האם הרשויות המקומיות צריכות להיות שותפות במתקני הטיפול בפסולת?
הכנס השנתי לטיפול בפסולת הוקדש לתפקיד החשוב של הרשויות המקומיות בהקמת מתקני טיפול בפסולת. בנוסף לכך דיברו על הענקת סמכויות למשרד להגנ"ס להבטחת רציפות תפקודית במשק הפסולת, הקמת רשות פסולת לאומית, איסור על הטמנת פסולת לא ממוינת, והאם השב"כ צריך להתערב בשוק הפסולת?
  • מאת: מערכת infospot
  • פורסם בתאריך: 03/7/2024

בשבוע שעבר התקיים בפארק המחזור חירייה הכנס השנתי ה-7 לטיפול בפסולת ע"ש דני שטנברג, שהופק על ידי איגוד ערים דן לתברואה בשיתוף מרכז השלטון המקומי בישראל ומרכז השלטון האזורי בישראל. בכנס השתתפו השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, שר הפנים הרב משה ארבל, ראש עיריית תל אביב-יפו רון חולדאי, 10 ראשי רשויות נוספים, ובכירים נוספים מהמגזר הציבורי וענף הפסולת.

הכנס השנה הוקדש לתפקידן של הרשויות המקומיות בהקמת מתקני טיפול בפסולת, כאשר מרבית הדוברים הסכימו שחשוב מאוד שהרשויות יהיו שותפות בהקמת המתקנים, לא רק כדי להבטיח הצלחה של תהליך ההקמה, אלא גם להבטיח את רמת השירות, דמי הטיפול, והעמידה בתקנים סביבתיים לצמצום פליטות ומפגעי ריח, כל זאת למשך שנים ארוכות בהם המתקנים יפעלו.

המשרד להגנ"ס הציג בכנס את הנושאים בהם הוא מתמקד בימים אלה להסדרת ענף הפסולת, בינהם קידום חקיקה להענקת סמכויות למשרד לכפות על אתרי פסולת לפעול כדי להבטיח רציפות תפקודית של ענף הפסולת, הקמת רשות פסולת לאומית, יישום האיסור על הטמנת פסולת שלא עברה מיון, קידום מתקני השבה, חוק פסולת בניין ועוד.

עוד בכנס, נציגי משרד האוצר הסבירו כיצד המכרזים שהם מובילים להקמת מתקני הטיפול בפסולת, סוללים את הדרך למתקנים נוספים בשיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות. בנוסף לפארק המיחזור חירייה, שני פארקי מיחזור נוספים הציגו את מאמציהם ותובנותיהם מהקמת מתקני טיפול בפסולת. חוקרות ממוסד שמואל נאמן הציגו מחקר על המודלים השונים להקמת מתקני טיפול בפסולת על ידי השלטון המקומי. שר הפנים ציין כי הוא מבקש לערב את השב"כ כדי לפתור את אחת הבעיות בשוק הפסולת. הפרטים לפניכם.


כתבות רלוונטיות:

  1. אתגרי הטיפול בפסולת עירונית, 28.3.2023
  2. מצוקת נפח ההטמנה מחמירה, בייחוד בצפון הארץ, 1.4.2024
  3. מצוקת נפח ההטמנה מגיעה לבית המשפט, 25.12.2025
  4. הרשויות המקומיות ומינהל התכנון: משבר פסולת לאומי קרוב מתמיד, 6.7.2021
  5. מתווה חדש להסדרת פסולת בניין, מבוסס טכנולוגיה, 1.4.2024

חקיקה ויוזמות שמקדם המשרד להגנ"ס

במסגרת הכנס, הציג המנכ"ל היוצא של המשרד להגנ"ס, גיא סמט, מספר נושאים בהם המשרד להגנ"ס מתמקד בזמן הקרוב, הנה כמה מהם:

חקיקה להענקת סמכויות למשרד להגנ"ס להבטחת רציפות תפקודית של ענף הפסולת: על רקע משבר נפח ההטמנה והעובדה שמספר אתרי פסולת בצפון (משואה, עברון, חגל) החליטו, כל אחד מסיבותיו, לצמצם או לסגור את הפעילות במהלך השנה האחרונה בניגוד לעמדת המשרד להגנ"ס, המשרד מקדם חקיקה שתעניק לו סמכות להבטיח רציפות תפקודית של משק הפסולת. כלומר, סמכות לכפות על אתרי פסולת שבבעלות פרטית לפעול בהיקף מסוים, תוך מתן שירות שוויוני, וחובת מסירת מידע, גם אם אתר הפסולת הנ"ל לא מעוניין בכך.

סמט הסביר כי מדובר בסמכויות תפעוליות דומות לאלה שיש למשרד האנרגיה או רשות המים כדי להבטיח רציפות של שירותים חיוניים כמו אספקת חשמל, מים וכעת גם פינוי פסולת. לדבריו, בשבוע שעבר המשרד להגנ"ס הפיץ לבעלי עניין טיוטה של הוראת שעה בנושא, כדי שייתנו את חוות דעתם, בשאיפה להביא את הוראת השעה בקרוב לכנסת ולאשר אותה.

הקמת רשות פסולת לאומית: סמט טוען שיש צורך בהקמת רשות פסולת לאומית, כמו בתחום החשמל ובתחום המים. זאת כדי לנתק את תהליכי פיתוח ענף הפסולת מההשפעות של הפוליטיקה הארצית והמקומית, ולדאוג לניהול שוטף ומקצועי של הענף. לפי סמט, רשות שכזו תהיה בעלת 3 תחומי סמכות:

  1. סמכויות ניהול משק הפסולת באמצעות רישיונות הפעלה בהם נקבעים תנאי ההפעלה
  2. סמכוניות ייזום לתכנון והקמה של מתקני פסולת
  3. הבטחת סטנדרט שירות אחיד ושיוויוני וקביעת תעריפי טיפול.

סמט הביע תקווה שהנושא ייכנס לחוק ההסדרים הבא או זה שלאחריו.

איסור על הטמנת פסולת עירונית שלא עברה מיון: במסגרת יישום אסטרטגיית הטיפול בפסולת עירונית שהציג המשרד להגנ"ס בשנת 2018, אחד המהלכים הראשונים שקודמו הייתה הקמה ושדרוג של מתקני מיון, במטרה שכל הפסולת העירונית תעבור מיון לחילוץ חומרים ברי מיחזור, לפני שתישלח להטמנה. לשם כך, המשרד להגנ"ס קידם הגבלה בתב"ע לפיה בתאי הטמנה חדשים תתאפשר רק הטמנה של שאריות מיון, ולא פסולת עירונית לא ממוינת. אלא שבגלל משבר נפח ההטמנה לא ניתן ליישם את התנאי הזה כעת.

לכן, המשרד להגנ"ס מבקש לעדכן את הגבלות ההטמנה בתב"ע של המטמנות וליישם את התנאי הזה בצורה הדרגתית החל משנת 2025 ועד שנת 2037, באמצעות קביעת אחוז הפסולת שלא עברה מיון שאותה יורשה להטמין. במקביל יקבעו גם לתחנות המעבר חובה לכמות מסוימת של פסולת שתלך למיחזור.

קידום חוק פסולת בניין: כבר לפני 3 חודשים דיווחנו כי המשרד להגנ"ס הציג מתווה חדש להסדרת ענף פסולת הבניין, אותו הוא אמור להביא לאישור ועדת הפנים והגנ"ס של הכנסת – כהכנה לקריאה שנייה ושלישית. בכנס, סמט עדכן כי המשרד מנסה להגיע לסיכומים עם בעלי העניין, בהם משרדי ממשלה ומרכז השלטון המקומי, בשאיפה שכבר במושב הנוכחי של הכנסת, מושב הקיץ, יתחילו הדיונים הפומביים בנוסח החוק בוועדת הפנים והגנ"ס של הכנסת, כהכנה לקריאה שנייה ושלישית.

הקמת מתקני השבת אנרגיה מפסולת: מתקני השבה הם חלק מרכזי בפתרון להפחתת ההטמנה בישראל, לפי אסטרטגיית הטיפול בפסולת של המשרד להגנ"ס. במסגרת הכנס, סמט עדכן על סטטוס הפרויקטים השונים להקמת מתקני השבה. לדבריו, החלק השני של המכרז להקמת מתקן ההשבה בנאות חובב יפורסם בקרוב, לאחר שיגיעו להסכמות עם ראש העיר באר שבע כדי להבטיח את האינטרסים של תושבי העיר, לצד הסדרת ערכי הסף לפליטות בהם יידרש המתקן לעמוד, בין היתר עבור תחמוצות גופרית SOx.

לדברי סמט, המשרד להגנ"ס מאמין בהיתכנות הכלכלית של מתקני ההשבה, בין היתר בזכות התעריף המועדף לייצור חשמל מפסולת שרשות החשמל תעניק למתקנים. לדבריו, שיעורי התמיכה לא יהיו עצומים, אבל בהתחשב בעליית מחירי ההטמנה, במקומות מסוימים בארץ יהיה אפשר לשחרר את השוק והמתקנים יוכלו לקום גם ללא תמיכה. למרות זאת, הוא ציין כי בכוונת המשרד לתמוך כלכלית במתקן בנאות חובב, כדי שעלות הטיפול בפסולת של העיר באר שבע לא תתייקר. לפי סמט, בין מתקני ההשבה הנוספים שנמצאים בשלבי תכנון, הם:  חירייה, עטרות (ירושלים), ואתר במישור רותם יחד עם המועצה האזורית תמר.

הקמת מתקן טיפול בפסולת: תלתן במועצה אזורית דרום השרון

ראש המועצה האזורית דרום השרון, אושרת גני גונן, הציגה בכנס את התהליך להקמת מתקן טיפול בפסולת שמתרחש בימים אלה, על ידי המועצה ושותפיה – תחת השם פארק מיחזור תלתן.

תחילה גני-גונן הסבירה כי במועצה אזורית בדרך כלל יותר יקר לטפל בפסולת, כי המרחקים גדולים והישובים קטנים, בהשוואה לישוב עירוני. המצב הזה מהווה אתגר תפעולי למועצות האזוריות. במועצת דרום השרון מייצרים כ-30 אלף טון פסולת בשנה, כשחצי מהכמות היא גזם וחציה אשפה ביתית.

לפי גני-גונן, עלות הטיפול בפסולת עבור המועצה צפויה לעלות ב-51% תוך 3 שנים, מ- 411 ₪  לטון בשנת 2023 ל- 621 ₪ לטון בשנת 2025, כאשר התשלום על פינוי הפסולת מגיע מכספי הארנונה המקומית, ולכן בא על חשבון שירותים אחרים לתושבים. בדרום השרון מדובר בכ-8% מההכנסות לארנונה.

המועצה זיהתה את משבר הפסולת לפני 5 שנים ופועלת כבר 3 שנים לקידום הקמת מתקן למיון וטיפול באשפה. החסמים העיקריים היו נימבי, הבטחת זרם פסולת בכמות מספיקה וקבועה למתקן, ומציאת קרקע מתאימה.

כדי להתגבר על החסמים, נוצר שיתוף פעולה: קיבוץ אייל מספק את הקרקע והיזמות העסקית, מועצה אזורית דרום השרון מספקת את הסטטוטוריקה (אישור תוכניות לקרקע), ואשכול רשויות השרון מספק את הפסולת וישלם עבור הטיפול בה. המתקן כבר אושר בוועדה המקומית ועבר לאישור הוועדה המחוזית.

מבחינת טכנולוגיה, יוקם מתקן מיון ולצידו מתקן עיכול אנארובי לטיפול בפסולת אורגנית שתמוין במתקן המיון תוך כדי ייצור חשמל מהביוגז שיופק.

מתקן המיון יקלוט עד 1,200 טון פסולת עירונית ליום, בהתחשב בגידול דמוגרפי עתידי, כאשר כיום אשכול רשויות השרון מייצר כ-800 טון פסולת עירונית ליום. כ- 40% מהפסולת שתעבור במתקן המיון, אמורה להיות פסולת אורגנית שתופרד ותעבור למתקן העיכול האנאירובי. כ- 40-50% נוספים מהפסולת תהיה שאריות מיון שיילכו להטמנה, אך נשמרו שטחים נוספים סמוכים פנויים למתקנים עתידיים, שיספקו פתרונות ליתר הפסולת. עד 10% מהפסולת תהיה חומרים ברי מיחזור שיחולצו במתקן המיון ויועברו למפעלים אחרים.

המתקן המיועד יהיה קרוב ליצרני הפסולת, מה שחוסך את השינוע הרחוק להטמנה בדרום. בנוסף לכך, המיקום צמוד לכביש 6, למט"ש ולמאגר קולחין, ולא צמוד לישוב, כך שלא צפוי נימבי. תועלות נוספות הן צמצום ההטמנה, הגברת המיחזור, ייצור אנרגיה מפסולת, הפחתת פליטות גזי חממה, וחיסכון בעלות הטיפול בפסולת לרשויות המקומיות השותפות.

גני-גונן תימצתה את עיקר ההמלצות: צעד ראשון - איתור קרקע, ומיפוי ואיגום משאב הפסולת האזורי; צעד שני - יצירת שותפות בין אשכול רשויות מקומיות שיבטיחו כמות פסולת נדרשת למתקן ורשות מקומית מבינהן שבה יוקם המתקן ותספוג את הנימבי אך תרוויח אם תהיה היזם, וצעד שלישי - הקמת תאגיד משותף לניהול המיזם.

הקמת מתקן טיפול בפסולת: אקופארק בקיבוץ עברון

אסי רוטביין, מנכל אקופארק עברון, הציג אתר טיפול בפסולת שנחשב לחלוץ בתחומו – אתר הפסולת אקופארק בקיבוץ עברון. מדובר באתר פסולת וותיק ששימש כמטמנה במשך יותר מ-20 שנה, כאשר הקיבוץ הם בעלים ומפעילים את האתר, במרחק מאות מטרים מבתי התושבים, ולכן משקיעים רבות בטכנולוגיות להפחתת מפגעי ריח ופליטות מהפסולת.

משכך, עברון הוא אתר הפסולת הראשון הגדול בישראל שטיפל בתשטיפים, וכיום יש בו 3 מערכות שונות לטיפול בתשטיפים. עברון הוא גם האתר הראשון ששאב ביוגז שנוצרה במטמנה. בנוסף, באתר מקפידים על כיסוי הפסולת עם יריעות גיאוטכניות רב פעמיות ייעודיות בסוף כל יום, והסרתן בתחילת היום למחרת, כדי למנוע גישה של ציפורים וצמצום מפגעי הריח. בנוסף לכך, לאתר 3 מערכות של טיפול באוויר ובמפגעי ריח. ביניהן מערכת מתזים עם חומר מיוחד המיובא מאיטליה.

כל אלה, הן טכנולוגיות שמשמשות להפחתת המפגעים ממטמנת הפסולת, אך בשנים האחרונות הקימו באתר מתקנים נוספים:

  • שדה סולארי לייצור חשמל הוקם על גבי חלק מהמטמנה המשוקמת, בגודל 100 דונם, שמייצר 15 MW חשמל.
  • בהשקעה של 130 מיליון ₪ הוקם באתר מתקן מיון מתקדם שמוכן להפעלה. הוא ממיין ל-45% פסולת אורגנית, 50% שאריות מיון ו-5% חומריים למיחזור.
  • בשיתוף פעולה עם אשכול גליל מערבי הוקם אתר לטיפול בפסולת גושית וגזם.

בנוסף לכך, מתוכננים הקמה של שני מתקנים נוספים, שנמצאים בשלבי תכנון:

  • מפעל סגור לטיפול בפסולת האורגנית שתמוין במתקן המיון
  • מפעל להשבת אנרגיה מפסולת, שיטפל בשאריות המיון ממתקן המיון.

האם השב"כ צריך להתערב בענף הפסולת?

אחד הנושאים שעלה בכנס הוא תופעת השתלטות משפחות פשע על תחום פינוי האשפה במספר רשויות מקומיות חלשות, כך שאותן רשויות מקומיות נדרשות לשלם סכומים גבוהים בזמן שקבלן פינוי הפסולת לא נותן שירות, ותושבים נותרים ללא מענה, וערימות של פסולת נערמות ברחוב וגורמות למפגעי ריח ומפגעים תברואתיים.

שר הפנים, משה ארבל, התייחס לתופעה, שלדבריו מתרחשת בעיקר ברשויות מקומיות של המגזר הערבי. לדבריו, פגיעה בשירות פינוי פסולת עירונית היא פגיעה בסמלי השלטון של המדינה, והוא בקשר עם המשטרה, עם פרקליט המדינה ואפילו עם השב"כ, שלדבריו חייב להידרש לסוגיה, בהיעדר פתרונות אחרים.

מנכ"ל המשרד להגנ"ס היוצא, גיא סמט, התייחס לנושא, ונתן כדוגמא את הישוב ג'דיידה-מכר, שבשל מלחמת עבריינים, אין בו שרותי פינוי פסולת. הוא הסכים כי המדינה צריכה להתערב בנושא, אלא שלמשרד להגנ"ס חסרות הסמכויות הנדרשות לכך.

יזמות עירונית תבטיח לרשויות שירות רציף ומחיר הגיוני

גיל ליבנה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה, המפעיל את פארק המיחזור חירייה, תיאר בכנס את אתגרי המגזר המוניציפאלי בקידום מתקני טיפול בפסולת.

לדבריו, צריך לשים דגש על שני זרמים עיקריים של הפסולת העירונית – שאריות המיון שמהוות בין 40%-50% מהפסולת, והפסולת האורגנית שגם מהווה חלק דומה, בניגוד לזרמים המיועדים למיחזור (מתכת, זכוכית, פלסטיק וכו') שאינם עולים על 10% מכלל הפסולת. בדבריו הוא התייחס לכך שבשנים האחרונות שמו דגש על הקמת מתקני מיון, שמחלצים פחות מ-10% מהפסולת שמגיעה אליהם למיחזור, ואילו ל-90% מהפסולת אין פיתרון והיא ממשיכה להטמנה, וכל זאת כאשר מתקני המיון לא כלכליים וחיים רק בזכות תמיכה מקרן הניקיון. לדבריו, צריך להקים את מתקני המיון במקביל למתקני הטיפול בפסולת אורגנית ומתקני ההשבה שיטפלו בשאריות המיון, כפי שמתוכנן כעת (באיחור) במספר מקומות.

ליבנה הדגיש את חשיבות המעורבות של הרשויות המקומיות בהקמת מתקני הקצה לטיפול בפסולת, כדי לא לייצר מונופולים אזוריים בשליטה בלעדית של חברות פרטיות. לדבריו עלות הקמת מתקני הטיפול גבוהה מאוד, שיכולה להגיע ליותר ממיליארד ₪, כאשר מרבית ההכנסות מגיעות מדמי הטיפול אותם משלמות הרשויות המקומיות לאורך השנים. לכן, לאחר התקופה הממושכת של החזר ההשקעה בהקמת המתקן, גם הרשויות המקומיות צריכות ליהנות מהרווחים ולהיות בעלות זכות התערבות. לדבריו, יזמות עירונית תבטיח לרשויות המקומיות שירות רציף ומחיר הגיוני.

ליבנה גם הדגיש את החשיבות של שיתוף פעולה אזורי בין רשויות מקומיות, כדי להבטיח כמות פסולת מספיקה שתצדיק הקמת מפעל טיפול בפסולת, וכדי לאחד משאבי תקציב.

שותפות בין הממשלה למגזר הפרטי והרשויות המקומיות

גם נציגי משרד האוצר, קראו לרשויות המקומיות לקחת חלק בהקמת מתקני הטיפול בפסולת. אושרת דוד, סגנית חשב כללי במינהל חטיבת תשתיות ופרויקטים, משרד האוצר, הסבירה כי כמו שבמסגרת ההיערכות למחסור במי שתייה, נעשתה תוכנית רב שנתית להקמת מפעלי התפלה בשיתוף פעולה בין המגזר הפרטי לממשלה (PPP), והוקמו מתקני התפלה שנותנים מענה לצורך, כך כעת עושים גם בענף הטיפול בפסולת.

דוד הסבירה כי אנשי החשב הכללי במשרד האוצר מובילים את המכרזים עבור הקמת המתקנים הגדולים והמורכבים כמו מתקן ההשבה בנאות חובב, וסוללים את הדרך לרשויות מקומיות שירצו להוביל פרויקטים בתחום בעצמן ויוכלו להשתמש באותו מתווה. דוד סיפרה כי יש מספר רשויות מקומויות שכבר פנו אליהם לצורך שיתוף פעולה, בינהן: אשדוד, ירושלים ומועצה אזורית תמר. דוד חיזקה את הטענה כי שיתוף הפעולה עם השלטון המקומי בנושא הוא הכרחי.

עידו מור, רכז מים וסביבה באגף תקציבים במשרד האוצר, ציין כי אכן קיימת בעיית נפח הטמנה בטווח הקצר, ויש צורך בפתרונות מיידים. הוא הסביר כי הוקם צוות של המועצה הארצית לתכנון שעובד על הנושא ואמור להציג פתרונות בקרוב. אך מור הדגיש כי דרושים לא רק פתרונות לטווח קצר אלא אסדרה לטווח ארוך שתמנע את המשבר הבא.

מחקר: שותפות עם המגזר הפרטי? או לתת למדינה להוביל?

פרופ' אופירה אילון, ד"ר אפרת אלימלך וד"ר יניב ריינגוורץ, הציגו ממצאים ממחקר שעסק בבחינת מודלים שונים לייזום מתקני מיון וטיפול בפסולת על ידי השלטון המקומי. המחקר מציג כלי לקבלת החלטות עבור הרשות המקומית או אשכול רשויות, באמצעותו הן יכולות לבחון את הפוזיציה שלהן בשוק ובאיזה מודל נכון לבחור, על בסיס אוסף של פרמטרים.

החוקרים ביצעו ניתוח גיאוגרפי של אגני פסולת, כך שבכל אגן צריכה להיות כמות פסולת מספקת עבור היתכנות כלכלית למתקן פסולת, וקרקע ייעודית להקמתו. הניתוח התבסס על המצב הקיים מבחינת אשכולות האזוריים הקיימים וכן המתקנים הקיימים, והניב מסגרת תאורטית שיכולה לשמש לדיון. בנוסף, בוצע ניתוח של היכולת הארגונית והמימונית של הרשויות המקומיות בכל אגן או תאגיד פסולת. אחת המסקנות הייתה שככל שמתרחקים מת"א, החוסן המימוני של האשכולות יורד ולכן היכולת לתת מענה לפסולת מצטמצמת.

כמו כן, נעשה ניתוח סיכונים מנקודת מבט מוניציפאלית בעזרת ראיונות עם מומחים בתחום, בו מופו הפרמטרים שהרשויות צריכות לקחת בחשבון. זאת, תוך הבחנה בין סיכונים בשלב ההקמה ובשלב התפעול. בשלב ההקמה הסיכונים העיקריים הם קרקע בייעוד מתאים, פסולת בכמות מספקת, נימבי (NIMBY), מימון ובירוקרטיה. בשלב התפעול הסיכונים העיקריים הם להבטיח פיקוח ואכיפה מהימנים על המתקן לטווח ארוך, הבטחת ניהול מקצועי, וגידור דמי כניסה לרשות.

לבסוף, החוקרים יצרו עץ קבלת החלטות המאפשר לזהות את מצבה של הרשות בשוק ולהבין אילו מודלים להקמת מתקני טיפול בפסולת רלוונטיים עבורה.

למשל, מודל של רשות מקומית יזמית: בין אם כתאגיד אזורי של אשכול רשויות, שותפות עם המגזר הפרטי, BOT, או סולו (מודל בו הרשות יוזמת, מתכננת, מגייסת מימון ומתפעלת את המתקן). מודל הרשות היזמית מתאים לרשויות חזקות עם הפרדה חזקה בין הפוליטיקה ובין המנגנון העירוני.

מודל אחר הוא של רשות מקומית מתערבת אך לא מעורבת (המדינה מנהלת את החוזה( - מודל זה מתאים לרשויות בהן יש מוטיבציה פוליטית (של הרשות מול התושבים) לייצר הבחנה ברורה בין הרשות ובין המיזם מחד, ומאידך, יכולת פוליטית להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות, בפרט בכל הקשור לביצועים הסביבתיים של המתקן והבטחת מחיר כניסה אופטימאלי לרשות. לבסוף, עבור רשויות עם יכולות ארגוניות ומימוניות נמוכות ישנו יתרון להיכנס כשותפות באשכול אזורי.

המחקר הוזמן ממוסד שמואל נאמן בטכניון ע"י אגוד הערים דן לתברואה.

--------

הדברים נאמרו במסגרת הכנס השנתי ה-7 לטיפול בפסולת ע"ש דני שטנברג, שהתקיים בפארק המיחזור חירייה, ביוזמת איגוד ערים דן לתברואה, בשיתוף עם מרכז השלטון המקומי בישראל ומרכז השלטון האזורי.


חברות לפינוי וטיפול בפסולת

חברה איש קשר טלפון דוא"ל
ורידיס ורידיס 072-3360696 Veridis@infospot.co.il
נגב אקולוגיה מאיה כהן 072-3712247 Negev@infospot.co.il
ק.מ.מ מחזור מאיר 072-3942967 Kmm@infospot.co.il
טלאור כראדי הילה לישע 072-3972028 Talork@infospot.co.il
קומפוסטאור ליאת גרוס 072-3719906 compost@infospot.co.il
לאינדקס הספקים>>