ"מ, שמיובא רק מנקודה אחת, קצא"א אשקלון. המשק מבוסס על ייצור שוטף של גפ"מ בבז"ן ובבית זיקוק אשדוד, לצד היבוא מקצא"א אשקלון, ללא אחסון משמעותי.

לכן, לפי התוכנית, אמורים לקום שני אתרים לאחסון גפ"מ, אחד בצפון (יבור) והשני באזור אשדוד-אשקלון. משרד האנרגיה והחשב הכללי במשרד האוצר אמורים לפרסם עוד השנה את המכרזים להקמה של שני אתרי האחסון המדוברים, ואם זה באמת ייקרה, אז אנחנו בכיוון הנכון.

מלבד אתגר הגפ"מ, צריך עבודה מסונכרנת ומתואמת של הרבה מאוד גופים: מוסדות התכנון, אגף התקציבים במשרד האוצר, רמ"י, המשרד להגנ"ס, משרד האנרגיה, ועוד. אנחנו עובדים על זה במינהלת ובזה אנחנו נמדדים.

צריך שהמון דברים ייקרו במקביל כדי שהתוכנית תתממש בלוחות הזמנים שאנחנו רוצים, וזה לא מובן מאליו, אבל זה אפשרי, ואנחנו עושים הכל כדי שזה ייקרה.

ספקים לטיפול בזיהום קרקע: