איגוד ערים דן לתברואה המפעיל את אתר חירייה קיים לאחרונה את הכנס השנתי לטיפול בפסולת, במסגרתו דנו מומחים ובעלי עניין במצב הטיפול בפסולת בארץ, ובפתרונות שיש ליישם ברמה הלאומית למען טיפול מיטבי בפסולת.

בתוך כך, מנכ"ל איגוד ערים דן, גיל לבנה, הכריז כי בקרוב ייפתח בחירייה מתקן חדשני לטיפול בפסולת בניין וכן יסתיים פרויקט שדרוג תחנת המעבר. בהמשך מתוכנן לקום באתר חירייה מתקן השבה שייתן מענה לכ-40% מהפסולת באתר, 50% נוספים ימוחזרו ו-10% בלבד יוטמנו, לפי התוכנית לשנת 2030.

כתבות רלוונטיות:

1. אסטרטגיית הפסולת החדשה, 26.1.2021
2. המשרד להגנ"ס עוצר את מתקני השבת האנרגיה מפסולת, 06.8.2020
3. יעד חדש: אפס הטמנה עד 2040, 03.2.2020
4. 9 מתקני השבה עד 2040, 29.7.2019
5. למידע נוסף על פסולת | infospot

פארק חירייה: 90% מחזור והשבה עד שנת 2030

פארק חירייה, המופעל על ידי איגוד ערים דן לתברואה, קולט ומטפל בכרבע מכמות הפסולת בישראל. פעילותו צפויה לגדול בהמשך, עם פתיחת מתקן חדשני לטיפול בפסולת בניין באפריל 2021, סיום שדרוג תחנת המעבר ב-2022 והוספת קווי מיון מכניים.

כיום, שיעור הפסולת הממוחזרת באתר עומד על כ-22% בלבד, אך לדברי המנכ"ל ליבנה, עד 2025 אחוז המחזור יגיע לכ-50%. יחד עם מתקן ההשבה שמתוכנן לקום במקום תמוחזר ותושב 90% מהפסולת עד 2030 ורק 10% מהפסולת תוטמן.

התוכנית להשגת היעד כוללת יעדי ביניים כגון הוספת קו מיון רביעי לשלושה הקיימים כיום, אשר יחד איתו תתאפשר קליטה של 2,000 טונות פסולת ביום באתר וזאת כמענה גם לגידול בפסולת. עד שנת 2023 יופעל מערך מיון מכני עם 2 קווי מיון שיטפל ב- 25,000 טונות פסולת ליום, ובהמשך יוקם מתקן מיון חדש נוסף בסיוע המשרד להגנ"ס.

ליבנה הוסיף כי "חירייה כבר אושרה בוועדת התשתיות כמיקום להקמת מתקן השבת אנרגייה תרמי. אין אלטרנטיבה לטיפול בפסולת מאשר מתקני השבה. הדרך להגיע לאפס הטמנה עוברת דרך אותם 40-45% פסולת שלא ניתן למחזר. מתקנים כאלו יאפשרו להגיע לכמות הטמנה של 10% בלבד".

הוא הוסיף כי יש צורך במדיניות לאומית עקבית ויציבה לטיפול בפסולת וקידום של שימוש חוזר, אשר יכול להיעשות באמצעות הרשויות המקומיות, שינוי תודעה ושינוי רגולטורי, כגון הטלת היטל הטמנה דיפרנציאלית קבוע לשאריות מיון או קביעת חובת מחזור בחוקי אחריות יצרן.

הפסולות שנוצרות עקב הקורונה יגרמו למגפות חדשות

בכנס דיבר גם אנטוניס מברופוליס מיוון, הנשיא היוצא של הארגון העולמי לטיפול בפסולת, והדגיש כי כלכלה מעגלית היא שיטת הטיפול האידיאלית וגם הפתרון הכלכלי לפסולת.

מברופוליס דיבר על סוגי הפסולות החדשים שנוצרים עקב התפתחויות טכנולוגיות דוגמת רחפנים ופסולת ממדפסות תלת מימד, אשר מציבים אתגרים חדשים. עוד הוא ציין כי למשבר הקורונה השפעה על סוגי הפסולת עם גידול בלתי נתפס בכמות הפסולת הרפואית של מסכות, ציוד הגנה וציוד חיטוי. לדבריו, פסולת רפואית עלולה להביא להיווצרותן של מגפות חדשות, והבהיר כי "הפתרון למצוקה הבריאותית שמגיעה מהפסולת טמון בהקצאת מתקני קצה לטיפול בפסולת. לא נגיע לאפס פסולת – אבל נוכל להגיע לאפס סיכון בריאותי בפסולת". בהמשך דבריו ציין כי יש להקים מתקני השבה וכן לפעול למניעת פסולת במקור.

באשר למיחזור טען כי כיום הוא נמצא בעדיפות הרבה פחות גבוהה מאשר ההכנה להשבה של הפסולת לשימוש חוזר. זאת משום שיש גבול לכמות הפעמים שאפשר למחזר וכן משום שתהליך המיחזור עצמו יוצר זיהום. הוא הוסיף כי כיום הפסולת הניתנת למחזור היא רק בין 10 ל-20 % ברוב המדינות ולכן יש לחבר את העשייה והכלכלה עם כל מעגל הטיפול ולישראל יש את היכולות הטכנולוגיות לעשות זאת.

גם מיקי חיימוביץ, יו"ר ועדת הפנים והסביבה בכנסת, דיברה על הצורך בהקמת מתקני השבה ואמרה כי בשל שינוי המדיניות התכוף וחילופי השרים ישראל הולכת אחורה בתכנון המתקנים וביישום פתרון לפסולת שלה.

כמו כן, חיימוביץ דיברה גם על חשיבות הרגולציה נגד שימוש בכלים חד פעמיים ועל הכספים השוכבים בקרן לניקיון בלי שינוצלו.

כשיש כדאיות כלכלית אין צורך ברגולציה

מנכ"ל חברת "נגב אקולוגיה" מהמובילות בארץ בתחום האיסוף, הטיפול והמיחזור של פסולת לסוגיה, ערן שמרלק, מיפה את הכשלים בטיפול בפסולת שקיימים כיום לדעתו: מדיניות משתנה, רגולציה מועטה, גופים שונים שמעורבים בטיפול בפסולת, קושי בשיווק מוצרי מיחזור, היעדר מוטיבציה לקליטת תוצרי פסולת, קושי לאתר אתרים להקמת מתקנים, ולבסוף, קשיים סטטוטוריים.

הוא דיבר על כך שחייבים להתייחס למיחזור ולשוק הפסולת בכלל כחלק משוק כלכלי ולטפל בכשלי השוק הנוצרים עקב ירידת מחיר של חומרים בתוליים. מעל הכול, לדבריו, נדרש להקים גוף רב משרדי שיטפל בבעיה המורכבת של הפסולת.

הוא הוסיף כי מיסוי והיטלים נתפסים באופן שלילי בציבור ולעומתם פיקדון וסובסידיה נתפסים כחיוביים, משום שפיקדון קושר בין הצרכן לפסולת שלו וסובסידיות מהוות תמריצים לפעולה. הוא הוסיף כי רצוי להשתמש גם בכלים כלכליים של חקיקה כדוגמת חוקי "אחריות יצרן מורחבת" לטיפול בפסולת ולשימוש בחומרים ממוחזרים, איסור הטמנה, וחובת שימוש במוצרים שמקורם בפסולת.

בכנס השתתפה גם מנהלת יחסי ציבור ויחסים בינלאומיים של חברת SYSAV שוודיה, גונילה קרלסון, ושיתפה את הנוכחים בכך שפחות מ-1% מהפסולת בשבדיה עובר להטמנה.

לדבריה, בשבדיה קיימים כיום 35 מתקנים להשבת פסולת לאנרגיה. המתקנים קולטים גם פסולת מחוץ לארץ ומספקים חום וחשמל לתושבים. בשאריות האפר הנשארות לאחר השריפה משתמשים בענף הבנייה.

אולם, קרלסון הדגישה את חשיבות המניעה וצמצום הפסולת במקור. לדבריה, שבדיה עדיין לא מחייבת בחקיקה לצמצם פסולת והצמצום נעשה באופן וולונטרי אולם בעתיד מתוכננת חקיקה בנושא. "זהו תהליך ארוך להטמיע שינוי של "אפס פסולת" ועד אז יש צורך במתקני טיפול בפסולת אשר ישתמשו בפסולת כמשאב ויצמצמו הטמנה", הוסיפה.

באשר לשינוי התנהגות הציבור טענה קרלסון שאומנם לחקיקה יש את הכוח הרב ביותר בהנעת השינוי הזה בצורה המהירה ביותר, אך המטרה היא גם לחבר את הציבור בחזרה לפסולת שלו כדי להניע אותו להתנהגות מקיימת של צמצום פסולת.

---

מסמכים רלוונטיים: