במסגרת כנס שהתקיים בשבוע שעבר, הציג מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, גיא סמט, סקירה מעודכנת של אסטרטגיית הטיפול בפסולת עירונית עם דגש על מתקני השבת אנרגיה מפסולת.
המטרה העיקרית של האסטרטגיה החדשה לפסולת עירונית שהציג המשרד להגנת הסביבה לפני כשנה, היא לצמצם את הפער ביחס למדינות המערביות בשיעור הטמנת הפסולת. ישראל מטמינה כ- 80 %מהפסולת העירונית שלה, ובמדינות ה OECD הממוצע הוא כ 40% ובמגמת ירידה.
תרשים: השוואה בין מדינות ה OECD
על פי התחזיות של המשרד להגנת הסביבה, כמות הפסולת הנוצרת מדי שנה בישראל גדלה בקצב של 2% בשנה, ותגיע ל- 6.9 מיליון טון בשנה בשנת 2030 ול- 8.2 מיליון טון בשנת 2040, זאת לעומת 5.3 מיליון טון ב-2016.
במקביל, בשנים האחרונות חל גידול קבוע גם בשיעור המיחזור (ופחות הטמנה) בישראל – אלא שהוא לא מספיק כדי לצמצם את הפער הגדול ממדינות ה OECD. לכן, באסטרטגיה החדשה ננקטים צעדים משמעותיים - בראש ובראשונה לגרום לכך שכל הפסולת העירונית תעבור מיון להפרדת פסולת ברת מיחזור ובנוסף לכך, להקים מתקני השבת אנרגיה שתקלוט את הפסולת שאינה ברת מיחזור – בדומה לתמהיל פתרונות הפסולת במדינות המובילות ב OECD.
כאמור שלב א' של האסטרטגיה הוא לגרום לכך שכל הפסולת העירונית תעבור מיון להפרדת פסולת ברת מיחזור. כך שרק הפסולת שאינה ברמת מיחזור תגיע להטמנה או למתקני השבה.
בהתאם, המשרד להגנת הסביבה פועל לא לאפשר למטמנות לפתוח תאי הטמנה חדשים לפסולת לא ממוינת (על פי תמ"א 1 ותמ"א 16) ותנאי רישיון העסק של המטמנות יעודכנו בהתאם. זאת בנוסף לאיסור שכבר קיים בחוק על הטמנת פסולת אריזות (שנת 2020) ופסולת אלקטרונית (2021).
במקביל לאיסור על הטמנת פסולת לא ממוינת, לפני כשנה פרסם המשרד להגנ"ס 2 קולות קוראים לתמיכה בהקמה ותפעול של מתקני מיון פסולת עירונית. האחד של הקמה או הרחבה של מתקני מיון פסולת עירונית בתקציב של 240 מיליון ₪. והשני לתמיכה בתפעול שוטף של מתקני מיון קיימים של פסולת עירונית בתקציב של 150 מיליון ₪, שניהם פתוחים להגשה עד סוף 2020 בשיטת כל הקודם זוכה, כך שכל מתקן שזוכה לתמיכה, גורע מהתקציב הכללי, עד גמר התקציב.
לאחר בירור נוסף שערכנו - לקול הקורא לתמיכה בתפעול שוטף של מתקני מיון הוגשו עד כה 3 בקשות, מתוכן 2 בקשות אושרו והבקשה ה-3 נמצאת בבדיקה ולקול הקורא השני להקמה ושדרוג מתקני מיון הוגשו גם 3 בקשות מתוכן בקשה אחת אושרה ו-2 בקשות נמצאות בבדיקה.
המשרד להגנת הסביבה מעריך שעל ידי מיון של כל הפסולת העירונית, ניתן להפריד זרם של פסולת אורגנית לקומפוסטציה (כ – 40% מכלל הפסולת העירונית), זרם של פסולת "יבשה" ברת מיחזור (כ 10% מכלל הפסולת העירונית), כך שה 50% הנותרים מהפסולת שאינה ברת מיחזור, תיועד למתקני השבה או הטמנה.
כתבות רלוונטיות לנושא:
במקביל לאיסור ההטמנה של פסולת לא ממוינת, התוכנית האסטרטגית מבוססת על הקמת מתקני השבת אנרגיה משריפת פסולת שישרפו את הפסולת שאינה ברמת מיחזור (כ–50%) ויפיקו ממנה חשמל.
סמט הסביר כי אחד החסמים העיקריים לפיגור בטיפול בפסולת לעומת מדינות המערב נובע מבעיה תכנונית - אין קרקעות זמינות למתקני טיפול בפסולת בישראל, מצב שלא קיים באף ענף תשתיות אחר בארץ. לעומת תחומי תשתית אחרים כמו חשמל ומים בהם ראו צורך קיומי, תחום הפסולת זכה להתעלמות, ולכן אין צבר תכנוני של קרקעות זמינות למתקני טיפול בפסולת.
לכן, קידום מתקני השבה יעשה בשני מסלולים מקבילים:
בשני המסלולים, התכנון יוכל לעבור דרך הות"ל (ועדת תשתיות לאומיות) צעד שאמור להקל במקצת. מדובר במהלך חריג לפיו גם יזמים פרטיים יוכלו לקדם תכנון סטטוטורי בות"ל, מצב שבדרך כלל לא קיים.
בתחילה, דובר על תקציב של כ-2.8 מיליארד ₪ להקמת 3 מתקני השבה, מתוך תקציב קרן הניקיון. אלא שכדי להגיע להשבה של 45% מהפסולת, ובהינתן הגידול השנתי בכמות הפסולת הנוצרת, יש צורך בכמות גדולה יותר של מתקני השבה ולכן הערכת המשרד להגנ"ס היא כי יש צורך בצבר תכנוני של מעל 9 מתקנים עד שנת 2040. למרות שלא ברור מעיין יגיע התקציב להקמתם.
באשר למיקום המיועד למתקני ההשבה, סמט הסביר כי קל יותר להקים את מתקני ההשבה בדרום, אלא שבכל העולם מקימים את מתקני ההשבה ליד מקום ייצור הפסולת והמשרד להגנ"ס סבור שכך צריך להיות גם בישראל. לכן במסגרת המכרז שפורסם לאחרונה לתכנון של מתקן השבה על ידי יזמים פרטיים - הוחלט שמיקום מתקן ההשבה צריך להיות במקום בו כמות האוכלוסייה ברדיוס של עד 30 ק"מ תהיה לפחות 600,000 איש.
סמט מוסיף כי הוא מקווה שעוד השנה יפורסם שלב המיון המוקדם [PQ - Pre Qualification] למכרז להקמת מתקן ההשבה באתר השומרוני הטוב במעלה אדומים, כאשר הזוכה יבחר ב-2021 והקמת המתקן תחל ב-2023.
--------------
מסמכים רלוונטיים: