רשות החדשנות פרסמה דוח מקיף בנושא ההשפעות הסביבתיות של טכנולוגיות המציעות חלופה לחלבון מן החי, או במילים אחרות, תחליפי בשר וחלב. התוצאות מלמדות כי דווקא הטכנולוגיה של ייצור בשר מתורבת הכי פחות טובה לסביבה מבין החלופות שנבחנו, אולם היא עדיין עדיפה בהרבה על גידול בקר, מבחינת ההשפעה הסביבתית.
עוד עולה מהדוח, כי גידול עופות וחזירים הוא בעל השפעה נמוכה על הסביבה בהשוואה לייצור בשר מתורבת וחלק מהחלופות האחרות. הדוח מדגיש כי מדובר בניתוח ראשוני עם אי ודאות גבוהה משום שאין כיום עדיין ייצור בקנה מידה תעשייתי, אלא פיילוטים היקף קטן, בהם תהליך הייצור פחות יעיל.
ארבע טכנולוגיות לייצור חלבון אלטרנטיבי נבחנות בדוח, עם דגש על בשר מתורבת. אלה הטכנולוגיות:
בדוח מנתחים את צריכת האנרגיה, צריכת המים והטיפול בשפכים של כל אחת מארבע החלופות. בנוסף לכך, הדוח בוחן את הכדאיות של הקמת תשתיות משותפות למפעלי ייצור תחליפי חלבון, כגון תשתיות משותפות לטיפול במים, טיפול בשפכים, אנרגיה וכו'.
קישור לדוח השפעות סביבתיות של ייצור חלבונים אלטרנטיביים, מופיע בתחתית הכתבה.
כתבות רלוונטיות:
לפי הדוח של רשות החדשנות, צריכת האנרגיה בגידול בע"ח ועיבוד הבשר נמוכה יותר בהשוואה לייצור בשר מתורבת. הדוח מסתמך על ניתוחי מחזור חיים LCA שבוצעו בחו"ל וטוענים שנדרשים 40-70 קוט"ש לק"ג, בעוד צריכת האנרגיה לגידול בע"ח היא בסדר גודל נמוך יותר, כ 0.85 קוט"ש לק"ג עבור בשר בקר.
לעומת זאת, ייצור חלבון אלנטרנטיבי שאינו מבשר מתורבת – למשל פרמנטציה, או ממקור צמחי, דורש כמות אנרגיה נמוכה משמעותית מהנדרש לייצור בשר מתורבת.
הדוח ממליץ שעד אשר תהיה אפשרות להשתמש באנרגיה חלופית / ירוקה, יש להגדיל את הנצילות האנרגטית והכלכלית בתהליך הייצור, וכן להפחית את הלחץ מהתשתיות הלאומיות.
הדוח בחן גם את צריכת המים בתהליכי ייצור חלבון אלטרנטיבי. התוצאות הראו שצריכת המים לייצור בשר מתורבת (28-56 קוב לטון בשר) היא נמוכה יותר מצריכת מים לגידול בע"ח (250-550 קוב לטון בשר בקר או 45-315 קוב לבשר עוף). חלבון ממקורות אחרים (צמחי) חסכוני יותר במים.
הדוח מציין כי מיחזור מים פנימי בתהליכי הייצור במפעלי ייצור בשר מתורבת יכולים לחסוך עד 85% מכלל צריכת מי השתייה של מפעל ייצור בשר מתורבת.
לפי הדוח של רשות החדשות, כ- 90% מצריכת המים בתהליכי ייצור של בשר מתורבת הופכת לשפכים תעשייתיים. בנוסף לכך, הדוח טוען כי כמות השפכים התעשייתיים שמייצר מפעל לייצור בשר מתורבת, דומה למפעלי מזון הקיימים כיום.
הדוח מוסיף כי לא נמצא מידע פומבי אודות איכות השפכים מתעשיית הבשר המתורבת, אך הדוח הסתמך על חומרי הגלים ותהליכי הייצור וטוען כי השילוב של תרכובות אורגניות עם ריכוזים גבוהים של מלחים מייצר תמהיל שפכים מאתגר במיוחד שעלול להיות מאוד מסובך ויקר לטיפול. לכן צפוי שהמפעלים יידרשו לבצע טיפול מקדים בשפכים התעשייתיים לפני הזרמתם לביוב העירוני.
לפי הדוח הטיפול בשפכים התעשייתיים של מפעלי ייצור בשר מתורבת ידרוש שילוב טכנולוגיות:
בנוסף לניתוח של צריכת האנרגיה, צריכת המים, והטיפול בשפכים, הדוח מנתח את ההשוואה הסביבתית בשיטת LCA, על פי פרסומים בחו"ל.
כך, נמצא שהחלופה הידידותית ביותר לסביבה היא זו שכבר קיימת ומשווקת כיום: ייצור תחליפים מן הצומח, למשל טופו (מסויה). חומר הגלם נחשב ל"ירוק" מכולם, והוא מקבע פחמן דו-חמצני ומייצר חמצן.
לפי הדוח, ייצור בשר על בסיס תרביות תאים (בשר מתורבת) הוא בעל השפעה סביבתית נמוכה יותר מאשר גידול בקר, אך באותו סדר גודל של השפעה סביבתית כמו גידול עופות וחזירים. הטכנולוגיות הכי סביבתיות הן ייצור חלבונים מהצומח ומחרקים.
---
מסמכים רלוונטיים: