בכנס השנתי לטיפול בפסולת שהתקיים בחודש שעבר, דנו בכירי הענף, ובהם המשרד להגנ"ס, הרשויות המקומיות, המגזר הפרטי, והאקדמיה, באתגרי הטיפול בפסולת עירונית ובפתרונות אפשריים, עם דגש על מתקני מיון וטיפול בפסולת.
אחד הנושאים שחזר ועלה היה התמיכה של המשרד להגנת הסביבה במתקני המיון. מתקנים אלה מתקשים להגיע לרווחיות ולהתחרות בהטמנה כל עוד אין איסור על הטמנת פסולת שלא עברה מיון. בכנס הועלו מספר פתרונות לכך, בהם: הארכת התמיכה הכספית בתפעול מתקני מיון מעבר לתקופה של 5 שנים, היטל הטמנה דיפרנציאלי שנותן העדפה לפסולת שעברה מיון, הכרה בפסולת אריזות שחולצה במתקני מיון לטובת יעדי חוק האריזות, ועוד.
נושאים נוספים שנידונו בכנס: המתווה המוצע בתקנות הטיפול בפסולת אורגנית, המתווה של חירייה להגיע ל-10% הטמנה בלבד, דרכי התגברות על חסמים להקמת מתקני קצה ועוד. הפרטים לפניכם.
סרטון: סיכום כנס הפסולת
כתבות רלוונטיות:
מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה גיא סמט, שגם הוא השתתף בכנס, הציג צעדים שהמשרד להגנ"ס בוחן לצורך תמיכה במתקני מיון, כל עוד אין איסור על הטמנת פסולת שלא עברה מיון. בין הצעדים:
וידאו: דבריו של גיא סמט, מנכ"ל המשרד להגנ"ס
עילי ליבני, כלכלן ראשי בחברת ורידיס, הציג בכנס מסקנות להקמה והפעלה מוצלחת של מתקן מיון פסולת עירונית, על רקע הביצועים של מתקן המיון שורידיס הקימה בעפולה והחל לעבוד לפני כשנתיים.
עלות הקמת המתקן 125 מיליון ש"ח מתוכם 37 מיליון ש"ח תמיכה של קרן הניקיון. הקמתן מתוכנן לקלוט כ- 40 אלף טון פסולת עירונית בחודש מישובי האזור.
לדבריו, קשה מאוד למתקני מיון פסולת עירונית להיות רווחיים בישראל כל עוד הם מתחרים בהטמנה שהיא יותר זולה. בנוסף, את הפסולת יש לשנע ישירות למיון במתקן, מבלי שתעבור קודם דרך תחנת מעבר, זאת משום שקל יותר למיין פסולת "טרייה" מאשר פסולת בת כמה ימים שהתעררבה בפח הירוק, המשאית הזבל, ובתחנת המעבר, ואז שוב הועמסה על משאית וכו'.
מתוצאות התפעול של המתקן בעפולה, עולה כי כ-43% מהפסולת שממוינת הם שאריות שנשלחות להטמנה ו-50% נוספים הם פסולת אורגנית שהופרדה במתקן המיון, אך המשרד להגנ"ס לא מתיר לעשות בה שימוש, ולכן גם היא נשלחת להטמנה. בנוסף לכך, 3% ממשקל הפסולת זה תשטיפים (נוזלים) ואידוי, כך שרק 4% ממשקל הפסולת שנקלטת, היא מוצרים למיחזור, ואילו 93% מהפסולת עוברת להטמנה בגינה יש לשלם היטל הטמנה מלא. כך שברור שבמצב הזה מתקן המיון לא כלכלי בהשוואה להטמנה.
ליבני גם הציג את תהליך מיון הפסולת במתקן בעפולה:
דבריו של עילי ליבני, כלכלן ראשי בחברת ורידיס
זיו דשא ראש מועצת זכרון יעקב, ויו"ר ועדת איכות הסביבה במרכז השלטון המקומי, הציג בכנס את עמדת הרשויות המקומיות. לדבריו, כדי לפתור את חוסר התפקוד של קרן הניקיון, יש להקים מינהלת פסולת, גוף יישומי מתכלל, כפי שיש מינהלת מיום וביוב שעשתה מהפכה בתחומה. בנוסף, דשא דרש להפסיק עם שיטת הקולות הקוראים לתמיכה ברשויות המקומיות לצורך עידוד המיחזור וצמצום ההטמנה, ולעבור לשיטת תמיכה אחרת.
ואכן דיווחנו לפני כשבוע כי המשרד להגנ"ס בוחן הקמת מינהלת פסולת וגם בוחן מעבר לתמיכה ישירה ברשויות המקומיות במתווה רב שנתי, במקום קולות קוראים מסורבלים מדי שנה.
בנוסף, דשא דרש כי אסטרטגיית הפסולת תהיה קבועה בחוק, כדי לתת וודאות ולמנוע שינוי אסטרטגיה עם כל תחלופה של שר. הצעה נוספת שלו הייתה למינהל התכנון – שלא לאשר תכנון והקמה של שכונה חדשה, מבלי שיש תשתיות לטיפול בפסולת: מקום לכלי אצירה לפסולת, מרכזי איסוף, ומתקן קצה לטיפול בפסולת וכו'. כפי שלא מאשרים שכונה שאין לה פתרונות לטיפול בביוב.
דבריו של זיו דשא, ראש מועצת זכרון יעקב
בספטמבר האחרון המשרד להגנת הסביבה פרסם טיוטת תקנות להערות הציבור בנושא טיפול בפסולת אורגנית. התקנות מחייבות לטפל בפסולת אורגנית לפני הטמנתה או העברתה לשימוש אחר, בהתאם לסטנדרט באיחוד האירופי ובמדינות מפותחות. עוד קובעות התקנות כי רק פסולת אורגנית שתופרד במקור תוכל לעבור – לאחר טיפול – לשימוש חקלאי או לטיוב קרקע – כלומר פסולת אורגנית שהופרדה במתקן מיון תהיה חייבת לעבור טיפול ולהישלח להטמנה.
מטרות התקנות הן לצמצם את המפגעים הנובעים מפסולת אורגנית לא מטופלת – בין שהיא מוטמנת ובין שהיא מפוזרת בשטחים חקלאיים ופתוחים – לרבות תשטיפים, זיהום קרקע ומי תהום, מפגעי ריח ופליטת גזי חממה.
גיא סמט, מנכ"ל המשרד להגנ"ס, הסביר את ההיגיון שעומד מאחורי החובה לטפל בפסולת אורגנית שעברה מתקן מיון ולשלוח אותה להטמנה. לדבריו, יש לטפל בפסולת האורגנית בשל משבר האקלים שמחייב אותנו לטפל בפליטות המתאן (שנחשב לגז חממה עוצמתי) המרובות מהפסולת האורגנית, גם אם היא נשלחת להטמנה.
סמט הוסיף כי השאיפה היא שבהמשך, כאשר תהיה הפרדה טובה ואיכותית (כנראה הכוונה להפרדה במקור), יהיו שימושים מותרים לחומר האורגני שעובר טיפול אנארובי , אבל זה לא יקרה בעתיד הקרוב. כלומר, בזמן הנראה לעין החומר עדיין יעבור להטמנה גם לאחר הטיפול האנאירובי שמטרתו ניטרול פליטות המתאן.
עוד אמר סמט, שקידום התקנות לא נמצא בראש סדר העדיפויות של המשרד בחודשים הקרובים, אלא ראשית יצירת המתווה להקמת מתקני טיפול בפסולת, ולהשאיר את החקיקה לשלב הבא.
לדברי מנכ"ל פארק המיחזור חירייה, גיל ליבנה, אתר חירייה, שמטפל בכרבע מהפסולת העירונית בישראל (1.24 מיליון טון לשנה) ממחזר כ 31% מהפסולת והיתר הולך להטמנה - 68%. הצפי הוא לגידול עד ל 1.4 מיליון טון בשנת 2030, שהם כ- 4,500 טון פסולת ליום, שצפוים להשאיר לאחר המיון 2,000 טון פסולת אורגנית לאחר מיון ועוד 2,000 טון של שאריות מיון פסולת – שללא מתקן קצה ייעודי – ילכו להטמנה.
כדי שחירייה תעמוד ביעדי אסטרטגיית הפסולת של המשרד להגנ"ס, המדברים על 20% הטמנה בשנת 2030, מתוכננים מספר צעדים בחירייה:
לדבי ליבנה, בשטח פארק המיחזור קיים שטח שמיועד למתקן השבת פסולת לאנרגיה ובחירייה שואפים לקדמו.
דבריו של גיל ליבנה, מנכ"ל פארק המיחזור חירייה
גיא סמט, מנכ"ל המשרד להגנ"ס, התייחס לנושא של הקמת מתקני קצה, והסביר כי המשרד מעוניין למצוא הסדרים ארוכי טווח שייתנו ודאות ליזמים וגם למשרד להגנ"ס. לכן המשרד קידם לאחרונה בחוק ההסדרים את המודל של תעריף מועדף לייצור חשמל מפסולת.
בנוסף, סמט הסביר כי בוצעה עבודה של המשרד להגנ"ס יחד עם רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) בבקשה לאתר ולהקצות שטחים להקמת מתקני טיפול בפסולת. העבודה כאמור בוצעה וכעת נבדקים תוצאותיה ונבחרים השטחים המתאימים ביותר.
במקביל, המכרז להקמת מתקן השבת אנרגיה מפסולת באזור התעשייה של נאות חובב אמור להתפרסם בחודשים הקרובים.
סמט חזר והדגיש מספר פעמים במהלך הכנס, וגם בהזדמוניות אחרות בשבועות האחרונים, כי המשרד להגנ"ס רואה ברשויות המקומיות שותף אסטרטגי לקידום מתקני טיפול בפסולת.
פרופ' אופירה איילון, ממכון המחקר מוסד שמואל נאמן, הציגה בכנס את המסקנות העיקריות של עבודה שהוכנה לקראת הכנס וסקרה את מדיניות הטיפול בפסולת עירונית מוצקה בשנים 2007-2022 ובסופה מציעה המלצות לעתיד.
פרופ' איילון ציינה כי היטל ההטמנה הוחל בשנת 2007 במחיר של כ- 10 ש"ח לטון במטרה להפחית את שיעור ההטמנה שעמד אז על כ– 80%, ולעודד חלופות סביבות יותר: הפחתה במקור, שימוש חוזר, השבה ומיחזור.
למרות שהיטל ההטמנה עלה עם השנים למחיר של 117 ש"ח כיום, ולמרות שהרשויות המקומיות משלמות היטל הטמנה של כחצי מיליארד ש"ח מדי שנה לקרן הניקיון, היקף ההטמנה בפועל כמעט לא השתנה והוא עומד היום על 77%, כך שקרן הניקיון נכשלה בהשגת מטרתה העיקרית.
מעט השיפור שהושג (צריך לזכור שבישראל יש גידול אוכלוסיה וגם גידול בפסולת לנפש כך שהשיפור מבחינה כמותית אבסולוטית גדול יותר) בצמצום ההטמנה הוא בעיקר הודות למתקן ה- RDF בחירייה ומתקן המיון של גרין-נט.
מדוע קרן הניקיון נכשלה? פרופ' איילון מונה מספר סיבות, בהם:
בין הפתרונות שמציעה פרופ' איילון למשרד להגנ"ס:
דבריה של פרופ' אופירה איילון
---
הדברים נאמרו בכנס השנתי לטיפול בפסולת ביוזמת פארק המיחזור חירייה.
מסמכים רלוונטיים: