המשרד להגנ"ס מפרסם באיחור דוח המסכם את יישום חוק הפסולת האלקטרונית לשנים 2018-2016, אך מופיעים בו גם נתונים על שנת 2019. קישור לדוח בתחתית הכתבה.

לפי הדוח, יש עדיין יבואנים רבים של מוצרים אלקטרוניים שמתחמקים מליישם את החוק, והם מייצגים כ- 17% מהפסולת האלקטרונית הנוצרת בישראל מדי שנה. כמו כן, נכון לחודש יוני 2020, רק כ-50% מהרשויות המקומיות חתמו עם תאגידי המיחזור לטובת יישום החוק.

בנוסף לכך, הדוח מתייחס לתחרות בין 2 תאגידי המיחזור המוכרים שגרמה להפחתת דמי הטיפול והפחיתה את התקציב העומד לרשותם לטובת יישום החוק. הדוח גם מציין כי תאגידי המיחזור לא עמדו ביעדי המיחזור הקבועים בחוק אך הוא נמנע מהלטיל קנסות ובמקום זה מקדם מדיניות שתטפל בכשלים.

כתבות רלוונטיות:

1. 2.3 מיליון ₪ קנסות למא"י ואקומיוניטי, 16.12.2020
2. קנס של 270,000 ₪ לאקומיוניטי ומאי, 11.11.2019
3. מתקשים לפעול נגד מבריחי פסולת אלקטרונית, 09.11.2020
4. עלייה בפסולת האלקטרונית, ירידה במחזור, 16.7.2020
5. מידע נוסף על פסולת אלקטרונית | infospot

144,000 טון ציוד נמכר | 59,000 טון פסולת אלקטרונית נאספה

לפי הדוח, 386 יבואנים ויצרנים של ציוד חשמלי ואלקטרוני התקשרו עם אחד משני הגופים המוכרים ודיווחו על 144,000 טונות ציוד אלקטרוני שנמכר על ידם בישראל מדי שנה ואשר כלולים בחוק פסולת אלקטרונית, כאשר 80% מהכמות הזו מדווחת על ידי 20 היבואנים והיצרנים הגדולים בישראל.

מכיוון שיש יבואנים ויצרנים שלא ממלאים אחר הוראות החוק ולא התקשרו עם גוף מוכר, יש עוד כ- 30,000 טון ציוד אלקטרוני שנמכר בישראל מדי שנה, לפי הדוח.

גופי היישום, מ.א.י ואקומיוניטי, דיווחו למשרד להגנ"ס כי משקל הפסולת האלקטרונית שנאספה ע"י שניהם בשנת 2019 עמדה על כ-59 אלף טונות, בהתאם ליעד המיחזור שלהם שעומד על 40% לשנה זו.

70% מהפסולת האלקטרונית נאספת מארגונים גדולים

מסתבר שהקבוצה ממנה נאספת מרבית הפסולת האלקטרונית במסגרת החוק היא ארגונים פרטיים וציבוריים גדולים שמצטברת אצלם פסולת אלקטרונית ואשר מוגדרים בחוק כ'מחזיק בפסולת אלקטרונית שאינה מהמגזר הביתי'. נכון לסוף שנת 2018 כ- 2,100 'מחזיקים' התקשרו עם גוף יישום מוכר והם אחראים לכ- 70% מהפסולת האלקטרונית שאוספים שני גופי היישום המוכרים מדי שנה.

עד לפני הוצאת החוק (2012) המחזיקים נהנו ממכירת הפסולת האלקטרונית לגורמים שונים תוך  עשיית רווח מהם, אלא שהחוק מחייב אותם למסור את הפסולת האלקטרונית ללא תמורה לגוף יישום מוכר, שמציוד דואג למיחזור הפסולת.

30% מהפסולת נאספת ממשווקים של ציוד חשמלי ואלקטרוני

משווקים של ציוד חשמלי ומוצרי אלקטרוניקה מחויבים על פי חוק לאפשר ללקוחות למסור להם פסולת אלקטרונית, הן בחנות והן במעמד אספקת מוצר חדש כגון מקרר, מדיח ומכונת כביסה – אז המובילים לוקחים את המוצר הישן ללא תמורה כספית והם מחויבים להעביר את המוצרים שאספו לאתר מיחזור מאושר.

לפי הדוח, מרבית המשווקים חתמו עם גוף יישום מוכר והם אחראים לכ-30% מהפסולת האלקטרונית שאוספים גופי היישום במסגרת החוק.

רק שליש מהרשויות המקומיות מיישמות את חוק פסולת אלקטרונית

יש בישראל כ- 255 רשויות מקומיות, והן מחויבות על פי החוק להתקשר עם אחד משני גופי היישום המוכרים – אקומיוניטי או מ.א.י שיממנו ויפעילו מנגנון איסוף פסולת אלקטרונית ברשות.

ההתקשרות של הרשויות המקומיות התנהלה בעצלתיים בשנים הראשונות ליישום חוק פסולת אלקטרונית, אך בשנים האחרונות חלה התעוררות מסוימת ונכון לשנת 2019 - 79 רשויות מקומיות התקשרו עם גופי היישום. 

בסוף שנת 2019 שלח המשרד להגנ"ס הודעות ל-220 רשויות מקומיות בדבר חובתן החוקית להתקשר עם גוף מוכר, פעולה שגרמה להתקדמות נוספת כך שנכון לסוף החציון הראשון של 2020, יש כבר 95 רשויות חתומות עם גוף מוכר, והן מייצגות יותר ממחצית האוכלוסייה במדינה, שמעתה יחול עליהם הסדר לאיסוף פסולת אלקטרונית בתחומי הרשות המקומית.

כמות הפסולת שנאספה מהרשויות המקומיות מהווה 5% בלבד מסך הפסולת נכון לשנת 2019.

התחרות בין שני גופי היישום המוכרים אקומיוניטי ומ.א.י

מעבר להצגת הנתונים הדוח מפרט על האתגרים ליישום מוצלח של חוק פסולת אלקטרונית.

אחד האתגרים הראשונים שהדוח עוסק בהם הוא התחרות בין שני גופי היישום המוכרים (אקומיוניטי ומ.א.י) על התקשרות עם כמה שיותר יבואנים ויצרנים של ציוד אלקטרוני, המהווים את מקור המימון של הגופים המוכרים באמצעות דמי הטיפול שהם גובים מהם.

לפי הדוח, התחרות גרמה לגופים המוכרים להפחית את דמי הטיפול שהם גובים בכחצי ממה שהוצג ואושר על ידי המשרד להגנ"ס בתחילת תקופת ההכרה. מצב זה הקטין באופן משמעותי את התקציב שעומד לרשותם לצורך יישום החוק והשפיע בין השאר על:

• הפחתת איסוף הפסולת מהרשויות המקומיות בשל העלות הגבוהה בהשוואה לערוצי האיסוף האחרים (מחזיקים ומשווקים)
• תקציב נמוך למימון הסדרי הפרדה, איסוף וטיפול בפסולת אלקטרונית
• תקציב נמוך לפרסום והסברה לציבור לגבי החוק
• ניתוב הפסולת האלקטרונית לאתרי טיפול נחותים

אחד הפתרונות בהן נקט המשרד להגנ"ס במטרה לצמצם את עוצמת התחרות בין הגופים, היא לצמצם את האפשרות של יבואנים ויצרנים להתנייד בין הגופים המוכרים לעיתים קרובות, בכל פעם שהגוף המתחרה מציע מחיר זול מעט יותר, זאת על ידי הגדרת תקופת מעבר בין ה 15 לנובמבר ל- 15 לדצמבר בלבד.

כמו כן, הדוח מציין כי המשרד קבע לגופי היישום תנאים לעדכון דמי הטיפול כדי למנוע מחירי היצף.

הטרמפיסטים: יבואני ציוד חשמלי ואלקטרוני שלא חתומים עם גוף מוכר

בעיה נוספת ביישום חוק פסולת אלקטרונית היא תופעת ה"טרמפיסטים [Free Riders]" - תופעת ההתחמקות של חלק מיבואני ציוד חשמלי ואלקטרוני להתקשר עם גוף מוכר - שיוצרת מצב לא שוויוני שבו היצרנים והיבואנים שומרי החוק מממנים את איסוף הפסולת והמיחזור גם של יצרנים ויבואנים שמתחמקים מיישום החוק.

הדוח מעריך כי היבואנים ה"טרמפיסטים" מוכרים כ- 17% מהפסולת האלקטרונית בישראל.

גופי היישום לא יכולים לחייב יבואנים ויצרנים לחתום עמם ולכן הנושא הזה תלוי ברובו באכיפה של המשרד להגנ"ס. כדי להתמודד עם הבעיה, בשנים 2019-2018 הוגברה האכיפה המנהלית של המשרד להגנ"ס ששלח הודעות התראה לפני הטלת עיצום כספי למאות יבואנים שלא התקשרו עם גוף מוכר ליישום חוק פסולת אלקטרונית.

גובה העיצום הכספי עומד על כ 150,000 ₪ והוא לא פוטר את היבואן מהחובה לשלם רטרואקטיבית עבור כל השנים בהן לא היה קשור עם גוף מוכר.

פתרון נוסף שהמשרד להגנ"ס ניסה לקדם הוא מנגנון להגבלת שחרור מהמכס של ציוד חשמלי ואלקטרוני של יבואן שלא מיישם את חוק פסולת אלקטרונית. אלא שמנגנון מסוג זה מצריך שינוי חקיקה בשיתוף פעולה עם המכס, משרד הכלכלה ומשרד האוצר והדוח מודה שהיוזמה לא צלחה.

איכות המיחזור לוקה בחסר

אחת ממטרות חוק פסולת אלקטרונית הייתה לוודא כי פסולת אלקטרונית עוברת לטיפול ומיחזור בסטנדרט סביבתי גבוה שממזער את השפעת הפסולת על הסביבה. אלא שלפי הדוח חלק ניכר מהפסולת האלקטרונית נותבה לאתרי טיפול נחותים.

מצב כזה לא רק שפוגע במטרות החוק, אלא פוגע בתעשיית המיחזור בישראל ומרתיע יזמים להיכנס ולהשקיע בתחום, מכיוון שמפעלי מיחזור מתקדמים שעובדים בסטנדרט סביבתי גבוה שגורר עלות טיפול גבוהה יותר, לא מקבלים מספיק פסולת למיחזור.

הדוח מונה שורה של סיבות שגרמו לניתוב הפסולת לאתרים נחותים: היעדר תקן איסוף וטיפול בפסולת אלקטרונית, חוסר באכיפה מספקת מצד המשרד להגנ"ס על מתקני טיפול ללא תשתיות וטכנולוגיות מחזור מספקות, העברת פסולת באופן לא מוסדר לטיפול נחות בשטחי איו"ש, הגדרת יעד מחזור כללי המאפשר לבחור למחזר את הציוד במשקל הגבוה ביותר או זה שזול או קל יותר למחזר, וכן אי הגדרה ספציפית לפריט רישוי למִחזור פסולת אלקטרונית, דבר שגרם לחוסר בהירות לגבי זהות המתקנים שמטפלים בפסולת אלקטרונית ולאי הגדרת תנאים רלוונטיים ברישיון עסק של חלק מהמתקנים.

על מנת לפתור את הבעיה, כפי שדיווחנו בעבר, באוגוסט 2020 פורסם תיקון לצו רישוי עסקים המחיל דרישה ממתקני טיפול בפסולת אלקטרונית לקבל רישיון עסק עם תנאים פרטניים שייקבעו על ידי המשרד להגנת הסביבה.

כמו כן, המשרד להגנ"ס פועל לקביעת תקן למיחזור וטיפול במקררים וציוד קירור וחימום. מהלך שכבר הוביל להכרזה על הקמת מפעל למיחזור ציוד מסוג זה, עליו דיווחנו לאחרונה.

כמו כן, המשרד פועל לקביעת מתכונת דיווח למתקני טיפול בפסולת ציוד וסוללות, לצורך מעקב על ניתוב הפסולות, ובימים אלה נבחנת תוכנית להפחתת כמות הפסולת הזולגת לשטחי יהודה ושומרון.   

לא עמדו ביעדי המיחזור?

לפי הדוח של המשרד להגנ"ס, גופי היישום אקומיוניטי ומ.א.י לא עמדו ביעדי המיחזור בשנים האחרונות מכיוון שהמשרד להגנ"ס מצא שחלק מהאתרים אליהם הופנתה הפסולת למיחזור, פעלו ללא רישוי תקין ולכן הפסולת שנמסרה להם לא אושרה כמיחזור מוכר.

הדוח מסביר כי החל משנת 2016 המשרד להגנ"ס החל להחמיר את הבדיקות של האתרים אליהם נשלחה הפסולת האלקטרונית לטיפול ומיחזור, ובעקבות כך, החל משנת 2017 המשרד לא הכיר בפסולת אלקטרונית ניטראלית שמקור האיסוף שלה לא ידוע ובשנת 2018 לא הכיר גם בפסולת שהמקור ידוע אך אינו חתום בהסכם התקשרות עם גוף היישום.

כך יצא שבשנת 2017 המשרד לא הכיר בכ-7.5% מסך הפסולת האלקטרונית שנאספה ע"י גופי היישום לשנה זו, אך הכמות גדלה ל 58% בשנת 2018.

כפועל יוצא מההפחתות האלה גופי היישום לא עמדו ביעדי המיחזור בשנים 2016-2018.

במקום קנסות: תיקון ליקויים

לדברי המשרד, בשל העובדה שגופי היישום המוכרים לא עמדו ביעדי המחזור, לכאורה עליהם היה לקבל קנסות בסכומים גבוהים. אך מאחר שהדבר עלול לגרום לנזק ביישום החוק ולפגיעה באמון הציבור, הוחלט לפעול בדרך אחרת.

לפי הדוח, המשרד ניתח ובחן לעומק את הסיבות לכך שהגופים לא הצליחו לעמוד ביעדי המחזור וקיים דיונים מקצועיים עם גורמים שונים בנושא. בעקבות כך הוא מתכוון לקדם מדיניות לתיקון הליקויים (כפי שמפורט לעיל), ולקבוע מדיניות אכיפה מול הגופים המוכרים במקרי של אי עמידה ביעדי החוק.

-----

מסמכים רלוונטיים: