מפעילת אתר ההטמנה חגל שבצפון הודיעה לאחרונה ללקוחות שונים ובהם לאשכול הרשויות גליל מזרחי כי היא לא תוכל להמשיך לקלוט את הפסולת שמייצרות הרשויות, בשל מצוקת נפח הטמנה. בעקבות כך פנה האשכול לבית המשפט וביקש לחייב את מטמנת חגל להמשיך לקבל את הפסולת.

הרקע להחלטת המטמנה להפסיק לקלוט את הפסולת של רשויות אשכול גליל מזרחי נתון במחלוקת. לטענת מפעילת האתר, הסיבה לכך היא מצוקה מתהווה של נפח הטמנה משום שמנהל מקרקעי ישראל מסרב לאשר את המשך השימוש בקרקע של המטמנה, ואף מבקש לסלק את המפעילה מהאתר, זאת עד להסדרת תשלום דמי השימוש בקרקע.

מנגד, המשרד להגנת הסביבה ורשות מקרקעי ישראל טוענים שיש די מקום לכל הפסולת, גם של 18 הרשויות של אשכול גליל מזרחי, עד לסוף שנת 2024, ושהודעת המטמנה על הפסקת קליטת הפסולת נועדה ללחוץ על המדינה לאשר לה להמשיך לפעול בתנאים שהיא מבקשת.

בעקבות מצב המלחמה ובעידוד בית המשפט, הצדדים הגיעו לבסוף להסכמה, שקיבלה תוקף של פסק דין, כי המטמנה תמשיך לקלוט את הפסולת של הרשויות החברות באשכול למשך 3 חודשים נוספים, ובזמן הזה הצדדים יפעלו למציאת פתרונות.

כתבות רלוונטיות:

1. המרוץ בין הקמת מתקני מיון וטיפול להרחבת אתרי הטמנה, 17.11.2021
2. מבקר המדינה: פערי מחירים של 300% בין מטמנות, 5.7.2022
3. קרן הניקיון אישרה 900 מלש"ח למתקני מיון, 10.12.2023
4. 9.25 מיליון ₪ לרשויות בצפון לטיפול בפסולת, 18.11.2019
5. מידע נוסף על פסולת עירונית | infospot

הרקע: סגירת מטמנות ללא הקמת חלופות

אשכול רשויות גליל מזרחי הוא איגוד של רשויות מקומיות המהווה זרוע ביצועית אזורית עבור 18 הרשויות החברות באשכול: בוקעתא, מ.א גולן, גוש חלב, מ.א הגליל העליון, חצור הגלילית, טובא זנגריה, יסוד המעלה, מ.א מבואות החרמון, מג'דל שמס, מטולה, מסעדה, מ.א מרום הגליל, עג'ר, עין קיניא, עיריית צפת, קצרין, עיריית קריית שמונה, ראש פינה.

האשכול ניהל והפעיל במשך שנים את מטמנת תאנים שליד חצור הגלילית, שקלטה את הפסולת של הרשויות החברות באשכול. אך בשנת 2019 מטמנת תאנים נסגרה, ובשנים האחרונות האשכול מעביר את הפסולת להטמנה במטמנת חגל שיושבת בעמק הירדן ליד הישוב מנחמיה.

כפי שדיווחנו, בשנת 2019 המשרד להגנ"ס אישר תמיכה של 9 מלש"ח באשכול גליל מזרחי מכיוון שסגירת מטמנת תאנים העלתה באופן ניכר את עלויות הטיפול בפסולת עבור הרשויות. התמיכה הייתה תלויה בהתחייבות האשכול לקדם הקמת מתקן מיון ומיחזור פסולת אזורית בתחומו, אך עד היום אתר כזה לא קם.

באזור הצפון קיימות רק 2 מטמנות לפסולת עירונית מעורבת: אתר חגל שקולט את הפסולת של האשכול ומצוי כאמור במצוקת נפח הטמנה לדבריו, ואתר עברון, שבשבוע שעבר דיווחנו כי הוא עומד לפני סגירה.

צו מניעה: טענות לאפליה והעדר חלופות ראויות

בצו המניעה שהוגש לבית המשפט כאמור, טען אשכול גליל מזרחי שמפעילת אתר הפסולת מפלה אותו בהשוואה ללקוחותיה האחרים, להם לא הודיעה על הפסקת קליטת פסולת.

בתגובה לטענות, השיבה מפעילת האתר כי לא הייתה אפליה של אשכול הרשויות גליל מזרחי, וכי היא פנתה ללקוחות נוספים בעניין הקושי להמשיך לקלוט את הפסולת. כמו כן, לפי המפעילה עומדות בפני האשכול חלופות אחרות שתואמות את מדיניות המשרד להגנ"ס להעדפת מיון פסולת לפני הטמנה, גם אם הן יקרות יותר, ובראשן שליחת הפסולת למתקן המיון בעפולה שהושק לפני 3 שנים, או למתקן המיון בעברון שצפוי להפתח בקרוב.

אולם לפי האשכול, מצב החירום במדינה מקשה על מציאת חלופה הולמת בפרק זמן קצר. אתר חגל קולט מרשויות האשכול כ-350 טונות ליום וכ-84,000 טונות פסולת בממוצע בשנה. המטמנה היחידה הנוספת באזור הצפון היא מטמנת עברון שגם אצלה יש מצוקת נפח ההטמנה ולכן לא יכולה לקלוט את פסולת התושבים.

חלופות אחרות, כמו מפעל המיון בעפולה, הן בעלות גבוהה בהרבה, כך לפי אשכול הרשויות, שטוען כי מדובר בתוספת תקציב של 136 ₪ לטון – תוספת של כ-10 מיליון ₪ בשנה לכל רשויות האשכול לעומת המצב הנוכחי.

בסיכום הדברים טען האשכול כי למפעילה יש תפקיד "מעין ציבורי" ולכן היא חייבת לפעול בהגינות, בסבירות ובמידתיות כפי שמחויבים גופים ציבוריים. גם אם אכן קיימת בעיית נפח הטמנה באתר, עליו להקטין את הכמות שהוא מקבל מכל לקוחותיו באופן יחסי ולא להפלות לרעה רק את האשכול.

המשרד להגנ"ס ורמ"י: המטמנה מפעילה לחץ

טענות נגד מפעילת המטמנה הושמעו גם מכיוון המשרד להגנת הסביבה ורשות מקרקעי ישראל, שהתבקשו להתייחס לצו המניעה שהוגש. לדבריהם, סירוב המטמנה להמשיך לקלוט את הפסולת של אשכול הרשויות גליל מזרחי נועד להפעיל לחץ על המדינה לאפשר למתקן להמשיך להפעיל את המטמנה, בתנאים שנוחים לה, על רקע מחלוקת בין המפעילה לבין רמ"י על דמי השימוש בקרקע שהמטמנה אמורה לשלם בגין השנים 2014-2023.

לאחרונה הודיעה המדינה למפעילה כי עליה לפנות את הקרקע, ובתגובה, כך נכתב בתשובת המדינה לבית המשפט, הודיעה המטמנה על הפסקת קליטת פסולת של 18 הרשויות המקומיות האמורות.

בתגובה, מפעילת האתר הכחישה כי ההודעה שלה לאשכול הרשויות נועדה להפעיל לחץ, והדגישה כי ללקוחות נמסרו הודעות מזה זמן המתריעות על מצוקת נפח ההטמנה ההולכת ומתהווה, ואילו ההודעה שלה לאשכול על הפסקת קליטת הפסולת נמסרה עוד לפני שהמדינה הודיעה לה כי הסתיים בינהן המו"מ וכי עליה להשיב את שטח המטמנה למדינה.

במטמנת חגל מדגישים כי הבעיה היא המחסור בנפח הטמנה, שנוצר בשל סירוב המדינה לאשר את היתרי הבניה לשם הרחבת המטמנה על פי תוכנית מאושרת, זאת עד להסדרת תשלום דמי השימוש לרמ"י.

הסדר הפשרה: הטמנה למשך 3 חודשים נוספים

לאחר דיונים בבית המשפט, הצדדים הגיעו לפשרה. לא לפני שמנכ"ל האשכול מתח ביקורת על עמדת המדינה (המשרד להגנ"ס ורמ"י) שלא הציעה פתרון למצב "אני מתבייש שלמדינה אין הצעה".

לבסוף הצדדים הסכימו להסדר פשרה שהציע בית המשפט, לפיו המטמנה תמשיך לקלוט את הפסולת של אשכול רשויות גליל מזרחי לתקופה של 3 חודשים, עד ה 1 למרץ 2024. בינתיים, הצדדים ינצלו את הזמן להגיע להסדרים ופתרונות אחרים.

הדילמה: להרחיב או לצמצם נפחי הטמנה

מחסור בנפחי הטמנה נעשה נפוץ יותר ויותר בישראל עקב מדיניות המשרד להגנת הסביבה שלא להרחיב מטמנות במטרה לתמרץ שליחת פסולת עירונית למתקני מיון שיפרידו את הפסולת ל-3 זרמים:

1. חומרי ברי מיחזור שיעברו למפעלי מיחזור (פחות מ 10%).
2. פסולת אורגנית שברובה מורכבת משאריות מזון, שתעבור למתקני טיפול אנארוביים וקומפוסטציה (כ 45%).
3. שאריות מיון שלא ניתן למחזר, שיעברו למתקני השבת אנרגיה מפסולת (טיפול תרמי להפקת חשמל) (כ 45%).

אלא שמדובר בחזון שייקח לפחות עשור עד למימושו, ובינתיים אין כיום בישראל מספיק מתקני טיפול בפסולת אורגנית, ואין בכלל מתקני השבה ולכן יותר מ 90% מהפסולת שעוברת במתקני המיון מגיעה בסופו של דבר להטמנה, אך בדרך ארוכה יותר (נוסף שינוע למתקן המיון ומשם למטמנה) ובעלות טיפול יקרה יותר (מיון).

כמו כן, אין מספיק מתקני מיון, והמקרה שלפנינו הוא דוגמא מובהקת לכך. תחילה המשרד להגנ"ס סגר את מטמנת תאנים ללא חלופה הולמת והרשויות עברו לשלוח את הפסולת למטמנת חגל המרוחקת יותר, במקום לשלוח את הפסולת למתקן מיון.

אך גם לאחר פתיחת מתקן המיון בעפולה ואפילו לאחר פתיחת מתקן המיון בעברון (שקרוב יותר לאשכול גליל מזרחי מאשר עפולה) הרשויות לא מעוניינות לשלוח לשם את הפסולת בשל העלות הגבוהה יותר הן בשל הטיפול הנוסף (מיון) והן בשל השינוע המרוחק. מה עוד שלאחר המיון, יותר מ 90% מהפסולת נשלחת להטמנה.

בינתיים המשרד להגנ"ס מנהל את המשך הפעילות של המטמנות במשורה, והרשויות המקומיות נדרשות לשלם יותר עבור הטיפול בפסולת, על חשבון שירותים עירוניים אחרים.

לפני שנתיים דיווחנו כי הרשויות המקומיות ומינהל התכנון מתריעים מפני משבר לאומי בטיפול בפסולת, בשל הסיבות שפורטו לעיל.

חברות לפינוי וטיפול בפסולת