לפני כשנה נכנס עו"ד ראובן לדיאנסקי לתפקיד יו"ר איגוד ערים דן לתברואה (פארק המיחזור חירייה), אתר הטיפול בפסולת עירונית הגדול בישראל, שקולט למעלה מ-20% מהפסולת העירונית שנוצרת בישראל. זאת הזדמנות מצוינת לבדוק איתו היכן עומדים הפרויקטים השונים המתוכננים לקום בפארק, איך הוא רואה את עתיד הטיפול בפסולת בישראל, ואיך לדעתו אפשר לפתור את משבר הפסולת שהמדינה מתמודדת איתו בשנים האחרונות.

עו"ד לדיאנסקי, חבר מועצת עיריית תל-אביב–יפו והמשנה לראש העירייה, הוא ראש סייעת "חי-חילונים ירוקים". במסגרת פעילותו הציבורית ארוכת השנים בעיריית תל-אביב הוא עוסק בנושאי סביבה, קיימות ותפעול ובין היתר הוא ממונה על תחומי שיפור פני העיר (שפ"ע), בריאות הציבור ותכנון בר-קיימה.

לפני כשנה נבחר לדיאנסקי ליו"ר איגוד ערים דן לתברואה, מיסודן של 6 רשויות מקומיות (תל-אביב–יפו, רמת גן, גבעתיים, חולון, בת ים ובני ברק), שמפעיל את פארק המיחזור חירייה ונותן שירות ל-25 רשויות נוספות, כך שכ-31 רשויות מקומיות, שבהן מתגוררים כ-2 מיליון תושבים, מקבלות ממנו שירותי ניהול פסולת. מדי יום מגיעים לפארק המיחזור חירייה כ-4,000 טונות פסולת עירונית מוצקה, הכוללים פסולת מעורבת (פח ירוק) ו-600 טונות של פסולת גזם ופסולת גושית. נוסף על כך, מטופלים בפארק גם כ-1,000 טונות של פסולת בניין מדי יום.

כתבות רלוונטיות:

1. ק.מ.מ תשקיע עשרות מיליוני ₪ בהקמת מתקן למיון פסולת אריזות בחירייה, 4.6.2024
2. הוכרזה הזוכה בהקמת מתקן המיון בחירייה, 1.9.2024
3. האם הרשויות המקומיות צריכות להיות שותפות במתקני הטיפול בפסולת?, 3.7.2024
4. נתונים של נפח ההטמנה נחשפים. הרפורמה בענף תקועה, 22.7.2025
5. הפתרון הזמני למשבר הפסולת – הרחבת המטמנות הקיימות, 14.04.2025
6. למידע נוסף על פסולת עירונית | infospot

עו"ד ראובן לדיאנסקי, לפני כשנה התמנית ליו"ר פארק המיחזור חירייה. מה הזיקה שלך לתחום הפסולת בפרט ולתחום הסביבה בכלל?

האג'נדה הציבורית שלי היא בתחום איכות הסביבה והקיימות. התחלתי לפני כ-20 שנה כמנכ"ל עמותת 'תנו לחיות לחיות', אחר כך הייתי ממונה על איכות הסביבה וקיימות בעיריית תל-אביב, היינו העיר הראשונה בישראל להכין תוכנית היערכות לשינוי אקלים. כיום אני מחזיק בתיק שפ"ע (שיפור פני העיר) בעירייה, כולל אחריות על הגינות, גני שעשועים, גינות כלבים ועוד. בעיניי היה טבעי שאגיע לעמוד בראש פארק המיחזור חירייה.

מה החזון שלך לפארק המיחזור חירייה?

איגוד ערים דן לתברואה נמצא במגמת פיתוח רצינית כשבראש מעיינינו זה לתת לרשויות המקומיות וללקוחות שלנו את השירות הכי מקצועי, איכותי והוליסטי – לייצר כאן באתר את כל הפתרונות לטיפול בפסולת – על כל סוגיה.

בפנינו עומדים מספר יעדים סופר משמעותיים – הראשון הוא הקמת מתקן השבת אנרגיה מפסולת - כדי להפוך זבל לאנרגיה, מינואר 2027 תמוין כל הפסולת הביתית שתגיע לחירייה וממנה ילכו 50% למיחזור, להקים תחנה חדשה ומשוכללת לטיפול בגזם ובפסולת גושית ולפתוח עם תאגיד תמיר מתקן למיחזור אריזות.

בנוסף, אחרי שגיבשנו השנה תוכנית אסטרטגית מקיפה וחדשנית בתחום החינוך, אנחנו מתכוונים לקדם שיתופי פעולה חוצי מגזרים עם רשויות מקומיות, עסקים, אקדמיה, סטארט-אפים וארגונים שונים. נרחיב ונגוון את פעילות המרכז לחינוך סביבתי. נארח יותר קבוצות ממערכת החינוך, נגביר את האירועים למשפחות ולמבקרים ונקיים פעילויות חוץ בשיתוף רשויות מקומיות וגופים שונים.

בשנים האחרונות היו ניסיונות לקדם מתקן השבת אנרגיה מפסולת בחירייה, מה דעתך בנושא? היכן זה עומד? מה מעכב את ההקמה?

הדרך להפסיק הטמנה, עוברת בהשבת אנרגיה מפסולת.  מתקן השבה זה משהו שעוסקים בו בחירייה כבר הרבה שנים. לצערי, זה מתקדם בקצב איטי מדי ובינתיים ממשיכים להטמין את הפסולת. יש 3 ערוצים עיקריים שאנחנו פועלים בהם כדי לקדם מתקן השבה:

1. מול המשרד להגנ"ס בניסיון להאיץ את תהליך ההקמה ולרתום את מוסדות התכנון ואת רמ"י כדי לזרז את הקמת מתקני ההשבה.
2. מול החשב הכללי במשרד האוצר שמנהל את המכרזים להקמת מתקני ההשבה, היות ומדובר בעלות הקמה של כ-1.5 מיליארד ₪. אנחנו מתכוונים להאיץ את הפעילות מולם כדי לקדם את פרסום המכרז במקביל לגיבוש התב"ע.
3. מול הוות"ל - היינו לפני מספר חודשים בוות"ל, שם התקבלה החלטה לגבי אופן העמדת המתקן במגרש המיועד לכך בחירייה, כאשר השאיפה היא להשלים את התב"ע בתחילת שנת 2026. לאחר מכן יתחיל שלב ההתנגדויות, ורק לאחר מכן אישור התוכנית, שמאפשר הגשת בקשה להיתר בנייה.

לוח הזמנים להקמת מתקן ההשבה בחירייה הוא 7-6 שנים, וזה בתרחיש האופטימי. זה הקצב של תהליכי הקמת מתקני תשתיות גדולים בישראל. מבחינת חירייה אין שום גורם מעכב, כי התנאי הוא הבטחת כמות פסולת גדולה, וקרקע זמינה, ויש לנו את שניהם.

מתקן ההשבה בחירייה אמור לטפל ב-1,500 טונות שאריות מיון ביום, כמות שיש לנו כבר היום. בנוסף, אוכלוסיית גוש דן גדלה בצורה משמעותית, מדברים על קצב של 3% בשנה, וזה כמובן מגדיל את כמות הפסולת שנוצרת. אז פסולת לא תחסר. גם במתקן ההשבה שאמור לקום בנאות חובב, שהוא פרויקט הדגל הראשון של המדינה, התהליכים מתנהלים באיטיות.

פארק המיחזור חירייה ממוקם בלב גוש דן, בסמוך לריכוזי אוכלוסייה צפופים. איך לדעתך נכון להתמודד עם טענות נימבי (Not In My Back Yard - NIMBY) של תושבים המתנגדים להקמת מתקני טיפול בפסולת בסביבת מגוריהם?

אני יכול להבין את התושבים שהקמת מתקן השבה או מתקן טיפול בפסולת עלול לייצר בקרבם חשש. זה טבעי מאוד. אבל התפקיד שלנו הוא להתמודד עם החששות האלה בעזרת כלים מקצועיים ולשתף כמה שיותר את הציבור ולתת לו מידע מקצועי ואמין שיפיג את החששות.

אחד המסרים שחשוב לי להעביר הוא שבזכות הטכנולוגיות החדישות, יותר בריא לעמוד ליד מתקן השבה מלנשום את הפיח של תנועת הרכבים במרכז תל-אביב.

אנחנו מתכוונים להיכנס למהלך של שיתוף ציבור והסברה סביב מתקן ההשבה ולהסביר לציבור מה היתרונות. במתקן ההשבה תהיה מערכת מאוד מתקדמת של מסנני אוויר, כך שהפליטות שיוצאות ממנו לא יפגעו בבריאות הציבור.

בשאיפה גם להקים ממשק דיגיטלי שכל תושב יוכל להיכנס אליה ולראות את מצב איכות האוויר בחירייה בכל שעה ביום, בזמן אמת. אנחנו גם בוחנים אפשרות להתקשר עם גורם חיצוני בלתי תלוי שיפקח על הפעילות של מתקן ההשבה.

בעיניי, אחד האתגרים הוא לשמור בקנאות על התחזוקה של המתקן ולהקפיד לא לעגל פינות, לא בתהליך הטיפול, לא בתחזוקה, ולוודא שהרכב הפסולת תואם ליכולות של המתקן. כל זה, כדי למזער את ההשפעות הסביבתיות של המתקן, לשנים ארוכות.

בשנה האחרונה דיווחנו שמקימים בחירייה מתקן מיון חדש, ושתאגיד מיחזור האריזות תמיר מקים אצלכם את מתקן מיון פסולת האריזות המתקדם והגדול מסוגו בישראל. מה הסטטוס של פרויקטים אלה, ואילו עוד פרויקטים עומדים על הפרק?

לפי החוזה עם חברת גרין-נט שזכתה במכרז להקמת מתקן המיון החדש – 'המפרידן' יחל לעבוד בינואר 2027, ואז  100% מהפסולת הביתית שמגיעה לחירייה תעבור מיון ושיעור המיחזור צפוי לגדול מ-30% כיום, ל-50% מיחזור. זו בשורה חשובה.

המפרידן אמור למיין 40% מהפסולת העירונית המעורבת שמגיעה לחירייה ושכיום עוברת דרך תחנת המעבר, להטמנה באתר אפעה בדרום. את 60% הפסולת הנוספת, ממיין מתקן ה-RDF  הקיים.

לגבי המתקן מיון של פסולת האריזות, של תאגיד תמיר, הוא אמור להתחיל לעבוד בעוד כשנה וחצי. ויהיה בו גם מרכז מבקרים חדשני.

כמו כן, אנחנו מתכננים להקים מתקן טיפול חדש ומתקדם לטיפול בגזם, שיהיה מקורה, ויחליף את המתקן הקיים שחשוף לאוויר הפתוח. אנחנו בשלבים של תהליך לקראת הגשת בקשה להיתר בנייה, ובהמשך ייצא מכרז לבחירת קבלן.

חשוב לציין שאת כל הפעילות השוטפת, הפרויקטים האלה, ונוספים, האיגוד מקדם עם צוות מאוד רזה מבחינת כוח אדם, פחות מ-30 עובדים.

לסיום, רצינו לדבר על משבר הפסולת. מדו"ח מעקב של מבקר המדינה על ענף הפסולת העירונית שהתפרסם לאחרונה, עולה שהענף תקוע והקמת מתקני הטיפול שאמורים להחליף את ההטמנה מתעכבת מאוד. במקביל, נפחי ההטמנה בישראל הולכים ואוזלים. מה עושים? איך מתמודדים עם המשבר? מה הפתרון בטווח הקצר עד שיקומו מתקני הטיפול בפסולת (מתקני השבה ומתקני טיפול בזרם האורגני) בעוד כמה שנים?

לגבי משבר הפסולת, בעיניי אין הגדרה אחרת למה שעובר על משק הפסולת בישראל – מאשר המילה קטסטרופה.

בלתי סביר שנצטרך לנסוע 150 ק"מ מחירייה לאתר אפעה ליד ערד כדי להטמין את הפסולת, שלא לדבר על רשויות מרוחקות יותר כמו חיפה שגם משנעות את הפסולת שלהן לאפעה. הבעיה היא שישראל לא השכילה לקדם מבעוד מועד את הנושא של הטיפול בפסולת בנקודת הקצה.

צריך להזכיר גם את סוגיית האתרים הפיראטיים לטיפול בפסולת. מדינת ישראל היא כר פורח לאתרים פיראטיים ואפילו בסמוך לחירייה יש אתרים כאלה שמטפלים בפסולת בניין באופן פיראטי. זה גורם לפגיעה גדולה, גם ברמה הסביבתית ובריאות הציבור, וגם ברמה הכלכלית במתקנים המורשים ובכל שרשרת הערך של הענף. לא יכול להיות שלא תהיה יד קשה ואפקטיבית בכל הקשור לאתרים פיראטיים.

אז איך מתמודדים עם משבר ההטמנה?

כדי שאתרי הטמנה הקיימים לא ייסגרו בעוד כשנה, הדבר הנדרש הוא להרחיב את המטמנות הקיימות ולהקים מטמנות חדשות, במקומות שונים בארץ. זאת אמנם ברירת מחדל גרועה, אבל אין כרגע מתקני טיפול חלופיים שיקומו בזמן כל כך קצר.

האם יש סכנה שבקרוב לא תוכלו לקלוט עוד פסולת?

כן. אם המדינה לא תפתור את בעיית המטמנות בזמן הקרוב, ייתכן שלא נוכל לקלוט פסולת מהרשויות המקומיות. אם לא נוכל לשלוח פסולת להטמנה, לא נוכל לקלוט פסולת מהלקוחות שלנו.

ואז מה שיקרה הוא שרחובות הערים יתמלאו בפסולת. אני קורא בכל מקום, וגם מכאן, למשרד להגנ"ס לוודא שירחיבו את אתרי ההטמנה הקיימים ויפתחו אתרים נוספים בטווח הקצר, כי הדקה ה-90 כבר חלפה.

חשוב לי שוב להדגיש שהטמנה בקרקע זה פתרון גרוע לטווח הקצר, אבל הוא מחויב המציאות עד שיקומו מתקני הטיפול – מתקני ההשבה, מתקני הטיפול בפסולת אורגנית וכו'.

למרות המצב של משק הפסולת כיום, השינוי אפשרי. דוגמה מעולה נמצאת אצלנו כאן בישראל – בתחום תשתיות חיוני אחר – מים. תראו את ההיערכות המרשימה של המדינה בשני העשורים האחרונים למחסור במים. לפני 20 שנה החל לפעול מתקן ההתפלה הראשון, אלה מתקני תשתיות מורכבים ויקרים והיום הם מספקים את מרבית מי השתייה שלנו ונותנים מענה לשנות בצורת.

אותו הדבר צריך לקרות בתחום הפסולת אך זה מחייב מקצועיות ונחישות מצד כל הגורמים שאחראים לנושא.