כנס סביבה 2050 שהתקיים לפני חג הפסח הציג לראשונה תמימות דעים בין הרגולטורים, ליזמים, לבעלי עניין נוספים בענף הפסולת. כולם הסכימו כי משבר הפסולת כבר כאן, ונדרשים פתרונות מיידיים כדי למנוע מצב שבו לא יהיה לאן לפנות את הפסולת העירונית. זאת במקביל לקידום התוכניות ארוכות הטווח להסדרת ענף הפסולת, צמצום ההטמנה והגדלת שיעורי המיחזור.

אחד הסימנים לכך שענף הפסולת נמצא בנקודה קריטית הוא השתתפות תקדימית של שני נציגי משרד האוצר שבאו לדבר בכנס, על האתגרים והפתרונות של ענף הפסולת בישראל.

בקרב הדוברים בכנס סביבה 2050 נרשמה תמימות דעים בנוגע לצורך המיידי בהגדלת נפח ההטמנה, לצד המשך התהליך להקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת, כחלק מרכזי בפתרון ארוך טווח להפחתת ההטמנה. הצעות נוספות היו הקמת רשות פסולת ממשלתית שתתמקד בניהול השוטף של משק הפסולת והקמת המתקנים (באופן דומה לרשות המים ורשות החשמל), כך שהמשרד להגנ"ס יתמקד ברגולציה. רעיונות נוספים שעלו הציעו להפריד את תעריף הטיפול בפסולת מהארנונה (כמו מים וחשמל), הרחבת אחריות יצרן מורחבת על סוגי פסולת נוספים ועוד. היזמים הדגישו את הצורך בוודאות כלכלית ורגולטורית ארוכת טווח, כדי לתמרץ השקעה בהקמת מתקני טיפול בפסולת, שעלותם מאות מליוני ש"ח.

גם פתרונות חדשניים שיעזרו לצמצם את ההטמנה הוצגו בכנס, בין היתר מיזם לייצור פלסטיק משמן בישול משומש. הפרטים לפניכם.

כתבות רלוונטיות:

1. מצוקת נפח ההטמנה מחמירה, 1.4.2024
2. קפיצה בכמות פסולת הבניין הממוחזרת, 28.3.2024
3. מאות מיליוני ₪ לרשויות המקומיות ותעשיית המיחזור, 28.3.2024
4. חשש למשבר בענף הפסולת, 17.3.2024
5. מידע נוסף על פסולת עירונית | infospot

מיחזור עולה כסף, מי מממן אותו?

אמנון שחרור, סמנכ"ל קשרי ממשל בתאגיד מיחזור הפסולת האלקטרונית - מ.א.י, הנחה בכנס את המושב שעסק בענף הפסולת. לדבריו מיון ומיחזור של פסולת יקרים יותר מאשר הטמנה, ולכן השאלה המרכזית היא כיצד מממנים את המיחזור?

שחרור הסביר כי יש שתי דרכים מרכזיות לממן תהליכי מיון ומיחזור: היטל הטמנה וחוקי אחריות יצרן מורחבת. בישראל הרשויות המקומיות משלמות היטל הטמנה בהיקף של כחצי מיליארד ₪ בשנה שמועבר לקרן הניקיון ואמור לממן הקמת חלופות להטמנה. במקביל, חוקי אחריות היצרן המורחבת בישראל (פסולת אריזות, פסולת אלקטרונית, צמיגים, שקיות, פיקדון מכלי משקה) גם הם מגלגלים מחזור כספי דומה מדי שנה.

שחרור הסביר כי במדינות מערביות רבות יש שימוש נרחב בחוקי אחריות יצרן, למימון הטיפול בפסולת. כך למשל בצרפת מחילים אחריות יצרן על ריהוט, טקסטיל, כלי רכב, חומרי ניקיון ועוד.

בשני המקרים הכסף מגיע בסופו של דבר מהציבור. אך בעוד היטל ההטמנה יוצא מתקציב הרשות המקומית (שמקורו בארנונה שמשלמים התושבים) ולא מתמרץ את התושבים לצמצם או למיין פסולת במקור כדי לייעל את המיחזור, אחריות יצרן מורחבת חלה על היצרנים, שמגלגלים את העלות לצרכנים, כך שמי שקונה יותר – משלם יותר.

היזמים: נדרשת ודאות כלכלית ורגולטורית

היזמים המובילים של ענף הפסולת דיברו גם הם בכנס סביבה 2050 והציגו את נקודת המבט שלהם למצב.

לדברי עופר בוגין, מנכ"ל קבוצת דקל תשתיות, שמפעילה ומקימה מתקני מיון וטיפול בפסולת עירונית, ישראל קרובה לשיא של משבר הפסולת. "זה עניין של שבועות עד שפסולת לא תפונה מהרחובות כי לא יהיה לאן. תל אביב תהיה כמו ביירות", הוא מזהיר, ומוסיף כי משאיות הפסולת ממתינות כיום שעות בפקקים בכניסה למטמנות מפני שאין מספיק מטמנות בארץ. מאחר שהמשאיות תקועות בפקק, הן לא מספיקות לחזור לסבב איסוף נוסף ונעשה שימוש במשאיות נוספות שרק מחמירות את העומס על המטמנות.

לדברי ערן ספיר, מנכ"ל חטיבת איכות הסביבה בחברת ורידיס, חברת הפתרונות לפסולת הגדולה בישראל, משבר הפסולת נובע הן מהיטל ההטמנה הנמוך, שלא מייצר כדאיות כלכלית לתהליכי מיחזור, הן מחוסר ודאות רגולטורית וכלכלית והן ממימוש כושל של תקציבי הקרן לניקיון. בנוגע לחוסר הוודאות הזכיר ספיר את המענקים להפעלת מתקני המיון שלא מובטחים מראש, אלא לאחר הקמת והפעלת המתקן. במצב זה המוטיבציה של יזמים מצטננת, והם חוששים להשקיע בהקמת מתקנים חדשים ללא הבטחה לתמיכה ודאית מראש, מה גם שמדובר במענק משמעותי המהווה כ-30% מההכנסה של מתקן המיון.

ליהוא הכהן, מנכ״ל בלוג׳ן (לשעבר GES), ששותפה בהקמת מספר מתקני טיפול בפסולת עירונית, אמר דברים דומים בנושא הוודאות: "נדרש שהמדינה תוביל את הנושא ותדאג ליישום האסטרטגיה כדי להוריד את הטיפול בפסולת מ-80% הטמנה ל-20% כמו במדינות מתוקנות. אנחנו כיזמים זקוקים לוודאות טובה יותר כשניגשים לפרויקט. קשיים של רגולציה שמשתנה בטווחי זמן קצרים, חסמים שנוצרים לפתע ואי שיתוף פעולה מקשים על הוודאות של היזם. צריך לטייב את שיתוף הפעולה עם משרדי הממשלה השונים כדי שנגיע ליעד".

עוד הוסיף הכהן כי, "אם נשווה בין תחום המים בישראל לבין תחום הפסולת נראה הבדל גדול. בעוד שביחס לעולם ישראל מובילה במתקני ההתפלה ואף מייצאת ידע, בטיפול בפסולת ישראל נמצאת במקום אחר לגמרי. בתחום המים המדינה לקחה בעלות על ההתפלה והקימה מתקנים - בפסולת לא. קיימת תוכנית ארוכת טווח אבל ללא ודאות רגולטורית ושיתוף פעולה מלא עם היזמים, לא יצליחו ליישם אותה. לפתוח עוד מטמנה כדי לטפל בפסולת, זה פתרון של מחר בבוקר ולא של העתיד".

הפתרונות: רשות פסולת, נפח הטמנה, מתקני השבה

אז נראה שיש רשימה ארוכה של בעיות בתחום הפסולת, שבגינן המשרד להגנת הסביבה נכשל עד כה בקידום אסטרטגיית הפסולת שלו – בהורדת ההטמנה ובהעלאת המיחזור. אך למשתתפי כנס סביבה 2050 היו גם הצעות לפתרון.

לדברי עדי מור, רכז סביבה ומים במשרד האוצר, כשמסתכלים על מדינות אחרות בעולם, נראה שהפתרון מבוסס על מספר עקרונות:

• חקיקת חוק מסגרת לטיפול בפסולת, כולל הסדרת הרישוי של העוסקים בתחום, והגדרת רמת השירות והטיפול הנדרשת. כמו כן, הסדרת סמכויות השלטון המרכזי והמקומי, והקמת רשות פסולת שתטפל בצד הביצועי של הקמת המתקנים.
• הפרדת תעריף הטיפול בפסולת מהארנונה, בדומה לתשלום על מים וחשמל, כדי לייצר תמריץ לצמצום כמות הפסולת והפרדתה במקור.
• הקמת מטמנות נוספות ומתקני השבה.
• תכנון מתקנים ארוך טווח – בראייה של 30-20 שנה קדימה

בקרב משתתפי סביבה 2050 הייתה תמימות דעים בכל הנוגע לחשיבות של הקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת, כחלק מרכזי בפתרון לצמצום ההטמנה. אושרת דוד דקר, סגנית החשב הכללי במשרד האוצר, הזכירה את המכרז להקמת מתקן השבה ראשון בישראל, בנאות חובב, וציינה כי מתקני השבת אנרגיה מפסולת נפוצים מאוד במדינות מערביות ובאירופה, ומוקמים גם בקרבת מרכזי אוכלוסייה, כך שאין סיבה להתנגדות רשויות מקומיות (ותושבים) לבנות את המתקנים בשטחן (נימבי NIMBY). דקר הביעה תקווה שרשויות מקומיות יאתרו קרקעות רלוונטיות ויפנו לאוצר ולמשרד להגנ"ס כדי לקבל מימון ועזרה להקמת מתקני טיפול בפסולת.

עופר בוגין מקבוצת דקל תשתיות קרא לפרסם מדי שנה מכרז להקמת מתקן השבת אנרגיה מפסולת כדי להגדיל את התחרות ולצמצם את ההטמנה. בוגין תומך גם בהרחבת המטמנות קיימות באופן מיידי והקמת מטמנה נוספת בדרום, שגם תגדיל את נפח ההטמנה וגם תייצר תחרות.

ערן ספיר מחברת ורידיס הדגיש את החשיבות של מתן ודאות ליזמים. לדבריו, "לא צריך להמציא את הגלגל. כשישראל רצתה מתקני התפלה היא ניסחה מתווה עם ודאות כלכלית ארוכת טווח. ברגע שיהיה מכרז ל-20 שנה עם מחיר מובטח בתחום הפסולת, אז יקומו מתקנים". אפשרות אחרת שספיר הציע היא העלאת היטל ההטמנה, שעומד על כרבע מהסכום באירופה, ולכן לא מייקר את ההטמנה מספיק כדי שלפתרונות אחרים תהיה היתכנות כלכלית.

בזן: ייצור פולימרים משמן משומש

חברת כרמל אולפינים מקבוצת בזן הציגה בכנס שני מיזמים חדשים שהחברה מקדמת שעושים שימוש בפסולת כדי לייצר פלסטיק 'ירוק' תוך כדי צמצום ההטמנה, כחלק מהחזון של החברה להפוך את הפלסטיק מבעיה לפתרון. אחד המיזמים הוא הקמת מתקן מיחזור חדש שיקלוט פסולת פלסטיק ממתקני מיון אזוריים וימחזר אותה לפלסטיק באיכות גבוהה.

מיזם נוסף של החברה הוא ייצור ביו-פולימר (חומר גלם לתעשיית הפלסטיק) משמן משומש. ד"ר רותם שמש, מנהלת המחקר והפיתוח בכרמל אולפינים, הסבירה כי מדובר בביו פולימר באיכות גבוהה שיכול לבוא במגע עם מזון וצעצועי ילדים. השמן המשומש נאסף בעיקר מחדרי אוכל ומעסקי מזון, אלא שמחירו בישראל יקר פי שניים או שלושה מנפט, ולכן גם הביו-פולימר יקר הרבה יותר מהפולימרים מבוססי הנפט. בבזן מקווים שרגולציה שתחייב את יצרני ויבואני השמן למחזרו, תוזיל את מחירו ותהפוך את הביו-פולימר לכלכלי. 

-------

הדברים נאמרו בכנס סביבה 2050