מאמר חדש בדק את מצב זיהום מי התהום ברחבי העולם כתוצאה מהעלייה בשימוש בתרופות ומוצרי קוסמטיקה שמחלחלים למי התהום משפכים, תשטיפי מטמנות ומפעלי ייצור. המאמר בחן מחקרים שבוצעו במדינות שונות, וניתח את המידע כדי לזהות מגמות.

לפי המחקר, במדינות עולם שלישי מוצאים ריכוז גבוה של תרופות ומוצרי קוסמטיקה במי תהום בקירבת ריכוזי אוכלוסייה גדולים שאין בהם מערכת סילוק שפכים תקינה שמזרימה את השפכים ללא דליפות למתקן טיפול בשפכים, בחלק גדול מהמדינות האלה, השפכים מוזרמים לבורות ספיגה, או לנחלים ומשם הם מחלחלים למי התהום. מקור נוסף לזיהום הוא מטמנות פסולת לא תקניות ולא אטומות בהם תשטיפי הפסולת אינם מטופלים ולכן מחלחלים לקרקע ולמי התהום.

ומה מצב מי התהום בישראל? הפרטים לפניכם.

כתבות רלוונטיות:

1. קצב חלחול מזהמים גבוה למי תהום באזורים ים תיכוניים, 20.9.2022
2. האם חקלאות היא המקור העיקרי לזיהום מי תהום בישראל?, 25.10.2021
3. האיחוד האירופי מעדכן את ערכי הסף למזהמים במקורות מים, 16.11.2022
4. 20% מקידוחי מי השתייה מזוהמים. מה עושים? 9.11.2016
5. מידע נוסף על קרקעות מזוהמות | infospot

זיהום מי תהום גם במדינות המפותחות

המאמר מסביר כי ההשפעה של המזהמים מתרופות וקוסמטיקה על מי התהום משמעותית יותר מאשר במקורות מים עיליים (נחלים, אגמים או בים) בשל החוסר בחמצן במי התהום שמונע התחמצנות ומעכב את תהליך הפירוק הטבעי של המזהמים.

המאמר מתריע כי עקבות של תרופות - כולל משככי כאבים, אנטיביוטיקה ומווסת שומנים - נמצאו במי תהום בכל רחבי העולם ולא רק במדינות מתפתחות. גם במדינות מפותחות נמצא ריכוז גבוה של מזהמים במי התהום, בין היתר בשל השימוש הנרחב בתרופות ומוצרי קוסמטיקה שהחל שניים או שלושה עשורים לפני המדינות המתפתחות.

כך, סקר של כמעט 600 אקוויפרים בצרפת בשנת 2013, למשל, מצא כי בשליש מהם נמצא זיהום כימי חמור. בארה"ב ובאירופה נמצאו במי התהום רמות גבוהות של קרבמזפין, תרופה נגד התקפי אפילפסיה. חומר דוחה יתושים וחרקים DEET נמצא באופן נרחב במי התהום באירופה. אלה רק חלק קטן מהדוגמאות.

בעקבות הממצאים, החוקרים ממליצים לחקור ולעקוב אחר דרכי ההגעה של המזהמים מתרופות ומוצרי קוסמטיקה שנמצאים במי התהום, ובמקביל לבחון מדיניות שתמנע את המשך הזיהום ותטפל בשיקום מי התהום.

קישור למאמר בתחתית הידיעה.

שאריות תרופות במי תהום בישראל

המשרד להגנ"ס בוחן בשנים האחרונות הוספת פרמטרים לערכי הסף של שפכים חריגים ואסורים כגון תרופות, הורמונים, ממסים, PFAS וחומרי הדברה, מדדים לרעילות, לפריקות ושארתיות. אך עד כה לא נעשה שינוי.

בינתיים, לפני כשנה, דיווחנו על בדיקה שנעשתה בקידוחי הפקת מי שתייה ומעיינות באיו"ש, ובה נמצא החומר קרבומזפין (תרופה אנטי אפליפטית המשמשת כסמן להימצאות שאריות תרופות בשפכים) בכשליש מקידוח הפקת מי התהום שנבדקו (7 מתוך 22 קידוחים), אך רק בקידוח אחד הריכוז חרג מעל ערך הסף המומלץ למי שתייה.

בנוסף, נבדקו 41 מעיינות באיו"ש, כאשר ביותר מחצי מהם (24) נמצא קרבומזפין בריכוז כלשהו, וב- 35% מהם (14 מעיינות) הריכוז חרג מערך הסף המומלץ למי שתייה.

קרבומזפין הוא המרכיב הפעיל בתרופות אנטי-אפילפטיות המשמשות גם כמייצבות מצב רוח. חומר זה מגיע כמומס בשפכים, אינו מתפרק או נספח בתהליכי טיפול במתקנים לטיפול בשפכים ומראה חוסר תלות בזמן השהייה במי התהום. נמצא שיעיל לעקוב אחריו כדי להבין אם יש שאריות חומרים רפואיים בשפכים שנמדדים במקורות מים.

האם חקלאות היא המקור העיקרי לזיהום מי תהום בישראל?

כדי לקבל תמונת מצב רחבה יותר על זיהום מי התהום בישראל, לא רק משאריות של תרופות, נזכיר כי לפני כשנה וחצי דיווחנו שמבקר המדינה פרסם דוח העוסק בזיהום מי תהום בישראל, ממנו עלה שענף החקלאות היה אחראי לסגירתן של יותר ממחצית קידוחי הפקת מי שתייה בעשרים השנים האחרונות כתוצאה מזיהום של חנקות, בעוד שהתעשייה (כולל התעשייה הצבאית) הייתה אחראית לסגירה של כרבע מהקידוחים בלבד.

הזיהום החנקני מחקלאות נובע בעיקר מהשימוש הנרחב בדישון כימי. מאז שנות השבעים עולה ריכוז החנקות במי התהום ב-0.7 מ"ג לליטר לשנה בקירוב. קשה יותר לאתר ולטפל בזיהום מחקלאות, מכיוון שבניגוד לתעשייה הוא בפרישה גיאוגרפית נרחבת ואינו נובע ממקור נקודתי.

לפי דוח המבקר, מרבית מדינות ה OECD לא סובלים מבעיית זיהום מי תהום מחנקות, משום שבשנת 1991 אימצו מדינות ה- OECDתוכנית לצמצום זיהום מחנקות בחקלאות, ומאז חלק גדול מהן הצליחו להביא לידי יציבות של כמות החנקות במקורות המים שלהן ואף להפחתת ריכוזיהן.

לעומת זאת, ממחקר שנעשה באוניברסיטה העברית עלה כי בישראל הגידולים אינם קולטים חלק ניכר מהדשן המשמש לחקלאות, ועודפים הנעים בשיעור של 55%-80% ממנו (על פי סוג הגידול) מחלחלים אל מי התהום.

זיהום מי תהום בישראל – בעייתי במיוחד

הבעיה עם זיהום מי תהום בישראל היא שהוא גורם לסגירת בארות קידוח של מי שתייה, וגם כך מקורות מי השתייה בארץ מצומצמים יחסית לארצות אחרות. כל ליטר מזוהם של מי תהום משמעו צורך בהשקעת כסף בהתפלה נוספת.

בשנת 2019, 34% מהמים שנעשה בהם שימוש בישראל (כולל שימוש לחקלאות) היו מי בארות-קידוחים, 2% כנרת ו-26% התפלה. ביחד מדובר ב-62% שיכולים לשמש כמי שתייה. יתר מקורות המים - מים עיליים 15% וקולחין 23%, משמשים בעיקר לחקלאות.

בעיה אחרת היא שבישראל, ובמזרח התיכון בכלל, קצב חלחול המזהמים למי התהום גבוה ממקומות אחרים. זאת לפי דיווח שלנו על מחקר שבוצע בשנת 2022 על ידי חוקרים מאירופה שבחן חלחול של מזהמים מפני הקרקע אל מי התהום, עם דגש על חלחול דרך סלעים פחמתיים (אבני גיר ודולומיט) הנפוצים בישראל. הם מצאו כי בסלעים אלה גקצב החלחול מהיר בהשוואה לסוגי קרקע אחרים. בעקבות החלחול המהיר, גם מזהמים שמתפרקים מהר לא מספיקים להתפרק לפני שהם מגיעים למי התהום.

---

מסמכים רלוונטיים: