האיחוד האירופי פרסם סקירות בנושא הפחתת פליטות פחמן דו-חמצני (CO₂) וגזי חממה נוספים, ב-7 ענפי תעשייה הנחשבים למאתגרים במיוחד בתחום זה. מדובר בענף הפלדה, המלט, האמוניה, האלומיניום, הקרמיקה, הזכוכית ותעשיית הנייר ועיסת העץ.

מטרת הסקירות היא לבחון כיצד טכנולוגיות מתפתחות יכולות לסייע לתעשיות עתירות אנרגיה אלה להפחית פליטות פחמן, לקדם מחקר וחדשנות בתחום, לגייס מימון ציבורי ובמקביל לשמור על התחרותיות.

מדובר אמנם רק בסקירות ולא בהנחיות מחייבות, אך הן עדיין רלוונטיות למפעלים בישראל, בעיקר לקראת יישומו של חוק רישוי משולב שרבות מהדרישות הסביבתיות המופיעות בו מבוססות על הרגולציה האירופית. ייתכן שבעתיד, כשחלק מהצעדים המפורטים בסקירות יתורגמו באיחוד האירופי לחקיקה מחייבת, הם יאומצו גם בחקיקה הישראלית באמצעות הרישוי המשולב.

לפי הסקירות שפורסמו, כדי להפחית פליטות בטווח הקצר, יש צורך בהתייעלות אנרגטית, חשמול במקומות שבהם הדבר אפשרי, מעבר לדלקים חלופיים, מיחזור ויישום עקרונות של כלכלה מעגלית. לצד זה, כדי להגיע לאיפוס אקלימי בטווח הארוך, יידרשו פתרונות פורצי דרך, כמו פתרונות המבוססים על מימן, אנודות אינרטיות (Inert Anodes), חומרים קושרים חלופיים (Binders) ומיזמים גדולים בתחום לכידת ואחסון פחמן (CCS).

אף שכל ענף מתאפיין באתגרים ייחודיים לו, הסקירות מונות כמה חסמים משותפים לרוב הענפים. לדוגמה, פעמים רבות נגישות לתשתיות תומכות כמו חשמל דל-פחמן, מימן ולכידת פחמן דו-חמצני, היא צוואר בקבוק גדול יותר מאשר רמת הבשלות של הטכנולוגיה עצמה. כמו כן מודגשת החשיבות של פעולה מהירה כדי למנוע מצב שבו טכנולוגיות עתירות פליטות פחמן מתקבעות במשך עשרות שנים, בגלל מחזורי השקעה ממושכים.

קישור לסקירות מופיע בסוף הכתבה.

כתבות רלוונטיות:

1. פורסמה רשימת 1,572 המפעלים שנדרשים לרישוי סביבתי משולב, 25.4.2026
2. פורסמו הנחיות למפעלים הראשונים שיידרשו לרישוי משולב, 6.4.2026
3. רישוי סביבתי משולב: פורסם מדריך סיווג למפעלים ובתי עסק, 5.3.2026
4. הרגולציה האירופית שתקבע את הדרישות הסביבתיות בישראל, 26.11.2026
5. הוראות מעבר לרישוי סביבתי משולב, 17.09.2024
6. למידע נוסף על רישוי סביבתי משולב | infospot

בראש סדר העדיפויות: להפחית פליטות פחמן בתעשייה

באיחוד האירופי מסבירים שהפחתת פליטות פחמן בתעשייה ניצבת בראש סדר העדיפויות שלו, שלפיו כדי שהתעשייה תצליח, עליה להפחית פליטות ולמצוא וליישם לשם כך פתרונות, כשהאתגר העיקרי הוא לגשר על הפער בין חדשנות ליישום בפועל.

כאמור, הסקירות שפורסמו בוחנות דרכים להפחתת פליטות פחמן בענף הפלדה, המלט, האמוניה, הנייר ועיסת העץ, האלומיניום, הקרמיקה והזכוכית – ענפי תעשייה הידועים כמאתגרים במיוחד בתחום הפחתת פליטות הפחמן.

הסקירות מזהות דרכים מעשיות להכוונת מחקר, קידום החדשנות וגיוס מימון ציבורי, כשהמטרה המוצהרת היא לתרגם את שאיפות האיחוד האירופי בתחום האקלים והתחרותיות להשקעות ממוקדות בטכנולוגיות להפחתת פליטות פחמן.

להלן תמצית המידע המופיע ב-2 מבין 7 הסקירות: ענף הנייר ועיסת העץ, וענף הפלדה.

ענף הנייר: הפליטות ירדו ב-40%, אך נדרשת עוד הפחתה

מהסקירה המוקדשת לענף הנייר ועיסת העץ (pulp) עולה שמדובר בענף עתיר אנרגיה הנשען על חומרי גלם. בשנת 2023 אירופה הייתה היצרנית השנייה בגודלה בתחום כשהיא אחראית ל-20% מייצור הנייר והקרטון העולמי.

לפי הסקירה, בשנת 2024 כמות פליטות הפחמן הדו-חמצני הישירות שמקורן בענף זה עמדה על 22 מיליון טון, ירידה בשיעור של 40% בהשוואה ל-1990.

כדי לעמוד ביעד של 2050 הקובע הפחתת פליטות פחמן בשיעור של 80%, על הענף להאיץ תהליכי הפחתת פליטות באמצעות ייעול אנרגטי, חשמול ומעבר לדלקים חלופיים. לפי הערכות משנת 2017, כדי לעמוד ביעד זה דרושה השקעה של 24 מיליארד €. סכום זה עשוי להיות גבוה יותר לאחר עדכון היעדים ליעד מחמיר יותר של הפחתה בשיעור של 90% עד 2040.

בסקירה מצוין עוד כי ענף הנייר ועיסת העץ מותאם להפחתת פליטות פחמן בזכות השימוש הרחב בביומסה שהוא בעל פוטנציאל גבוה לגיוון מוצרים ונגישות לחומרי גלם המבוססים על ביומסה. עם זאת, כדי לאפס את פליטות הפחמן בענף, כך שהן יעמדו ביעדי האיחוד האירופי, החל מ-2030 ואילך תידרש הטמעה של טכנולוגיות מתפתחות כמו לכידה ואחסון פחמן (CCUS) ועוד טכנולוגיות פורצות דרך.

השגת היעדים תלויה ביישום של פתרונות שזמינים כבר כעת, הגדלת ההשקעות בהתייעלות אנרגטית, הרחבת השילוב של אנרגיות מתחדשות, פיתוח תשתיות לאחסון ולכידת פחמן ובהמשך המחקר בתחום הטכנולוגיות המתפתחות.

ענף הפלדה: יצירת שוק לפלדה מאופסת פליטות

לפי הסקירה המוקדשת לענף הפלדה, חלק ניכר מהמיזמים להפחתת פליטות באיחוד האירופי, כולל מיזמי הדגמה במימון האיחוד, מבוססים על שילוב של הפחתה ישירה באמצעות מימן (H₂ – DRI) וייצור פלדה מגרוטאות בכבשני קשת חשמלית. זה בשונה מהמגמה העולמית הנותנת משקל רב יותר לטכנולוגיות ללכידה, שימוש ואחסון פחמן (CCUS).

באיחוד האירופי מעריכים שהפחתת הפליטות בענף צפויה להגדיל מאוד את הביקוש לחשמל דל-פליטות עד 2030, בעיקר לצורך ייצור מימן דל-פחמן. כדי לענות על הביקוש הגובר של הענף לחשמל דל-פליטות, יש לתמרץ השקעות במיזמים בתחום הגדלת הקיבולת של אנרגיה נקייה ובתחום ייצור ואחסון מימן. במקביל, זמינות גרוטאות פלדה והבטחת שווקים פתוחים עבורן הן תנאי מרכזי להרחבת הייצור המבוסס עליהן.

מימוש כלל הפרויקטים המתוכננים עשוי להפחית את פליטות הפחמן הדו-חמצני ביותר ממחצית עד שנת 2030, אך הדבר תלוי בעיקר בהיתכנות כלכלית. כמו כן מתמודד ענף הפלדה עם אתגרים כמו יישום טכנולוגיות בקנה מידה תעשייתי, עלויות השקעה גבוהות, זמינות אנרגיה נקייה במחיר תחרותי ופיתוח שוק לפלדה דלת פליטות.

עוד מצוין בסקירה, שכדי להפחית את פליטות הפחמן בהיקף ובמהירות הנדרשים כדי לעמוד ביעדי האקלים, נדרשת מסגרת רגולטורית עקבית. רצוי שהחקיקה תשלב בין שינוי תהליכי הייצור (בין השאר בהשפעת מנגנון מס הפחמן – CBAM), תמיכה באנרגיות מתחדשות ותשתיות, ולצד זה תעודד גם שימוש בפלדה ירוקה ותקדם פיתוח של שוק לפלדה ירוקה.

---

מסמכים רלוונטיים: