משרד האנרגיה והתשתיות פרסם להערות הציבור תזכיר חוק שעוסק בשימושים בתת-קרקע, ובעיקר בהטמנת פחמן דו-חמצני (כדי לצמצם פליטות גזי חממה), אחסון גז טבעי, והפקת וייצור חום ואנרגיה בתת הקרקע (אנרגיה גיאותרמית).

כדי לעודד את פיתוח התחומים האלה בישראל, תזכיר החוק מציע להחיל עליהם את מנגנוני פקודת המכרות ולאפשר חיפוש אתרים מתאימים, להעניק זכויות חיפוש ולתת זכות בכורה למי שימצא שטח מתאים לשימושים אלה.

בהקשר של לכידת והטמנת פחמן דו-חמצני (CCUS - Carbon Capture, Utilization, and Storage), הנחשבת היום לטכנולוגיה הכרחית לצורך הפחתת פליטות גזי חממה (שלא ניתן למנוע את פליטתן), החוק מציע לקבוע תנאים ופטורים ייעודיים למיזמי פיילוט בתחום.

כמו כן, דוח ה-RIA שנלווה להצעת החוק בחן את תחום אחסון המימן, הנחשב לתנאי הכרחי כדי להפוך את השימוש במימן למסחרי, בטוח ורציף. הדוח ממליץ להסדיר את התחום לפי חוק משק הגז הטבעי ולקבוע מנגנון רישוי ייעודי לתחום שיהיה באחריות רשות הגז הטבעי.

הערות ציבור לתזכיר החוק אפשר להגיש עד 6.8. קישור לנוסח התזכיר מופיע בסוף הכתבה.

כתבות רלוונטיות:

1. משרד האנרגיה בוחן שימוש באנרגיה גיאותרמית לייצור חשמל, 3.6.2026
2. מחקר ישראלי: ניתן להאיץ תהליכי לכידת וקיבוע פחמן דו-חמצני, 11.3.2026
3. חזון משרד האנרגיה: כך נגיע לאיפוס פליטות בתוך 25 שנה, 11.2.2025
4. לכידה ואחסון של פחמן הכרחיים כדי לקזז פליטות שלא ניתן למנוע, 24.7.2026
5. למידע נוסף על שינוי אקלים | infospot

המטרה: ליצור בסיס רגולטורי לאגירה, אחסון ויצירת אנרגיה בתת-קרקע

כאמור, הצעת החוק שפרסם משרד האנרגיה מתקנת את פקודת המכרות כדי ליצור בסיס רגולטורי שיאפשר להטמין ולאחסן חומרים בתת-קרקע וגם להפיק ולייצר אנרגיה וחום בתת-קרקע.

עיקרי תזכיר החוק:

• התייחסות אל אתר בעל יכולת אגירה כאל מכרה, לפי פקודת המכרות והחוקים החלים עליו.
• החלת הרגולציה בנושא עידוד חיפוש אתרים, באמצעות הענקת זכויות חיפוש וזכות בכורה לביצוע האגירה למי שאיתר קרקע מתאימה במסגרת זכות חיפוש שקיבל לפי הפקודה.
• ההסדרה אינה מחליפה הסדרות אחרות ואינה פוגעת בסמכויות קיימות, כולל סמכויות שניתנו לפי חוק התכנון והבנייה או סמכויות לפי חוק המים.

הצעת החוק שפורסמה מפרטת את 3 השימושים בתת-קרקע שיכללו בתיקון פקודת המכרות:

1. הטמנת חומרים (בעיקר פחמן דו-חמצני)
2. אגירת חומרים (בעיקר גז טבעי)
3. הפקת אנרגיה או החלפת חום בתת-קרקע

הטמנת פחמן דו-חמצני: כלי מרכזי להפחתת פליטות

לכידת והטמנת פחמן דו-חמצני נחשבות היום לאחד הכלים המרכזיים להפחתת פליטות גזי חממה ולהתמודדות עם משבר האקלים.

מטרת ההטמנה היא לסלק פחמן דו-חמצני מהאטמוספירה לצמיתות או לתקופה ארוכה מאוד, ולכן חשוב מאוד להבטיח את יציבות ובטיחות ההטמנה לאורך זמן. לשם כך מציעה הצעת החוק ליצור מסגרת רגולטורית שתסדיר את תחום הטמנת הפחמן, ואף תאפשר בעתיד להוסיף לרגולציה עוד חומרים שאפשר יהיה להטמין בקרקע, תלוי כמובן בהתפתחויות הטכנולוגיות ובצרכים שיתעוררו.

אז מדוע צריך להטמין פחמן דו-חמצני? פליטות פחמן דו-חמצני וגזי חממה אחרים נחשבות לאחד הגורמים המרכזיים להתחממות כדור הארץ. לכן, מדינות רבות מקדמות מגוון רחב של צעדים כדי לצמצם פליטות, ובהם מעבר לאנרגיות מתחדשות, התייעלות אנרגטית וחשמול. עם זאת, יש תעשיות מסוימות שבהן קשה מאוד, ולעיתים אף בלתי אפשרי, לצמצם את הפליטות באמצעות אמצעים אלה. תעשיות אלו מוגדרות "תעשיות קשות הפחתה" (Hard to Abate), ולכן נדרשים עבורן פתרונות משלימים, כמו לכידה והטמנה של פליטות הפחמן שלהן.

בשל כך, אחד הפתרונות המרכזיים המקודמים כיום בעולם לצמצום פליטות נטו הוא טכנולוגיית תפיסה, שינוע, שימוש חוזר או הטמנה של פחמן דו-חמצני (CCUS – Carbon Capture, Utilization and Storage).

בטכנולוגיה זו לוכדים את הפחמן הדו-חמצני ממקורות פליטה תעשייתיים או ישירות מהאוויר, משנעים אותו באמצעים שונים, ולאחר מכן עושים בו שימוש חוזר או מטמינים אותו במבנים גיאולוגיים מתאימים.

לכידת והטמנת פחמן בעולם: עשרות מתקנים כבר פועלים

לפי דוח סיכום הערכת השפעת הרגולציה ((RIA שנלווה להצעת החוק, טכנולוגיות ללכידת והטמנת פחמן זוכות להכרה ולתמיכה מצד גופים בינלאומיים מובילים, ולתמיכה של מיליארדי $ מצד ממשלות במדינות כמו ארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה.

עוד עולה מהדוח כי בעולם פועלים היום כ-45 מתקני לכידת פחמן דו-חמצני, עוד 164 נמצאים בשלבי פיתוח והקמה ועוד מאות מתקנים נמצאים בשלבי תכנון.

בישראל: דרושה הטמנה של 16–40 מיליון טון פחמן דו-חמצני

גם בישראל לטכנולוגיות ללכידת והטמנת פחמן דו-חמצני צפוי להיות תפקיד חשוב כדי להבטיח את עמידתה ביעדי האקלים שהמדינה הציבה לעצמה (27% הפחתה של גזי חממה עד 2030, איפוס פליטות עד 2050).

לפי המתווה לאיפוס פליטות נטו במשק האנרגיה של משרד האנרגיה, שעליו דיווחנו לפני כשנה וחצי, טכנולוגיות לתפיסה והטמנת פחמן דו-חמצני הן מרכיב מרכזי בשניים מתוך שלושת התרחישים שנבחנו לעתיד משק האנרגיה בישראל לקראת 2050. לפי המתווה, בתרחישים אלה תידרש הטמנה של 16–40 מיליון טון פחמן דו-חמצני בשנה.

תנאים מיוחדים לפיילוטים בתחום הטמנת פחמן

מאחר שמדובר בתחום חדש בעולם, שמיושם לראשונה בישראל, הצעת החוק מציעה לקבוע הוראות מיוחדות למיזמי פיילוט שמטרתם לבדוק את ההיתכנות ההנדסית והרגולטורית של הטמנת פחמן דו-חמצני.

כך למשל, לפי הצעת החוק יוכל משרד האנרגיה לפטור מיזמי פיילוט בתחום ההטמנה מהוכחת היתכנות כלכלית. עוד קובעת הצעת החוק כי שר האנרגיה יוכל להעניק למיזמי פיילוט אלה פטור מחלק מהוראות הפקודה, כולל פטור מתשלום דמי זכות (תמלוגים), מתשלום אגרה ומתקופה מרבית של רישיון.

אחסון גז טבעי להבטחת הרצף התפקודי

שימוש נוסף שהצעת החוק עוסקת בו הוא אחסון חומרים, ובעיקר גז טבעי, בתת-קרקע.

הצעת החוק מסבירה שגז טבעי מסופק לישראל ממאגרים הממוקמים בלב ים ואספקתו מחייבת הזרמה שוטפת של הגז מהאסדות ליבשה. מקורו של הגז הטבעי בתת-קרקע ולכן אפשר לאגור אותו בתת-קרקע במאגרים שהתרוקנו מנפט או גז טבעי, או במבנים גאולוגיים דומים.

היתרון של אחסון גז טבעי בתת-קרקע הוא הפחתת התלות בהזרמה שוטפת של גז טבעי ושיפור הרציפות התפקודית של משק הגז הטבעי. הצעת החוק מדגישה שבניגוד לחומרים מוטמנים (כמו הטמנת פחמן דו-חמצני), חומרים מאוחסנים מיועדים לצריכה עתידית ולכן חשוב להבטיח שאפשר יהיה להשתמש בהם אחרי האחסון בתת-קרקע.

הצעת החוק מציעה ליצור מסגרת רגולטורית לאחסון גז טבעי בתת-קרקע ולקבוע עוד חומרים שיהיה אפשר להטמין בתת-קרקע, אם יתעורר צורך והטכנולוגיה תבשיל. בין השאר נשקלת האפשרות להטמין בעתיד מימן כדי לקדם את השימוש בו לייצור אנרגיה (ראו בהמשך הכתבה).

שימוש בתת-קרקע להפקת אנרגיה או החלפת חום

עוד היבט שהצעת החוק עוסקת בו הוא שימוש בקרקע כדי להפיק או להחליף חום בתת-קרקע, כולל אנרגיה גיאותרמית ואחסון אוויר דחוס.

בהקשר זה כדאי להזכיר דוח של משרד האנרגיה שדיווחנו עליו לאחרונה שבחן את השימוש באנרגיה גיאותרמית לייצור חשמל. אנרגיה גיאותרמית היא אנרגיה נקייה ומתחדשת המופקת באמצעות חום תת-קרקעי, ולה יש 2 יתרונות בולטים: ייצור חשמל רציף ובלי תלות בתנאי סביבה, וצורך בשטח מצומצם בלבד על פני הקרקע, בשונה מאנרגיה המופקת מרוח או שמש.

עם זאת, לפי הדוח עשוי לחלוף עוד זמן עד שישראל תוכל לייצר כמות משמעותית של חשמל מאנרגיה גיאותרמית, שכן נכון להיום ובטכנולוגיות הקיימות, פוטנציאל ההפקה של אנרגיה גיאותרמית בישראל הוא נמוך וקיים בדרום רמת הגולן בלבד. עם זאת, הדוח מעריך כי כשהטכנולוגיות המתקדמות להפקת אנרגיה גיאותרמית מעומקים של 5–8 ק"מ יגיעו לבשלות מסחרית בעוד כ-5–10 שנים, פוטנציאל ההפקה של ישראל יגדל מאוד.

כיצד תוקצה הקרקע למתקני האגירה התת-קרקעיים?

לפי דוח ה-RIA, האפשרות המועדפת היא הקצאת שטחים ביוזמת המבקש, בשיטה של "מכרז הפוך".

בשיטה זו, מסבירים בדוח, היוזמה להקצות זכויות תהיה של המבקשים, אולם הוא יוצע גם בהליך תחרותי באמצעות פרסום מכרז לקבלת עוד הצעות.

בדוח מציינים כי חלופה זו מתאימה לרגולציה הקיימת בפקודת המכרות וכי היא מעודדת גם תחרות.

הוראות לשלב סיום הפעילות באתר הטמנה או אחסון

תזכיר החוק עוסק גם בשלב סיום הפעילות באתר אחסון וקובעת הוראות שנועדו להבטיח שאתר שהסתיימה בו הפעילות לא יסכן את הציבור ואת הסביבה. בין השאר נקבע שאחרי שמסתיים השימוש באתר או מסתיימת הזכות שניתנה בו, מפעיל האתר צריך לוודא מראש שאין חשש לדליפת חומרים מסוכנים ושלא נגרם נזק לטווח הארוך מהחומרים שמוטמנים בקרקע.

לעומת זאת, כשמדובר במאגר שאינו מיועד להטמנה קבועה, על המפעיל לוודא שאין באתר סיכון ושלא נותרו בו חומרים מסוכנים. לכן תזכיר החוק מציע לקבוע שבעל זכות אחסון לא יעזוב את השטח, אלא אם קיבל את אישור משרד האנרגיה ואחרי שהוכיח שיישם את תוכנית הנטישה שאושרה ושאין חשש לדליפת חומר מזיק מהאתר או סיכון אחר לאדם או לסביבה, או שלחילופין הפעלת האתר או שמירתו הועברו לגורם אחר שקיבל את אישור משרד האנרגיה.

דרושה גם רגולציה בתחום אחסון מימן

דוח ה-RIA שנלווה לתזכיר החוק בחן גם את הצורך באסדרת תחום אחסון המימן.

שימוש במימן כדלק חלופי הוא חלק חשוב מהמתווה האסטרטגי לאיפוס פליטות גזי חממה ממשק האנרגיה הישראלי עד לשנת 2050 והוא צפוי לשמש רכיב מרכזי במשק אנרגיה דל-פחמן, לרבות בתעשייה, בתחבורה כבדה, בייצור ובאגירת חשמל וכחומר גלם בתהליכים תעשייתיים.

אלא שכדי שהשימוש במימן יוכל להתפתח באופן מסחרי, בטוח ורציף, נדרשת תשתית אחסון שתאפשר גמישות תפעולית, ביטחון אספקה וגיבוי לשינויים בביקוש ובהיצע.

אחסון מימן, ובעיקר אחסון של כמויות גדולות או בלחץ גבוה, מחייב בחינה מוקדמת של סיכוני בטיחות, אמינות, תפעול, ניטור ותגובה לאירועי חירום, ולכן פיקוח בדיעבד בלבד אינו נותן מענה מספק, לכן דרושה אסדרה של התחום.

בדוח מצוין כי כיום, כשל השוק המרכזי בתחום אחסון מימן הוא היעדר מסגרת רישוי ברורה בשלב שבו השוק עדיין מתפתח. במצב זה, של היעדר ודאות לגבי זהות הרגולטור, תנאי הרישיון, דרישות הבטיחות, ממשקי ההולכה והחלוקה, אמות המידה התפעוליות וחובות הדיווח והפיקוח, יזמים מתקשים לקבל החלטות השקעה.

החלופה המועדפת המוצגת דוח ה-RIA קובעת כי אחסון מימן יהיה טעון רישיון לפי חוק משק הגז הטבעי, כשרשות הגז הטבעי תהיה הגורם המוסמך להעניק את הרישיון ולפקח על בעל הרישיון, בדומה לרישוי הקיים של תחום הגז הטבעי.

בדוח מציינים כי יתרונה המרכזי של חלופה זו הוא יצירת כתובת רגולטורית ברורה ושימוש במומחיות קיימת של רשות הגז הטבעי בתחום תשתיות גז, רישיונות, בטיחות, אמינות, זמינות, איכות שירות, חובות דיווח ופיקוח.

כמו כן מאפשרת חלופה זו לקבוע תנאי רישיון מותאמים לפעילות, בדומה לגז טבעי: סוג הגז המאוחסן, היקף האחסון, לחץ ותנאי הפעלה, ממשק עם תשתיות הולכה וחלוקה, תוכניות ניטור, נוהלי חירום, חובות דיווח ודרישות תפעוליות. היא גם מאפשרת לכלול באותו מסלול רישוי מימן, גז טבעי או תערובת של השניים, ומונעת בכך פיצול רגולטורי.

---

מסמכים רלוונטיים: