זיו דשא הוא יו"ר ועדת איכות הסביבה במרכז השלטון המקומי, ראש מועצת זכרון יעקב וחבר חדש בהנהלת קרן הניקיון. הרשויות המקומיות הן גורם מפתח ביישום המדיניות הסביבתית – מול המפעלים ובעלי העסקים ומול התושבים ולכן חשוב להכיר את נקודת המבט שלהן.

בראיון שקיימנו עם זיו דשא ביררנו את עמדתו בנוגע לאסטרטגיה החדשה לטיפול בפסולת עירונית שהציג המשרד להגנת הסביבה לפני כחודש. בתור חבר חדש בהנהלת קרן הניקיון, שאלנו גם מה הוא חושב על הכוונה להעלות את דמי היטל ההטמנה ומה דעתו על רצונם של הארגונים הירוקים להכניס להנהלת הקרן נציג מטעמם, שעתיד לתפוס מקום של נציג הרשויות המקומיות.

 ביררנו איתו גם איזה נושאים נוספים נמצאים על סדר יומו וכיצד לדעתו אפשר לפתור את הקונפליקט המובנה שקיים בין התעשייה לבין הציבור שחי בסביבתה.

כתבות רלוונטיות:

1. איך מגיעים ל-20% הטמנה בשנת 2030?, 26.1.2021
2. כמה מתקני מיון פסולת יקומו בשנים הקרובות?, 21.2.2021
3. התייעצות לגיבוש אסטרטגיית טיפול בפסולת, 04.10.2020
4. נציגים חדשים בהנהלת קרן הניקיון, 30.12.2020
5. למידע נוסף על פסולת | infospot

רקע אישי | מי אתה זיו דשא?

אני נשוי ואב לארבעה, תושב זכרון יעקב. בהשכלתי אני בוגר הטכניון בפקולטה להנדסה חקלאית במגמת מים, קרקע ואיכות הסביבה. עבדתי מספר שנים בתחום תכנון תשתיות זורמות ולאחר מכן עבדתי 15 שנה בתעשיית ההייטק. לאורך השנים הייתי גם פעיל ציבור בזכרון יעקב במגוון תחומים כמו חינוך, תחבורה ואיכות הסביבה.

כיום אני מכהן בתפקיד ראש מועצת זכרון יעקב ויו"ר ועדת איכות הסביבה במרכז השלטון המקומי. אני רואה בתפקידי כיו"ר ועדת איכות הסביבה כמי שאחראי לרכז ולקדם נושאים חדשים או לפתור אתגרים קיימים של השלטון המקומי עם/מול השלטון המרכזי. אני מטפל בנושאים רוחביים שרלוונטיים לכל הרשויות המקומיות אך גם בנושאים שנוגעים רק לחלק מהרשויות, כמו במקרה של רשויות החוף או סוגיות שרלוונטיות יותר למרחב הכפרי ופחות למרחב העירוני ולהפך.

אסטרטגיית הפסולת החדשה | מה אתה חושב על האסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת הסביבה לטיפול בפסולת עירונית?

האסטרטגיה שהציג המשרד להגנ"ס מבוססת על עקרונות טובים ואנחנו לא נגד התפיסה . אך העובדה שהאסטרטגיה לא תוכננה בשיתוף עם הרשויות המקומיות בעייתית. בסופו של דבר הרשויות המקומיות הן אלה שאמורות לבצע את המדיניות הן אלה שמעניקות שרות לתושבים והן אלה שמיישמות ומשלמות עבור הסדרי איסוף הפסולת ולכן היה נכון לערב אותנו כבר מהתחלה. ולכן במצב הקיים לא נוכל למשש את התוכנית האסטרטגית המוצעת ללא דיון ובחינה מעמיקה כך שנהיה שותפים מובילים לתהליך.

כמה דברים שצריך לתת עליהם את הדעת ולא קיבלו מענה הולם באסטרטגיה לדוגמא  הם ניתוח עמוק וחלוקה למגזרים, למאפייני אוכלוסייה, לתשתיות, ולמתקני קצה עתידיים. פתרון שמתאים לעיר גדולה מתאים גם לישוב קטן.

האחריות של הרשויות המקומיות לא מסתכמת רק ביצירת תשתית לפח חום. נדרשת השקעה בחינוך סביבתי ומודעות, וביצירת אג'נדה שמוטמעת בקהילה. מה שנכון לזכרון יעקב או לפרדס חנה לא נכון לירושלים, לצפת או לישוב בדואי בנגב. צריך לרדת לרזולוציות האלה ולצערי זה לא נמצא באסטרטגיה של המשרד להגנת הסביבה היום וגם לא בתוכנית ההטמעה. תפיסת העולם מאוד חיובית אך בפועל זה לא ישים.

מעבר לכך, בעשור האחרון התחלפו 4 שרי הגנת הסביבה וכל אחד הוביל אג'נדה אחרת לטיפול בפסולת. ברגע שזה לא מעוגן בחקיקה כל שר שיבוא יכול לשנות אותה לפי האג'נדה שלו. לכן האסטרטגיה חייבת לעבור בחקיקה.

על פי התפיסה הסביבתית שלי, שכל אותם חומרים שאנחנו משתמשים בהם וזורקים צריכים להיקרא חומרי גלם ולא פסולת,  בנוסף השימוש בהם כחומרי גלם צריך להיות מותאם לחברה הישראלית המגוונת. אך כל עוד זה לא ייעשה יד ביד עם הרשויות המקומיות– יהיה קשה להתקדם.

הפרדה במקור | בתור ראש מועצת זכרון יעקב אשר תושביה מפרידים פסולת אורגנית במקור בהצלחה בשנים האחרונות – האם הפרדה במקור יכולה להתאים לכל הרשויות?

זכרון יעקב היא דוגמא לזה שאם עושים תהליך עקבי ורצוף במשך עשור מבלי לשנות אג'נדה, זוכים להצלחה ולאחוזי הפרדה גבוהים לחומרי הגלם השונים. בזכרון יעקב המחלקה לאיכות הסביבה  הובילה מערך הסברה ומעורבות של אנשי הציבור שעברו בין הבתים וגייסו את התושבים הקהילה ומערכת החינוך. התקינו פחים חומים, וכיום יש צוות שאחראי לפנות אותם. בנוסף לערך הסביבתי החשוב, אנו בזכרון יעקב רואים בזה ערך כלכלי – חסכון בהיטל הטמנה. לכן התמדה, זה עקרון חשוב.

בנוסף להתמדה, כדי לעודד רשויות להפריד במקור יש להקים מתקני קצה נגישים בקרבת מקום. אם יש מתקן קצה במרחק 10-15 דק' נסיעה מהישוב, במקום במרחק של שעה נסיעה, זה אומר שהמשאית יכולה להספיק 2 סבבי איסוף אשפה ביום וזה מקל לוגיסטית ומוזיל את העלות לרשות המקומית. כלומר, אם לא יהיה תכנון למתקני קצה אזוריים בפרישה רחבה שיתנו מענה לפסולת עירונית, היישום יהיה קשה יותר והתמריץ הכלכלי להפרדה במקור ייפגע – לאן ניקח את הפסולת שתופרד במקור?

עוד דוגמא, כדי לבסס את ההפרדה במקור של הזרם האורגני אולי כדאי להתחיל במגזר העסקי - בתי מלון, בתי עסק, ומפעלים. אלה מקומות שמייצרים כמות גדולה יותר של פסולת אורגנית במיקום אחד ויותר קל לייצר מנגנון הפרדה במקור, מאשר במגזר הביתי.

כלומר, כצעד ראשון כדאי להתחיל מהקמת מתקני קצה, זה לוקח 6-7 שנים להקים מתקן אז צריך להתחיל, ובמקביל לפעול להפרדה במקור במגזר העסקי.

היטל ההטמנה | מרבית הכספים בקרן לניקיון נצברים מהיטלי ההטמנה שמשלמות הרשויות המקומיות. מה דעתך על כוונת המשרד להגנ"ס להעלות את היטל ההטמנה מכ-110 לטון ל-173 ₪ לטון, במטרה לעודד מיחזור והשבה?

זה נקרא להעניש את האזרח על לא עוול בכפו. מצד אחד לא מספקים לו פתרונות ומצד שני הוא נענש על זה. הרשות המקומית לבדה  לא יכולה לייצר את הפתרונות ולבנות מתקני קצה למיחזור והשבה של פסולת. המתקנים הם אזוריים או פרטיים וגם רשויות חזקות , לא יכולות לשאת בעלויות. מדובר בעשרות מיליוני ₪. לכן הייתי מוריד את היטל ההטמנה ובטח שלא מעלה אותו. אני כן בעד לצמצם הטמנה, אבל צריך לספק חלופות.

הנהלת קרן הניקיון | הארגונים הירוקים מבקשים להכניס להנהלת קרן הניקיון נציג משלהם, במקום נציג הרשויות המקומיות שמקומו מתפנה בקרוב (בנוסף אליך), מה עמדתך בנושא?

הקורונה הראתה שהשלטון המקומי הוא הגורם הדומיננטי בהנעת תהליכים וביצועם. צמצום כוחו בוועדות מחליש אותו וכפועל יוצא מחליש את הציבור הרחב.  אני מברך על כך שהארגונים הירוקים ייכנסו, אבל זה לא צריך להיות על חשבון השלטון המקומי אלא על חשבון נציגי השלטון המרכזי.

תמיכה לעידוד מיחזור והשבה | מה עמדתך בנוגע לקולות הקוראים של קרן הניקיון לתמיכה ברשויות המקומיות לעידוד המיחזור? האם נכון להעדיף רשויות מקומיות מוחלשות?

ישנם 2 בעיות עם הקולות הקוראים. קודם כל הם נותנים עדיפות לאשכולות של רשויות, כך שרשות מקומית שלא באשכול, מופלית לרעה ללא סיבה, כיום ל אכל האשכולות אושרו להכמה על ידי משרד הפנים . הבעיה השנייה היא שגם רשויות שעומדות בתנאים לא ניגשות, או שהמיזם לא יוצא אל הפועל בסוף, כי המנגנון מסורבל.

לכן, צריך לייצר מנגנון פשוט שמעודד את הרשויות למחזר, כולל הרשויות החזקות כי בסוף הן יכולות להוביל ולבצע וחשוב לזכור שכל טון פסולת שעובר מהטמנה למיחזור משרת את המטרה. אני בעד העדפה מתקנת לרשויות מוחלשות אבל צריך לאפשר גם לרשויות החזקות יותר להשתתף.

אילו נושאים סביבתיים מקומיים בוערים נמצאים על שולחנך, בתור יו"ר ועדת איכות הסביבה במרכז השלטון המקומי?

אני כמובן עוסק באסטרטגיית הפסולת החדשה של המשרד להגנת הסביבה והקמת מתקני קצה לטיפול בפסולת. בנוסף לכך אני משתף פעולה עם רשויות החוף בעניין מתקני התשתיות במרחב הימי – תמ"א 37ח.

נושא נוסף הוא טיפול במפגעים מקמיני עץ וקידום החקיקה בנושא. זה נושא שמעסיק מגוון ישובים, ואשר לא מוסדר בחקיקה ראשית והינו מורכב מאוד. גם אם רשות תחוקק חוק עזר עירוני הוא לא ייתן מענה ללא התערבות מצד השלטון המרכזי.

מעבר לכך, אנו מתכננים מיזם ניקיון ברמה ארצית לשם העלאת המודעות הציבורית לנושא של ניקיון בשטחים ציבוריים וטבע – כמו בקמפיינים על פרחי הבר וחגורות בטיחות. זה נושא שצריך לטפל בו. זה חוצה מגזרים ונדרשת אכיפה כנגד עברייני פסולת שמשליכים פסולת בניין או פסולת אחרת בשטחים פתוחים.

כיצד לדעתך אפשר לפתור את הקונפליקט המובנה שבין פיתוח כלכלי ושגשוש מפעלי תעשייה לבין שמירה על הסביבה ובריאות הציבור?

פיתוח והתחדשות היא עובדה קיימת ואי אפשר לעצור את הקידמה. אבל אני חושב שצריך מערך של איזונים. למשל, כרגע אנחנו מנהלים עתירה משפטית נגד המדינה שבה אנו טוענים שהיא מקלה על בעלי המפעלים. למשל בזה שהיא אישרה לחברת נובל אנרג'י לעשות בעצמה את הניטור הרציף על איכות האוויר סביב אסדת לוויתן במקום שהניטור ייעשה על ידי המדינה או גוף מטעמה.

מתקני התעשייה צריכים להיות מאוד מפוקחים, לעמוד בסטנדרטים גבוהים ולהרחיקם עד כמה שאפשר משטחי הרשויות המקומיות. צריך להגדיר בתוכניות הארציות את המרחקים המותרים מהאזורים המתועשים. גם ממפעלים מרוחקים צריך לדרוש להשתמש בטכנולוגיות שמצמצמות את הפליטות למינימום האפשרי. למשל, מתקן הקומפוסט בקיבוץ בית אל, הסמוך לזכרון יעקב, מתוכנן יפה כך שכמעט אין לו השפעה סביבתית. אם מתכננים ומנהלים נכון זה אפשרי.

מעבר לכך, צריך לעודד הפחתת צריכת אנרגיה ומעבר לאנרגיה חלופית, שיפחיתו את הצורך להשתמש בדלקים כך שניתן יהיה לצמצם את פעילות התעשייה הפטרוכימית.

לדוגמה, בזכרון יעקב, התקנו על גגות מבני הציבור פאנלים סולריים, שמשיגים חיסכון של מאות אלפי ש"ח בעלות צריכת החשמל היישובית כלומר השמש הא מקור האנרגיה. בנוסף אנחנו עושים הצללות על חלונות ומוסדות ציבור כדי להפחית את צריכת האנרגיה ב-20%. ככל שנמצא פתרונות חלופיים לאנרגיה מדלקים פוסיליים, נצמצם את השימוש והעיסוק בהם שגורם למפגעים סביבתיים. 

ולסיום - ניתן לקיים ממשק חיים מתפתח ואיכותי תוך פעילות סביבתית ברת קיימא – זה בידיים שלנו.

חברות לפינוי וטיפול בפסולת